תנחומא בובר
ויאמר אל אהרן קח לך עגל (ויקרא ט ב), למה לא נאמר לו פר אלא עגל, א"ל שעל ידי העגל (נתפקפקה הכהונה בידך, ועל ידי העגל היא מתבוססת בידך, ולא עוד אלא שלא יהו ישראל אומרים יש להם עונות ממעשה העגל, לפיכך אמר הם יקריבו עגל, שנאמר ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת ועגל וגו' (שם שם ג), כדי שידעו שנתכפר להם על מעשה העגל, אמר להם הקב"ה בעולם זה נתכפר להם על ידי קרבנות, ולעולם הבא אני מוחל עונותיהם שלא בקרבן, שנאמר אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך למעני וחטאתיך לא אזכור (ישעיה מג כה).
ספרא
[ז] "ואת שתי הכליֹת" – לא בעל כוליא אחת ולא בעל שלש. "ואת החלב אשר עליהן" – ולא הבשר שעליהן. "אשר על הכסלים" – זה החלב שבין הפקוקלות, דברי ר' יוסי הגלילי. ר' עקיבא אומר להביא את חלב שעל העוקץ. ר' ישמעאל אומר מה חלב המכסה את הקרב קרום ונקלף – אין לי אלא קרום ונקלף. ר' עקיבא אומר מה חלב המכסה את הקרב תותב קרום ונקלף – אף אין לי אלא תותב קרום ונקלף.
ספרא
[ח] "ואת היתרת על הכבד" – הדבר שקול: שיטול מן הכבד על היתרת או מן היתרת על הכבד?... כשהוא אומר (ויקרא ט, י) "ואת היתרת מן הכבד מן החטאת הקטיר המזבחה" – שיטול מן הכבד על היותרת.