Quotation_auto על ירמיהו לא:33

כתפוח בעצי היער מה התפוח הזה הכל בורחין ממנו שאין לו צל כך ברחו כל אומות העולם מלפני הקב"ה ביום מתן תורה יכול אף ישראל כן תלמוד לומר בצלו חמדתי וישבתי מה תפוח הזה מוציא נצו קודם לעליו כך הקדימו ישראל עשיה לשמיעה. מה תפוח זה אינו גומר פירותיו אלא בסיון כך לא נתנו ישראל ריח טוב בעולם אלא בסיון אימתי בחדש השלישי משל וכו' וכיון שהגיע הזמן אמרו הרי שעה שתכנס מטרונא לחופה כך כאן כיון שהגיע זמנה של תורה אמרו הרי שעה שתנתן תורה לישראל. ר' לוי בשם ר' שמעון בן חלפתא משל למלך שנשבה בנו והלך ופדה בנו אמר היו מונין אפטיא לפדיון בני כך אמר הקב"ה היו מונין אפטיא ליציאת מצרים למלך שהיה משיא את בתו ואמר היו מונין אפטיא לנשואי בתי כך אמר הקב"ה היו מונין אפטיא למתן תורה. ביום הזה באו מדבר סיני וכו' אמר רבי יהושע בן לוי משל לבן מלך שהיה מטייל בשוק ופגע באוהבו של מלך ומלא חיקו אבנים טובות ומרגליות אמר המלך פתחו לי תסווריות שלי שלא יהא בני אומר אילולי אוהבו של מלך לא היה לי מה ליתן לו כך אמר הקב"ה למשה שלא יהו ישראל אומרים אילולי שבא יתרו ולמדם את הדינין לא היה לו ליתן לנו את התורה אלא הריני נותן להם את התורה שכולה דיים ואלה המשפטים. אמר ר' לוי משל למלך שהיה מבקש לישא אשה בת טובים ובת גניסים אמר איני תובע בה אלא משאני עושה בה כמה טובות אחר כך אני תובע בה. ראה אותה ערומה והלבישה ואלבישך רקמה. בים והעבירה ובני ישראל הלכו ביבשה. באו עליה שבאים והצילה אלו עמלקים. ראה אותה אצל הנחתום ומלא חיקה גלוסקאות. אצל החנוני והשקה אותה קונדיטון. אצל הפטם ומלא חיקה פטומות. אצל פרקרוס ומלא חיקה פרקריריסים. כך גלוסקאות הנני ממטיר לכם לחם. קונדיטון אז ישיר את השירה הזאת עלי באר. פטומות ויגז שלוים. פרקרוס ויניקהו דבש מסלע. משל למלך שהיה משיא את בתו וקבע קרטיסין בני רומי לא יחתון לסוריא ובני סוריא לא יחתון לרומי וכיון שהשיא את בתו התיר קרטיסין. כך עד שלא נתנה תורה השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם ומשנתנה תורה ומשה עלה אל האלקים וירד ה' על הר סיני. דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום בקש הקב"ה ליתן תורה לישראל בשעה שיצאו ממצרים והיו חלוקים אלו על אלו והיו אומרים בכל שעה נתנה ראש ונשובה מצרימה מה כתיב ויסעו מסכות ויחנו באתם היו נוסעין במריבה וחונין במריבה כשבאו לסיני הושוו כולם אגודה אחת ויחנו שם ישראל אין כתיב כאן אלא ויחן שם ישראל נעשו הומניא אחת אמר הקב"ה התורה כולה שלום ולמי אני נותנה לאומה שהיא אוהבת שלום הוי כל נתיבותיה שלום. בחדש השלישי חדוש דברים אני מחדש בכם ועושה בכם מעין דוגמת העולם הבא. מה לעתיד לבוא ואזני חרשים תפתחנה אף הכא כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. מה לעתיד לבוא אז ידלג כאיל פסח וגו' אף הכא ויענו כל העם יחדיו. ומפני מה נתנה במדבר ללמדך שאם אין אדם מפקיר עצמו כמדבר אינו זוכה לדברי תורה. ומה המדבר הזה אין לו סוף כך דברי תורה אין להם סוף שנאמר ארוכה מארץ מדה וגו' וכשם שאין לה סוף כך אין למתן שכרה סוף שנאמר מה רב טובך וגו'. ביום הזה באו מדבר סיני וכי ביום הזה באו אלא כשאתה למד תורה לא יהו בעיניך ישנים אלא כאילו היום נתנה. ביום ההוא אין כתיב כאן אלא ביום הזה בעולם הזה נתתי לכם את התורה והיו יחידים יגעים בה אבל לעתיד לבוא אני מלמדה לכל ישראל והן לומדין אותה ואינן שוכחין שנאמר כי זאת הברית אשר אכרות את בית ישראל אחרי הימים ההם נאם ה' נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה והייתי להם לאלקים והמה יהיו לי לעם. ולא עוד אלא שאני מרבה שלום ביניהם כשם שאמר ישעיה וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך:

דבר אחר כבד את ה' מהונך עביד מהונך עד דלא תעביד דלא בהונך. מעשה באחד שהיה כונס יין ושמן ולא היה מוציא מעשרותיו כראוי, מה עשה לו הקב"ה הכניס בו רוח תזזית ונטל את המקל והתחיל משבר בחביות, גער בו בן ביתו, מה עשה לו נטל את המקל פצעו על ראשו, א"ל תחות דמסייע יתי את גער בי, א"ל תן את המקל ואני משבר אף אני, נתן לו את המקל והוה הוא מתבר חדא חדא והוא מתבר תרתי [תרתי], ומי גרם לו על ידי שלא היה מוציא מעשרותיו כראוי. מעשה באדם אחד שנתן מעשרותיו כראוי והיתה לו שדה אחת, נתן הקב"ה בלבו ועשה אותה חציה זרע וחציה בית מוקוה מים ובאה שנת בצורת והיו מכריזין ואומרין סאה דחטין בסלע וסאה מים בתלת סלעין, והיה מכריז ואומר מאן בעי סאה דמיא דהיא עבדה תלת סאין דחטין. מי גרם לו על ידי שהיה מוציא מעשרותיו כראוי, לפיכך משה מזהיר את ישראל עשר תעשר. לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבוש שנים, חזקיה אמר משפט רשעים בגיהנם שנים עשר חדש ששה חדשים בחמה, וששה חדשים בצינה, בתחלה הקב"ה מכניסן בגיהנם [והן אומרים זו היא גיהנם של הקב"ה, ואחר כך הוא מוציא לשלג] והן אומרים ווי, הוא שדוד אומר ויעלני מבור שאון מטיט היון, מאי היון ממקום שאומרים הי ווי. והיכן הם משלימים נפשותיהם יהודה בר רבי אמר בשלג הדא הוא דכתיב בפרש שדי וגו' תשלג, השלג היא צלמונה שלהם. יכול אף ישראל כן, תלמוד לומר כי כל ביתה לבוש שנים, מילה ופריעה, ציצית ותפילין, הענק תענק, נתן תתן, פתח תפתח, עשר תעשר. והארץ חנפה תחת יושביה אמר ר' יצחק את סבור מחנפא לה והיא מחנפא לך מראה לך קמה ואינה מראה לך גדיש, מראה לך גדיש ואינה מראה לך גורן, מראה לך גורן ואינה מראה לך ערימה למה כי עברו תורות חלפו חק, שעברו שתי תורות תורה שבכתב ותורה שבעל פה, חלפו חק חלפו חוקן של מעשרות, הפרו ברית עולם הפרו בריתן של אבות, לפיכך משה מזהיר את ישראל עשר תעשר. נצור בני מצות אביך ואל תטוש תורת אמך, אמר רבי הונא אבות הראשונים הפרישו תרומות ומעשרות. אברהם הפריש תרומה גדולה שנאמר הרמותי ידי אל ה', ואין הרמה אלא תרומה כמה דאת אמר והרמותם ממנו תרומת ה'. (לה) יצחק הפריש מעשר שני שנאמר ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה היא מאה שערים, והלא אין הברכה שורה לא המדוד ולא על השקול ולא על המנוי, ולמה מדדן בשביל לעשרן הדא הוא דכתיב ויברכהו ה'. יעקב הפריש מעשר ראשון הדא הוא דכתיב וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך. ואל תטוש תורת אמך אומתך. הוא שדוד אומר לעשות רצונך אלקי חפצתי ותורתך בתוך מעי, וכי יש תורה בתוך מעיים לא כן כתיב ועל לבם אכתבנה, אלא אמר דוד כך יבוא עלי אם ירד דבר בתוך מעי שלא עשרתי אותו. הדא הוא דכתיב ועל אוצרות המלך עזמות בן עדיאל ועל האוצרות בשדה בערים ובכפרים ובמגדלות יהונתן בן עוזיהו. אם עלי אדמתי תזעק ויחד תלמיה יבכיון, אמרו לאיוב כלום יש בה אלא (שלש) [ארבע] אמות בשעת מיתתך, ואת אמר אם עלי אדמתי תזעק עהיך עבידא דידך. ר' חייא רבה אמר משל לאחד שהיה מוכר טלית באיטלז ועבר אחד וראה אותה ואמר שלי היא, א"ל התעטף בה אם מחזקת היא אותך הרי היא שלך ואם לאו אינה שלך, כך אמר הקב"ה לאיוב לא אני שכתבתי בי הלא את השמים ואת הארץ אני מלא ואתה אמרת אם עלי אזמתי תזעק. ור' שמעון בן חלפתא אמר משל לאחד שהיה מוכר שפחה באיטלז, ועבר אחד וראה אותה אמר שלי היא, א"ל נזוף בה אם נשמעת לך הרי היא שלך ואם לאו אינה שלך, כך אמר הקב"ה לאיוב לא אני שכתבתי בי המביט לארץ ותרעד יגע בהרים ויעשנו, ואת אמרת אם עלי אדמתי אזעק היך עבידא דידך. באותה שעה אמר איוב לפני הקב"ה רבש"ע לא כך אמרתי לפניך אלא בלשון הזה אמרתי לפניך אם עלי אדמתי תזעק אם לא הוצאתי מעשרותיה כראוי, יחד תלמיה יבכיון, אם זרעתי אותה כלאים, אם כחה אכלתי בלי כסף מעשר שני, דכתיב ונתתה בכסף, ונפש בעליה הפחתי זה מעשר עני, אם לא עשיתי כן תחת חטה יצא חוח. תני ר' אושעיא למדתך תורה דרך ארץ שדה שהיא מעלה חוחים יפה לזורעה חטים, שדה שהיא מעלה באושים יפה לזורעה שעורים, ומה טעם תחת חטה יצא חוח תחת שעורה באשה. עד עכשיו הוא חוזר ומתנבא כמה נבואות ואת אמרת תמו דברי איוב, אלא אמר איוב אם לא עשיתי כן יתמו דברי ואל יהי לי פתחון פה לומר לפניך בערתי הקדש מן הבית, לפיכך משה מזהיר את ישראל עשר תעשר. תני בשם רבי נחמיה בנוהג שבעולם אדם יש לו שדה אחת והוא נותנה למחצה ולשליש ולרביע, אבל הקב"ה אינו כן אלא משיב רוחות ומעלה עננים ומוריד גשמים מפריח טללים ומגדל צמחים ומדשן פירות ולא אמר לנו להפריש אלא אחד מעשרה, לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם עשר תעשר: