מדרש על יואל ג:5

דרך כוכב מיעקב (פ׳ בלק), תנא משום רבנן שבוע שבן דוד בא בו שנה ראשונה אין בה מזון כל צורכה, שניה חצי רעב משתלחין, שלישית רעב גדול, ברביעית לא רעב ולא שובע, בחמישית שובע גדול, ויצמח כוכב ממזרח והוא כוכבו של משיח והוא עושה במזרח ט״ו יום ואם האריך הוא לטובתן של ישראל, ששית קולות ושמועות, השביעית מלחמות ומוצאי שביעית יצפה למשיח. ויתגאו בני מערב ויבואו ויחזיקו מלכות בלא אפסים ויבאו עד מצרים וישבו כל השביה. ובימים ההם יקום מלך עז פנים על עם עני ודל (דניאל י״א) והוא מחזיק מלכות בחלקלקות, ועל אותו הזמן אמר ישעיה (כ״ו) לך עמי בוא בחדריך וגו׳. אמרו חכמים רבי חייא צוה לדורו כשתשמעו שעמד מלך עז פנים לא תשבו שם, שהוא גוזר כל מי שהוא אומר "אחד" הוא אלהי העברים יהרג, והוא אומר נהיה כולנו לשון אחד ואומה אחת, והוא מבטל זמנים ומועדים ושבתות וראשי חדשים, ומבטל תורה מישראל, שנאמר ויסבר להשניה זמנין ודת ויתיהבון בידיה עד עידן עידנין ופלג עידן (דניאל ז׳), עידן שנה עידנין תרתי ופלג עידן חצי שנה. אמרו לו מרי להיכן ננצל? אמר להם לגליל העליון שנאמר כי בהר ציון ובירושלם תהיה פליטה (יואל ג׳), ובהר ציון תהיה פליטה והיה קדש (עובדיה א׳).

דבר אחר בקראי ענני. זה שאמר הכתוב (דברים ד ז) כי מי גוי גדול. ר' יודן בשם ר' יצחק אמר בשר ודם יש לו פטרון. אמר לו נתפש בן ביתך אמר להם אני מתקיים עליו. אמר לו הרי הוא יוצא לידון אמר להם אני מתקיים עליו. אמר לו הרי יוצא ליהרג היכן הוא והיכן פטרונו. אבל הקב"ה הציל משה מחרב פרעה שנאמר (שמות יח ד) כי אלקי אבי בעזרי. א"ר ינאי כתיב (שם ב טו) ויברח משה מפני פרעה. וכי איפשר לו לאדם לברוח מן המלכות. אלא בשעה שתפשו פרעה וחייבו להתיזו ראשו קהת החרב מעל צוארו של משה ונשברה שנאמר (שיר השירים ז ה) צוארך כמגדל השן. זה צוארו של משה. א"ר אביתר ולא עוד אלא שנפלה החרב על צוארו של קוסטינר והרגתו שנאמר (שמות יח ד) ויצילני מחרב פרעה. לי הציל ולקוסטינר לא הציל. ר' ברכיה קרא עליה (משלי כא יח) כופר לצדיק רשע. ר' אבין קרא עליה (שם יא ח) צדיק מצרה נחלץ. א"ר יהושע בן לוי בשעה שברח משה נעשו כל אוכלוסין של פרעה אילמין וחרשין וסומין. אומר לאלמין היכן ברח משה ולא היו מדברין. לחרשין ולא היו שומעין. לסומין ולא היו רואין. והוא מה שאמר הקב"ה (שמות ד יא) מי שם פה לאדם. תמן קיימת לך והכא לית אנא קאים. לכך כתיב (דברים ד ז) כה' אלקינו בכל קראנו אליו. ר' יודן אמר שיטה אוחרי. בשר ודם יש לו פטרון אומר לו נתפש בן ביתך אומר להם אני מתקיים עליו. אמר לו הרי הוא מושלך לים היכן הוא והיכן פטרונו. והקב"ה אינו כן הציל את יונה ממעי הדגה שנאמר (יונה ב יא) ויאמר ה' לדג. ר' יודן אמר לגרמיה. בשר ודם יש לו פטרון הגיע לו עת צרה אינו נכנס לפניו פתאום אלא בא ועמד על פתח פטרונו וקורא לעבדו והוא אומר פלוני על הפתח. והקב"ה אינו כן הגיע עת צרה לישראל לא יהא קורא לא לגבריאל ולא למיכאל אלא קורא אותו והוא עונה אותו. הדא הוא דכתיב (יואל ג ה) כל אשר יקרא בשם ה' ימלט. א"ר אלכסנדרי עובדא בחד ארכון דהוה דיין חד ליסטים. אמר ליה מה שמך אמר ליה אלכסנדרי ופנייה לאלכסנדריאה. ומה מי ששמו כשמו של בשר ודם הוא ניצל מי ששמו כשמו של הקב"ה על אחת כמה וכמה. רבי פינחס אמר תרתי חדא משום ר' זעירא וחדא בשם ר' תנחום. בשר ודם יש לו פטרון אם הטריח עליו ביותר הוא אומר אשכח פלן דהוה מטריח עלי טובא. אבל הקב"ה כל מה שישראל מטריחין עליו מקבל שנאמר (תהלים נה כג) השלך על ה' יהבך. בשר ודם יש לו פטרון באו השונאים ותפשוהו על פתח ביתו עד דהוה צוח ליה ועד דהוה נפיק ליה עברה החרב על צוארו והרגתו. אבל הקב"ה אינו כן הציל את יהושפט מחרב ארם. הדא הוא דכתיב (דברי הימים-ב יח לא) ויזעק יהושפט וה' עזרו ויסיתם אלקים ממנו. מלמד שלא היה חסר אלא התזת ראש. א"ר שמעון בשר ודם יש לו קרוב אם עשיר הוא מודה בו ואם עני הוא אינו מודה בו. אבל הקב"ה אינו כן כשישראל בירידה קורא אותם אחים ורעים שנאמר (תהלים קכב ח) למען אחי ורעי. וכתיב (שם קמח יד) לבני ישראל עם קרובו. א"ר זעירא אדם יש לו בן בית פעם ראשונה הוא נכנס אצלו ומושיבו על המטה. שניה על הכסא. שלישית על הספסל. רביעית הוא אומר כמה ספסל דחוק עלי פלוני מטריחני. אבל הקב"ה אינו כן כל מה שישראל דוחקין אותו ובאין למקום תפלתו שמחה הוא לפניו. לכך נאמר (דברים ד ז) כה' אלקינו בכל קראנו אליו. א"ר פנחס בשם ר' יהודה עבודה זרה נקראת קרובה והיא רחוקה שנאמר (ישעיה מו ז) ישאוהו על כתף יסבלוהו. סוף דבר עמו בבית יצעק ולא יענה. אבל הקב"ה אינו כן רחוק והוא קרוב ואין קרוב ממנו. דאמר ר' לוי מן הארץ ועד לרקיע מהלך חמש מאות שנה ועביו של רקיע מהלך ת"ק שנה וכן בין רקיע לרקיע. ולמעלה מהרקיע טלפי החיות. ר' חלבו אמר אף טלפי החיות מהלך ת"ק שנה. ושוקי החיות כנגד כולם גבי החיות כנגד כולם וכסא הכבוד כנגד כולן למעלה מעולמו. ואדם נכנס לבית הכנסת ועומד אחר העמוד לוחש תפלתו והקב"ה מאזין. הדא הוא דכתיב (דברים ד ז) כה' אלקינו בכל קראנו אליו. ר' חנינא שאל לר' שמואל מהו (איכה ג מד) סכותה בענן לך. אמר לו שערי תפלה פעמים פתוחים ופעמים נעולין אבל שערי דמעה לא ננעלים לעולם. מאי טעמא כה' אלקינו. א"ר הושעיה אי זה אומה שמעכבת על אלקיה כאומה זו. כיצד בשעה שזקנים יושבים לעבר שנה הקב"ה מסכים על ידיהם. ועליהם אמר דוד (תהלים נז ג) אקרא לאלקים עליון לאל גומר עלי. יתברך שמו של הקב"ה שהוא משלים וגומר עם ישראל מה שהם עושים. מלך בשר ודם גוזר גזירה ואם מבקשין סנקליטין שלו לבטלה אינן יכולין בין ברצונם בין שלא ברצונם הן מקיימין גזרתו אבל המלך עצמו אם מבקש מבטלה. אבל הקב"ה אינו כן אלא מה שסנהדרין גוזרין הוא מקיים. אימתי בראש השנה שהסנהדרין יושבים ואומרים נעשה ראש השנה בשני בשבת או בשלישי בשבת מיד הקב"ה מושיב סנהדרין של מלאכים ואומר להם לכו וראו אם גזרו התחתונים וגמרו. ומשיבין לו רבונו של עולם כך גמרו שיהא ראש השנה ביום פלוני. מיד הקב"ה יושב באותו היום לדון עולמו שנאמר (שם מז ו) עלה אלקים בתרועה. והכסאות מוצאות והספרים נפתחים וסנהדרין של מלאכים יושבין עמו לפניו שנאמר (דניאל ז ט) חזה הוית עד די כרסון רמיו ועתיק יומין יתיב. אלו מלמדין זכות. ואלו מלמדין חובה. למה (תהלים פא ה) כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב. ישראל גזרו אותו היום ראש השנה. ואף הוא משפט לאלקי יעקב. שהוא מקיים גזרותיו ומסכים עמהם. הוי אומר (תהלים כז ג) אקרא לאלקים עליון לאל גומר עלי. שהוא מסכים לדעתן של ישראל. תדע לך שכן הוא בא וראה כתיב (במדבר כט א) יום תרועה יהיה לכם. לי לא נאמר אלא לכם. וכן הוא אומר (ויקרא כג לז) אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש. תקראו אתם. בין בזמנן בין שלא בזמנן אין לי מועדות אלא אלו. הוי אומר (דברים ד ז) כה' אלקינו בכל קראנו אליו. ואין קראנו אלא קידוש מועדות כמה דאמר אלה מועדי ה' אשר תקראו אתם. א"ר אבין בשם ר' אחא בשר ודם אם יש לו קרוב שבוי הוא מתבייש לומר שהוא קרובו. והקב"ה הוציא את ישראל שבויין ומטורפין וקורא אותם קרובים שנאמר (תהלים קמח יד) לבני ישראל עם קרובו. אמר דוד רבונו של עולם אפילו רשע שבישראל בא וקורא לפניך אתה עונה אותו מיד. שלא יאמרו אומות העכו"ם כל הפנים שוות אף אתה ענני. אמר לו הקב"ה חייך עד שלא תקראני אני עונה אותך שנאמר (שם נ טו) וקראני ביום צרה אחלצך ותכבדני. ואומר (שם צא טו) יקראני ואענהו וגו'. ואומר (ישעיה סה כד) והיה טרם יקראו ואני אענה. אף על פי כן צריך שתהא קריאתו באמת שנאמר (תהלים קמה יח) קרוב ה' לכל קוראיו. יכול לכל תלמוד לומר לכל אשר יקראוהו באמת. (שם עג א) אך טוב לישראל אלקים. יכול לכל תלמוד לומר לברי לבב. (נחום א ז) טוב ה' למעוז ביום צרה. יכול לכל תלמוד לומר ויודע חוסי בו. (איכה ג כה) טוב ה' לקויו. יכול לכל תלמוד לומר לנפש תדרשנו. (תהלים קכה ד) היטיבה ה' לטובים. יכול לכל תלמוד לומר ולישרים בלבותם:

ועוד שבתי לתפלתי וגם לתעניתי מ׳ יום עד שנגלה אלי זה המלאך ואמר לי שאל ממני דבר, אמרתי לו אדוני מה יהיה אחרית אלה? א״ל המלאך, אחר כל אלה מתגברים בני מערב בחיילים גדולים והם באים מעורבים ועורכים מלחמה עם בני מזרח שבארצם והורגים אותם, והנשארים בורחים מלפניהם ובאים לאלכסנדריא, וירדפו אחריהם מבני מערב ויבואו שם, ושם תהיה מלחמה גדולה, ויברחו משם בני מזרח ויבואו עד מצרים וישבו אותה ויקחו מלקוח ויעשו אותה שממה, לקיים מה שנאמר מצרים לשממה תהיה (יואל ד׳ ט׳). ויעברו בארץ הצבי ותכלה בידם וכל מי שהוא נשבה לא יחזור עד שיבא משיח, וכששמעתי הדבר הזה בכיתי עד מאד. א״ל המלאך, שמעון! מפני מה אתה בוכה? אמרתי לו, בני אברהם יצחק ויעקב לא תהיה להם פליטה בימיו. אמר לי, הדבר קשה עד מאד, אם תניח בשר על האש לא תוכל להנצל מריחו כך ישראל אינן נצולין, וכל מי שהוא בא בחדר ויברח ויחבא ינצל, שנאמר לֵךְ עַמִּי בֹּא בַחֲדָרֶיךָ (ישעיה כ״ו כ'), כָּל הַנִּמְצָא יִדָּקֵר וְכָל הַנִּסְפֶּה יִפּוֹל בֶּחָרֶב (שם י"ג ט"ו), והם עוברים בארץ הצבי ושוסים, שנאמר וּבָא בַאֲרָצוֹת וְשָׁטַף וְעָבָר (דניאל י״א מ׳), ובאים בנחלי הבתות והם באמצעיתא, ושם תהיה מלחמה גדולה שנתנבאו עליה כל הנביאים ויהפכו נחלים ומימי פרת לדם, ולא יוכלו הנשארים לשתות ממנו, ומשם תשבר מלכות מזרח. ואחר כל אלה יעמוד מלך עז פנים ויעשה שלש שנים ומחצה, ובתחלת מלכותו כשהוא עומד לוקח העשירים ומפנה (לשון חסרה, צפניה ג׳ ט״ו) ממונם והורג אותם, ולא ימלט כסף את בעליו, שנאמר כַּסְפָּם וּזְהָבָם לֹא יוּכַל לְהַצִּילָם (יחזקאל ז׳ י״ט), ולא תעמוד עליו עצתו ומחשבתו, וכל מי שמזכיר שמע ישראל ה׳ אלהינו ה׳ אחד יהרגו, וכל האומר אלהי אברהם יהורג, ואומרים נחזור כולנו לאומה אחת ונבטל את השבתות והמועדים וראשי חדשים מישראל, שנאמר וְיִסְבַּר לְהַשְׁנָיָה זִמְנִין וְדָת (דניאל ז׳ כ״ה), זמנין - הם המועדים, ודת - היא התורה, שנאמר אש דת למו (דברים ל״ג), ובימיו צרה גדולה תהיה על ישראל, וכל מי שהוא גולה לגליל העליון ימלט, שנאמר כי בהר ציון ובירושלם תהיה פלטה (יואל ג׳ ה׳) עד דמטי מדון והורג מישראל עד שמגיע לדמשק, וכשהוא מגיע לדמשק נותן הקב״ה עזרה והצלחה לישראל, ובימיו תהיה קטטה ומלחמה בעולם, ועיר נלחמה עם חברתה ומדינה עם מדינה ועם בעם וגוי בגוי, ואין שלום ליוצא ובא שנאמר וַהֲצֵרֹתִי לָאָדָם וְהָלְכוּ כַּעִוְרִים (צפניה א׳ י״ז). ועם ה׳ מטולטלין וצרה תהיה עליהם שלש שנים, וינתנו בידו עד סוף השלש שנים, שנאמר וְיִתְיַהֲבוּן בִּידֵהּ עַד עִדָּן וְעִדָּנִין וּפְלַג עִדָּן (דניאל ז' כ"ה), עִדָּן - שנה, עִדָּנִין - ב׳ שנים, פְלַג עִדָּן - חצי שנה, נמצא שלש שנים מבטלין הגזרה והתפלה, שנאמר וּמֵעֵת הוּסַר הַתָּמִיד וְלָתֵת שִׁקּוּץ שֹׁמֵם יָמִים אֶלֶף מָאתַיִם וְתִשְׁעִים (שם י"ב י"א), והן שלש שנים ומחצה. ויעמוד מלך שהוא משים אותם לכפור, שנאמר וְנָתְנוּ הַשִּׁקּוּץ מְשֹׁמֵם (שם י״א) והוא מולך שלשה חדשים, ואח״כ עושים בני ישמעאל מלחמה עם אדומיים בבקעת עכו, ומיד אשורים באים עליהם ושבים אותם שנאמר עַד מָה אַשּׁוּר תִּשְׁבֶּךָּ (במדבר כ"ד כ"ב), וְצִים מִיַּד כִּתִּים (שם כ"ד) - אלו אדומיים שהם עתידים לעמוד באחרית הימים, וכשהם יוצאים כגנבים הם יוצאים, שנאמר אִם גַּנָּבִים בָּאוּ לְךָ וגו׳ (עובדיה א' ה'), ועושים מלחמה עם בני ישמעאל והורגים מהם הרבה, ומתכנש למשריית דעכו ומהדק פרזלא לחספא ושקיה תברין לאצבעתא וערקין ערטלאין בלא סוסואן, ויצטרפו לגיונות עמם מאדום ויבואו ויעשו מלחמה בבקעת עכו עד שישקע הסוס עד ירכו בדם ויברחו בני ישראל עד שיבואו אל בקעת יריחו, ושם יעמדו ויאמרו אחד לחבירו אנה אנחנו בורחים ונניח טפינו ונשינו, וחוזרים ועושים מלחמה אחרת בבקעת מגדו, ויברחו אדומיים ועולים לספינות, ותצא רוח ותביאם לאשור והן מענים אשורים ועבר הנהר. ולקץ תשעה חדשים יצאו בני אשור ויאבדו בני ישראל ואת בני רומא, שנאמר עַד מָה אַשּׁוּר תִּשְׁבֶּךָּ (במדבר כ"ד כ"ב). וכשאתה רואה אשורים יוצאים ודורכים בארץ ישראל הם עושים שלום, ואליהו ז״ל יוצא ומבשר להם שלום שנאמר וְהָיָה זֶה שָׁלוֹם אַשּׁוּר כִּי יָבוֹא בְאַרְצֵנוּ (מיכה ה׳ ד׳), ובני איטליא מבקשים להלחם עמם ובני ישמעאל תחזור להם המלכות כמעט, ואין מספיקים להוציא את נשיהם עד שאשור שובים אותם, ומיד בת קול יוצאת ומכרזת בכל המקומות לבני ישראל: צאו ונקמו נקמת ה׳ באדום, שנאמר וְנָתַתִּי אֶת נִקְמָתִי בֶּאֱדוֹם בְּיַד עַמִּי יִשְׂרָאֵל (יחזקאל כ״ה י״ד), ומיד בחורי בני ישראל נקבצים ונשמעים והם ממליכים עליהם מלך מזרע דוד, ותפול מחלוקת בין אלו לאלו, ובני ארץ ישראל פושעים בזרע דוד לקיים מה שנאמר וַיִּפְשְׁעוּ יִשְׂרָאֵל בְּבֵית דָּוִד עַד הַיּוֹם הַזֶּה (דהי״ב י׳ י״ט).