מדרש על הושע 2:12

רַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי וְרַבִּי חָמָא אֲבוּי דְּרַבִּי הוֹשֵׁעַ בְּשֵׁם רַבִּי לֹא נִתַּן דִּבְרֵי הַיָּמִים אֶלָּא לְהִדָּרֵשׁ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברי הימים א ד, כא): בְּנֵי שֵׁלָה בֶן יְהוּדָה עֵר אֲבִי לֵכָה, אַב בֵּית דִּין שֶׁל לֵכָה. וְלַעְדָּה אֲבִי מָרֵשָׁה, אַב בֵּית דִּין שֶׁל מָרֵשָׁה. וּמִשְׁפְּחוֹת בֵּית עֲבֹדַת הַבֻּץ, זוֹ רָחָב הַזּוֹנָה שֶׁהִטְמִינָה הַמְרַגְּלִים בַּבּוּץ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יהושע ב, ו): וַתִּטְמְנֵם בְּפִשְׁתֵּי הָעֵץ, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן בְּבוּסְמִין הָיְתָה עִסְקָהּ. לְבֵית אַשְׁבֵּעַ, שֶׁנִּשְׁבְּעוּ לָהּ הַמְּרַגְּלִים, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע ב, יב): וְעַתָּה הִשָּׁבְעוּ נָא לִי בַּה'. (דברי הימים א ד, כב): וְיוֹקִים, שֶׁקִּיְּמוּ לָהּ הַשְּׁבוּעָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יהושע ו, כג): וַיָּבֹאוּ הַנְּעָרִים הַמְרַגְּלִים, וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר וְאֵת כָּל מִשְׁפְּחוֹתֶיהָ הוֹצִיאוּ, תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי שֶׁאֲפִלּוּ הָיְתָה מִשְׁפַּחְתָּהּ מָאתַיִם אֲנָשִׁים וְהָלְכוּ וְנִדְבְּקוּ בְּמָאתַיִם מִשְׁפָּחוֹת אֲחֵרוֹת, כֻּלָּן נִצּוֹלוֹת בִּזְכוּתָהּ. וְאֵת כָּל מִשְׁפַּחְתָּהּ לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא וְאֵת כָּל מִשְׁפְּחוֹתֶיהָ. וְאַנְשֵׁי כֹזֵבָה, שֶׁכִּזְּבָה בְּמֶלֶךְ יְרִיחוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע ב, ד): וַתֹּאמֶר כֵּן בָּאוּ אֵלַי הָאֲנָשִׁים וגו'. וְיוֹאָשׁ, שֶׁנִּתְיָאֲשָׁהּ מִן הַחַיִּים. וְשָׂרָף, שֶׁתִּקְנָה עַצְמָהּ לִשְׂרוּפִין. אֲשֶׁר בָּעֲלוּ לְמוֹאָב, שֶׁבָּאתָה וְנִדְבְּקָה בְּיִשְׂרָאֵל וְעָלוּ מַעֲשֶׂיהָ לְאָבִיהָ שֶׁבַּשָּׁמַיִם. וְיָשֻׁבִי לָחֶם, שֶׁנִּדְבְּקָה בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁקִּבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה שֶׁכָּתוּב בָּהּ (משלי ט, ה): לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחֲמִי. וְהַדְּבָרִים עַתִּיקִים, רַבִּי אַיְּבוּ וְרַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן אוֹמְרִים דְּבָרִים הַלָּלוּ סְתוּמִין כָּאן וּמְפֹרָשִׁין בְּמָקוֹם אַחֵר. (דברי הימים א ד, כג): הֵמָּה הַיּוֹצְרִים, אֵלּוּ הַמְּרַגְּלִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יהושע ב, א): וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מִן הַשִּׁטִּים וגו', רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה חַד אָמַר כְּלֵי נַגָּרוּת הָיָה בְּיָדָם, מְרַגְּלִים חֶרֶשׁ לֵאמֹר, רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר כְּלֵי קַדָּרוּת הָיָה בְּיָדָם, מְקַדְּרִין חֶרֶשׂ לֵאמֹר. תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי חֶרֶשׁ כְּמַשְׁמָעוֹ, אָמַר לָהֶם עֲשׂוּ עַצְמְכֶם חֵרְשִׁין וְאַתֶּם עוֹמְדִים עַל רָזֵיהֶם. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר מִתּוֹךְ שֶׁאַתֶּם עוֹשִׂים עַצְמְכֶם חֵרְשִׁים אַתֶּם עוֹמְדִין עַל אָפְנָיִם שֶׁלָּהֶם. וְישְׁבֵי נְטָעִים שֶׁהָיוּ בְּקִיאִין בִּנְטִיעָה, עַל שֵׁם שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יג, כג): וַיִּכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָה. וּגְדֵרָה, שֶׁהִטְמִינָה אוֹתָן אַחֲרֵי הַגָּדֵר, שֶׁנֶּאֱמַר וַתֹּאמֶר לָהֶם הָהָרָה לֵּכוּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁשָּׁרְתָה עָלֶיהָ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ עַד שֶׁלֹא נִכְנְסוּ יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ, וְכִי מֵהֵיכָן הָיְתָה יוֹדַעַת שֶׁחוֹזְרִין לִשְׁלשֶׁת יָמִים, מִכָּן שֶׁשָּׁרְתָה עָלֶיהָ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. עִם הַמֶּלֶךְ בִּמְלַאכְתוֹ יָשְׁבוּ שָׁם, מִכָּאן אָמְרוּ עֲשָׂרָה כֹּהֲנִים נְבִיאִים עָמְדוּ מֵרָחָב הַזּוֹנָה: יִרְמְיָה, חִלְקִיָּה, שְׂרָיָה, מַחְסֵיָה, חֲנַמְאֵל, שַׁלּוּם, בָּרוּךְ, נֵרִיָה, יְחֶזְקֵאל, בּוּזִי. וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף חֻלְדָּה הַנְּבִיאָה מִבְּנֵי בָנֶיהָ שֶׁל רָחָב הַזּוֹנָה הָיְתָה.

גמ׳. וחדא פרה הוה ליה והא אמר רב ואמרי לה אמר יהודה א״ר תריסר אלפי עגלי הוה מעשר רבי אלעזר בן עזריה מעדריה כל שתא ושתא. תנא לא שלו היתה אלא של שכנתו היתה ומתוך שלא מיחה בה נקראת על שמו. רב ורבי חנינא ורבי יוחנן ורב חביבא מתנו בכולי סדר מועד כל כי האי זוגא חלופי רבי יוחנן ומעיילי ר׳ יונתן כל מי שאפשר למחות באנשי ביתו ולא מיחה נתפס על אנשי ביתו באנשי עירו נתפס על אנשי דרו בכל העולם כולו נתפס על כל העולם כולו אמר רב פפא והני דבי ריש גלותא נתפסים על כולי עלמא כי הא דאמר רבי חנינא מ״ד (ישיעת ג יד) ה׳ במשפט יבא עם זקני עמו ושריו אם שרים חטאו (דף נה) זקנים מה חטאו אלא אימא על זקנים שלא מיחו בשרים. רב יהודה הוה יתיב קמיה דשמואל אתאי ההיא אתתא קא צווחת קמיה ולא הוה משגח בה. אמר ליה לא סבר ליה מר (משלי כא יג) אוטם אזנו מזעקת דל גם הוא יקרא ולא יענה. אמר ליה שיננא רישך בקרירי רישא דרישך בחמימי הא יתיב מר עוקבא אב בית דין דכתיב (ירמיה כא יב) בית דוד כה אמר ה׳ דינו לבקר משפט והצילו וגו׳. אמר ליה רבי זירא לרבי סימון לוכחינהו מר להני דבי ריש גלותא. אמר ליה לא מקבלי מינאי. אמר ליה אף על גב דלא מקבלי לוכחינהו מר דאמר רבי אחא ברבי חנינא מעולם לא יצתה מדה טובה מפי הקב״ה וחזר בה לרעה חוץ מדבר זה דכתיב (יחזקאל ט ד) ויאמר ה׳ אלי עבור בתוך העיר בתוך ירושלים והתוית תיו על מצחות האנשים הנאנחים והנאנקים על כל התועבות הנעשות וגו׳ אמר לו הקב״ה לגבריאל לך ורשום על מצחן של צדיקים תיו של דיו שלא ישלטו בהם מלאכי חבלה. ועל מצחם של רשעים תיו של דם כדי שישלמו בהם מלאכי חבלה. אמרה מדת הדין לפני הקב״ה רבונו של עולם מה נשתנו אלו מאלו. אמר לה הללו צדיקים גמורים והללו רשעים גמורים. אמרה לפניו רבונו של עולם היה בידם למחות ולא מיחו. אמר לה גלוי וידוע לפני שאם מיחו בהם לא יקבלו מהם. אמרה לפניו רבש״ע אם לפניך גלוי להם מי גלוי. והיינו דכתיב (שם) זקן בחור ובתולה וטף ונשים תהרגו למשחית ועל כל איש אשר עליו התו אל תגשו וממקדשי תחלו. וכתיב (שם) ויחלו באנשים הזקנים אשר לפני הבית. תני רב יוסף אל תקרי ממקדשי אלא ממקודשי אלו בני אדם שקיימו את התורה כולה מאלף ועד תיו. ומיד והנה ששה אנשים באים מדרך שער העליון אשר מפנה צפונה ואיש כלי מפצו בידו ואיש אחד בתוכם לבוש הבדים וקסת הסופר במתניו ויבאו ויעמדו אצל מזבח הנחשת. מזבח הנחשת מי הוה. אמר לו הקב״ה התחילו ממקום שאומרים שירה לפני. ומאן נינהו ששה אנשים. אמר רב חסדא קצף אף וחמה ומשחית ומשבר ומכלה. ומאי שנא תיו. אמר רב תיו תחיה תיו תמות. ושמואל אמר תמה זכות אבות. ורבי יוחנן אמר תחון זכות אבות. ור״ל אמר תיו סוף חותמו של הקב״ה דאמר רבי חנינא חותמו של הקב״ה אמת. רבי שמואל בר נחמני אמר אלו בני אדם שקיימו כל התורה כולה מאל״ף ועד תי"ו. מאימתי תמה זכות אבות. אמר רב מימות הושע בן בארי שנאמר (הושע ב יב) אגלה את נבלותה לעיני מאהביה ואיש לא יצילנה מידי. ושמואל אמר מימי חזאל שנאמר (מלאכים ב יג כב) וחזאל מלך ארם לחץ את ישראל כל ימי יהואחז וכתיב (שם) ויחן ה׳ אותם וירחמם ויפן אליהם למען בריתו את אברהם יצחק ויעקב ולא אבה השחיתם ולא השליכם מעל פניו עד עתה. ור״י בן לוי אמר מימי אליהו שנאמר (שם א יח לו) ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר ה׳ אלהי אברהם יצחק וישראל היום יודע וגו׳. ורבי יוחנן אמר מימי חזקיהו שנא׳ (ישעיה ט ו) למרבה המשרה ולשלום אין קץ על כסא דוד ועל ממלכתו להכין אותה ולסעדה במשפט ובצדקה מעתה ועד עולם קנאת ה׳ צבאות תעשה זאת:

וּשְׁמוּאֵל אָמַר: תַּמָּה זְכוּת אָבוֹת. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: תָּחֹן זְכוּת אָבוֹת. וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: 'תָּו', סוֹף חוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא: חוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא 'אֱמֶת'. (אמר) רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי [אָמַר]: אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁקִּיְּמוּ אֶת הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, מֵאָלֶף וְעַד תָּו. מֵאֵימָתַי תַּמָּה זְכוּת אָבוֹת? אָמַר רַב: מִימוֹת הוֹשֵׁע בֶּן בְּאֵרִי, שֶׁנֶּאֱמַר: (הושע ב׳:י״ב) "אֲגַלֶּה אֶת נַבְלֻתָהּ לְעֵינֵי מְאַהֲבֶיהָ, וְאִישׁ לֹא יַצִּילֶנָּה מִיָּדִי". וּשְׁמוּאֵל אָמַר: מִימֵי חֲזָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: (מלכים ב י״ג:כ״ב-כ״ג) "וַחֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם לָחַץ אֶת יִשְׂרָאֵל כָּל יְמֵי יְהוֹאָחָז". וּכְתִיב: (שם) "וַיָּחָן ה' אֹתָם וַיְרַחֲמֵם, וַיִּפֶן אֲלֵיהֶם לְמַעַן בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, וְלֹא אָבָה הַשְׁחִיתָם, וְלֹא הִשְׁלִיכָם מֵעַל פָּנָיו עַד עָתָּה". וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר: מִימֵי אֵלִיָּהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (מלכים א י״ח:ל״ו) "וַיְהִי בַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה, וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא, וַיֹּאמַר: ה' אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל, הַיּוֹם יִוָּדַע" וְגוֹ'. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: מִימֵי חִזְקִיָּהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו ט׳:ו׳) "לְמַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה, וּלְשָׁלוֹם אֵין קֵץ, עַל כִּסֵּא דָּוִד, וְעַל מַמְלַכְתּוֹ, לְהָכִין אֹתָהּ וּלְסַעֲדָהּ בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם, קִנְאַת ה' צְבָאוֹת תַּעֲשֶׁה זֹאת" וְגוֹ'.