מדרש על הושע 2:11

(ע״ב) רבי חנינא ב״פ רמי כתיב (הושע ב יא) ולקחתי דגני בעתו וכתיב (דברים יא יד) ואספת דגנך. לא קשיא כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום כאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום. ת״ר ואספת דגנך וגו׳ מה תלמוד לומר לפי שנאמר (יהושע א ח) לא ימוש ספר התורה הזה מפיך יכול דברים ככתבן ת״ל ואספת דגנך הנהג בהם מנהג דרך ארץ דברי רבי ישמעאל. רבי שמעון ב״י אומר אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה ודש בשעת דישה וזורה בשעת הרוח תורה מה תהא עליה. אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע״י אחרים שנאמר (ישעיה סא ה) ועמדו זרים ורעו צאנכם ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע״י עצמן שנאמר ואספת דגנך ולא עוד אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידם שנאמר (דברים כח מח) ועבדת את אויביך. אמר אביי הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידם והרבה עשו ברשב״י ולא עלתה בידם. אמר להו רבא לרבנן במטותא מינייכו דלא תיתו קמאי לא ביומי דניסן ולא ביומי דתשרי כי היכי דלא תטרדו במזונייכו כולה שתא. אמר רבה בר בר חנא אמר רבי יוחנן משום ר׳ יהודה בר אלעאי בא וראה מה בין דורות ראשונים לדורות אחרונים דורות ראשונים שעשו תורתן קבע ומלאכתן עראי זה וזה נתקיים בידם, דורות האחרונים שעשו מלאכתן קבע ותורתן עראי זה וזה לא נתקיימו בידם:

קב רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא רָמִי, כְּתִיב: (הושע ב׳:י״א) ("לכן אשוב") "וְלָקַחְתִּי דְגָנִי בְּעִתּוֹ" [וְגוֹ']. וּכְתִיב: (דברים י״א:י״ד) "וְאָסַפְתָּ דְּגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ", לָא קַשְׁיָא, כָּאן בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם, כָּאן בִּזְמַן שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם. תָּנוּ רַבָּנָן: "וְאָסַפְתָ דְּגָנֶךָ" וְגוֹ', מַה תַּלְמוּד לוֹמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: (יהושע א׳:ח׳) "לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ", יָכוֹל דְּבָרִים כִּכְתָבָן? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְאָסַפְתָּ דְּגָנֶךָ". (נהוג) [הַנְהֵג] בָּהֶם מִנְהַג דֶּרֶךְ אֶרֶץ, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר: אֶפְשָׁר, אָדָם חוֹרֵשׁ בִּשְׁעַת חֲרִישָׁה, וְזוֹרֵעַ בִּשְׁעַת זְרִיעָה, וְקוֹצֵר בִּשְׁעַת קְצִירָה, וְדָשׁ בִּשְׁעַת דִּישָׁה, וְזוֹרֶה בִּשְׁעַת הָרוּחַ, תּוֹרָה מַה תְּהֵא עָלֶיהָ? אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם, מְלַאכְתָּן נַעֲשֵׂית עַל יְדֵי אֲחֵרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו ס״א:ה׳) "וְעָמְדוּ זָרִים וְרָעוּ צֹאנְכֶם" [וְגוֹ']. וּבִזְמַן שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם, מְלַאכְתָּן נַעֲשֵׂית עַל יְדֵי עַצְמָן, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים י״א:י״ד) "וְאָסַפְתָּ דְּגָנֶךָ", וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמְּלֶאכֶת אֲחֵרִים נַעֲשֵׂית עַל יָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כח) "וְעָבַדְתָּ אֶת אוֹיְבֶיךָ". אָמַר אַבַּיֵי: הַרְבֵּה עָשׂוּ כְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְעָלְתָה בְּיָדָם, (והרבה עשו) כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי וְלֹא עָלְתָה בְּיָדָם. אָמַר לְהוּ רָבָא לְרַבָּנָן: בְּמָטוּתָא (בעינא) מִינַיְכוּ, דְּלָא תֵּיתוּ קַמָּאִי, לָא בְּיוֹמֵי נִיסָן וְלָא בְּיוֹמֵי תִּשְׁרֵי, (ואף לבי רב לא תיתו) כִּי הֵיכִי דְּלָא תִּטָּרְדוּ בִּמְזוֹנַיְכוּ כּוּלָהּ שַׁתָּא. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חַנָּה, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה בַּר אִלָעִאי: בּוֹא וּרְאֵה מַה בֵּין דּוֹרוֹת רִאשׁוֹנִים לְדוֹרוֹת אַחֲרוֹנִים, דּוֹרוֹת רִאשׁוֹנִים שֶׁעָשׂוּ תּוֹרָתָן קֶבַע וּמְלַאכְתָּן עֲרַאי, זֶה וְזֶה נִתְקַיֵּם בְּיָדָם. דּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים שֶׁעָשׂוּ מְלַאכְתָּן קֶבַע וְתוֹרָתָן עֲרַאי, זֶה וְזֶה לֹא נִתְקַיֵּם בְּיָדָם. וְאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חַנָּה, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה בַּר אִלָעִאי: בּוֹא וּרְאֵה מַה בֵּין דּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים לְדוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים. דּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ מַכְנִיסִין פֵּרוֹתֵיהֶן דֶּרֶךְ טְרַקְסִימוֹן, כְּדֵי לְחַיְּבָן בְּמַעֲשֵׂר, דּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים מַכְנִיסִין פֵּרוֹתֵיהֶן דֶּרֶךְ גַּגּוֹת, דֶּרֶךְ חֲצֵרוֹת, דֶּרֶךְ קַרְפִּיפוֹת, כְּדֵי לְפָטְרָן מִן הַמַּעֲשֵׂר. (לפיכך לא נתברכו פירותיהן) דְּאָמַר רַבִּי יַנַּאי: אֵין הַטֶּבֶל מִתְחַיֵּב בְּמַעֲשֵׂר עַד שֶׁיִּרְאֶה פְּנֵי הַבַּיִת, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים כ״ו:י״ג) "בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת". ("וגם נתתיו ללוי") וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֲפִלּוּ חָצֵר קוֹבַעַת, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ".

[י] עשר תעשר (דברים יד:כב), שלא תתחסר, עשר שתתעשר. א' הקב"ה עשר את שלי ואני מעשר את שלך. את כל (שם), א"ר אבא בר כהנא רמז לפרגמטופטין ולמפרשי ימים שיהו מוציאין אחד מעשרה לעמילי תורה. תבואת זרעך היוצא השדה (שם), אם זכיתם סוף שאתם יוצאין לזרוע בשדה, ואם לאו סוף שהיוצא השדה מתגרה בכם. ואי זה זה, זה עשו הרשע דכת' ביה איש יודע ציד איש שדה (בראשית כה:כז). ד"א תבואת זרעך היוצא השדה (דברים שם), אם זכית סופך נפיק לחקלך וחמי עלמא צריך מטר ומתפלל ונענה, ואם לאו סוף ששונאי ישר' יוצאין לקבור את בניהם בשדה. שנה שנה (שם), אין מעשרין משנה לחברתה דב' ר' עקיב'. ואכלתה לפני י"י אלהיך וגו' (דברים יד:כג), אם זכיתם דגנך, ואם לאו דגני, כמה דאת אמ' ולקחתי דגני בעתו (הושע ב:יא). אם זכיתם תירושך, ואם לאו תירושי, ותירושי במועדו (שם). א"ר שמע' בן לקיש א' הקב"ה אני אמרתי לך שתהי מוצי' מעשרותיך מן המובחר, כיצד, בא בן לוי אצלך, אם נתתה לו המובחר אף אני יש לי ליתן לך מן המובחר, יפתח י"י לך את אוצרו הטוב וגו' (דברים כח:יב). ואם נתתה לו מן החפוריות ומן הקטנויות, אף אני יש לי ליתן לך מן החופריות ומן הקטוניות, יתן י"י את מטר ארצך אבק ועפר (שם כד). ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך והגר וג' (דברים יד:כט). אמ' ר' לוליני דרומיה בשם ר' יהודה בר' סימון, א' הק' אתה יש לך ארבעה בני בתים, ואני יש לי ארבעה בני בתים. אתה יש לך ארבעה בני בתים, בנך ובתך ועבדך ואמתך, ואני יש לי ארבעה בני בתים, הלוי והגר והיתום והאלמנה, וכולהם בפסוק אחד, ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי והגר והיתום והאלמנה אשר בקרבך (דברים טז:יא). אמ' הקב"ה אני אמרתי לך שתהא משמח את שלי ואת שלך בימים טובים שנתתי לך, אם עשיתה כן אף אני משמח את שלך ואת שלי, אילו ואילו אני עתיד לשמחן בבית הבחירה, והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי כי ביתי וגו' (ישעיה נו:ז). חסילה פרשתא.