מבוא השערים
ואם נראה בדברי קדושינו שדברי הנביא ללמוד תשובה והוראה היו, יוכל מי שהוא לטעות שרק כמוכיח בלבד הי׳, אף מלפנים בזמן הנביאים שראו העם את עמודי האש לפניהם ואת שלהביות י״ק מפי קדשם שוטף, רואים שעם כל זה בהשמות אשר ישתמשו בהם לצרכיהם קראו להם, כמשה״כ כי לנביא היום יקרא לפנים הרואה [שמואל א׳ ט׳ ט׳] ולמה זה יקראו לו רואה כשהתורה עוד הקדימה לקראותו נביא, נביא אקים להם וכו׳. פשוט הוא מפני שאין לנו שמות ותיבות אשר יציירו את הדברים אשר למעלה מגבולות בני אדם צרכותיהם והשגת חושיותיהם, גם המלאך ע״ש שליח מלאך נקרא ולא כפי עצמותו ומהותו. וגם הנשמה ע״ש הנשימה נאמרת [עיין רש״י בראשית ז׳ כ״ב] מפני שאין לנו שם על עצם המלאך ולא על עצם הנשמה, כמו כן הנביא אף שכמה פעמים נקרא איש אלקים [ברכה א׳ ובאיזה מקומות במלכים] ג״כ אינו מצייר בזה את עצם הנביא רק שד׳ דיבר בו כמו שמתרגם המתרגם בכ״מ על איש אלקים נביא דד׳, לכן קראו העם אותם לפי צרכיותיהם, וחלפו את שמותיהם לפי השימוש אשר שמשו להם הנביאים ביותר, כשהיו נביאים שעיקר פעולתם לישראל היתה תשובה והוראה, קראו לו נביא מלשון ניב שפתים [כפרש״י בשמות ז׳ א׳] וכפעולתם להגיד להם עתידות ושאר צרכיותיהם היתה יתירה, קראו להם רואה, וזה קראו לפנים רואה היינו שהעם קראו לו כן,
ישמח משה
ויקח חמאה וחלב ובן הבקר וגו' (בראשית יח ח). שאלני מורי הצדיק וק'מהרי"י מלובלין זלה"ה מאי טעמא לא נזכר בתורה הק' בסעודת המלאכים דגים, וכן ויזבח יעקב בהר (בראשית לא נד), ובדברי רז"ל נזכר בשר ודגים. והשבתי לפי שעיקר הסעודה להעלות ניצוצות ולתקן גלגולים, והנה איתא בכתבי האר"י דרוב צדיקים מגולגלים בדגים, והיינו ודאי צדיקים קטנים, אבל הצדיקים הגדולים אין צריכין לשום תיקון, ואז בימי אברהם לא היו רק הצדיקים הגדולים הנזכרים בתורה, וקלסיה מאד, ואמר שמשום זה לא נזכר גם כן בסעודת שלמה דגים, לפי שאז היתה סיהרא במילואה (זוהר ח"א ע"ג ע"ב), ואיש תחת גפנו (מלכים א' ה ה), היינו שהיו הכל נשמות חדשות, והבן זה ודפח"ח. (ועיין מ"ש בזה בפרשת נח בפסוק (בראשית ז כב) מכל אשר בחרבה מתו ולא דגים שבים (קידושין י"ג ע"א), מהאי טעמא, ובזה מתורץ קושית מהרש"א ז"ל, עיין שם).
ישמח משה
כל אשר נשמת רוח חיים באפיו מכל אשר בחרבה מתו (בראשית ז כב). גרסינן בקידושין (דף י"ג ע"א) הדור יתבו וקאמרי הא דאמר ר' יהודה אמר שמואל כל שאינו יודע בטיב גיטין וקידושין לא יהיה לו עסק עמהן, אמר ר' אסי אמר ר' יוחנן וקשין לעולם יותר מדור המבול, שנאמר (הושע ד ב) וכו' פרצו ודמים בדמים נגעו, מאי משמע כדמתרגם ר' יוסף מולידין בנין מנשי חבריהון חובין על חובין מוסיפין, וכתיב (הושע ד ג) וכו' וגם דגי הים יאספו. ואלו בדור המבול לא נגזרה הגזירה על דגים שבים, שנאמר מכל אשר בחרבה מתו ולא דגים שבים, ואלו הכא אפילו דגים שבים, עד כאן לשון הגמרא. והקשה זקני הגאון מהרש"א בחדושי אגדות הלא כאן ליכא רק ספק אשת איש וקצת שוגג, ואלו בדור המבול חטאו בזדון בודאי אשת איש, עיין שם. ונראה לי לישב קושיתו, ויתבאר גם כן מה דמתרגם ר' יוסף חובין על חובין מוסיפין, מה כונתו בזה. והנ"ל דהא יש להבין בדור המבול דנגזר כליה על כל הברואים, אם אדם חטא בהמה מה חטאה, וכי דעת יש להם שקבלו גמול ועונש. ויש לתרץ זה בכמה אנפין, ואחד מהן דהלא מבואר במסכת אבות (פ"ה מ"ב) שכל הדורות היו מכעיסין ובאין, עד שהביא עליהן את מי המבול. אלמא דכמה דורות היו חוטאין, ולפי זה התגלגלו בודאי בדומם צומח חי כנודע מפי חכמי האמת, וגם כן היו משוקעין ברשעתן עד שאפילו בגלגוליהם החזיקו ברשעתן ודבקו באינם מינם, לכך על הכל נגזר שאף הם היו באותו החטא. והנה נודע מפי חכמי האמת דרוב צדיקים מגולגלים בדגים, ולפי זה אז שלא היו צדיקים בהדורות רק המסוימים כמו משותלח וחנוך וחבריהם, והם היו צדיקים גדולים שאינם צריכין להתגלגל כלל, והשאר היו רשעים, ואם כן לא היו שום גלגול כלל בדגים, מהיכי תיתי יתענשו. אבל עכשיו יש גלגולים בצדיקים בדגים למרק עבירות קלות שבהן, והנה מסתמא אין בהם דופי כל כך רק על שלא מיחו והיה בידם למחות, והנה זה ביטול עשה היא דהוכח תוכיח וגו' (ויקרא יט יז), או שאר איזה ביטול עשה כדאיתא בגמרא זבחים (ז' ע"א) אין לך אדם בישראל שאינו מחויב עשה, אבל ח"ו שיעברו בקום ועשה. והנה איתא בגמרא (מנחות דף מ"א ע"א) במלאכא דאמר לרב קטינא דלא ענשו אעשה רק בעידן ריתחא. אם כן כיון שהרשעים הללו מרבים חימה, אז העונות הקלים של הצדיקים שלא היו נחשבים לכלום להענש עליהם, עתה נחשבים לעון, והיינו חובין על חובין מוסיפין, לכך נגזר על הכל אף על הדגים כנ"ל.