מדרש על ירמיהו 2:3

בראשית ברא אלהים. הדא הוא דכתיב כה אמר ה' אם ימדו שמים (ממעל) [מלמעלה] ויחקרו מוסדי ארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו נאם ה' (ירמיה לא לו), לפי שאמר ירמיהו המאס מאסת את יהודה וגו' (שם יד טו), השיבו הקב"ה אם ראית שמים וארץ שעברו, אותה שעה תוכל לומר שאני מאסתי בהם, לפי שישראל יסוד שמים, ואם אמאס היסוד נופל הבנין אשר עליו. ומנין אתה למד ששמים וארץ לא נבראו אלא בשביל ישראל, שנאמר בראשית, ופירושו תחלה, וישראל נקראו ראשית, שנאמר קודש ישראל לה' ראשית תבואתו (ירמיה ב ג):

דָּבָר אַחֵר, וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה הַכֹּהֵן בְּרַבִּי: וְהָיָה מִסְפַּר, הַסּוֹפֵר כְּמִסְפַּר הַתּוֹרָה נִתְבַּקֵּשׁ לָהֶם, שֶׁכָּךְ אָמַר לָהֶם עַל יְדֵי משֶׁה (דברים ז, יד): בָּרוּךְ תִּהְיֶה מִכָּל הָעַמִּים, הֱוֵי: וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם, מְשָׁלָן בֶּעָפָר מְשָׁלָן בַּכּוֹכָבִים, בָּעוֹלָם הַזֶּה הֵם מְשׁוּלִים בֶּעָפָר, מָה עֲפַר הָאָרֶץ עָשׂוּי דַּיִּשׁ לְכָל בָּאֵי עוֹלָם, כָּךְ יִשְׂרָאֵל עֲשׂוּיִם דַּיִּשׁ לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב יג, ז): כִּי אִבְּדָם מֶלֶךְ אֲרָם וַיְשִׂמֵם כֶּעָפָר לָדֻשׁ. דָּבָר אַחֵר, מָה עֲפַר הָאָרֶץ אִם אֵינוֹ נִמְצָא אֵין אָדָם מִתְקַיֵּם, אִם אֵין עָפָר אֵין אִילָנוֹת וְאֵין תְּבוּאָה, כָּךְ אִם אֵין יִשְׂרָאֵל אֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כב, יח): וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ. בָּעוֹלָם הַזֶּה הֵם מְשׁוּלִים בֶּעָפָר, לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ הֵם מְשׁוּלִים לְחוֹל הַיָּם, מַה דַּרְכּוֹ שֶׁל חוֹל מַקְהֶה שִׁנָּיו, כָּל יִשְׂרָאֵל לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ מְכַלִּין כָּל הָאֻמּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כד, יט): וְיֵרְדְּ מִיַּעֲקֹב וגו', וּכְתִיב (יחזקאל כה, יד): וְנָתַתִּי אֶת נִקְמָתִי בֶּאֱדוֹם בְּיַד עַמִּי יִשְׂרָאֵל. דָּבָר אַחֵר, לָמָּה מְשָׁלָן כַּחוֹל, מַה חוֹל אָדָם נוֹטֵל מִמֶּנּוּ מְלֹא קֻמְצוֹ וְנוֹתֵן לָעִסָּה אוֹ לְתוֹךְ הַתַּבְשִׁיל אֵין כָּל בְּרִיָּה יְכוֹלָה לְטָעֳמוֹ שֶׁהוּא מַקְּהֶה אֶת שִׁנָּיו, כָּךְ הֵם יִשְׂרָאֵל, כָּל מִי שֶׁהוּא בּוֹזְזָן אוֹ גּוֹזְלָן בָּעוֹלָם הַזֶּה, הוּא מַקְּהֶה אֶת שִׁנָּיו לֶעָתִיד לָבוֹא, לָמָּה, שֶׁהוּא קֹדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ב, ג): קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה' רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה כָּל אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ רָעָה תָּבֹא עֲלֵיהֶם נְאֻם ה', וְכָל מִי שֶׁנּוֹגֵעַ בַּקֳּדָשִׁים חַיָּב מִיתָה. דָּבָר אַחֵר, כְּחוֹל הַיָּם, מַה דַּרְכּוֹ שֶׁל חוֹל אָדָם מַכְנִיסוֹ לָאוּר וּמוֹצִיאוֹ בּוּלִים וְעוֹשִׂין הֵימֶנּוּ כְּלִי זְכוּכִית, כָּךְ יִשְׂרָאֵל נִכְנָסִין לָאוּר וְיוֹצְאִין חַיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ג, כו): עַבְדוֹהִי דִי אֱלָהָא עִלָּאָה פֻּקוּ וֶאֱתוֹ וגו'. וְאַף לֶעָתִיד לָבוֹא הֵם נִכְנָסִין לַגֵּיהִנֹּם וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם נִכְנָסִין שָׁם, וְאִלּוּ הֵם נִכְנָסִין לְתוֹכָהּ וְאוֹבְדִים, וְיִשְׂרָאֵל יוֹצְאִין מִתּוֹכָהּ בְּשָׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מג, ב): כִּי תֵלֵךְ בְּמוֹ אֵשׁ לֹא תִכָּוֶה, לָמָּה (ישעיה מא, יג): כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֶיךָ מַחֲזִיק יְמִינֶךָ לְכָךְ מוֹשְׁלָן כַּחוֹל. לֶעָתִיד לָבוֹא מְשָׁלָן כַּכּוֹכָבִים, מָה הַכּוֹכָבִים מַזְהִירִין בְּכָל הָרָקִיעַ כָּךְ הֵם מַזְהִירִין לֶעָתִיד לָבוֹא, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל יב, ג): וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ וּמַצְדִיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד. לָמָּה נִמְשְׁלוּ בַּכּוֹכָבִים וְלֹא בַּחַמָּה וְלֹא בַּלְּבָנָה, אֶלָּא אַבְרָהָם נִמְשַׁל בַּחַמָּה וְיִצְחָק בַּלְּבָנָה וְיַעֲקֹב בַּכּוֹכָבִים, לֶעָתִיד לָבוֹא הַחַמָּה וְהַלְּבָנָה בּוֹשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כד, כג): וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבוֹשָׁה הַחַמָּה כִּי מָלַךְ ה' צְבָאוֹת בְּהַר צִיּוֹן וּבִיְרוּשָׁלָיִם וְנֶגֶד זְקֵנָיו כָּבוֹד, וְהַכּוֹכָבִים אֵינָם בּוֹשִׁים, כָּךְ אַבְרָהָם וְיִצְחָק פְּנֵיהֶם מִתְכַּרְכְּמוֹת. לֶעָתִיד לָבוֹא בִּשְׁבִיל בְּנֵיהֶם, אַבְרָהָם בִּשְׁבִיל יִשְׁמָעֵאל וּבְנֵי קְטוּרָה, יִצְחָק בִּשְׁבִיל עֵשָׂו וְאַלּוּפָיו, וְהַכּוֹכָבִים אֵין לָהֶם בּוּשָׁה. כָּךְ יַעֲקֹב אֵין לוֹ בּוּשָׁה שֶׁלֹא יֵבוֹשׁ: שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כט, כב): לֹא עַתָּה יֵבוֹשׁ יַעֲקֹב וְלֹא עַתָּה פָּנָיו יֶחֱוָרוּ, לָמָּה, (ישעיה כט, כג): כִּי בִרְאֹתוֹ יְלָדָיו מַעֲשֵׂי יָדַי וגו', שֶׁכֻּלָּם צַדִּיקִים (שיר השירים ד, ז): כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי. דָּבָר אַחֵר, מָה הַכּוֹכָבִים חוֹלְקִין כָּבוֹד זֶה לָזֶה וְשָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב כה, ב): עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, כָּךְ הֵם הַצַּדִּיקִים אוֹהֲבִים זֶה לָזֶה, כְּשֵׁם שֶׁהַכּוֹכָבִים אֵינָן מְרִיבִין זֶה עִם זֶה, כָּךְ הֵם הַצַּדִּיקִים. דָּבָר אַחֵר, מָה הַכּוֹכָבִים אֵינָן שׁוֹלְטִים אֶלָּא בַּלַּיְלָה, כָּךְ יִשְׂרָאֵל אֵינָן שׁוֹלְטִים אֶלָּא בַּלַּיְלָה מִפְּנֵי עֹל מַלְכוּת. דָּבָר אַחֵר, מָה הַכּוֹכָבִים יָכוֹל אֶחָד לִשְׂרֹף אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, כָּךְ הֵם הַצַּדִּיקִים כְּגוֹן אֵלִיָּהוּ שֶׁיָּרְדָה אֵשׁ בְּדִבּוּרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב א, י): אִם אִישׁ הָאֱלֹהִים אָנִי תֵּרֵד אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם וְתֹאכַל אֹתְךָ וְאֶת חֲמִשֶּׁיךָ וַתֵּרֶד אֵשׁ אֱלֹהִים מִן הַשָּׁמַיִם וַתֹּאכַל אֹתוֹ וְאֶת חֲמֲשָּׁיו.

אמרו לו תלמידיו לרבי אליעזר רבינו אמור לנו מה יהיה אחריתנו אמר להם אין שום בריה יכולה להנצל מיום הדין שנאמר (ישעיהו כ״ד:כ״ג) וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלים ונגד זקניו כבוד. זהו שנאמר ברוח הקודש על ידי ירמיהו הנביא שנאמר (ירמיהו ב׳:ג׳) קדש ישראל לה' ראשית תבואתה כל אוכליו יאשמו רעה תבא אליהם נאם ה'. כנגד מי אמרה ירמיהו לא אמרה אלא כנגד ישראל שכל אומה שמצערת את ישראל אינה מתקררה דעתו של הקב"ה עד שיפרע מהן בעצמו. פרעה הרשע אמר כל הבן הילוד היארה תשליכהו (שמות א׳:כ״ב) הקב"ה נפרע ממנו בעצמו שנאמר (שם יד) ויהי באשמורת הבקר וישקף ה' אל מחנה מצרים בעמוד אש וענן ויהם את מחנה מצרים נבוכדנצר החריב את בית המקדש הקדוש ברוך הוא נפרע ממנו בעצמו שנאמר (ירמיהו נ״א:מ״ד) ופקדתי על בל בבבל וגו'. אמר להם הקב"ה לישראל בני קדושים אתם ואל תבהלו מיום הדין שנאמר (ויקרא כ׳:כ״ו) והייתם לי קדושים וגו' וכך דרש הקב"ה מביא לעתיד כסא הדין ויושב עליו והכל נידונין לפניו בתחלה קורא הקב"ה לשמים ואדץ ואומר להם בראשית כל בראתי אתכם שנאמר בראשית ברא אלקים את השמים ואת האדץ מפני מה ראיתם שכינתי מסתלקת וביתי חרב ובני גלו לבין אומות העולם ולא בקשתם עליהם רחמים. דנן ומעמידן לצד אחד. וקורא לחמה ולבנה ואומר להם שני המאורות הגדולים בראתי אתכם שנאמר (בראשית א׳:ט״ז) ויעש אלקים את שני המאורוח הגדולים וגו' מפני מה ראיתם שכינתי מסתלקת וביתי חרב ובני גלו לבין האומות ולא בקשתם עליהם רחמים ולא עוד אלא היו באין מלכי מזרח ומערב ומניחין כתריהן בראשיהם ומשתחוים לכם ולא אמרתם הלא אנחנו חרסים כחרסי אדמה אל תשתחוו לנו ומנין שנקראו כן שנאמר (איוב ט׳:ז׳) האומר לחרס ולא יזרח ובעד כוכבים יחתום. דנן ומעמידן לצד אחד. וקורא לכוכבים ולמזלות ואומר להם אני הבהקתי את זיוכם מסוף העולם ועד סופו ולא בראתי אתכם אלא בשביל ישראל שנאמר (ירמיהו ל״ג:כ״ה) אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי וגו' מפני מה ראיתם שכינתי מסתלקת וביתי חרב ובני גלו ולא בקשתם עליהם רחמים. דנן ומעמידן לצד אחד. וכן קורא למלאכי השרת ובתחלה קורא למטטרון ואומר לו אני קראתי שמך בשמי שנאמר (שמות כ״ג:כ״א) כי שמי בקרבו מפני מה ראית שכינתי מסתלקת וביתי חרב ולא בקשתם עליהם רחמים ואם תאמרו לא היינו יודעים כבר גליתי לכם בראשונה שעתידין בני להגלות. באברהם הוא אומר ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם וגו' (בראשית טז) ביצהק הוא אומר (שם כז) והיה כאשר תריד ופרקת עלו מעל צוארך ביעקב הוא אומר (שס לב) כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל רמז לו שעתידין לצאת ממנו שני ראשים ראש גלות שבבבל ונשיא שבארץ ישראל מיד רמז לו גלות ומפני מה ראיתם שכינתי מסתלקת וביתי חרב ובני גלו לבין האומות ולא בקשתם עליהם רחמים. דנן ומעמידן לצד אחד. וקורא הקב"ה לכסא הדין ואומר לה קודם לכל קניתיך שנאמר (ירמיד יז) כסא כבוד מרום מראשון וגו' מפני מה ראיתם שכינתי מסתלקת וביתי חרב ובני גלו ולא בקשתם עליהם רחמים דנן ומעמידן לצד אחד. הא למדת שאין כל בריה יכולה להנצל מן הדין ואח"כ מחריב הקב"ה את כל העולם כולו שנאמר (ישעיהו ב׳:י״א) ונשגב ה' לבדו ביום ההוא ומחדש הקב"ה את השמים ואת הארץ שנאמר (שם סו) כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה וגו'. ומחיה הקב"ה את המתים ומביא עפר הארץ ועפר המתים וגבלן זה בזה ומותח מהן עצמות וגידין ואמר להם הקב"ה למלאכי השרת שהן ממונים לגבוי נשמות ומוציאין כל נפש ונפש וזורקין אותה בגוף ומעמידין אותו ברגע אחד: באותה שעה פותחת הארץ פיה כאדם ומדברת לפני הקב"ה ואומרת לפניו רבונו של עולם איש פלוני עבר עבירה פלונית במקום פלוני ופלוני גזל לפלוני במקום פלוני ופלוני נשבע לשקר בשמך במקום פלוני וזורק הקב"ה את כל העכו"ם אל תוך הגיהנם. באותה שעה פותחת הגיהנם את פיה ואומרת לפני הקב"ה רבונו של עולם מלא אותי פושעי ישראל אומר לה הקב"ה כבר מלאתיך בעכו"ם ואין בך ריוח. אומרת לפניו רבונו של עולם לא כך אמרת לי שעתידה גיהנם שתגבה כמה פרסאות למעלה וזורק הקב"ה פושעי ישראל בתוכה שנאמר (שם ה) לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חק וגו' ועולה הקב"ה ויושב ודורש בפמליא שלו ועומד זרובבל בן שאלתיאל כמתורגמן והוא מגלה לפניו טעמי תורה ואומר להם הקב"ה לצדיקים לכו והכניסו לגן עדן שלא בראתי אותו אלא בשביל הצדיקים. ואומר דוד לפני הקב"ה רבונו של עולם בוא וסעוד עמנו בגן עדן שנאמר (שיר השירים ד׳:ט״ז) יבא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו וגו' ושומע לו הקב"ה ומהלך עמהם בתוך הגן שנאמר (תהילים צ״א:ט״ו) יקראני ואענהו וגו'. וגבריאל נוטל שתי כסאוח אחת להקב"ה ואחת לדוד שנאמר (שם פט) וכסאו כשמש נגדי ואוכלים ושותים שלשה כוסות ואומר מי מברך אומר לאברהם טול וברך שאתה אב העולם אמר להן איני מברך שיצא ממני זרע שהכעיס להקב"ה. אומר ליצחק טול וברך אמר להן איני מברך שיצא ממני זרע שהחריב ביתו של הקב"ה. אומר ליעקב טול וברך אמר להן איני מברך שנשאתי שתי אחיות בחייהן וכתיב בתורה (ויקרא י״ח:י״ח) ואשה אל אחותה לא חקח וגו'. אומר למשה טול וברך אמר להם איני מברך שלא זכיתי לארץ ישראל לא בחיי ולא במותי. אומר ליהושע טול וברך אמר להם איני מברך שלא זכיתי להניח זרע בעולם. אומר לדוד טול וברך אמר להם אני מברך ולי נאה לברך שנאמר (תהילים קט״ז:י״ג) כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא. לאחר שאוכלין ושותין ומברכין מביא הקב"ה את התורה ומניחה בחיקו ועוסק בתורה בטומאה ובטהרה באיסור ובהיתר ובהלכות ואומר דוד אגדה לפני הקב"ה ועונין הצדיקים יהא שמו הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים בגן עדן ופושעי ישראל עונין אמן מתוך הגיהנם אמר להם הקב"ה להמלאכים מי הם הללו שעונין אמן מתוך הגיהנם ואומרים לפניו רבונו של עולם הללו הם פושעי ישראל שאע"פ שהם בגיהנם בעקא גדולה מתחזקים ואומרים לפני אמן. ואומר להם הקב"ה למלאכי השרת פתחו להם שערי גן עדן ויבאו ויזמרו לפני שנאמר (ישעיהו כ״ו:ב׳) פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים אל תקרי שומר אמונים אלא שאומרים אמן: אמר המעתיק לפי שבילקוט מפורש קצת יותר לכן אעתיקו הנה. אל תקרי שומר אמונים אלא שאומרים אמן שבשביל אמן אחד שעונין רשעים בתוך גיהנם ניצולין מתוכו. כיצד עתיד הקב"ה להיות יושב בגן עדן ודורש וכל הצדיקים יושבים לפניו. וכל פמליא של מעלה עומדים על רגליהם וחמה ומזלות מימינו של הקב"ה ולבנה וכוכבים משמאלו והקב"ה יושב ודורש תורה חדשה שעתיד ליתן על ידי משיח. וכיון שמסיים ההגדה עומד זרובבל בן שאלתיאל על רגליו ואומר יתגדל ויתקדש כו' וקולו הולך מסוף העולם ועד סופו וכל באי עולם כולם עונים אמן ואף רשעי ישראל שנשתיירו בגיהנם עונים ואומרים אמן מתוך גיהנם ומתרעש העולם עד שנשמע קול צעקתם לפני הקב"ה והוא שואל מה קול הרעש הגדול אשר שמעתי ומשיבים מלאכי השרת ואומרים לפניו רבונו של עולם אלו רשעי ישראל שנשתיירו בגיהנם שעונין אמן ומצדיקים עליהם את הדין. מיד מתגלגלים רחמיו של הקב"ה עליהם ביותר ואומר מה אעשה להם יתר על דין זה כבר יצה"ר גרם להם. באותה שעה נוטל הקב"ה מפתחות של גיהנם בידו ונותן להם למיכאל ולגבריאל בפני כל הצדיקים ואומר להם לכו ופתחו שערי גיהנם והעלו אותם. מיד הולכים עם המפתחות ופותחים שמונה אלף שערי גיהנם וכל גיהנם וגיהנם ש' ארכו וש' רחבו עוביו אלף פרסה ועומקו מאה פרסה וכל רשע ורשע שנפל לתוכו שוב אינו יכול לעלות מה עושין מיכאל וגבריאל באותה שעה תופסין ביד כל אחד ואחד מהם ומעלים אותם כאדם שהוא מקים את חבירו ומעלהו בחבל מתוך הבור שנאמר (תהילים מ׳:ג׳) ויעלני מבור שאון מטיט היון וגו' ועומדים עליהם באותה שעה ורוחצין וסכין אותם ומרפאין אותם ממכות של גיהנם ומלבישים אותם בגדים נאים ומביאים אותם לפני הקב"ה ולפני כל הצדיקים כשהם מכוהנים ומכובדים שנאמר (שם קלב) כהניך ילבשו צדק וחסידיך ירננו כהניך אלו צדיקי אומות העולם שהם כהנים להקב"ה בעולם הזה כגון אנטונינוס וחביריו וחסידך אלו רשעי ישראל שנקראו חסידים שנאמר (שם נ) אספו לי חסידי וכשנכנסין לפתח גן עדן נכנסין מיכאל וגבריאל תחלה ונמלכין בהקב"ה משיב הקב"ה ואומר להם הניחו להם ויכנסו שיראו את כבודי וכיון שנכנסין נופלין על פניהם ומשתחוין לפניו ומברכין ומשבחין שמו של הקב"ה. מיד הצדיקים גמורים וישרים שהן יושבין לפני הקב"ה נותנים הודאות ורוממות להקב"ה שנאמר (שם קב) אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך ואומר (שם קז) וירוממוהו בקהל עם וגו