מדרש על ירמיהו 12:7

מנחות פרק ה - יג אָמְרוּ לֵיהּ רַבָּנָן לְרַבִּי פְּרֵידָא: (עזריה) [רַבִּי עֶזְרָא] בַּר בְּרֵיהּ דְּרַב אַבְטוּלַס, דְּהוּא עֲשִׂירִי לְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, דְּהוּא עֲשִׂירִי לְעֶזְרָא, קָאִי אַבָּבָא. אָמַר לְהוּ: מַאי כּוּלֵי הַאי? אִי בַּר־אוֹרְיָן הוּא, יָאִי! וְאִי בַּר אֲבָהָן וּבַר אוֹרְיָן, יָאִי [וְיָאִי]! וְאִי בַּר אֲבָהָן וְלָא בַּר אוֹרְיָן, אֶשָׁא תְּכַלֵּיהּ! אָמְרוּ לֵיהּ: בַּר אוֹרְיָן הוּא. אָמַר לְהוּ: לֵיעוֹל וְלֵיתִי! חַזְיָיהּ דַּהֲוָה עֲכִירָא דַּעְתֵּיהּ, פָּתַח וְאָמַר: (תהילים ט״ז:ב׳) "אָמַרְתְּ לַה': אֲדֹנָי אָתָּה, טוֹבָתִי בַּל עָלֶיךָ". אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הַחֲזֵק לִי טוֹבָה שֶׁהוֹדַעְתִּיךָ בָּעוֹלָם. אָמַר לָהּ: "טוֹבָתִי בַּל עָלֶיךָ", אֵין אֲנִי מַחֲזִיק טוֹבָה אֶלָּא לְאַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב, שֶׁהוֹדִיעוּנִי בָּעוֹלָם תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים ט״ז:ג׳) "לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה וְאַדִּירֵי כָּל חֶפְצִי בָם". כֵּיוָן דְּקָא שַׁמְעֵיהּ דְּקָא אָמַר: 'אַדִּיר', פָּתַח וְאָמַר: "יָבוֹא אַדִּיר וְיִפָּרַע לָאַדִּירִים מֵאַדִּירִים בָּאַדִּירִים". ["יָבוֹא] אַדִּיר", זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, דִּכְתִיב: (שם צג) "אַדִּיר בַּמָּרוֹם ה'". "וְיִפָּרַע לָאַדִּירִים", אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב: "וְאַדִּירֵי כָּל חֶפְצִי בָם". "מֵאַדִּירִים", אֵלּוּ מִצְרַיִם, דִּכְתִיב: (שמות ט״ו:י׳) "צָלֲלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים". 'בָּאַדִּירִים', אֵלּוּ מַיִם, דִּכְתִיב: (תהילים צ״ג:ד׳) "אַדִּירִים מִשְׁבְּרֵי יָם". "יָבוֹא יָדִיד בֶּן יָדִיד, וְיִבְנֶה יָדִיד לְיָדִיד בְּחֶלְקוֹ שֶׁל יָדִיד, וְיִתְכַּפְּרוּ בּוֹ יְדִידִים". "יָבוֹא יָדִיד", זֶה שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, דִּכְתִיב: (שמואל ב י״ב:כ״ה) "וַיִּשְׁלַח בְּיַד נָתָן הַנָּבִיא וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ: יְדִידְיָה, בַּעֲבוּר ה'". "בֶּן יָדִיד", זֶה אַבְרָהָם, דִּכְתִיב: (ירמיהו י״א:ט״ו) "מֶה לִידִידִי בְּבֵיתִי". "וְיִבְנֶה יָדִיד", זֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, דִּכְתִיב: (תהלים פד) "מַה יְּדִידוֹת מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ ה' צְבָאוֹת". 'לְיָדִיד', זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, דִּכְתִיב: (ישעיהו ה׳:א׳) "אָשִׁירָה נָּא לִידִידִי". "בְּחֶלְקוֹ שֶׁל יָדִיד", זֶה בִּנְיָמִין, דִּכְתִיב: (דברים ל״ג:י״ב) "לְבִנְיָמִין אָמַר: יְדִיד ה'". "וְיִתְכַּפְּרוּ בּוֹ יְדִידִים", אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב: (ירמיהו י״ב:ז׳) "נָתַתִּי אֶת יְדִידוּת נַפְשִׁי בְּכַף אֹיְבֶיהָ". "יָבוֹא טוֹב וִיקַבֵּל טוֹב מִטּוֹב לַטּוֹבִים". "יָבוֹא טוֹב", זֶה מֹשֶׁה, דִּכְתִיב: (שמות ב׳:ב׳) "וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא". "וִיקַבֵּל טוֹב", זוֹ תּוֹרָה, דִּכְתִיב: (משלי ד׳:ב׳) "כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ". 'מִטּוֹב', זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים קמ״ה:ט׳) "טוֹב ה' לַכֹּל". 'לַטּוֹבִים', אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב: (שם קכה) "הֵיטִיבָה ה' לַטּוֹבִים". "יָבוֹא זֶה וִיקַבֵּל זֹאת מִזֶּה לְעַם זוֹ". "יָבוֹא זֶה", זֶה מֹשֶׁה, דִּכְתִיב: (שמות ל״ב:א׳) "כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ". "וִיקַבֵּל זֹאת", זוֹ הַתּוֹרָה, דִּכְתִיב: (דברים ד׳:מ״ד) "וְזֹאת הַתּוֹרָה". 'מִזֶּה', זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, דִּכְתִיב: (שמות ט״ו:ב׳) "זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ". "לְעַם זוֹ", אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב: ((ישעיהו מ״ג:כ״א). "עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי" וּכְתִיב): (שמות ט״ו:ט״ז) "עַם זוּ קָנִיתָ".

פס'. וידבר ה' אליכם. אלו אנכי ולא יהיה לך שנשמעו מפי הגבורה. קול דברים אתם שומעים. מלמד שהיה הדבור יוצא מפי הקב״ה ומחזר על כל המחנה ומתחקק על שתי הלוחות. ותמונה אינכם רואים. הוא שאמר ישעיה הנביא (ישעיהו מ׳:כ״ה-כ״ו) ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש. ואומר (שם) ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו. זולתי קול, מלמד שהקול היה יוצא ומכריז על כל ישראל אנכי ה' אלהיך. ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ואל יתמה אדם על ההיכלות דר' ישמעאל ועל דברי ר' עקיבא אשר דיברו בספר הישר במעשה מרכבה כי כולם נכוחים למבין כי כוחות וגבורות בורא הכל המה. מצוי. ולא כמציאה שום דבר. קרוב, ולא כקריבת שום דבר בעולם. ראשון עד אין חקר. קדמון עד לא תכלית. את אחרונים עד אין סוף. ומי יכול לדבר על הנביאים אשר אמרו (שם ו) ואראה את ה'. (שם נה) דרשו את ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב, (שה'''ש ה) ראשו כתם פז. (זכריה י״ד:ד׳) ועמדו רגליו ביום ההוא, (דברים יא) עיני ה', (ירמיהו י״ב:ז׳) נתתי את ידידות נפשי. וכיוצא באלה לאין סוף. אלא דברה תורה כלשון בני אדם. וכן הנביאים אחרי התורה. והכתובים אחרי הנביאים, וחכמים אחריהם. הכל דרך אחד להם ובינה בדבר וצריך שום שכל. וכן הוא אומר וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים:

פס'. וחרה אפי בו ביום ההוא. זה יום חרבן הבית. ועזבתים. כענין שנאמר (ירמיהו י״ב:ז׳) עזבתי את ביתי נטשתי את נחלתי. והסתרתי פני מהם והיה לאכול. תחת אשר אמרתי להם (דברים ט״ו:ו׳) ומשלת בגוים רבים ובך לא ימשלו. ועתה והיה לאכול. ומצאוהו רעות רבות וצרות. מגיעות צרות זו לזו כעין זיבורא ועקרבא דהאי צריך חמימי והאי צריך קרירי. ואמר ביום ההוא. זה יום אורך הגלות. הלא על כי אין אלהי בקרבי. וכן גדעון אומר למלאך (שופטים ו׳:י״ג) בי אדני ויש ה' עמנו ולמה מצאתנו כל זאת ואיה כל נפלאותיו אשר ספרו לנו אבותינו וגו'. רבותינו אמרו כל שאינו בהסתר פנים אינו מהם. שנאמר והסתרתי פני מהם. כל שאינו בוהיה לאכול אינו מהם. שנאמר והסתרתי פני מהם והיה לאכול: