מדרש על ירמיהו לא:33

כותי אחד בא ושאל את ר' מאיר, א"ל לאו אתון אמרין דהדין יעקב אביכן קשוט הוא, דכתיב תתן אמת ליעקב וגו' (מיכה ז כ), א"ל הפריש שבטו של לוי אחד מעשרה לשבטים, לא היה לו להפריש עוד משנים, א"ל את אמרת דאינון תרי עשר, ואנא אמרי דאינון ארבעה עשר, שנאמר אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי (בראשית מח ה), א"ל והא אית ליה מסייע, הוספת קמח הוספת מים, א"ל אין את מודה שהן ארבע אמהות, [יצא מהם ארבעה בכורות], ואין הבכור מתעשר, למה שהוא קודש, ואין קודש מוציא מידי קודש, א"ל טובי אומותיך דאת בגוה, ואל תטוש תורת אמך (משלי ו כ), אומתך, הוא שאמר דוד, לעשות רצונך אלהי חפצתי וגו' (תהלים מ ט), אמר ר' אחא [בר עולא] וכי יש תורה בתוך מעיים, ולא כך כתיב ועל לבם אכתבנה (ירמיה לא לג), אלא אמר דוד יבא עלי מאירה אם ירד דבר לתוך מעי, אלא כשהוא מעושר, הדה הוא דכתיב ועל אוצרות המלך עזמות בן (עזריאל) [עדיאל] ועל האוצרות בשדה (בכרמים ובהרים ובמגדלים) [בערים ובכפרים ובמגדלות] (יונתן) [יהונתן] בן עוזיהו (דה"א כז כה), לפיכך משה מזהיר את ישראל עשר תעשר.

ביום הזה באו מדבר סיני, כי ביום הזה באו, אלא כשתהא לומד, אל יהו בעיניך ישנים, אלא כאילו היום הזה ניתנה, ביום ההוא אין כתיב כאן, אלא ביום הזה, אמר להם הקב"ה ביום הזה נתתי להם את התורה והיו יגעים בה יחידים, אבל לעולם הבא אני מלמדה לכל ישראל ואינן שוכחין אותה, שנאמר (זאת התורה) כי זאת הברית אשר אכרות את בית ישראל, אחרי הימים (ההמה) [ההם] נאום ה' [נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה] (ירמיה לא לב), ולא עוד אלא שאני מרבה את השלום ביניהם, אמר ישעיה וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך (ישעיה נד יג).

דָּבָר אַחֵר, עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: וְהָאָרֶץ חָנְפָה תַּחַת יוֹשְׁבֶיהָ כִּי עָבְרוּ תּוֹרוֹת חָלְפוּ חֹק וְגוֹ' (ישעיה כד, ה). אָמַר רַבִּי יִצְחָק, אַתְּ כְּבָר מְחַנֵּף לָהּ וְהִיא מְחַנֵּפָה לְךָ. מַרְאָה לְךָ קָמָה וְאֵינָהּ מַרְאָה לְךָ גָּדִישׁ, מַרְאָה לְךָ גָּדִישׁ וְאֵינָהּ מַרְאָה לְךָ קָמָה, מַרְאָה לְךָ קָמָה וְאֵינָהּ מַרְאָה לְךָ גֹּרֶן, מַרְאָה לְךָ גֹּרֶן וְאֵינָהּ מַרְאָה לְךָ עֲרֵמָה. לָמָּה, כִּי עָבְרוּ תּוֹרוֹת, שֶׁעָבְרוּ עַל שְׁתֵּי תּוֹרוֹת, תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. חָלְפוּ חֹק, מַעַשְּׂרוֹת. הֵפֵרוּ בְּרִית עוֹלָם (שם), בְּרִית אָבוֹת. לְפִיכָךְ מֹשֶׁה מַזְהִיר אֶת יִשְׂרָאֵל, עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר. נְצֹר בְּנִי מִצְוַת אָבִיךָ וְגוֹ' (משלי ו, כ). אָמַר רַב הוּנָא, אָבוֹת הָרִאשׁוֹנִים הִפְרִישׁוּ תְּרוּמוֹת וּמַעְשְּׂרוֹת. אַבְרָהָם הִפְרִישׁ תְּרוּמָה גְּדוֹלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: הֲרִמֹתִי יָד אֶל ה' וְגוֹ' (בראשית יד, כב). וְאֵין הֲרָמָה אֶלָּא תְּרוּמָה, כְּמָה דְּאַתְּ אֲמַר: וַהֲרֵמֹתֶם מִמֶּנּוּ תְּרוּמַת ה' (במדבר יח, כו). יִצְחָק הִפְרִישׁ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּזְרַע יִצְחָק וְגוֹ' (בראשית כו, יב). אָמַר רַבִּי אֵיבָא בַּר כַּהֲנָא, וַהֲלֹא אֵין הַבְּרָכָה מְצוּיָה לֹא עַל הַמָּדוּד, וְלֹא עַל הַשָּׁקוּל, וְלֹא עַל הַמָּנוּי. וְלָמָּה מוֹדְדִין. בִּשְׁבִיל לְעַשְּׂרוֹ, הָדָא הוּא דִּכְתִיב: וַיְבָרְכֵהוּ ה' (שם). יַעֲקֹב הִפְרִישׁ מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: וְכָל אֲשֶׁר תִּתֵּן לִי וְגוֹ' (שם כח, כב). כּוּתִי אֶחָד בָּא וְשָׁאַל אֶת רַבִּי מֵאִיר, אָמַר לֵיהּ: לֵית אַתּוּן אָמְרִין, דַּהֲדֵין יַעֲקֹב אֲבוּכוֹן קְשׁוֹט הוּא. אָמַר לוֹ: אִין, דִּכְתִיב: תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם (מיכה ז, כ). אָמַר לֵיהּ: הִפְרִישׁ שִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי אֶחָד מֵעֲשָׂרָה שְׁבָטִים, לֹא הָיָה לְהַפְרִישׁ לוֹ עוֹד שְׁנַיִם. אָמַר לוֹ רַבִּי מֵאִיר, אַתְּ אָמַרְתְּ דְּאִינוּן תְּרֵי עָשָׂר, וְאַנָּא אָמַר דְּאִינוּן אַרְבַּע עֶשְׂרֵה, דִּכְתִיב: אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי (בראשית מח, ה). אָמַר לוֹ: וְהָא אַתְּ מְסַיֵּעַ לִי, הוֹסַפְתָּ קֶמַח הוֹסֵיף מַיִם. אָמַר לוֹ: אֵין אַתְּ מוֹדֶה לִי דְּאִינוּן אַרְבַּע אִמָּהוֹת שֶׁהָיוּ לָהֶם אַרְבָּעָה בְּכוֹרוֹת, וְאֵין הַבְּכוֹר מִתְעַשֵּׁר. לָמָּה, שֶׁהוּא קֹדֶשׁ, וְאֵין קֹדֶשׁ מוֹצִיא קֹדֶשׁ. אָמַר לֵהּ, טוֹבֵיִ אֻמָּתְךָ דְּאַתְּ בְּגַוַּהּ. לְכָךְ כְּתִיב: וְאַל תִּטּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ (משלי א, ח), אֻמָּתְךָ. הוּא שֶׁדָּוִד אוֹמֵר, לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ אֱלֹהַי חָפַצְתִּי וְגוֹ' (תהלים מ, ט). אָמַר רַבִּי אַחָא בַּר עוּלָא, וְכִי יֵשׁ תּוֹרָה בְּתוֹךְ הַמֵּעַיִם. לֹא כָּךְ כְּתִיב: וְעַל לִבָּם אֶכְתְּבֶנָּה (ירמיה לא, לב), אֶלָּא אָמַר דָּוִד, יָבֹא עָלַי אִם יֵרֵד דָּבָר לְתוֹךְ מֵעַי, אֶלָּא כְּשֶׁהוּא מְעֻשָּׂר, הָדָא הוּא דִּכְתִיב: וְעַל אוֹצְרוֹת הַמֶּלֶךְ עַזְמָוֶת בֶּן עֲדִיאֵל, וְעַל הָאוֹצָרוֹת בַּשָּׂדֶה בֶּעָרִים וּבַכְּפָרִים וּבַמִּגְדָּלוֹת יְהוֹנָתָן בֶּן עֻזִּיָּהוּ (דה״‎א כז, כה). לְפִיכָךְ מֹשֶׁה מַזְהִיר אֶת יִשְׂרָאֵל, עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר.