מדרש על הושע 5:6

הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ. יְשַׁעְיָה אָמַר, דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ (ישעיה נה, ו). וְדָוִד אָמַר, דִּרְשׁוּ ה' וְעֻזּוֹ וְגוֹ' (דה״‎א טז, יא). לָמָּה אָמַר, בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד (שם). לְלַמֶּדְךָ, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִתְבָּרֵךְ שְׁמוֹ, פְּעָמִים נִרְאֶה וּפְעָמִים אֵינוֹ נִרְאֶה, פְּעָמִים שׁוֹמֵעַ וּפְעָמִים אֵינוֹ רוֹצֶה לִשְׁמֹעַ, פְּעָמִים עוֹנֶה וּפְעָמִים אֵינוֹ עוֹנֶה. פְּעָמִים נִדְרָשׁ וּפְעָמִים אֵינוֹ נִדְרָשׁ, פְּעָמִים מָצוּי וּפְעָמִים אֵינוֹ מָצוּי, פְּעָמִים קָרוֹב וּפְעָמִים אֵינוֹ קָרוֹב. כֵּיצַד, נִרְאָה לְמֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְדִבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה (שמות לג, יא). חָזַר וְנֶעְלָם מִמֶּנּוּ, כְּשֶׁאָמַר לוֹ: הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבוֹדֶךָ (שם פסוק יח). וְכֵן נִרְאָה לְיִשְׂרָאֵל בְּסִינַי, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּרְאוּ אֶת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל (שם כד, י). וְאוֹמֵר: וּמַרְאֶה כְּבוֹד ה' (שם פסוק יז). חָזַר וְנֶעְלָם מֵהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה (דברים ד, טו). וְאוֹמֵר: קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שׁוֹמְעִים (שם). וּכְשֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּשִׁעְבּוּד פָּרֶךְ, וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם (שמות ב, כד). כֵּיוָן שֶׁחָטְאוּ, לֹא שָׁמַע ה' בְּקוֹלְכֶם וְלֹא הֶאֱזִין אֲלֵיכֶם (דברים א, מה). עָנָה לִשְׁמוּאֵל בַּמִּצְפָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּצְעַק שְׁמוּאֵל אֶל ה' וַיַּעֲנֵהוּ ה' (ש״‎א ז, ט). חָזַר וְלֹא עָנָהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר ה' אֶל שְׁמוּאֵל עַד מָתַי אַתָּה מִתְאַבֵּל עַל שָׁאוּל (שם טז, א). עָנָה לְדָוִד וְאָמַר, דָּרַשְׁתִּי אֶת ה' וְעָנָנִי (תהלים לד, ה). חָזַר וְלֹא עָנָהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיָּצָם דָּוִד צוֹם וּבָא וְלָן וְשָׁכַב אַרְצָה (ש״‎ב יב, טז). וּכְתִיב: גַּם הַבֵּן הַיִּלּוֹד לְךָ מוֹת יָמוּת (שם פסוק יד). וּבִזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה, מָצוּי לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ (דברים ד, כט). וְאִם לֹא עָשׂוּ תְּשׁוּבָה, בְּצֹאנָם וּבִבְקָרָם יֵלְכוּ לְבַקֵּשׁ אֶת ה' וְלֹא יִמְצְאוּ, חָלַץ מֵהֶם (הושע ה, ו). פְּעָמִים קָרוֹב, שֶׁנֶּאֱמַר: קָרוֹב ה' לְכָל קוֹרְאָיו (תהלים קמה, יח). פְּעָמִים אֵינוֹ קָרוֹב, שֶׁנֶּאֱמַר: רָחוֹק מֵרְשָׁעִים ה' (משלי טו, כט). וּכְתִיב: יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ (במדבר ו, כו). וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר, אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים (דברים י, יז). עוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה, נוֹשֵׂא לוֹ פָּנִים. יָכֹל לַכֹּל. תַּלְמוּד לוֹמַר: אֵלֶיךָ, וְלֹא לְאֻמָּה אַחֶרֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: כַּבְּסִי מֵרָעָה לִבֵּךְ יְרוּשָׁלַיִם לְמַעַן תִּוָּשֵׁעִי (ירמיה ד, יד), אִם עָשׂוּ תְּשׁוּבָה. וְאִם לָאו, כִּי אִם תְּכַבְּסִי בַּנֶּתֶר (שם ב, כב). לְכָךְ אָמַר יְשַׁעְיָה, דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ, קְרָאוּהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְמֶלֶךְ שֶׁאָמַר לַעֲבָדָיו, צְאוּ וְהַכְרִיזוּ בְּכָל מֶמְשַׁלְתִּי שֶׁאֲנִי יוֹשֵׁב וְדָן דִּינֵי מָמוֹנוֹת, כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֵסֶק עִם חֲבֵרוֹ, יָבֹא לְפָנַי וַאֲנִי דָּן אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת, עַד שֶׁלֹּא אֵשֵׁב לָדוּן דִּינֵי נְפָשׁוֹת. וְכֵן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִתְבָּרֵךְ שְׁמוֹ אָמַר לְיִשְׂרָאֵל, בָּנַי, הֱווּ יוֹדְעִין שֶׁאֲנִי דָּן אֶת הָעוֹלָם בְּאַרְבָּעָה פְרָקִים הָאֵלּוּ, בְּפֶסַח עַל הַתְּבוּאָה, בַּעֲצֶרֶת עַל פֵּרוֹת הָאִילָן, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה כָּל בָּאֵי עוֹלָם עוֹבְרִין לְפָנַי כִּבְנֵי מָרוֹן, בַּחַג נִדּוֹנִין עַל הַמַּיִם. וּבְאֵלּוּ שְׁלֹשָׁה פְּרָקִים יוֹשֵׁב לָדוּן דִּינֵי מָמוֹנוֹת, לְהַעֲשִׁיר אוֹ לְהַעֲנִי, לְהַרְבּוֹת אוֹ לְמָעֵט. אֲבָל בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, דָּן דִּינֵי נְפָשׁוֹת, אִם לְמָוֶת אִם לְחַיִּים, כְּמָה דְּאַתְּ אֲמַר בִּתְקִיעָתָא דְּרַב: וְעַל הַמְּדִינוֹת בּוֹ יֵאָמֵר וְכוּ'. וְאִם עֲשִׂיתֶם תְּשׁוּבָה לְפָנַי בְּלֵב שָׁלֵם, אֲנִי אֲקַבֵּל אֶתְכֶם וְאָדוּן אֶתְכֶם לְכַף זְכוּת, שֶׁשַּׁעֲרֵי שָׁמַיִם פְּתוּחִין וְאֶשְׁמַע תְּפִלַּתְכֶם, שֶׁאֲנִי מַשְׁגִּיחַ מִן הַחַלּוֹנוֹת, מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים, עַד שֶׁלֹּא אֶחְתֹּם גְּזַר דִּין בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. לְכָךְ נֶאֱמַר: דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי, מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה. לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה דָּר בִּמְדִינָה וְהָיוּ בְּנֵי הַמְּדִינָה מַכְעִיסִין אוֹתוֹ, כָּעַס הַמֶּלֶךְ וְיָצָא מִתּוֹכָהּ כְּמוֹ עֲשָׂרָה מִילִין וְעָמַד לוֹ. רָאָהוּ אָדָם, אָמַר לִבְנֵי הַמְּדִינָה, דְּעוּ שֶׁהַמֶּלֶךְ עִמָּכֶם בְּכַעַס וְהוּא מְבַקֵּשׁ לִשְׁלֹחַ לִגְיוֹנוֹתָיו עַל הָעִיר לְהַחְרִיבָהּ, צְאוּ וּפַיְּסוּהוּ וְיַחְזֹר אֶצְלְכֶם, עַד שֶׁלֹּא יַרְחִיק מִכֶּם. פִּקֵּחַ אֶחָד הָיָה שָׁם, אָמַר לָהֶם: שׁוֹטִים, עַד שֶׁהָיָה אֶצְלְכֶם לֹא בִּקַּשְׁתֶּם לְפַיְּסוֹ, וְעַכְשָׁו קֹדֶם שֶׁיִּתְרַחֵק צְאוּ אֶצְלוֹ אוּלַי יְקַבֵּל אֶתְכֶם. לְכָךְ כְּתִיב: דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ, אֵלּוּ עֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה, שֶׁהוּא שָׁרוּי בֵּינֵיכֶם. שֶׁכֵּן יְחֶזְקֵאל אוֹמֵר, וְהַקִּיר בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם (יחזקאל מג, ח). הֱוֵי, קְרָאוּהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב, יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבוֹתָיו וְיָשׁוּב אֶל ה' וִירַחֲמֵהוּ וְגוֹ' (ישעיה נה, ו-ז).

דבר אחר למה ה' תעמוד ברחוק. זה שאמר הכתוב (הושע ה ו) בצאנם ובבקרם ילכו לבקש את ה' ולא ימצאוהו חלץ מהם. פיליסופיס שאל את רבן גמליאל יש לכם לומר שאתם מקוים להקב"ה שיגאל אתכם. אמר לו הן. אמר לו ולא כך כתיב חלץ מהם. יבמה שחלצו לה אחים יכול בעלה לשוב אליה. אמר לו לאו. אמר לו מכאן שאינו שב אליכם. השיבו רבן גמליאל מי חולץ האיש או האשה. אמר לו האשה. אמר לו הוא חלץ ואנו לא חלצנו לו וכי יבמה דחלצו לה אחין מידי מששא אית בה. וכן הוא אומר (שיר השירים ה ה-ו) קמתי אני לפתוח לדודי וגו' ודודי חמק עבר. התחילו קורין למה ה' תעמוד ברחוק:

אָמַר לֵיהּ הַהוּא מִינָאָה לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל: עַמָּא דְּחָלַץ לֵיהּ מָרִיהּ מִינֵיהּ, דִּכְתִיב: (הושע ה׳:ו׳) "בְּצֹאנָם וּבִבְקָרָם יֵלְכוּ לְבַקֵּשׁ אֶת ה' וְלֹא יִמְצָאוּ, חָלַץ מֵהֶם". אָמַר לֵיהּ: שׁוֹטֶה! מִי כְּתִיב: 'חָלַץ לָהֶם'? 'חָלַץ מֵהֶם' כְּתִיב, וְאִלּוּ יְבָמָה דְּחָלְצוּ לָהּ אַחִין, מִידִי מְשָׁשָׁא אִית בָּהּ?