ספרא
[א] "וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר אליהם" – לאמר להם לבנים, לאלעזר ולאיתמר. או לאמר להם לישראל?... כשהוא אומר "דברו אל בני ישראל" – זו דיבור האמור לישראל, הא מה אני מקיים "לאמר אליהם" – לאמר לבנים לאלעזר ולאיתמר.
מדרש אגדה
זאת החיה אשר תאכלו. זה שאמר הכתוב עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים (חבקוק ג' ו'), מה עמד וימודד ארץ, בשעה שבקש הקב"ה ליתן תורה (עליהם) [לישראל עמד ומדד את הארץ ונתן התורה] במדבר בפרהסיא, ולא רצו לקבל את התורה, ורצה הקב"ה להחזיר את העולם למדידת מימיו, שנאמר מי מדד בשעלו מים (ישעיה מ' י"ב), שכיון שלא קבלו האומות התורה רצה העולם לחזור כאשר היה, אחר שקיבלו ישראל את התורה שקטה העולם, שנא' ארץ יראה ושקטה (תהלים ע "ו ט'), יראה מתחלה ושקטה כשקבלו ישראל את התורה. ראה ויתר גוים (חבקוק שם):
מדרש אגדה
רב כהנא בשם ר' יוחנן אמר התיר דמם, כמו שנאמר והגוים חרוב יחרבו (ישעיה ס' י"ב). ר' תנחום בר חנילאי אמר התיר להם את האסורים ושקצים ורמשים, למה הדבר דומה לרופא שנכנס לבקר את החולים, ראה שני חולים בבית אחד. אמר הרופא לזה תנו כל מה שהוא מתאוה, ולזה אל תתנו אלא דבר פלוני ופלוני, והזהרו לכם מלהאכילו דבר אחר, מיד ענו אותם העומדים ואמרו לו אדונינו מה הוא זה שצויתה, לזה נאכיל כל מה שהוא מתאוה, ולזה אל תאכילו אותו אלא דבר פלוני, מאי נשתנה האי מהאי, אמר להם לאותו שאמרתי האכילוהו כל מה שהוא מתאוה למיתה הוא, וזה שאמרתי לכם אל תאכילוהו אלא דבר פלוני לחיים הוא, לכך הקב"ה התיר לגוים כל דבר לפי שהן לגיהנם, שנאמר והיו עמים משרפות סיד וגו' (ישעיה לג יב), אבל ישראל אמר להם זאת החיה אשר תאכלו, לפי שהם לחיים, שנאמר ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום (דברים ד' ד'):