מדרש על ירמיהו 9:16

רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא פָּתַח (ירמיה ט, יא): מִי הָאִישׁ הֶחָכָם וְיָבֵן אֶת זֹאת וגו', תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, אִם רָאִיתָ עֲיָרוֹת נִתְלָשׁוֹת מִמְּקוֹמָן בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, דַּע שֶׁלֹּא הֶחֱזִיקוּ בִּשְׂכַר סוֹפְרִים וּבִשְׂכַר מַשְׁנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ט, יא): עַל מָה אָבְדָה הָאָרֶץ וַיֹּאמֶר ה' עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי. רַבִּי הֲוָה מְשַׁלַּח לְרַבִּי אַסֵּי וּלְרַבִּי אַמֵּי דְּיִפְּקוּן וִיתַקְנוּן קִרְיָיתָא דְאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל, וַהֲווֹן עָלִין לְקִרְיָיתָא וְאָמְרִין לְהוֹן אַיְיתוּ לָן נְטוֹרֵי קַרְתָּא, וַהֲווֹן מַיְיתוּ לְהוֹן רֵישׁ מַטַּרְתָּא וְסַנְטֵרָא, וַהֲווֹן אָמְרִין לְהוֹן אִלֵּין נְטוֹרֵי קַרְתָּא, אִלֵּין חֲרוֹבֵי קַרְתָּא, אָמְרוּ לְהוֹן וּמַאן אִנּוּן נְטוֹרֵי קַרְתָּא אָמְרוּ לָהֶם אֵלּוּ סוֹפְרִים וּמַשְׁנִים, שֶׁהֵם הוֹגִים וּמַשְׁנִים וּמְשַׁמְּרִין אֶת הַתּוֹרָה בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, עַל שֵׁם שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע א, ח): וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (תהלים קכז, א): אִם ה' לֹא יִבְנֶה בַיִת וגו'. רַבִּי הוּנָא וְרַבִּי יִרְמְיָה בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בְּרַבִּי יִצְחָק אָמְרֵי, מָצִינוּ שֶׁוִּתֵּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְעַל גִּלּוּי עֲרָיוֹת וְעַל שְׁפִיכוּת דָּמִים, וְלֹא וִתֵּר עַל מָאֳסָה שֶׁל תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: עַל מָה אָבְדָה הָאָרֶץ, עַל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְעַל גִּלּוּי עֲרָיוֹת וְעַל שְׁפִיכוּת דָּמִים, אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי. רַבִּי הוּנָא וְרַבִּי יִרְמְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא אָמְרֵי, כְּתִיב (ירמיה טז, יא): וְאֹתִי עָזָבוּ וְאֶת תּוֹרָתִי לֹא שָׁמָרוּ, הַלְוַאי אוֹתִי עָזָבוּ וְתוֹרָתִי שָׁמָרוּ, מִתּוֹךְ שֶׁהָיוּ מִתְעַסְּקִין בָּהּ הַמָּאוֹר שֶׁבָּהּ הָיָה מַחֲזִירָן לְמוּטָב. רַב הוּנָא אָמַר לְמֹד תּוֹרָה אַף עַל פִּי שֶׁלֹא לִשְׁמָהּ שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁלֹא לִשְׁמָה בָּא לִשְׁמָהּ. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי בְּכָל יוֹם וָיוֹם בַּת קוֹל יוֹצֵאת מֵהַר חוֹרֵב וְאוֹמֶרֶת אוֹי לָהֶם לַבְּרִיּוֹת מֵעֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה. שְׁמוּאֵל תָּנֵי לָהּ בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אַמֵּי, אֵימָתַי הַמַּלְכוּת גּוֹזֶרֶת גְּזֵרָה וּגְזֵרָתָהּ מַצְלַחַת, בְּשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל מַשְׁלִיכִין דִּבְרֵי תוֹרָה לָאָרֶץ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דניאל ח, יב): וְצָבָא תִּנָּתֵן עַל הַתָּמִיד בְּפָשַׁע, אֵין צָבָא אֶלָּא מַלְכֻיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כד, כא): יִפְקֹד ה' עַל צְבָא הַמָּרוֹם בַּמָּרוֹם וגו', הַתָּמִיד, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב (יהושע א, ח): וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה. בְּפָשַׁע, בְּפִשְׁעָהּ שֶׁל תּוֹרָה, כָּל זְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל מַשְׁלִיכִין דִּבְרֵי תוֹרָה לָאָרֶץ, הַמַּלְכוּת הִיא גּוֹזֶרֶת וּמַצְלַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ח, יב): וְתַשְׁלֵךְ אֱמֶת אַרְצָה וגו', וְאֵין אֱמֶת אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כג, כג): אֱמֶת קְנֵה וְאַל תִּמְכֹּר, אִם הִשְׁלַכְתָּ דִּבְרֵי תוֹרָה לָאָרֶץ מִיָּד הִצְלִיחָה הַמַּלְכוּת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דניאל ח, יב): וְעָשְׂתָה וְהִצְלִיחָה. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בֶּן פַּזִי (הושע ח, ג): זָנַח יִשְׂרָאֵל טוֹב וגו', וְאֵין טוֹב אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ד, ב): כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִי לָכֶם וגו'. אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא לֹא עָמְדוּ פִּילוֹסוֹפִין לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם כְּבִלְעָם בֶּן בְּעוֹר וּכְאַבְנִימוס הַגַּרְדִי, אָמְרוּ לָהֶם יְכוֹלִין אָנוּ לְהִזְדַּוֵּג לְאֻמָּה זוֹ, אָמְרוּ לָהֶם לְכוּ וְחִזְרוּ עַל בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת שֶׁלָּהֶם, אִם הַתִּינוֹקוֹת מְצַפְצְפִין בְּקוֹלָן, אִי אַתֶּם יְכוֹלִין לָהֶם, וְאִם לָאו אַתֶּם יְכוֹלִין לָהֶם, שֶׁכֵּן הִבְטִיחָם אֲבִיהֶם וְאָמַר לָהֶם (בראשית כז, כב): הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו, כָּל זְמַן שֶׁקּוֹלוֹ שֶׁל יַעֲקֹב בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, אֵין הַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו, וְכָל זְמַן שֶׁאֵין קוֹלוֹ מְצַפְצֵף בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת הַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ישעיה ה, כד): לָכֵן כֶּאֱכֹל קַשׁ לְשׁוֹן אֵשׁ וגו', וְכֵי יֵשׁ קַשׁ אוֹכֵל אֵשׁ, וַהֲלֹא דַּרְכָּהּ שֶׁל אֵשׁ אוֹכֶלֶת קַשׁ, וְאַתְּ אוֹמֵר לָכֵן כֶּאֱכֹל קַשׁ לְשׁוֹן אֵשׁ, אֶלָּא, קַשׁ זֶה בֵּיתוֹ שֶׁל עֵשָׂו, שֶׁנֶּאֱמַר (עובדיה א, יח): וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ. לְשׁוֹן אֵשׁ, זֶה בֵּיתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב. וַחֲשַׁשׁ לֶהָבָה יִרְפֶּה, זֶה בֵּיתוֹ שֶׁל יוֹסֵף, שָׁרְשָׁם כַּמָּק יִהְיֶה, אֵלּוּ הָאָבוֹת שֶׁהֵם שָׁרְשֵׁיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל. וּפִרְחָם כָּאָבָק יַעֲלֶה, אֵלּוּ הַשְּׁבָטִים שֶׁהֵם פִּרְחֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, מִפְּנֵי מָה (ישעיה ה, כד): כִּי מָאֲסוּ אֵת תּוֹרַת ה' צְבָאוֹת וגו', אָמַר רַבִּי יוּדָן כִּי מָאֲסוּ אֵת תּוֹרַת ה' צְבָאוֹת, זוֹ תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, וְאֵת אִמְרַת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל נִאֵצוּ, זוֹ תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. וְכֵיוָן שֶׁהִשְׁלִיכוּ דִּבְרֵי תוֹרָה לָאָרֶץ, הִתְחִיל יִרְמְיָה מְקוֹנֵן עֲלֵיהֶם אֵיכָה (ירמיה ט, טז): כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת הִתְבּוֹנְנוּ וְקִרְאוּ לַמְקוֹנְנוֹת, רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ וְרַבָּנָן, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי בָנִים, כָּעַס עַל הָרִאשׁוֹן נָטַל אֶת הַמַּקֵּל וַחֲבָטוֹ וְהִגְלָהוּ, אָמַר אוֹי לָזֶה מֵאֵיזוֹ שַׁלְוָה נִגְלָה. כָּעַס עַל הַשֵּׁנִי וְנָטַל אֶת הַמַּקֵּל וַחֲבָטוֹ וְהִגְלָהוּ, אֲמַר אֲנָא הוּא דְּתַרְבּוּתִי בִּישָׁא. כָּךְ, גָּלוּ עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים וְהִתְחִיל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לָהֶם אֶת הַפָּסוּק הַזֶּה (הושע ז, יג): אוֹי לָהֶם כִּי נָדְדוּ מִמֶּנִּי. וְכֵיוָן שֶׁגָּלוּ יְהוּדָה וּבִנְיָמִין, כִּבְיָכוֹל אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (ירמיה י, יט): אוֹי לִי עַל שִׁבְרִי. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ שְׁנֵי בָנִים כָּעַס עַל הָרִאשׁוֹן וְנָטַל אֶת הַמַּקֵּל וַחֲבָטוֹ וּפִרְפֵּר וָמֵת, הִתְחִיל מְקוֹנֵן עָלָיו, כָּעַס עַל הַשֵּׁנִי וְנָטַל אֶת הַמַּקֵל וַחֲבָטוֹ וּפִרְפֵּר וָמֵת, אָמַר מֵעַתָּה אֵין בִּי כֹּחַ לְקוֹנֵן עֲלֵיהֶם אֶלָּא קִרְאוּ לַמְּקוֹנְנוֹת וִיקוֹנְנוּ עֲלֵיהֶם. כָּךְ, גָּלוּ עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים וְהִתְחִיל מְקוֹנֵן עֲלֵיהֶם (עמוס ה, א): שִׁמְעוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹשֵׂא עֲלֵיכֶם קִינָה בֵּית יִשְׂרָאֵל. וְכֵיוָן שֶׁגָּלוּ יְהוּדָה וּבִנְיָמִין, כִּבְיָכוֹל אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵעַתָּה אֵין בִּי כֹּחַ לְקוֹנֵן עֲלֵיהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה ט, טז יז): קִרְאוּ לַמְקוֹנְנוֹת וגו' וּתְמַהֵרְנָה וְתִשֶֹּׂנָה עָלֵינוּ נֶהִי, עֲלֵיהֶם אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא עָלֵינוּ, דִּידִי וְדִידְהוֹן. וְתֵרַדְנָה עֵינֵיהֶם דִּמְעָה אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא עֵינֵינוּ, דִּידִי וְדִידְהוֹן. וְעַפְעַפֵּיהֶם יִזְלוּ מָיִם אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא וְעַפְעַפֵּינוּ, דִּידִי וְדִידְהוֹן. רַבָּנָן אָמְרִין לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵים עָשָׂר בָּנִים, וּמֵתוּ שְׁנַיִם, הִתְחִיל מִתְנַחֵם בָּעֲשָׂרָה. מֵתוּ עוֹד שְׁנַיִם, וְהִתְחִיל מִתְנַחֵם בִּשְׁמוֹנָה. מֵתוּ שְׁנַיִם, הִתְחִיל מִתְנַחֵם בְּשִׁשָּׁה. מֵתוּ שְׁנַיִם, הִתְחִיל מִתְנַחֵם בְּאַרְבָּעָה. מֵתוּ שְׁנַיִם, הִתְחִיל מִתְנַחֵם בִּשְׁנַיִם. וְכֵיוָן שֶׁמֵּתוּ כֻּלָּם, הִתְחִיל מְקוֹנֵן עֲלֵיהֶם אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד.

[ד] כה אמר י"י צבאות התבוננו וקראו למקוננות ותבואנה וגו' (ירמיה ט:טז). ר' יוחנן וריש לקיש ורבנן. ר' יוחנן א' למלך שהיה לו שני בנים, וכעס על הראשון ונטל את המקל וחבטו והיגלהו, א' אוי לו לזה מאיזו שלוה נגלה, כעס על השני ונטל את המקל וחבטו והגלהו, א' אנא הוא דתרבותי בישא. כך גלו עשרת השבטים והיתחיל הק' או' להם את הפסוק הזה, אוי להם כי נדדו ממני וג' (הושע ז:יג), וכיון שגלו שבט יהוד' ובנימן, כביכול א' הק', אוי לי על שברי (ירמיה י:יט). וריש לקיש א' למלך שהיו לו שני בנים, כעס על הראשון ונטל את המקל וחבטו ופירפר ומת, התחיל מקונן עליו. כעס על השני ונטל את המקל וחבטו ופירפר ומת, א' אין בי כוח לקונן עליו אלא קראו למקוננות וקוננו עליו. כך גלו עשרת השבטים והתחיל הקב"ה מקונן עליהם את הפסוק הזה, שמעו את הדבר הזה אשר אנכי נשא עליכם קינה (עמוס ה:א), וכיון שגלו שבט יהוד' ובנימן, כביכול א' הק' אין בי כוח לקונן עליהם אלא קראו למקוננות ויקוננו עליהם, הד"ה דכת' כה אמר י"י צבאות התבוננו וקראו למקוננות ותבאנה וגומ' (ירמיה ט:טז). ותמהרנה ותשאנה עליהם נהי אין כת' כן, אלא ותשאנה עלינו נהי (שם יז), דידי ודידהון. ותרדנה עיניהם דמעה אין כת' כן, אלא ותרדנה עינינו דמעה (שם), דידי ודידהון. ועפעפיהם יזלו מים אין כת' כן, אלא ועפעפינו יזלו מים (שם), דידי ודידהון. ורבנן אמרין למלך שהיו לו שנים עשר בנים ומתו שנים והתחיל מתנחם בעשרה, מתו עוד שנים התחיל מתנחם בשמנה, מתו עוד שנים והתחיל מתנחם בששה, מתו עוד שנים והתחיל מתנחם בארבעה, וכיון שמתו כולן התחיל מקונן עליהם, איכה ישבה בדד (איכה א:א).