מדרש על בראשית 7:22: בראשית רבה ומקורות קלאסיים

(דף יב) אמר רב יהודה אמר שמואל כל שאינו יודע בטיב גיטין וקדושין לא יהא לו עסק עמהן אמר רב אסי א״ר יוחנן וקשים לעולם יותר מדור המבול שנאמר (הושע ד ב) אלה וכחש ורצוח וגנוב ונאוף פרצו ודמים בדמים נגעו מאי משמע כדמתרגם רב יוסף מולדין בנין מנשי חבריהון חובין על חובין מוסיפין וכתיב (שם) על כן תאבל הארץ ואמלל כל יושב בה בחית השדה ובעוף השמים וגם דגי הים יאספו. ואילו בדור המבול לא נגזרה גזירה על דגים שבים שנאמר (בראשית ז כב) מכל אשר בחרבה מתו ולא דגים שבים ואילו הכא אפילו דגים שבים ואימא עד דעביד לכולהו לא ס״ד דכתיב (ירמיה כג י) כי מפני אלה אבלה ארץ אימא אלה לחוד והנך לחודייהו (ע״ב) מי כתיב ופרצו פרצו כתיב:

ב אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר שְׁמוּאֵל: כָּל שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּטִיב גִּיטִין וְקִדּוּשִׁין, לֹא יְהֵא לוֹ עֵסֶק עִמָּהֶן. אָמַר רַב אַסִי, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: וְקָשִׁים לָעוֹלָם יוֹתֵר מִדּוֹר הַמַּבּוּל, שֶׁנֶּאֱמַר: (הושע ד׳:ב׳) "אָלֹה וְכַחֵשׁ וְרָצֹחַ וְגָנֹב וְנָאֹף פָּרָצוּ, וְדָמִים בְּדָמִים נָגָעוּ". מַאי מַשְׁמַע? כְּדִמְתַרְגֵם רַב יוֹסֵף: מוֹלְדִין בְּנִין מִנְּשֵׁי חַבְרֵיהוֹן, חוֹבִין עַל חוֹבִין מוֹסִיפִין, וּכְתִיב: (שם) "עַל כֵּן תֶּאֱבַל הָאָרֶץ וְאֻמְלַל כָּל יוֹשֵׁב בָּהּ, בְּחַיַּת הַשָּׂדֶה וּבְעוֹף הַשָּׁמָיִם, וְגַם דְּגֵי הַיָּם יֵאָסֵפוּ". וְאִלּוּ בְּדוֹר הַמַּבּוּל, לֹא נִגְזְרָה גְּזֵרָה עַל דָּגִים שֶׁבַּיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית ז׳:כ״ב) "מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה מֵתוּ", וְלֹא דָּגִים שֶׁבַּיָּם, וְאִלּוּ הָכָא, אֲפִלּוּ דָּגִים שֶׁבַּיָּם. וְאֵימָא: עַד דְּעָבִיד לְכוּלְּהוּ? לָא סַלְקָא דַּעְתָּךְ, דִּכְתִיב: (ירמיהו כ״ג:י׳) "כִּי מִפְּנֵי אָלָה אָבְלָה הָאָרֶץ". וְאֵימָא, 'אָלָה' לְחוּד וְהַנָךְ לְחוּדַיְהוּ? מִי כְּתִיב: 'וּפָרָצוּ'? 'פָּרָצוּ' כְּתִיב!

תָּנוּ רַבָּנָן: עַד הֵיכָן הוּא בּוֹדֵק? עַד חָטְמוֹ, וְיֵשׁ אוֹמְרִים: עַד לִבּוֹ. בָּדַק וּמָצָא עֶלְיוֹנִים מֵתִים, לֹא יֹאמַר: כְּבָר מֵתוּ הַתַּחְתּוֹנִים. מַעֲשֶׂה הָיָה, וּמָצְאוּ עֶלְיוֹנִים מֵתִים, וְתַחְתּוֹנִים חַיִּים. לֵימָא הַנֵי תַּנָּאֵי כִּי הַנֵי תַּנָּאֵי, דְּתַנְיָא, מֵהֵיכָן הַוָּלָד נוֹצָר? מֵרֹאשׁוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים ע״א:ו׳) "מִמְּעֵי אִמִּי אַתָּה גוֹזִי", וְאוֹמֵר: (ירמיהו ז׳:כ״ט) "גָּזִּי נִזְרֵךְ וְהַשְׁלִיכִי". אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: מִטַּבּוּרוֹ, וּמְשַׁלֵּחַ שָׁרָשָׁיו אֵילָךְ וָאֵילָךְ. אֲפִלּוּ תֵּימָא, אַבָּא שָׁאוּל, עַד כָּאן לָא קָאָמַר אַבָּא שָׁאוּל הָתָם, אֶלָּא לְעִנְיַן יְצִירָה, דְּכָל מִידִי, מִמְּצִיעָתֵיהּ מִתְּצָר. אֲבָל לְעִנְיַן פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ, אֲפִלּוּ אַבָּא שָׁאוּל מוֹדֶה, דְּעִקָּר חִיּוּתָא, בְּאַפֵּיהּ הוּא, דִּכְתִיב: (בראשית ז׳:כ״ב) "כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו". אָמַר רַב פָּפָּא: מַחֲלֹקֶת, מִמַּטָּה לְמַעְלָה, אֲבָל מִמַּעְלָה לְמַטָּה, כֵּיוָן דְּבָדַק לֵיהּ עַד חָטְמוֹ, שׁוּב אֵינוֹ צָרִיךְ, דִּכְתִיב: "כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִים בְּאַפָּיו".