מדרש על ירמיהו 5:2

ד׳) חַי ה׳ את אֲשֶׁר עָשָׂה לָנוּ אֶת הַנֶּפֶשׁ הַזֹּאת (ירמיה ל״ח ט״ז) חיסרו הכתוב ״את״ לפי שנשבע פעם ראשונה וכפר, וכן הוא אומר, וגם במלך נבוכדנצר מרד אשר השביעו באלהים (דהי״ב ל״ו י״ג). ועוד הוכיח יחזקאל, אִם לֹא אָלָתִי אֲשֶׁר בָּזָה וּבְרִיתִי אֲשֶׁר הֵפִיר (יחזקאל י״ז י״ט), ועוד אמר ירמיהו וְאִם חַי ה׳ יֹאמֵרוּ לָכֵן לַשֶּׁקֶר יִשָּׁבֵעוּ (ירמיה ה׳ ב׳), לכך חיסרו הכתוב וחיסר שבועתו שהיה בה תיבה נכתבת ולא נקראת.

[ד] ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי פתח עבד משכיל ימשל בבן מביש ובתוך אחים יחלק נחלה (משלי יז:ב). עבד משכיל, זה ירמיה. ימשל בבן מביש, אילו ישר' שביישו את עצמן לע"ז. א"ר אבא בר כהנא כתיב ולא היית כזונה לקלס אתנן (יחזקאל טז:לא), ייתי ברא דמקלקלתה דתקנת עובדיה, ויוכח לברא דמתקנתה דקלקלת עובדיה. את מוצא כל מה שכת' בישר' לגניי כתוב ברחב לשבח. ברחב כת' ועתה השבעו נא לי בי"י כי עשיתי עמכם חסד (יהושע ב:יב), ובישר' כת' אכן לשקר ישבעו (ירמיה ה:ב). ברחב כת' והחייתם את אבי ואת אמי (יהושע ב:יג), ובישר' כת' אב ואם הקלו בך (יחזקאל כב:ז). ברחב כת' והיא העלתם הגגה (יהושע שם, ו'), ובישר' כת' ואת המשתחוים על הגגות לצבא השמים (צפניה א:ה). ברחב כת' ותטמנם בפשתי העץ (יהושע שם), ובישר' כת' אומרים לעץ אבי אתה (ירמיה ב:כז). ברחב כת' ותאמר להם ההרה לכו (יהושע ב:טז), ובישר' כת' על ראשי ההרים יזבחו (הושע ד:יג). ברחב כת' ונתתם לי אות אמת (יהושע ב:יב), ובישר' כת' ואמת לא ידברו (ירמיה ט:ד). הווי כל מה שכת' בישר' לגניי ברחב כת' לשבח. ובתוך אחים יחלק נחלה (משלי שם), זה ירמיה. כת' ביה ויצא ירמיה מירושלם ללכת וג' (ירמיה לז:יב), רב אמר ליטול מחלקו יצא. ר' בנימן בן לוי אמ' למשריה תמן נבואן סגין, דבר ירמיה אין כת' כן, אלא דברי ירמיהו. לפיכך צורך הכת' דברי ירמיהו (ירמיה א:א).

[ח] א"ר תנחום בר חנילאי בשלשה מקומות הקב"ה קובל על נבוכד נצר הרשע, בספר ירמיה, בספר מלכים ובספר דברי הימים. כאנש דאמרי לחבריה חמון מה עבד לי פלן, שחיק טמייה, כך א' הקב"ה חמון מה עבד לי ננסא דבבל. ד"א ירמיה קינוי דירמיה, איכה ישבה בדד (איכה א:א), איכה יעיב באפו (שם ב:א), איכה יועם זהב (שם ד:א). דב' אח' מותוי דירמיה, אשר למות למות (ירמיה מג:יא). ד"א ירמיה, א' הק' לירמיה לך אמור לישר' עשו תשובה, ואם לאו הא אנא מחרב ית בית מקדשי. אמרין, ואין מחריב לאו דידיה הוא מחריב, אלא כך אמ' הקב"ה הא אנא מחריב מקדשיי ודברי יקום בירמיה. ד"א ירמיה, אמ' הקב"ה לירמיה, דביריי אנא בעי גבהון ירמיה. אני אמרתי להם אנכי י"י אלהיך (שמות כ:ב), והם לא עשו כן אלא אמרים לעץ אבי אתה (ירמיה ב:כז). אני אמרתי להם לא יהיה לך אלהים אחרים (שמות כ:ב), והם לא עשו כן אלא ואת המשתחוים על הגגות לצבא השמים (צפניה א:ה). אני אמרתי להם לא תשא את שם י"י אלהיך לשוא (שמות כ:ז), והם לא עשו כן אלא אכן לשקר ישבעו (ירמיה ה:ב). אני אמרתי להם זכור את יום השבת לקדשו (שמות כ:ח), והם לא עשו כן אלא קדשיי בזית ואת שבתותי חללת (יחזקאל כב:ח). אני אמרתי להם כבד את אביך ואת אמך (שמות כ:יב), והם לא עשו כן אלא אב ואם הקלו בך (יחזקאל כב:ז). אני אמרתי להם לא תרצח לא תנאף לא תגנוב (שמות כ:יג), והם לא עשו כן אלא הגנוב ורצוח ונאוף (ירמיה ז:ט). אני אמרתי להם לא תענה ברעך עד שקר (שמות כ:יג), והם לא עשו כן אלא וידרכו את לשונם קשתם שקר (ירמיה ט:ב). אני אמרתי להם לא תחמוד (שמות כ:יד), והם לא עשו כן אלא וחמדו שדות וגזלו בתים ונשאו (מיכה ב:ב).