מדרש על יואל 4:2

כָּל זָכָר (במדבר ג, טו), לָמָּה כָּל זָכָר, וְאֵינוֹ מַזְכִּיר כָּל נְקֵבָה, מִפְּנֵי שֶׁכְּבוֹדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹלֶה מִן הַזְּכָרִים, אָמַר דָּוִד (תהלים קכז, ג): הִנֵּה נַחֲלַת ה' בָּנִים שָׂכָר פְּרִי הַבָּטֶן, הִנֵּה נַחֲלַת ה' בָּנִים, אֵלּוּ הַזְּכָרִים, וְאִם בָּאוּ הַנְּקֵבוֹת אַף הֵן שָׂכָר. (במדבר קכז, ג): מִבֶּן חֹדֶשׁ וָמַעְלָה תִּפְקְדֵם, לָמָּה מִבֶּן חֹדֶשׁ וָמַעְלָה, וְכִי מִבֶּן חֹדֶשׁ יְכוֹלִים לִשְׁמֹר אֹהֶל מוֹעֵד, הֲרֵי הוּא עַצְמוֹ מְבַקֵּשׁ לְמִי שֶׁיִּשְׁמְרֶנּוּ, וְלָמָּה הוּא מוֹנֶה מִבֶּן חֹדֶשׁ. אָמַר רַבִּי הוּנָא הַכֹּהֵן בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר זְעֵירָא, בִּשְׁבִיל לִכְפֹּל לָהֶם שָׂכָר, לָמָּה, שֶׁאַתָּה מוֹצֵא שֶׁאֵינָן קְרֵבִים לְשָׁרֵת אֶלָּא מִבֶּן שְׁלשִׁים שָׁנָה, וְלָמָּה הוּא מוֹנֶה אוֹתָן מִבֶּן חֹדֶשׁ, אֶלָּא שֶׁיִּהְיוּ מְקַבְּלִים שָׂכָר וּבָאִים עַד שֶׁהֵם מִבֶּן חֹדֶשׁ. אָמַר רַבִּי הוּנָא הַכֹּהֵן אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר זְעֵירָא אַתְּ מוֹצֵא כָּתוּב בִּשְׁמוּאֵל (שמואל א ז, טו): וַיִּשְׁפֹּט שְׁמוּאֵל אֶת יִשְׂרָאֵל כֹּל יְמֵי חַיָּיו, וְכִי כָּל יְמֵי חַיָּיו שָׁפַט שְׁמוּאֵל אֶת יִשְׂרָאֵל, וַהֲרֵי כָּל יְמֵי חַיָּיו לֹא הָיוּ אֶלָּא חֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה, וְאַתָּה מוֹצֵא שְׁתַּיִם שֶׁהָיָה יוֹנֵק, וְאַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁהָיָה עֵלִי קַיָּם וְשׁוֹפֵט, בָּהֶם לֹא הָיָה שְׁמוּאֵל יָכוֹל לִשְׁפֹּט לִפְנֵי רַבּוֹ, וּשְׁתֵּי שָׁנִים שֶׁמָּלַךְ שָׁאוּל, הֲרֵי אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם, נִשְׁתַּיֵּיר שָׁם עוֹד עֶשֶׂר שָׁנִים, הֱוֵי לֹא נָשָׂא נְשׂוּאָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל אֶלָּא עֶשֶׂר שָׁנִים, וּכְתִיב: וַיִּשְׁפֹּט שְׁמוּאֵל אֶת יִשְׂרָאֵל כֹּל יְמֵי חַיָּיו, אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֲרֵינִי מַכְתִּיב עָלָיו כֹּל יְמֵי חַיָּיו, שֶׁיְקַבֵּל שָׂכָר כָּל יָמִים שֶׁהָיָה בָּעוֹלָם. וְאַף שֵׁבֶט לֵוִי אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה שֶׁיִּמְנֶה אוֹתָן מִבֶּן חֹדֶשׁ וָמַעְלָה, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה מִתְחַשֵּׁב לָהֶם עַד שֶׁהֵם מִבֶּן חֹדֶשׁ, הֱוֵי: מִבֶּן חֹדֶשׁ וָמַעְלָה תִּפְקְדֵם. דָּבָר אַחֵר, מִבֶּן חֹדֶשׁ, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה הַלֵּוִי בַּר רַבִּי שָׁלוֹם, לָמוּד הוּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִהְיוֹת מוֹנֶה בַּשֵּׁבֶט הַזֶּה בְּכָל מָקוֹם עַד שֶׁהֵם קְטַנִּים, מִנַּיִן, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיַעֲקֹב שֶׁיֵּרֵד לְמִצְרַיִם אוֹתָהּ שָׁעָה סָפַר אֶת בָּנָיו, נִמְצְאוּ כֻּלָּם שִׁשִּׁים וְשִׁשָּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מו, כו): כָּל נֶפֶשׁ שִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ, וּשְׁנֵי בָּנָיו שֶׁל יוֹסֵף וְיוֹסֵף, הֲרֵי שִׁשִּׁים וְתִשְׁעָה, וְהוּא אוֹמֵר (בראשית מו, כז): כָּל הַנֶּפֶשׁ לְבֵית יַעֲקֹב הַבָּאָה מִצְרַיְמָה שִׁבְעִים, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן לָמוּד הוּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִמְנוֹת הַשֵּׁבֶט הַזֶּה עַד שֶׁהֵם בִּמְעֵי אִמָּן. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה הַכֹּהֵן בַּר רַבִּי הַשָֹּׂרָף הַזֶּה אֵינוֹ מַסְפִּיק לָצֵאת עַד שֶׁמְּסַפְּגִין אוֹתוֹ, כָּךְ יוֹכֶבֶד הָיְתָה אִמָּהּ מְעֻבֶּרֶת בָּהּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, וְהָיְתָה בִּמְעֵי אִמָּהּ וְנִמְנְתָה עָלֶיהָ. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ עַד שֶׁאִמָּהּ נִכְנֶסֶת לְפֶתַח מִצְרַיִם יָלְדָה אוֹתָהּ, לְפִיכָךְ נֶאֱמַר עָלֶיהָ (דברים י, כב): בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ יָרְדוּ אֲבֹתֶיךָ מִצְרָיְמָה, וְאַף מִבְּנֵי בָּנֶיהָ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: כָּל זָכָר מִבֶּן חֹדֶשׁ וָמַעְלָה תִּפְקְדֵם, לָמָּה הוּא כֵן, לְפִי שֶׁהַשֵּׁבֶט הַזֶּה חָבִיב הוּא לְעוֹלָם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִכָּל הַשְּׁבָטִים לֹא נִבְחַר אֶלָּא הַשֵּׁבֶט הַזֶּה בִּלְבַד, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א ב, כח): וּבָחֹר אֹתוֹ מִכָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לִי לְכֹהֵן. אָמַר רַבִּי לֵוִי אַתְּ מוֹצֵא דְּבָרִים הַרְבֵּה בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּעוֹלָם וּבֵרַר לוֹ אֶחָד מֵהֶם, בָּרָא שִׁבְעָה יָמִים וּבָחַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּשַּׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ב, ג): וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ. בָּרָא שָׁנִים וּבֵרַר לוֹ אֶחָד מֵהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה, ב): וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה'. בָּרָא שָׁבֻעִים וּבֵרַר לוֹ אֶחָד מֵהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה, י): וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה. בָּרָא אֲרָצוֹת וּבֵרַר לוֹ אֶחָד מֵהֶם, אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יא, יב): תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ. וְכֵן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוֹרֵא אוֹתָהּ אַרְצוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (יואל ד, ב): וְאֶת אַרְצִי חִלֵּקוּ. בָּרָא רְקִיעִים וּבֵרַר לוֹ אֶחָד מֵהֶם, זֶה עֲרָבוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סח, ה): סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת. בָּרָא אֻמּוֹת וּבֵרַר לוֹ אַחַת מֵהֶם, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יד, ב): וּבְךָ בָּחַר ה' לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה. בָּרָא שְׁבָטִים וּבֵרַר לוֹ אֶחָד מֵהֶם, זֶה שֵׁבֶט לֵוִי, שֶׁנֶּאֱמַר: וּבָחֹר אֹתוֹ מִכָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. לְפִיכָךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה שֶׁיִּפְקְדֵם מִבֶּן חֹדֶשׁ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְחַבְּבָן בְּיוֹתֵר. אֵיתִיבִין אִם טְעָמִים אֵלּוּ הָיָה צָרִיךְ לִמְנוֹתָן מִבֶּן יוֹם אֶחָד, אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לָמָּה צָרִיךְ לִמְנוֹתָם מִבֶּן חֹדֶשׁ, מִפְּנֵי שֶׁאֵין בֶּן יוֹם בֶּן קַיָּמָא אֲבָל בֶּן חֹדֶשׁ יָדוּעַ שֶׁהוּא בֶּן קַיָּמָא, לְפִיכָךְ מִבֶּן חֹדֶשׁ וָמַעְלָה תִּפְקְדֵם. דָּבָר אַחֵר, לָמָּה נִמְנוּ מִבֶּן חֹדֶשׁ לְפִי שֶׁלֹא נִמְנוּ הַלְוִיִּם מִנְיָן הַזֶּה אֶלָּא לִפְדוֹת בְּכוֹרֵי יִשְׂרָאֵל, וּכְשֵׁם שֶׁהַבְּכוֹרִים נִפְדִים מִבֶּן חֹדֶשׁ כָּךְ הַלְוִיּם נִמְנוּ מִבֶּן חֹדֶשׁ.

אמרו לו תלמידיו לרבי אליעזר רבינו אמור לנו באיזה אור אנו שמחים באורו של הקב"ה או באורו של ירושלים ואמר להם ר"א באורו של הקב"ה אנו שמחים שנאמר (תהילים קי״ח:כ״ז) אל ה' ויאר לנו. ואמרו לו תלמידיו והלא נאמר (ישעיח ס) קומי אורי כי בא אורך ואמר להם ר"א זהו מה שנאמר ברוח הקודש ע"י דוד מלך ישראל (תהילים ל״ו:י׳) כי עמך מקור חיים באורך נראה אור כנגד מי אמר דוד המקרא הזה לא אמרו אלא כנגד כנסת ישראל שהיא אומרת לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם בשביל מקור חיים זה שהיה עמך קודם כל מעשה בראשית א׳:ט״זני מאירה באורך לעתיד לבא ואין מקור היים אלא התורה שנאמר (משלי ג׳:י״ח) עץ חיים היא למחזיקים בה. ומהו באורך נראה אור אלא זהו האור שברא הקב"ה ביום ראשון ושמש בו העולם שלשה ימים קודם שנבראו המאורות ביום רביעי וכיון שנבראו המאורות ביום הרביעי במו שנאמר (בראשית א) ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים מיד עמד הקב"ה וגנזו לאותו אור הראשון ולמה גנזו הקב"ה לפי שעתידין העכו"ם להכעיס לפניו לכך אמר הקב"ה לא יזכו אותן הרשעים להשתמש באור זה אלא ישתמשו באור החמה והלבנה שהן עתידין להבטל אבל אור זה שהוא קיים לעולם ולעולמי עולמים יבואו הצדיקים שהם בני עוה"ב וישתמשו בו לעתיד שנאמר (שם) וירא אלקים את האור כי טוב ויבדל וגו'. וכיון שראה האור הזה שהקב"ה גנז אותו לצדיקים מיד שמח האור הזה שמחה גדולה שנאמר (משלי י״ג:ט׳) אור צדיקים ישמח. באותה שעה אמר האור לפני הקב"ה רבונו של עולם אע"פ שנמנעתי מישראל הכשרים בעוה"ז ואני עתיד להאיר להם לעוה"ב אפילו הכי אין אני מצפה אלא לאורך שאתה מביא (נ"י עליו) עלי ובשעה שיאמר הקב"ה לציון קומי אורי כי בא אורך יאמר לפניו רבונו של עולם עמוד אתה בראש ואני עומד אחריך ואומר לה הקב"ה יפה אמרת שנאמר (תהילים י״ב:ו׳) עתה אקום יאמר ה' ובמה היא שמחה בקיבוץ בניה לתוכה בשמחה שנאמר (ישעיהו מ״ט:י״ח) שאי סביב עיניך וראי כלם נקבצו באו לך חי אני נאם ה' כי כלם כעדי תלבשי ותקשרים ככלה באותה שעה מביא הקב"ה את אליהו ובן דוד צדקנו וצלוהית של שמן המשחה ומקלו של אהרן בידיהם ונקבצין כל ישראל בפניהם והשכינה לפניהם והנביאים מאחריהם והתורה מימינם ומלאכי השרת משמאלם ומוליכין אותם אל עמק יהושפט ונקבצים כל העמים שם שנאמר (יואל ד ב) וקבצתי את כל הגוים והורדתים אל עמק יהושפט ונשפטתי עמם שם על עמי ונחלתי ישראל אשר פזרו בגוים ואת ארצי חלקו ואל עמי ידו גורל ויתנו הילד בזונה וחילדה מכרו ביין וישתו. באותה שעה מביא הקב"ה את אליליהם של עכו"ם ונותן בהם רוח ונשמה ואומר הקב"ה יעברו כל אומה ואומה היא ופסל שלה על הגשר של גיהנם ואז יעברו כולם וכיון שמגיעין על תוכה יהיה הגשר לפניהם כמו חוט ונופלין לתוך הגיהנם האלילים ועובדיהם וכיון שמגיעין לתוך הגיהנם הם ופסיליהם ורואין ישראל את כל העכו"ם ופסיליהם בתוך הגיהנם מיד מתייראין ישראל ואומרים לפני הקב"ה רבונו של עולם שמא כשם שעשית עם אלו כך תעשה עמנו ואומר להם הקב"ה מי אתם ואומרים לפניו אנחנו עמך ונחלתך ישראל ואומר להם הקב"ה מי מעיד עליכם ואומרים ישראל להקדוש ברוך הוא אבינו אברהם יעיד עלינו. מיד קורא הקב"ה לאברהם ואומר לו מעיד אתה עליהן שהן עמי ואני אלקיהן ויאמר לפניו רבונו של עולם לא כך אמרת לי (בראשית טז) וגם את הגוי אשר יעבודו רן אנכי. ועוד אומר להם הקב"ה מי מעיד עוד יותר עליכם ואמרו לפניו אבינו יצחק יעיד עלינו מיד קורא ליצחק ואומר לו מעיד אתה עליהן שהן עמי ואני אלקיהן ואומר לפניו רבונו של עולם לא כך אמרת לי (שם כו) כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל. ועוד אומר להם הקב"ה מי ומי מעיד עוד יותר עליכם ואמרו לפניו יעקב אבינו יעיד עלינו מיד קורא ליעקב ואומר לו מעיד אתה עליהם שהם עמי ואני אלקיהם ואומר לפניו רבונו של עולם לא אמרת להם (שמות כ׳:ג׳) לא יהיה לך אלקים אחרים על פני והם אמרו לפניך בכל יום שני פעמים (דברים ו׳:ד׳-ה׳) שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד. באותה שעה עובר הקב"ה לפניהם וישראל עמו אחריו שנאמר (מיכה ב׳:י״ג) ויעבור מלכם לפניהם וה' בראשם: באותה שעה מביא הקב"ה את התורה ומניחה בחיקו ומבהיק זיוון של ישראל מסוף העולם ועד סופו ואומר לו גבריאל לפני הקב"ה רבונו של עולם אם הוא רצונך יבואו כל העכו"ם ויראו בטובתן של ישראל ואומר לו הקב"ה גבריאל לא יבואו לראות כי כן אמר ישעיה הנביא (ישעיהו כ״ו:י׳-י״א) ה' רמה ידך בל יחזיון ואמר גבריאל לפניו רבונו של עולם לא כמו שאמר ישעיהו אלא יבואו ויראו ויבושו שנאמר (שם) יחזו ויבושו קנאת עם אף אש צריך תאכלם ואף כנסת ישראל אמרה לפני הקב"ה רבונו של עולם יבואו ויראו ויבושו שנאמר (מיכה ז׳:י׳) ותרא אויבתי ותכסה בושה. באותה שעה פותחת גיהנם את פיה ויוצאין כל העובדי כוכבים ומזלות ממנה ורואין בטובתן של ישראל ונופלין על פניהם ואומרים כמה נאה אדון וכמה נאה אומה זו שהקדוש ברוך הוא אוהב אותם ביותר שנאמר (תהילים קמ״ד:ט״ו) אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלקיו. ויאמרו העכו"ם לפני הקב"ה רבונו של עולם מה נשתנה אומה זו מכל העכו"ם שאהבת אותם ביותר ואומר להם הקב"ה שוטים שבעולם אתם ידעתם אותי והנחתם אותי והשתחויתם לעבודת אלילים שלכם ולא בטחתם בי אבל ישראל קדשו את שמי ב' פעמים בכל יום תמיד ובטחו בי לכן אני נותן להם שכר טוב. מיד מתביישין כל העכו"ם ושבין לתוך הגיהנם שנאמר (שם ט) ישובו רשעים לשאולה כל גוים שכחי אלקים והקב"ה והצדיקים ילכו לג"ע ומשתחוים הצדיקים להקב"ה ויושבים הצדיקים שם בגן עדן והקב"ה יהא יושב בראש הצדיקים ומביא הקב"ה אותו האור שהיה גנוז לצדיקים ומוסיף על אורן ג' מאות וארבעים (נ"י וחמשה) וג' פעמים ואמרו ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם לזה האור היינו מצפים שנאמר (תהילים מ״ב:ג׳) צמאה נפשי לאלקים לאל חי מתי אבוא ואראה פני אלקים. ואומר להם הקב"ה עכשיו ראיתם ג"כ פני ואומרים ישראל לפני הקב"ה כיון שעכשיו אתה מאיר לנו באורך אם כן חשך זה מה הוא ואומר להם הקב"ה החשך הזה יכסה לבני עמלק (נ"י ולבני ישמעאל) ועכו"ם שנאמר (ישעיהו ס׳:ב׳) כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה. וכן אתה מוצא בגאולת מצרים שהיו ישראל נתונים באורה והמצריים באפלה שנאמר (שמות י׳:כ״ב) ויהי חשך אפלה בכל ארץ מצרים שלשת ימים וגו' ולכל בני ישראל היה אור במושבותם ונאמר (שם יד) ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה ויהי הענן והחושך למצרים ויאר את הלילה בעמוד אש לישראל ואח"כ יאמר הקב"ה לישראל בני עכשיו בואו וקבלו ממני כוס של תנחומין ואומרים ישראל לפניו רבונו של עולם בתחלה כעסת עלינו והוצאתנו מתוך ביתך והגליתנו לבין העכו"ם ועכשיו באת לפייס אותנו ויאמר הקב"ה להם לישראל אמשול לכם משל למה הדבר דומה לאדם שהוא נושא את בת אחותו פעם אחת כעס עליה והוציאה מביתו לאחר ימים הוא בא לפייס אותה ואמרה לו מתחלה כעסת עלי והוצאתני מביתך ועכשיו אתה באת לפייסני ואמר לה לבת אחותו שמא תאמר בלבך שמיום שיצאת מביתי אני נכנסתי לביתי אלא אף אני לא נכנסתי לביתי. כך אמר הקדוש ברוך לישראל בני מיום שהחרבתי את ביתי של מטה לא עליתי וישבתי בביתי של מעלה אלא הייתי יושב ובטל ואמר הקב"ה להם לישראל אם אין אתם מאמינים לי שאני לא נכנסתי לביתי תנו את ידיכם על ראשי ותראו שהוא מלא טל שנאמר (שיר השירים ה) שראשי נמלא טל קוצותי רסיסי לילה ואז יהא מלביש הקב"ה את ציון עוזה בשכר עזי וזמרת יה שאמרו ישראל על הים שנאמר (ישעיהו נ״ב:א׳) עורי עורי לבשי עזך ציון

‎וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם. וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא (ירמיה כג, כד). וְאוֹמֵר: מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ (ישעיה ו, ג). וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר: וַה' הֹלֵךְ? לְהוֹדִיעַ חִבַּת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הָאֻמּוֹת, כְּדֵי שֶׁיִּנְהֲגוּ בָּהֶם כָּבוֹד. וְלֹא דַּיָּן שֶׁאֵין נוֹהֲגִין בָּהֶן כָּבוֹד, אֶלָּא מְמִיתִין אוֹתָן מִיתוֹת חֲמוּרוֹת. לְעִנְיַן כֵּן מַה הוּא אוֹמֵר? וְקִבַּצְתִּי אֶת כָּל הַגּוֹיִם וְהוֹרַדְתִּים אֶל עֵמֶק יְהוֹשָׁפָט וְנִשְׁפַּטְתִּי עִמָּם שָׁם עַל עַמִּי וְנַחֲלָתִי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר פִּזְּרוּ בַגּוֹיִם (יואל ד, ב). עַל עֲבוֹדָה זָרָה וְגִלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא עַל עַמִּי וְנַחֲלָתִי יִשְׂרָאֵל. וְאוֹמֵר: מִצְרַיִם לִשְׁמָמָה תִהְיֶה וֶאֱדוֹם לְמִדְבַּר שְׁמָמָה תִּהְיֶה (יואל ד, יט). בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, וִיהוּדָה לְעוֹלָם תֵּשֵׁב וִירוּשָׁלַיִם לְדוֹר וָדוֹר (יואל ד, כ). וְנִקֵּיתִי דָּמָם לֹא נִקֵּיתִי (יואל ד, כא). אֵימָתַי? וַה' שֹׁכֵן בְּצִיּוֹן (יואל ד, כא).