מדרש על ירמיהו 2:4

וְטוֹב מִשְׁנֵיהֶם אֵת אֲשֶׁר עֲדֶן לֹא הָיָה, אֵלּוּ אֶלֶף דּוֹר שֶׁעָלוּ בַּמַּחֲשָׁבָה לְהִבָּראוֹת, וְכַמָּה נִמְחוּ מֵהֶם, רַבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר תְּשַׁע מֵאוֹת וְשִׁבְעִים וְאַרְבָּעָה דוֹרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קה, ח): דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פָּתַר קְרָיָיה בְּיִשְׂרָאֵל, בְּשָׁעָה שֶׁעָמְדוּ לִפְנֵי הַר סִינַי, כֵּיוָן שֶׁבָּאוּ לְאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה, לֹא הִנִּיחַ משֶׁה זָוִית בְּקַרְקַע הָהָר שֶׁלֹא נֶחְבַּט עָלֶיהָ וּמְבַקֵּשׁ תְּפִלָּה וְרַחֲמִים עַל יִשְׂרָאֵל, וְלֹא נַעֲנָה, וְנִזְדַּוְּגוּ לוֹ חֲמִשָּׁה מַלְאֲכֵי חַבָּלָה, קֶצֶף, וּמַשְׁחִית, וְהַשְׁמֵד, אַף, וְחֵמָה. מִיָּד נִתְיָרֵא משֶׁה מֵהֶן, מֶה עָשָׂה נִתְלָה בְּמַעֲשֵׂה אָבוֹת, מִיָּד הִזְכִּיר וְאָמַר (שמות לב, יג): זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, משֶׁה, אֲבוֹת הָעוֹלָם מַה יֵּשׁ לָהֶם עָלַי אִם בָּאתִי לְדַקְדֵּק אַחֲרֵיהֶם, אֲנִי יֵשׁ לִי עֲלֵיהֶם, אַבְרָהָם יֵשׁ לִי עָלָיו שֶׁאָמַר (בראשית טו, ח): בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה. יִצְחָק יֵשׁ לִי עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כה, כח): וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו, וַאֲנִי שְׂנֵאתִיו, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי א, ג): וְאֶת עֵשָׂו שָׂנֵאתִי. יַעֲקֹב יֵשׁ לִי עָלָיו, שֶׁאָמַר (ישעיה מ, כז): נִסְתְּרָה דַרְכִּי מֵה'. כֵּיוָן שֶׁאָמַר (שמות לב, יג): אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ, לְמַעַן שִׁמְךָ, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְמַלֵּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רַחֲמִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, יג): וַיִּנָּחֶם ה' וגו', מִיָּד נִסְתַּלְּקוּ מִמֶּנּוּ שְׁלשָׁה מַלְאֲכֵי חַבָּלָה, קֶצֶף, וּמַשְׁחִית, וְהַשְּׁמֵד, וְנִשְׁתַּיְּרוּ שְׁנַיִם, אַף, וְחֵמָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברים ט, יט): כִּי יָגֹרְתִּי מִפְּנֵי הָאַף וְהַחֵמָה. אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם יָכֵיל אֲנָא מֵיקַם בְּתַרְוֵיהוֹן, סְבוֹל אַתְּ חַד וַאֲנָא חַד, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים ז, ז): קוּמָה ה' בְּאַפֶּךָ וגו'. וּמִנַּיִן שֶׁעָמַד משֶׁה בְּאֶחָד מַלְאַךְ חֵמָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קו, כג): וַיֹּאמֶר לְהַשְׁמִידָם לוּלֵי משֶׁה בְחִירוֹ עָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו לְהָשִׁיב חֲמָתוֹ מֵהַשְׁחִית. עַל אוֹתָהּ שָׁעָה הוּא אוֹמֵר: וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים, כְּגוֹן אֲנִי וַחֲבוּרָתִי. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן פָּתַר קְרָיָיא בְּדָוִד, בְּשָׁעָה שֶׁבָּנָה שְׁלֹמֹה אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּקֵּשׁ שֶׁתֵּרֵד אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם וְלֹא יָרְדָה, הִקְרִיב אֶלֶף עוֹלוֹת וְלֹא יָרְדָה, הִתְפַּלֵּל עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה תְּפִלּוֹת וְלֹא יָרְדָה, עַד שֶׁאָמַר (דברי הימים ב ו, מב): זָכְרָה לְחַסְדֵּי דָּוִיד עַבְדֶךָ, מִיָּד יָרְדָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב ז, א): וּכְכַלּוֹת שְׁלֹמֹה לְהִתְפַּלֵּל וְהָאֵשׁ יָרְדָה. רַבִּי יוּדָה בְּרַבִּי לְעַיי וְרַבָּנָן, רַבִּי יוּדָה בְּרַבִּי לְעַיי אָמַר חָיָה דָּוִד בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. וְרַבָּנָן אָמְרִין אֲרוֹנוֹ הֵבִיא, וְלָא פְּלִיגִין, מַאן דְּאָמַר חָיָה דָּוִד בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הוּא שֶׁדָּוִד אוֹמֵר בְּפִיו (תהלים ל, ד): ה' הֶעֱלִיתָ מִן שְׁאוֹל נַפְשִׁי וגו', וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר (דברי הימים ב ו, מב): ה' אֱלֹהִים אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ, דְּהוּא קַיָּם קֳדָמָךְ. וּמַאן דְּאָמַר אֲרוֹנוֹ הֵבִיא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב; זָכְרָה לְחַסְדֵּי דָוִד עַבְדֶּךָ. וְעַל אוֹתָהּ שָׁעָה נֶאֱמַר: וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים וגו', כְּגוֹן אֲנִי וַחֲבוּרָתִי, רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן פְּתַר קְרָיָיה בִּיחֶזְקֵאל בְּשָׁעָה שֶׁעָמַד עַל הַבִּקְעָה וְאָמַר (יחזקאל לז, ד): הָעֲצָמוֹת הַיְבֵשׁוֹת שִׁמְעוּ דְּבַר ה', מִיָּד וַתִּקְרְבוּ עֲצָמוֹת עֶצֶם אֶל עַצְמוֹ וגו', אָמַר לָהֶם בַּתְּחִלָּה אָמַרְתִּי לָכֶם (ירמיה ב, ד): שִׁמְעוּ דְּבַר ה' בֵּית יַעֲקֹב וְלֹא שְׁמַעְתֶּם, וְעַכְשָׁיו שְׁמַעְתֶּם. בְּחַיֵּיכֶם לֹא שְׁמַעְתֶּם, בְּמִיתַתְכֶם שְׁמַעְתֶּם. עַל אוֹתָהּ שָׁעָה נֶאֱמַר: וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים, כְּגוֹן אֲנִי וַחֲבוּרָתִי.

אָמַר שְׁלֹמֹה: וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים שֶׁכְּבָר מֵתוּ (קהלת ד, ב). וְחָזַר וְאָמַר כִּי לְכֶלֶב חַי הוּא טוֹב מִן הָאַרְיֵה הַמֵּת. (קהלת ט, ד). אָמְרוּ לוֹ: שְׁלֹמֹה, אַתָּה חוֹלֵם וְאַתָּה פּוֹתֵר. אֶמֶשׁ אָמַרְתָּ וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים, וְעַכְשָׁיו אַתָּה אוֹמֵר כִּי לְכֶלֶב חַי הוּא טוֹב. אָמַר: אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם: הַנָּבִיא צוֹוֵחַ הָעֲצָמוֹת הַיְבֵשׁוֹת שִׁמְעוּ דְּבַר ה' (יחזקאל לז, ד) וְהֵן שׁוֹמְעִין, וְהַנָּבִיא צוֹוֵחַ לַחַיִּים: שִׁמְעוּ דְבַר ה' בֵּית יַעֲקֹב (ירמיה ב, ד). וְלֹא שָׁמְעוּ וְלֹא הִטּוּ אֶת אָזְנָם. וְאוֹמֵר: כִּי עַם מְרִי הֵמָּה בָּנִים כֶּחָשִׁים בָּנִים לֹא אָבוּ שְׁמוֹעַ תּוֹרַת ה'. (ישעיה ל, ט).

[ג] אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו, ואם תמאנו ומריתם (ישעיה א:יט, כ), חרובין תאכלו. א"ר אחא צריכ' ישר' לחרובה עבדון תתובה. א"ר עקיב' יאיה מסכנות' לברתייה דיעקב היך ערקה סימוקה בקדלה דסוסי חיור. א"ר שמואל בר נחמן כד תימוט בירה בירה שמה, וכד תרום קיקלה קיקלה שמה. כד תימוט בירה בירה שמה, שמעו דבר י"י בית יעקב וכל משפחות וג' (ירמיה ב:ד), אפילו בירידתן הוא קורא אותן בית ישראל (שם). וכד תרום קיקלה קיקלה שמה, הן ארץ כשדים זה העם לא היה (ישעיה כג:יג), הלווי לא היה. א"ר לוי למטרונ' שהיו לה שני שושבינין אחד עירוני ואחד בן מדינה, זה שהיה עירוני היה אומר לה דברים של ניחומים, לא בת טובים את לא בת גניסים את, וזה שהיה בן מדינה היה או' לה דברים של קינתורים, לא בת עניים ירודים את לא בת סכופים את, כך ירמיה על ידי שהיה עירוני מענתות היה נכנס לירושלים ואומ' לישר' דברים של ניחומים, שמעו דבר י"י בית יעקב (ירמיה ב:ה), אילין מיליא עזיבתה הוון אבהתהון עבדין, ברם ישעיה על ידי שהיה בן מדינה מירושלם היה או' לישר' דברים של קינתורים, שמעו דבר י"י קציני סדום (ישעיה א:י), לא מן פליטתא דעמה דסדום אתון. א"ר לוי אמוץ ואמציה אחים היו ועל ידי שהיה ישעיה בן אחיו של מלך היה או' לישר' דברים של קינתורין, כמה דאת או' ועשיר יענה עזות (משלי יח:כג).