Quotation_auto על ירמיהו 12:7

ויאמר מלך סדום אל אברם תן לי הנפש. הנה מלך סדום אע"פ שהיה רשע דיבר בחכמה גדולה ואמר איני שואל ממך ממון אלא נפשות. כי זה אומנותך לקנות נפשות דכתיב ואת הנפש אשר עשו בחרן. ולכן תן לי הנפש והרכוש קח לך. ואז א"ל אברם הרימותי ידי אל ה' אל עליון. כלומר זה אומנותי לקנות נפשות. וכשאני הרימותי ידי והניעותי ידי ועצמי לדבקה בו. לא היה בשביל ממון כי אני עזבתי את ביתי ונטשתי את נחלתי וארצי ומולדתי בשביל כבודו. וזהו הרימותי ידי. ולא אמר אני מרים ידי אלא הרימותי ידי בתחלה בשביל אל עליון ולא בשביל ממון וחמדה. ולכן אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך. ובלא זה היה גנאי לאיש כמוני לקבל ממך מתנה כי היום או למחר תאמר אני העשרתי את אברם. בלעדי אשר אכלו הנערים וחלק האנשים כי זה אינו שלי כי כבר הם זכו בחלקם. ורמז גם כן באומרו הרימותי ידי אל ה' אל עליון קונה שמים וארץ. שלמד זה מדברי מלכי צדק שאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ. באופן שרמז מלכי צדק בדבריו שהיה ראוי לעבוד את ה' בשביל שני דברים. האחד ראוי לעובדו מצד מעלתו וגדולתו בלי שום סבה אחרת. וזהו שרמז באומרו אל עליון מצד גדולתו. והשני שראוי לעובדו מצד הטובות והחסדים שעשה עמנו בבריאת שמים וארץ שהכל ברא לכבוד האדם והיה הכל מסודר לפניו כשלחן ערוך דכתיב תוצא הארץ וכן ישרצו המים. ואחר זה סדר הנרות לשלחן דכתיב יהי מאורות. והכל בשביל האדם. וזהו קונה שמים וארץ. וזהו הוא תהלתך והוא אלהיך מצד עצמו שיש לו היכולת. ומצד שני אשר עשה אתך את הגדולות ואת הנוראות. ולזה אמר אברהם הרימותי ידי אל ה' אל עליון אשר אני מחויב אליו מצד מעלתו וגדולתו. וכן אני מחוייב אליו מצד הטובות שעשה עמי. וזהו קונה שמים וארץ:

ותהר האשה ותלד בן והא הות מעברא ביה תלת ירחי מעיקרא. אלא מקיש לידתה להורתה מה הורתה שלא בצער אף לידתה שלא בצער מכאן לנשים צדקניות שלא היו בפתקה של חוה. ותרא אותו כי טוב הוא רבי מאיר אומר טוב שמו. רבי יהודה אומר ראוי לנביאות. רבי נחמיה אומר טוביה שמו. אחרים אומרים נולד כשהוא מהול. וחכמים אומרים בשעה שנולד משה נתמלא כל העולם כולו אורה כתיב הכא כי טוב הוא וכתיב התם וירא אלקים את האור כי טוב. אמרי ליה רבנן לרבי פרידא רבי זעירא בר בריה דרבי אבטולס דהוא עשירי לרבי אלעזר בן עזריה דהוא עשירי לעזרא קאי אבבא אאמר להו מאי כולי האי אי בר אוריין הוא יאי אי בר אבהן ובר אוריין יאי ויאי. בר אבהן ולאו בר אוריין אשא תכליה. אמרי ליה בר אוריין הוא אמר להו ליעול וליתי. חזייה דהוה עכירא דעתיה פתח ואמר וכו' כיון דשמע דקאמר אדיר פתח ואמר יבוא אדיר ויפרע לאדירים מאדירים באדירים. אדיר זה הקב"ה שנאמר אדיר במרום ה'. ויפרע לאדירים אלו ישראל דכתיב ואדירי כל חפצי בם. מאדירים אלו מצריים דכתיב צללו כעופרת במים אדירים. באדירים אלו מים שנאמר אדירים משברי ים. יבוא ידיד בן ידיד לידיד ובחלקו של ידיד ויתכפרו בו ידידים. יבוא ידיד זה שלמה דכתיב וישלח ביד נתן הנביא ויקרא את שמו ידידיה. בן ידיד זה אברהם דכתיב מה לידידי בביתי. ויבנה ידיד זה בית המקדש דכתיב מה ידידות משכנותיך. לידיד זה הקב"ה דכתיב אשירה נא לידידי. בחלקו של ידיד זה בנימין שנאמר לבנימן אמר ידיד ה'. ויתכפרו בו ידידים אלו ישראל דכתיב נתתי את ידידות נפשי בכף אויביה. יבוא טוב ויקבל טוב מטוב לטובים. יבוא טוב זה משה דכתיב ותרא אותו כי טוב הוא. ויקבל טוב זה תורה דכתיב כי לקח טוב וגו'. מטוב זה הקב"ה דכתיב טוב ה' לכל. לטובים אלו ישראל דכתיב הטיבה ה' לטובים. יבוא זה ויקבל זאת מזה לעם זו. יבוא זה זה משה דכתיב כי זה משה. ויקבל זאת זו תורה דכתיב וזאת התורה. מזה זה הקב"ה דכתיב זה אלי ואנוהו. לעם זו אלו ישראל דכתיב עם זו קנית. ותצפנהו שלשה ירחים דלא מנו לה מצראי אלא משעתא דאהדרה והות מעברא ביה תלתא ירחי מעיקרא:

לבנימין אמר ידי ה', חביב בנימין שנקרא ידיד למקום שהרבה אוהבים למלך וחביב מכולם זה אוהבו. ששה נקראו ידידים, הקב"ה נקרא ידיד שנאמר אשירה נא לידידי. אברהם נקרא ידיד שנאמר מה לידידי בביתי. בנימין נקרא ידיד שנאמר ידיד ה' ישכן לבטח. שלמה נקרא ידיד שנאמר וישלח ביד נתן הנביא ויקרא שמו ידידיה, ואומר וה' אהבו, ישראל נקראו ידידים שנאמר נתתי את ידידות נפשי בכף וגו'. בית המקדש נקרא ידיד שנאמר מה ידידות משכנותיך, יבוא ידיד בן ידיד ויבנה ידיד לידידים בחלק של ידיד, יבואו ישראל שנקראו ידידים בני אברהם שנקרא ידיד ויבנה בית המקדש שנקרא ידיד בחלק בנימין שנקרא ידיד להקב"ה, לכך נאמר ידיד ה'. ישכון לבטח עליו אין בטח אלא (רוחצן) [ישוב] שנאמר וישבו במדבר לבטח וישבו ביערים: