Quotation_auto על ירמיהו 49:20

דבר אחר עמלק עם לק שבא ללוק דמן של ישראל ככלב. למה היה עמלק דומה לזבוב שהוא להוט אחר המכה, כך היה עמלק להוט אחר ישראל ככלב. ארבע מאות פרסה פסע עמלק ובא לעשות מלחמה עם ישראל ברפידים. בדרך בצאתכם ממצרים מן הדרך בא עליהם כליסטים, משל למלך שהיה לו כרם והקיפו גדר וכו', (כדלעיל בפסוק ויבוא עמלק ברמז רס"ב). אשר קרך בדרך ר' יהודה אומר טמאך, כמה דאת אמר כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה וגו', רב נחמן אמר קראך ודאי. מה עשה להם עמלק, ירד לו לבית ארכיוון של מצרים נטל טימוסם של שבטים שהיה שמם חקוק עליהן ובא ועמד לו חוץ לענן והיה קורא ראובן שמעון אחוכון אנן פוקו דאנן בעיין למעבד פרקמטיא עמכון, וכיון שהיה יוצא אחד מה היה הורגו, רבנן אמרין הקירן לפני אוה"ע משל לאמבטי רותחת שלא היתה בריה יכולה לירד בתוכה ובא בן בליעל אחד וקפץ לתוכה אף על פי שנכווה אלא חקירה לפני אחרים, כך כיון שיצאו ישראל ממצרים נפלה אימתן על כל אוה"ע שנאמר אז נבהלו אלופי אדום וגו' תפול עליהם אימתה וגו', וכיון שבא עמלק ונזדווג להם אף על פי שנטל את שלו מתחת ידיהם הקירן לפני אוה"ע. ויזנב בך הכה אותם מכת זנב היו מחתכין מילותיהן וכו' (כדלעיל). כל הנחשלים אחריך רבי יהודה אומר כל מי שהיה נימוח היה נישול. רב נחמן אומר כל מי שהיה הענן פולטו היה נישול, ורבנן אמרו שבטו של דן שפלטן הענן שהיו כולן עובדי ע"א. ואתה עיף ויגע, עיף בצמא, ויגע בדרך, ולא ירא אלקים. מסורת אגדה היא שביד בניה של רחל עשו נופל, שנאמר אם לא יסחבום צעירי הצאן, ולמה הוא קורא אותן צעירי הצאן שהיו קטניהם של שבטים. זה כתיב בו קטן וזה כתיב בו נער [זה כתיב בו קטן] הנה קטן נתתיך בגוים. [זה כתיב בו נער] והוא נער את בני בלהה, זה גדל בין שני צדיקים ולא למד ממעשיהן וזה גדל בין שני רשעים ולא למד ממעשיהן לפיכך יבוא זה ויפול ביד זה. זה חס על כבוד קונו וזה ביזה כבוד קונו יבוא זה ויפול ביד זה. זה כתוב בו ולא ירא אלקים וזה כתוב בו את האלקים אני ירא יבוא זה ויפול ביד זה. והיה בהניח וגו' (כתוב בפסוק ויבוא עמלק ברמז רס"ב). זכור את אשר עשה. תניא זכור יכול בלב, כשהוא אומר לא תשכח הרי שכחת לב אמור, ומה אני מקיים זכור בפה (כתוב בפסוק כתוב זאת זכרון בספר ברמז רס"ה). רבי פנחס אומר אחר ארבעים שנה רצה משה לומר להן לישראל זכורים אתם מה שאמרתם היש ה' בקרבנו. אלא אמר משה אם אני אומר להם כך הרי אני מלבין פניהם ומלבין פנים אין לו חלק לעולם הבא, משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו פרדס אחד והכלב קשור בפתח הפרדס ומביט בכל מה שבפרדס, נכנס אוהבו של מלך לגנוב מן הפרדס ושיסה בו את הכלב וקרע בגדיו, אמר המלך אם אני אומר לאוהבי למה נכנסת לתוך פרדס שלי הרי אני מלבין את פניו, אלא אומר הראית כלב שוטה היאך קרע את בגדיך מיד הוא מבין מה עשה. כך אמר משה הריני אומר לישראל זכור את אשר עשה לך עמלק. [כתיב זכור את יום השבת לקדשו וכתיב זכור אתאשר עשה לך עמלק]. לא דומה כוס של קונדיטון לכוס של חומץ. זה זכור לקדש ולשמור וזה זכור להשמיד ולהרוג. ואתה עיף ויגע (כתוב ברמז תש"ל):