מדרש על ירמיהו 5:1

"שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה קְלָלוֹת", מַאי נִינְהוּ? דִּכְתִיב: (שם) "כִּי הִנֵּה הָאָדוֹן ה' צְבָאוֹת מֵסִיר מִירוּשָׁלַיִם וּמִיהוּדָה מַשְׁעֵן וּמַשְׁעֵנָה, כֹּל מִשְׁעַן לֶחֶם וְכֹל מִשְׁעַן מָיִם, גִּבּוֹר וְאִישׁ מִלְחָמָה, שׁוֹפֵט וְנָבִיא וְקֹסֵם וְזָקֵן. שַׂר חֲמִשִּׁים וּנְשׂוּא פָנִים וְיוֹעֵץ וַחֲכַם חֲרָשִׁים וּנְבוֹן לָחַשׁ", וְנָתַתִּי נְעָרִים שָׂרֵיהֶם וְתַעֲלוּלִים יִמְשְׁלוּ בָם". 'מַשְׁעֵן', אֵלּוּ בַּעֲלֵי מִקְרָא. 'מַשְׁעֵנָה', אֵלּוּ בַּעֲלֵי מִשְׁנָה, כְּגוֹן רַבִּי יְהוּדָה בֶּן (בתירא) [תֵּימָא] וַחֲבֵרָיו. וּפְלִיגֵי בָּהּ רַב פָּפָּא וְרַבָּנָן, חַד אָמַר: שֵׁשׁ מֵאוֹת סִדְרֵי מִשְׁנָה, וְחַד אָמַר: שְׁבַע מֵאוֹת סִדְרֵי מִשְׁנָה. 'כֹּל־מִשְׁעַן־לֶחֶם', אֵלּוּ בַּעֲלֵי תַּלְמוּד, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי ט׳:ה׳) "לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחְמִי וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי". 'כָּל־מִשְׁעַן־מָיִם', אֵלּוּ בַּעֲלֵי אַגָּדוֹת, שֶׁמּוֹשְׁכִין לִבּוֹ שֶׁל אָדָם כַּמַּיִם, בָּאַגָּדָה. 'גִּבּוֹר', זֶה בַּעַל שְׁמוּעוֹת. (דבר אחר: זה המתגבר ביצרו.) 'אִישׁ־מִלְחָמָה', זֶה שֶׁיּוֹדֵעַ לִשָּׂא וְלִתֵּן בְּמִלְחַמְתָּהּ שֶׁל תּוֹרָה. 'שׁוֹפֵט', זֶה דַּיָּן שֶׁדָּן דִּין אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ. 'נָבִיא', כְּמַשְׁמָעוֹ. 'קוֹסֵם', זֶה מֶלֶךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי מז) "קֶסֶם עַל שִׂפְתֵי מֶלֶךְ". (במשפט לא ימעל פיו".) 'זָקֵן', זֶה שֶׁרָאוּי (לישב בישיבה) [לִישִׁיבָה]. 'שַׂר־ חֲמִשִּׁים', אַל תִּקְרִי 'שַׂר־חֲמִשִּׁים' אֶלָּא 'שַׂר־חֻמָּשִׁים', [זֶה] שֶׁיּוֹדֵעַ לִשָּׂא וְלִתֵּן בַּחֲמִשָּׁה חֻמְּשֵׁי תּוֹרָה. דָּבָר אַחֵר: 'שַׂר־חֲמִשִּׁים' כִּדְרַבִּי אַבָּהוּ, דְּאָמַר רַבִּי אַבָּהוּ: מִכָּאן שֶׁאֵין מַעֲמִידִים מְתֻרְגְּמָן עַל הַצִּבּוּר פָּחוֹת מֵחֲמִשִּׁים שָׁנָה. 'נְשׂוּא־פָּנִים', זֶה שֶׁנּוֹשְׂאִים פָּנִים לְדוֹרוֹ בַּעֲבוּרוֹ, לְמַעְלָה, כְּגוֹן רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא. לְמַטָּה, כְּגוֹן רַבִּי אַבָּהוּ בֵּי קֵיסָר. 'יוֹעֵץ', (זה) שֶׁיּוֹדֵעַ לְעַבֵּר שָׁנִים וְלִקְבֹּעַ חֳדָשִׁים. 'חָכָם', זֶה תַּלְמִיד הַמַּחְכִּים אֶת רַבּוֹתָיו. 'חֲרָשִׁים', זֶה שֶׁנַּעֲשׂוּ הַכֹּל לְפָנָיו כְּחֵרְשִׁים, בְּשָׁעָה שֶׁפּוֹתֵחַ בְּדִבְרֵי תּוֹרָה. 'וְנָבוֹן', זֶה הַמֵּבִין דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר. 'לָחַשׁ', זֶה שֶׁרָאוּי לִמְסֹר לוֹ דִּבְרֵי תּוֹרָה שֶׁנִּתְּנוּ בְּלַחַשׁ. "וְנָתַתִּי נְעָרִים שָׂרֵיהֶם", [אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר]: בְּנֵי אָדָם שֶׁמְּנֹעָרִים מִן הַמִּצְווֹת. "וְתַעֲלוּלִים יִמְשְׁלוּ בָם", אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: אֵלּוּ תַּעֲלֵי בְּנֵי תַּעֲלֵי. וְלֹא נִתְקָרְרָה דַּעְתּוֹ, עַד שֶׁאָמַר לָהֶם: "יִרְהֲבוּ הַנַּעַר" וְגוֹ'. מַאי "יִרְהֲבוּ הַנַּעַר בַּזָּקֵן"? יָבוֹאוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁמְּנֹעָרִים מִן הַמִּצְווֹת וְיִרְהֲבוּ בְּמִי שֶׁמָּלֵא מִצְווֹת כְּרִמּוֹן. מַאי "וְהַנִּקְלֶה בַּנִּכְבָּד"? יָבוֹאוּ מִי שֶׁחֲמוּרוֹת דּוֹמוֹת לָהֶם כְּקַלּוֹת וְיִרְהֲבוּ בְּמִי שֶׁקַּלּוֹת דּוֹמוֹת עֲלֵיהֶם כַּחֲמוּרוֹת. אָמַר רַב קְטִינָא: אֲפִלּוּ בִּשְׁעַת כִּשְׁלוֹנָהּ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם לֹא פָּסְקוּ מִמֶּנָּה אַנְשֵׁי אֲמָנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו ג׳:ו׳) "כִּי יִתְפֹּשׂ אִישׁ בְּאָחִיו בֵּית אָבִיו, (לאמר) שִׂמְלָה לְכָה, קָצִין תִּהְיֶה לָנוּ"! דְּבָרִים שֶׁבְּנֵי אָדָם מִתְכַּסִּין בָּהֶם כְּשִׂמְלָה, יֶשְׁנָן תַּחַת יָדֶיךָ. (שם) "וְהַמַּכְשֵׁלָה הַזֹּאת", מַאי 'וְהַמַּכְשֵׁלָה הַזֹּאת'? דְּבָרִים שֶׁאֵין בְּנֵי אָדָם עוֹמְדִים עֲלֵיהֶם, אֶלָּא אִם כֵּן נִכְשְׁלוּ בָּהֶן יֶשְׁנָן תַּחַת יָדֶיךָ. (קצין תהיה לנו.) (שם) "יִשָּׂא בַיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר: לֹא אֶהְיֶה חֹבֵשׁ". אֵין 'יִשָּׂא', אֶלָּא שְׁבוּעָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כ׳:ז׳) "לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא". "לֹא אֶהְיֶה חֹבֵשׁ", מַאי "לֹא אֶהְיֶה חֹבֵשׁ"? לֹא (אהיה) [הָיִיתִי] מֵחוֹבְשֵׁי בֵּית הַמִּדְרָשׁ. "וּבְבֵיתִי אֵין לֶחֶם וְאֵין שִׂמְלָה", שֶׁאֵין בְּיָדִי, לֹא מִקְרָא וְלֹא מִשְׁנָה וְלֹא תַּלְמוּד. וְדִילְמָא, שַׁאנִי הָתָם דְּאִי אָמַר לְהוּ: גָּמִירְנָא, אַמְרֵי לֵיה: אֵימָא לָן! הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר: גָּמַר וְשָׁכַח, מַאי "לֹא אֶהְיֶה חֹבֵשׁ"? לֹא אֶהְיֶה חוֹבֵשׁ כְּלָל! אֵינִי, וְהָאָמַר רָבָא: לֹא חָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם, עַד שֶׁפָּסְקוּ מִמֶּנָּה (אנשי) [בַּעֲלֵי] אֲמָנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיהו ה׳:א׳) "שׁוֹטְטוּ בְּחוּצוֹת יְרוּשָׁלַיִם וּרְאוּ נָא וּדְעוּ, וּבַקְשׁוּ בִרְחוֹבוֹתֶיהָ, אִם תִּמְצְאוּ אִישׁ, אִם יֵשׁ עֹשֶׂה מִשְׁפָּט מְבַקֵּשׁ אֱמוּנָה, וְאֶסְלַח לָהּ", לָא קַשְׁיָא, הָא, בְּדִין תּוֹרָה, הָא, בְּמַשָּׂא וּבְמַתָּן. בְּדִינֵי תּוֹרָה הֲווּ, בְּמַשָּׂא וּמַתָּן לָא הֲווּ.

אמר רב קטינא אפילו בשעת כשלונה של ירושלים לא פסקו ממנה אנשי אמנה שנאמר (ישעיה ג ו) כי יתפוש איש באחיו בית אביו לאמר שמלה לך קצין תהיה לנו דברים שבני אדם מתכסין בהם כשמלה ישנן תחת ידיך. והמכשלה הזאת מאי והמכשלה הזאת דברים שאין בני אדם עומדים עליהם אלא אם נכשלו בהן ישנן תחת ידיך וקצין תהיה לנו (שם) ישא ביום ההוא לאמר לא אהיה חובש אין ישא אלא שבועה שנאמר (שמות כ ז) לא תשא את שם ה׳ אלהיך לשוא לא אהיה חובש מאי לא אהיה חובש לא הייתי מחובשי בית המדרש ובביתי אין לחם ואין שמלה שאין בידי לא מקרא ולא משנה ולא תלמוד. ודלמא שאני התם דאי אמר להו גמירנא אמרי ליה אימא לן. הוה ליה למימר גמר ושכח מאי לא אהיה חובש לא אהיה חובש כלל. איני והאמר רבא לא חרבה ירושלים עד שפסקו ממנה אנשי אמנה שנאמר (ירמיה ה א) שוטטו בחוצות ירושלים וראו נא ודעו ובקשו ברחובותיה אם תמצאו איש עושה משפט מבקש אמונה ואסלח לה לא קשיא (שם ע״ב) הא בד״ת הא במשא ובמתן בדברי תורה הוו במשא ומתן לא הוו:

‎וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה. מַה כְּתִיב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן? וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הַאַף תִּסְפֶּה. אָמַר רַבִּי פִּינְחָס הַכֹּהֵן בַּר חָמָא, אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָפֵץ לְחַיֵּב כָּל בְּרִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי לֹא אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת (יחזקאל יח, לב). וְכֵן הוּא אוֹמֵר, כִּי לֹא אֵל חָפֵץ רֶשַׁע אָתָּה (תהלים ה, ה). וְאוֹמֵר: חַי אֲנִי נְאֻם אֲדֹנָי אֱלֹקִים אִם אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הָרָשָׁע (יחזקאל לג, יא). וּבַמֶּה חָפֵץ? לְהַצְדִּיק בְּרִיּוֹתָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ (ישעיה מב, כא). תֵּדַע לְךָ, שֶׁבִּזְמַן שֶׁהַבְּרִיּוֹת חוֹטְאִין וּמַכְעִיסִין לְפָנָיו וְהוּא כּוֹעֵס עֲלֵיהֶן, מַה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה? חוֹזֵר וּמְבַקֵּשׁ לָהֶן סַנֵּגוֹר שֶׁיְּלַמֵּד עֲלֵיהֶן זְכוּת וְנוֹתֵן שְׁבִיל לִפְנֵי הַסַּנֵּגוֹר. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בִּימֵי יִרְמְיָה שֶׁאָמַר, שׁוֹטְטוּ בְּחוּצוֹת יְרוּשָׁלַיִם וּרְאוּ נָא וּדְעוּ וּבַקְשׁוּ בִרְחוֹבוֹתֶיהָ אִם תִּמְצְאוּ אִישׁ אִם יֵשׁ עֹשֶׂה מִשְׁפָּט מְבַקֵּשׁ אֱמוּנָה וְאֶסְלַח לָהּ (ירמיה ה, א).