מדרש על ירמיהו 7:25

מָה אֲעִידֵךְ מָה אֲדַמֶּה לָּךְ, כַּמָּה נְבִיאִים הֵעַדְתִּי בָּכֶם, רַבִּי וְרַבִּי נָתָן, רַבִּי אָמַר נָבִיא אֶחָד בַּבֹּקֶר וְנָבִיא אֶחָד בֵּין הָעַרְבַּיִם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (מלכים ב יז, יג): וַיָּעַד ה' בְּיִשְׂרָאֵל וּבִיהוּדָה בְּיַד כָּל נְבִיאֵי כָל חֹזֶה. רַבִּי נָתָן אָמַר שְׁנֵי נְבִיאִים בְּשַׁחֲרִית וּשְׁנֵי נְבִיאִים בְּעַרְבִית, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה ז, כה): וָאֶשְׁלַח לָכֶם אֶת כָּל עֲבָדַי הַנְּבִיאִים יוֹם הַשְׁכֵּם וְשָׁלֹחַ, הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וְשָׁלֹחַ בָּעֶרֶב. דָּבָר אַחֵר, מָה אֲעִידֵךְ, רַבִּי יוֹנָתָן אָמַר כַּמָּה בִּזּוֹת נָתַתִּי לָכֶם, בִּזַּת מִצְרַיִם, וּבִזַּת הַיָּם, וּבִזַּת סִיחוֹן וְעוֹג, בִּזַּת שְׁלשִׁים וְאֶחָד מְלָכִים. אָמַר רַבִּי לֵוִי בַּעֲרַבְיָא צָוְוחִין לְבִיזְּתָא, עֲדִיתָא. דָּבָר אַחֵר, מָה אֲעִידֵךְ, כַּמָּה וִעוּדִין וִעַדְתִּי בָּכֶם, אֹהֶל מוֹעֵד, וְגִלְגָּל, וְשִׁילֹה, וְנֹב, וְגִבְעוֹן, וּבֵית עוֹלָמִים שְׁנַיִם. דָּבָר אַחֵר, מָה אֲעִידֵךְ, רַבִּי אוֹמֵר כַּמָּה קִשּׁוּטִין קִשַּׁטְתִּי אֶתְכֶם, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן שִׁשִּׁים רִבּוֹא מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת יָרְדוּ עִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּסִינַי וַעֲטָרָה בְּיַד כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְעַטֵּר כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל. רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר מֵאָה וְעֶשְׂרִים רִבּוֹא יָרְדוּ, אֶחָד מְקַשְּׁטוֹ, וְאֶחָד מַלְבִּישׁוֹ עֲטָרָה. רַבִּי הוּנָא דְּצִפּוֹרִי אָמַר זוֹנִי, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (איוב יב, יח): מוּסַר מְלָכִים פִּתֵּחַ וַיֶּאְסֹר אֵזוֹר בְּמָתְנֵיהֶם, מָה אֲדַמֶּה לָךְ, לְאֵיזוֹ אֻמָּה דִּמִּיתִי אֶתְכֶם, לְאֵיזוֹ אֻמָּה גָּאַלְתִּי בְּיָד חֲזָקָה וְהֵבֵאתִי עַל אוֹיְבֶיהָ עֶשֶׂר מַכּוֹת, לְאֵיזוֹ אֻמָּה קָרַעְתִּי הַיָּם, וְהוֹרַדְתִּי אֶת הַמָּן, וְהִגַּזְתִּי אֶת הַשְֹּׂלָו, וְהֶעֱלֵיתִי לָהֶם אֶת הַבְּאֵר. לְאֵיזוֹ אֻמָּה הִקַּפְתִּי עַנְנֵי כָבוֹד, וְקֵרַבְתִּי לִפְנֵי הַר סִינַי, וְנָתַתִּי לָהֶם תּוֹרָתִי. הַבַּת יְרוּשָׁלָיִם, הַבַּת שֶׁיְּרֵאָה וּמֻשְׁלֶמֶת לִי. מָה אַשְׁוֶה לָּךְ וַאֲנַחֲמֵךְ; רַבִּי יַעֲקֹב דִּכְפַר חָנָן אָמַר לִכְשֶׁאַשְׁוֶה לָךְ אֲנַחֲמֵךְ, לִכְשֶׁיַּגִּיעַ אוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁכָּתוּב בּוֹ (ישעיה ב, יא): וְנִשְׂגַּב ה' לְבַדּוֹ, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אֲנַחֲמֵךְ. בְּתוּלַת בַּת צִיּוֹן, בָּנִים הַמְצֻיָּנִין בְּמִילָה, וּבְתִגְלַחַת, וּבְצִיצִית. כִּי גָדוֹל כַּיָּם שִׁבְרֵךְ, אָמַר רַבִּי חוֹלְפָאי מִי שֶׁהוּא עָתִיד לְרַפְּאוֹת שִׁבְרוֹ שֶׁל יָם, הוּא יִרְפָּא לָךְ. אָמַר רַבִּי אָבִין מִי שֶׁאֲמַרְתֶּם לוֹ שִׁירָה עַל הַיָּם (שמות טו, ב): זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ, הוּא יִרְפָּא לָךְ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר יִרְפָּא לָךְ נְבִיאַיִךְ.

[ג] מה אעידך ומה אדמה לך (איכה ב:יג). מה אעידך, כמה נביאים העדתי בכם. ר' או' נביא אחד בשחרית ונביא אחד בין הערבים, הד"ה דכת' ויעד י"י בישראל וביהודה ביד כל נביאי כל חוזה (מלכים ב' יז:יג), נביאי כתב. ור' נתן או' שני נביאים בשחרית ושני נביאים בין הערבים, השכם ושלוח (ירמיה ז:כה) בבקר, השכם ושלוח (שם) בין הערבים. ד"א מה אעידך (איכה שם), כמה קישוטי' קישוטתי אתכם, דא' ר' יוחנן ביום שירד הקב"ה לסיני ליתן תורה לישר' ירדו עמו ששים ריבוא של מלאכי השרת, וכל אחד ואחד מהם עטרה בידו לעטר את ישר'. ר' אבא בר כהנא בשם ר' יוחנ' מאה ועשרים ריבוא, אחד להלבישו עטרה ואחד לאוסרו זיינים. ר' הונא רבא דציפורין א' זונם, כמה דאת או' מוסר מלכים פתח ויאסר אזור במתניהם (איוב יב:יח). ד"א מה אעידך (איכה ב:יג), כמה ביזים נתתי לכם, ביזת מצרים, ביזת הים, ביזת סיחון ועוג, ביזת שלשים ואח' מלכים. ד"א מה אעידך (שם), כמה וויעודים נועדתי לכם, אהל מועד, גלגל, ושילה, ונוב, וגבעון, ובית העולמים שנים. ומה אדמה לך (שם), לאיזו אומה דימיתי אתכם, לאיזו אומה גאלתי ביד חזקה והבאתי על אויביה עשר מכות, לאיזו אומה קרעתי את הים, לאיזו אומה הגזתי את השליו, לאיזו אומה קירבתי לפני הר סיני ונתתי לה את תורתי, לאיזו אומה היקפתי ענני כבוד. הבת ירושלם (שם), הבת שהיא יריאה ומשלמת לי. ומה אשוה לך ואנחמך (שם), דמר ר' יעקב בר אבונה לכשאשוה לך ואנחמך. בתולת בת ציון (שם), בנים המצויינים לי במילה ובתיגלחת ובציצית. כי גדול כים שברך ומי ירפא לך (שם), א"ר חלפיי מי שהוא עתיד לרפות שברו של ים הוא ירפא לך. א"ר יהוש' בר' נחמיה מי שאמרתם לו בים מי כמוכה (שמות טו:יא), הוא ירפא לך. אמ' ר' אבין מי ירפא לך, נביאיך חזו לך שוא ותפל (איכה ב:יג, יד). ורבנן אמרין מי ירפא לך נביאיך.

רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי פָּתַח (משלי כ, יד): רַע רַע יֹאמַר הַקּוֹנֶה וְאֹזֵל לוֹ אָז יִתְהַלָּל, אַתְּ מוֹצֵא עַד שֶׁלֹא גָלוּ יִשְׂרָאֵל הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוֹרֵא אוֹתָם רָעִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה יג, י): הָעָם הַזֶּה הָרָע הַמֵּאֲנִים לִשְׁמוֹעַ אֶת דְּבָרַי. וְכֵיוָן שֶׁגָּלוּ הִתְחִיל מְשַׁבְּחָן, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֹזֵל לוֹ אָז יִתְהַלָּל. כֵּיוָן שֶׁחָטְאוּ גָלוּ, וְכֵיוָן שֶׁגָּלוּ הִתְחִיל יִרְמְיָה מְקוֹנֵן עֲלֵיהֶם אֵיכָה. (צפניה ג, א): הוֹי מֹרְאָה וְנִגְאָלָה הָעִיר הַיּוֹנָה. מַהוּ הוֹי מֹרְאָה, הוֹי מִפְּנֵי הָאֵימָה שֶׁנָּתַתִּי אֵימָתִי עַל כָּל הָאֻמּוֹת, אֵימָתַי וְנִגְאָלָה, אַתְּ מוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁנִּגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם נָפְלָה אֵימָתָן עַל כָּל הָאֻמּוֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות טו, יד): שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן וגו' אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם וגו'. הָעִיר הַיּוֹנָה, אֻמָּה שֶׁצִּיַּנְתִּי אוֹתָהּ בְּמִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים כְּיוֹנָה, אַחַר כָּל הַשֶּׁבַח הַזֶּה (צפניה ג, ב): לֹא שָׁמְעָה בְּקוֹל ה' וְלֹא לָקְחָה מוּסָר בַּה' לֹא בָטָחָה אֶל אֱלֹהֶיהָ לֹא קָרֵבָה. כַּלָּה דְּלָא שָׁמְעָה מָה הִיא לָאו שָׁטוּתָא הִיא, אָמַר רַבִּי רְאוּבֵן לָשׁוֹן יְוָנִי הוּא צָוְחִין לְשָׁטוּתָא מוֹרָא הוֹי מֹרְאָה, הֱוֵי מִקַּמֵּי שָׁטוּתָא. וְנִגְאָלָה, עַל יְדֵי שֶׁהָיוּ מַרְחִיקִין עַצְמָן מִלִּשְׁמֹעַ דִּבְרֵי תוֹרָה, וְנִגְאָלָה מִן הַכְּהֻנָּה. הָעִיר הַיּוֹנָה, לֹא הָיָה לָהּ לִלְמֹד מֵעִירוֹ שֶׁל יוֹנָה, מִנִּינְוֵה, נָבִיא אֶחָד שָׁלַחְתִּי לְנִינְוֵה וְהֶחֱזִירָהּ בִּתְשׁוּבָה, וְאִלּוּ יִשְׂרָאֵל בִּירוּשָׁלַיִם כַּמָּה נְבִיאִים שָׁלַחְתִּי אֲלֵיהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (מלכים ב יז, יג): וַיָּעַד ה' בְּיִשְׂרָאֵל וּבִיהוּדָה בְּיַד כָּל נְבִיאֵי כָל חֹזֶה לֵאמֹר שֻׁבוּ מִדַּרְכֵיכֶם הָרָעִים וְשִׁמְרוּ מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וגו', וּכְתִיב (ירמיה ז, כה): וָאֶשְׁלַח אֲלֵיכֶם אֶת כָּל עֲבָדַי הַנְּבִיאִים יוֹם הַשְׁכֵּם וְשָׁלֹחַ [לאמר] וגו', הַשְׁכֵּם וְשָׁלֹחַ בַּבֹּקֶר, הַשְׁכֵּם וְשָׁלֹחַ בָּעֶרֶב, וְלוֹא שָׁמְעוּ. כֵּיוָן שֶׁלֹא שָׁמְעוּ גָּלוּ, וְכֵיוָן שֶׁגָּלוּ הִתְחִיל יִרְמְיָה מְקוֹנֵן עֲלֵיהֶם אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד. מַבְלִיגִיתִי עֲלֵי יָגוֹן עָלַי לִבִּי דַוָּי