אוצר מדרשים
למה גזר לכהנים שלא לאכול חטאת הדיוט חוץ למקדש אלא בחצר אהל מועד? שלא ילמוד אדם אחר שחטא ההדיוט ההוא ויתבייש. למה בפר כהן גדול שלא עשה כך, אלא בפרהסיא גזר המקום לשרוף פר החטאת של כ״ג? כדי שילמדו וייראו. למה כן? בשביל טעמים הרבה: אחד שידעו הכל צדקתו של הקב״ה שאינו נושא פנים לא לקטן ולא לגדול, לא למלך ולא לכ״ג, שכן כתיב כי ה׳ אלהיכם הוא אלהי האלהים וגו׳ אשר לא ישא פנים וגו' (דברים י״א י״ז), וכתיב יְהִי פַחַד ה׳ עֲלֵיכֶם שִׁמְרוּ וַעֲשׂוּ כִּי אֵין עִם ה׳ אֱלֹהֵינוּ עַוְלָה וּמַשֹּׂא פָנִים וּמִקַּח שֹׁחַד (דהי״ב י״ט ז׳). למה גזר הקב״ה לשרוף פר החטאת בפרהסיא חוץ למחנה? אלא רצה הקב״ה ללמד שלא יהא אדם מתבייש להתוודות חטאתו לפני כ״ג, שכן כתיב והתודה אשר חטא עליה (מקרא ה׳), שיאמר, כהן לא נתבייש ממני, אני למה אתבייש ממנו. לפי שהודוי הוא כפרת החטא, שנאמר מכסה פשעיו לא יצליח (משלי כ״ח י"ג). ולמה גזר המקום בתורה לכל אדם העושה החטא בשגגה להביא קרבן בעד עצמו ואין אותו האיש נקי עד שיקרב קרבן על שגגתו? אלא שלא יעשה אדם חטא לפני המקום בזדון. כתוב אחד אומר את פני פרכת הקדש (ויקרא ד׳) וכתוב אחד אומר את פני הפרכת (שם), לומר לך חטא הנשיא (הכהן המשיח) הגדולה במקומה, חטא הצבור אין הגדולה במקומה. ד״א, לפי שחטא הלומד והמלמד, לפיכך יוציאו לחוץ ויפרסמו ע״כ והוציא את הפר אל מחוץ למחנה (שם). ד״א, כל מקום שיש משיח - יש ארון ותורה, וכל מקום שאין משיח - אין ארון ותורה (עי׳ ירושלמי תענית פ"ב ב׳, ושם נזכר רק ארון ולא תורה).
ספרא
[ד] "ושחט את הפר לפני השם" – בצפון. נאמר כאן 'פני פרוכת' (ויקרא ד, יז) ונאמר להלן (ויקרא ד, ו) 'פני פרוכת'. מה 'פני פרוכת' אמור להלן – "פרוכת הקדש", אף 'פני פרוכת' האמור כאן – פני פרוכת הקדש.
תנחומא בובר
וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר אדם כי יהיה בעור בשרו וגו' (ויקרא יג א ב), זש"ה מי פלג לשטף תעלה (איוב לח כה), אמר ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי בערביא קורין לשער שטפא, שכל שער ושער שבאדם ברא לו מעין בפני עצמו, לפי שאיוב קורא תגר ואמר אשר בערה ישופני [והרבה פצעי חנם] (שם ט יז), על חנם הביא את כל היסורין האלו עלי, א"ל אליהוא חס ושלום, חלילה לאל מרשע ושדי מעול, אלא כי פועל אדם ישלם לו [וכאורח איש ימציאנו] (שם לד י יא), הכל במדה הוא מביא, אמר ר' אבין הלוי בשם ר' אבא בר כהנא אין הקב"ה מודד מדה (בנפישה) [בכפישה], אלא הכל במשפט, [שנאמר כי אלהים שופט] זה ישפיל וזה ירים (תהלים עה ח), א"ל הקב"ה לאיוב אפילו השער שעליך מעין עשיתי לו, ומדה עשיתי לו, שנאמר מי פלג לשטף תעלה. מעשה בכהן אחד שהיה רואה את הנגעים, נתמטה ידו, ובקש לצאת לחוצה לארץ, קרא לאשתו, אמר לה בשביל שבני אדם רגילין לבוא אצלי להראות את נגעיהם, בואי ואני אלמדך שתהא רואה את הנגעים, אם ראית שערו של אדם שיבש המעין שלו, תהי יודעת שלקה, לפי שכל שער ושער ברא לו הקב"ה מעין בפני עצמו, [שיהא שותה ממנו], יבש המעין שלו יבש השער, אמרה לו אשתו ומה אם כל שער ושער ברא לו הקב"ה מעין בפני עצמו [שיהא שותה ממנו] אתה שאתה אדם, וכמה שערות יש בך, ובניך מתפרנסין על ידך, לא כל שכן שיזמין לך הקב"ה פרנסה, לפיכך לא הניחה אותו לצאת לחוצה לארץ.