מדרש על ירמיהו 49:20

אמר ר״י בן לוי א״ר עתידה מחריבי בית שני שתפול ביד פרס. שנא׳ (ירמיה מט כ) לכן שמעו עצת ה׳ אשר יעץ על אדום ומחשבותיו אשר חשב אל יושבי תימן אם לא יסחבום צעירי הצאן וכו׳. מתקיף לה רבא בר עולא וממאי דהאי צעירי הצאן פרס הוא דכתיב (דניאל ח כ) האיל אשר ראית בעל הקרנים מלכי מדי ופרס ואימא יון דכתיב (שם) והצפיר השעיר מלך יון כי סליק ר׳ אבא אמרה קמיה דההוא מרבנן א״ל מאן דלא ידע פרושא דקראי מותיב תיובתא לרבי מאי צעירי הצאן זוטרא דאחיו דתני רב יוסף תירס זו פרס:

ט אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, אָמַר רַבִּי: עֲתִידָה רוֹמִי שֶׁתִּפֹּל בְּיַד פָּרַס, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיהו מ״ט:כ׳) "לָכֵן שִׁמְעוּ עֲצַת ה' אֲשֶׁר יָעַץ אֶל אֱדוֹם וּמַחְשְׁבוֹתָיו אֲשֶׁר חָשַׁב אֶל יוֹשְׁבֵי תֵימָן, אִם לוֹא יִסְחָבוּם צְעִירֵי הַצֹּאן" וְגוֹ'. מַתְקִיף לָהּ (רבא) [רַבָּה] בַּר עוּלָא: וּמִמַּאי דְּהַאי "צְעִירֵי הַצֹּאן", פָּרַס הוּא, דִּכְתִיב: (דניאל ח׳:כ׳) "הָאַיִל אֲשֶׁר רָאִיתָ בַּעַל הַקְּרָנַיִם מַלְכֵי מָדַי וּפָרָס", וְאֵימָא: 'יָוָן', דִּכְתִיב: (שם) "וְהַצָּפִיר הַשָּׂעִיר מֶלֶךְ יָוָן"? כִּי סָלִיק (רב אבא) [רַב חֲבִיבָא בַּר סוּרְמָקִי], אֲמָרָהּ קַמֵּיהּ דְּהַהוּא מֵרַבָּנָן. אָמַר לֵיהּ: וּמַאן דְּלָא יָדַע פֵּרוּשֵׁי דִּקְרָאֵי, מוֹתִיב תְּיוּבְתָּא לְרַבִּי?! מַאי "צְעִירֵי הַצֹּאן"? זוּטְרָא דַּאֲחוֹהִי, דְּתָנִי רַב יוֹסֵף: 'תִּירָס' זוֹ פָּרַס. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חַנָה, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה בַּר אִלָעִאי: עֲתִידָה רוֹמִי שֶׁתִּפֹּל בְּיַד פָּרַס, קַל־וָחֹמֶר מִמִּקְדָּשׁ רִאשׁוֹן, וּמַה מִּקְדָּשׁ רִאשׁוֹן שֶׁבְּנָאוּהוּ בְּנֵי שֵׁם וְהֶחֱרִיבוּהוּ כַּשְׂדִּיִּים, נָפְלוּ כַּשְׂדִּיִּים בְּיַד פַּרְסִיִּים, מִקְדָּשׁ שֵׁנִי שֶׁבְּנָאוּהוּ פַּרְסִיִּים וְהֶחֱרִיבוּהוּ רוֹמִיִּים, אֵינוֹ דִּין שֶׁיִּפְּלוּ רוֹמִיִּים בְּיַד פַּרְסִיִּים! אָמַר רַב: עֲתִידָה פָּרַס שֶׁתִּפֹּל בְּיַד רוֹמִי. אָמְרוּ לֵיהּ רַב כַּהֲנָא וְרַב אַסִי לְרַב: בַּנָּאֵי בְּיַד סְתוֹרָאֵי?אָמַר לְהוּ: אִין, גְּזֵרַת מֶלֶךְ הִיא. אִיכָּא דְּאַמְרֵי, אָמַר לְהוּ: אִינְהוּ נַמִּי קָא סָתְרֵי בֵּי כְּנִישְׁתָּא. תַּנְיָא נַמִּי הָכִי: עֲתִידָה פָּרַס שֶׁתִּפֹּל בְּיַד רוֹמִי. חֲדָא, דְּסָתְרֵי בֵּי כְּנִישְׁתָּא, וְעוֹד, גְּזֵרַת מֶלֶךְ הִיא שֶׁיִּפְּלוּ בּוֹנִים בְּיַד סוֹתְרִים, (ואמר) [דְּאָמַר] רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: אֵין בֶּן דָּוִד בָּא, עַד שֶׁתִּפְשֹׁט מַלְכוּת רוֹמִי תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים בְּכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (מיכה ה׳:ב׳) "לָכֵן יִתְּנֵם עַד עֵת יוֹלֵדָה יָלָדָה וְיֶתֶר אֶחָיו יְשׁוּבוּן עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". (וְגוֹ)

[יג] ואתה עיף ויגע (דברים כה:יח). עייף בצמא ויגע בדרך. ולא ירא אלהים (שם). ר' פנחס בשם ר' שמואל בר' נחמן מסורת אגדה היא שאין זרעו של עשו נופל אלא ביד בניה של רחל, אם לא יסחבום צעירי הצאן (ירמיה מט:כ), ולמה הוא קורא אותם צעירי הצאן, שהיו קטניהם של שבטים. זה כתוב בו נער וזה כתוב בו קטן. זה כתוב בו נער, והוא נער (בראשית לז:ב). וזה כתוב בו קטן, הנה קטן נתתיך בגוים (עובדיה א:ב). זה גדל בין שני צדיקים ולא עשה כמעשיהם, וזה גדל בין שני רשעים ולא עשה כמעשיהם, יבוא זה ויפול ביד זה. זה חס על כבוד קונו, וזה בזה את כבוד קונו, יבוא זה ויפול ביד זה. וזה כתוב בו ולא ירא אלהים (דברים כה:יח), וזה כתוב בו את האלהים אני ירא (בראשית מב:יח), יבוא זה ויפול ביד זה.