מדרש על משלי 1:30

(משלי א כב): "עד מתי פתים תאהבו פתי" - אלו דור המדבר; "ולצים לצון חמדו להם" - אלו עדת קורח; "וכסילים ישנאו דעת" - זו מלכות הרשעה, שלא קיבלה עליה עול מלכות שמים ועול תורה. (משלי א כג): "תשובו לתוכחתי" - אלו ישראל, שהוכיחן משה על מעשה העגל. "הנה אביעה לכם רוחי" - בשעה שפירש להם משנה תורה. "אודיעה דבריי אתכם" - מלמד שהודיען דקדוקיה ופירושיה של תורה, טומאה וטהרה, איסור והיתר. (משלי א כד): "יען קראתי ותמאנו" - זה הקב"ה, שהשמיע קולו לישראל, וחזרו ופשעו בו, שנאמר (שמות טז כח): "עד אנה מאנתם לשמור מצוותי ותורתי". ד"א "יען קראתי" - זה משה, שהיה קורא להם דברי תורה, והם לא היו מאמינים, שנאמר "עד אנה מאנתם". ד"א "יען קראתי" - זה ירמיהו, שהיה קורא להם לישראל בירושלים לעשות תשובה, ולא היו מאמינים לו, שנאמר (זכריה ז יא): "וימאנו להקשיב, ויתנו כתף סוררת וגו'". "נטיתי ידי ואין מקשיב" - זה גבריאל, שהיתה פשוטה ידו על ירושלים שש שנים ומחצה, והיו גחלים בידו, וביקש לזרקן עליהם בחמה, והמתין שיעשו תשובה, ולא הקשיבו. ד"א "נטיתי ידי ואין מקשיב" - זה הקב"ה, שהיתה ידו פשוטה שש שנים ומחצה שיחזרו בתשובה ולא חזרו, עד מתי? אמר רבי ירמיה: עד ששב חרון אפו, שנאמר (הושע יד ה): "ארפא משובתם אוהבם נדבה כי שב אפי ממנו". (משלי א כה): "ותפרעו כל עצתי" - זה משה, שהיה מייעץ את ישראל, והיו חוזרין מאחריו ומבטלין את עצתו. "ותוכחתי לא אביתם" - זה ירמיהו, שכל תוכחה ותוכחה שהיה מוכיח את ישראל, היו מבזין אותו ומלעיגים עליו. אמר להם ירמיהו: חייכם, עתיד יום לבוא, כשם שהייתם מלעיגין עליי ומשחקים בי, לשחוק ולהלעיג עליכם, מניין? ממה שכתוב אחריו: (משלי א כו): "גם אני באידכם אשחק וגו'", ואומר: (משלי א כז): "בבוא כשואה פחדכם וגו'". (משלי א כח): "אז יקראוני ולא אענה" - וכל כך למה? אמר רבי ישמעאל: אמר הקב"ה 'אני אמרתי לכם על-ידי נביאיי (ישעיהו נה ו): "דרשו ה' בהימצאו", חייכם שיבוא יום שאתם קוראים אותי ואיני עונה אתכם, הה"ד "אז יקראוני ולא אענה", וכל כך למה - (משלי א כט): "תחת כי שנאו דעת, ויראת ה' לא בחרו". (משלי א ל) : "לא אבו לעצתי, נאצו כל תוכחתי" - אמר הקב"ה: אני אמרתי לכם על-ידי נביאיי (יחזקאל לג יא): "שובו שובו מדרכיכם הרעים", חייכם שיבוא יום שאני פורע לכם כדרכיכם, שנאמר: (משלי א לא): "ויאכלו מפרי דרכם וגו'". וכל כך למה: (משלי א לב): "כי משובת פתיים תהרגם וגו'". אבל כל מי שהוא שומע לדברי תורתי, אני מושיבו בהשקט ובבטחה, שנאמר: (משלי א לג): "ושומע לי ישכון בטח".

וַיֹּאמֶר ה' עַד אָנָה יְנַאֲצֻנִי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי א, כה): וַתִּפְרְעוּ כָל עֲצָתִי וְתוֹכַחְתִּי לֹא אֲבִיתֶם (משלי א, ל): נָאֲצוּ כָּל תּוֹכַחְתִּי. מַהוּ וַתִּפְרְעוּ, אֶלָּא כָּל טוֹבָה שֶׁיָּעַצְתִּי עֲלֵיכֶם קִלְקַלְתֶּם אוֹתָהּ וּפְרַעְתֶּם אוֹתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתִּפְרְעוּ כָל עֲצָתִי. מִתְּחִלָּה (שמות ג, ח): וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם, וְאַתֶּם לֹא עֲשִׂיתֶם כֵּן, בָּאתֶם לַיָּם וּמִיָּד קִלְקַלְתֶּם אֶת הָעֵצָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קו, ז): וַיַּמְרוּ עַל יָם בְּיַם סוּף. בְּאַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רְבָבוֹת שֶׁל מַלְאָכִים יָרַדְתִּי בִּשְׁבִילְכֶם, וְהָיִיתִי מוֹסֵר לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִכֶּם שְׁנֵי מַלְאָכִים, אֶחָד חוֹגְרוֹ זֵינוֹ וְאֶחָד נוֹתֵן עֲטָרָה בְּרֹאשׁוֹ. רַבִּי יְהוּדָה דְּצִפֳּרִין אָמַר זוֹנִים אָסַר לָהֶם, וְרַבִּי סִימָאי אוֹמֵר פּוֹרְפִּירָא הִלְבִּישָׁן וְשֵׁם הַמְפֹרָשׁ חָקוּק עָלָיו, וְכָל הַיָּמִים שֶׁהָיָה בְּיָדָם לֹא הָיָה דָּבָר רָע נוֹגֵעַ בָּהֶם, וְלֹא מַלְאַךְ הַמָּוֶת, וְלֹא דָּבָר אַחֵר, וְכֵיוָן שֶׁחָטְאוּ אָמַר לָהֶם משֶׁה (שמות לג, ה): וְעַתָּה הוֹרֵד עֶדְיְךָ, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה (שמות לג, ד): וַיִּשְׁמַע הָעָם אֶת הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה, מַה כְּתִיב (שמות לג, ו): וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם, מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמַתַּן תּוֹרָה הֵבִיא לְמַלְאַךְ הַמָּוֶת אָמַר לוֹ הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּרְשׁוּתְךָ חוּץ מֵאֻמָּה זוֹ שֶׁבָּחַרְתִּי לִי. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אָמַר מַלְאַךְ הַמָּוֶת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל חִנָּם נִבְרֵאתִי בָּעוֹלָם, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּרָאתִי אוֹתְךָ שֶׁתְּהֵא מְשַׁכֵּל בְּעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים חוּץ מֵאֻמָּה זוֹ שֶׁאֵין לְךָ רְשׁוּת עָלֶיהָ. רְאֵה עֵצָה שֶׁיָּעַץ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲלֵיהֶם שֶׁיִּהְיוּ חַיִּים וְקַיָּמִים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד, ד): וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים וגו', וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שמות לב, טז): וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת, מַהוּ חָרוּת, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר חֵרוּת מִן הַמַּלְכֻיּוֹת, וְרַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר מִמַּלְאַךְ הַמָּוֶת, וְרַבִּי אוֹמֵר מִן הַיִּסּוּרִין. רְאוּ עֵצָה שֶׁיָּעַץ עֲלֵיהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּמִיָּד קִלְקְלוּ הָעֵצָה אַרְבָּעִים יוֹם, לְכָךְ נֶאֱמַר: וַתִּפְרְעוּ כָל עֲצָתִי, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי אָמַרְתִּי שֶׁאֵין אַתֶּם חוֹטְאִים וְתִהְיוּ חַיִּים וְקַיָּמִים כְּמוֹתִי, כְּמוֹ שֶׁאֲנִי חַי וְקַיָּם לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים, (תהלים פב, ו): אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם, כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת שֶׁאֵין מֵתִים, וּבִקַּשְׁתֶּם אַחַר הַגְּדֻלָּה הַזֹּאת לָמוּת, (תהלים פב, ז): אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן, כְּאָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁצִּוִּיתִי אוֹתוֹ מִצְוָה אַחַת שֶׁיַּעֲשֶׂה אוֹתָהּ וְיִהְיֶה חַי וְקַיָּם לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ג, כב): הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ, וְכֵן (בראשית א, כז): וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, שֶׁיִּהְיֶה חַי וְקַיָּם כְּמוֹתוֹ, וְהוּא חִבֵּל מַעֲשָׂיו וּבִטֵּל גְּזֵרָתִי וְאָכַל מִן הָאִילָן, וְאָמַרְתִּי לוֹ (בראשית ג, יט): כִּי עָפָר אַתָּה, אַף אַתֶּם אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם, חִבַּלְתֶּם עַצְמְכֶם כְּאָדָם, אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן. וּמִי גָּרַם לָהֶם כָּךְ וַתִּפְרְעוּ כָל עֲצָתִי, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּטּוֹבָה שֶׁהֵבֵאתִי עֲלֵיכֶם בָּהּ אַתֶּם מַכְעִיסִין, בָּאוּ לַמִּדְבָּר וְהֶאֱכַלְתִּי לָהֶם מָן אַרְבָּעִים שָׁנָה, וְלֹא נִצְרַךְ אֶחָד מֵהֶם לִנְקָבָיו אוֹתָן אַרְבָּעִים שָׁנָה, אֶלָּא שֶׁאָכְלוּ אֶת הַמָּן וְהוּא נַעֲשָׂה לָהֶם בָּשָׂר, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עח, כה): לֶחֶם אַבִּירִים אָכַל אִישׁ, וּבוֹ הִכְעִיסוּ אוֹתוֹ, אוֹמֵר זֶה לָזֶה אֵין אַתֶּם יוֹדְעִין שֶׁיֵּשׁ לָנוּ כַּמָּה יָמִים שֶׁלֹא עָשִׂינוּ צְרָכֵינוּ, וְאָדָם שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה צָרְכּוֹ אַרְבָּעָה יָמִים אוֹ חֲמִשָּׁה יָמִים הוּא מֵת, (במדבר כא, ה): וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל, שֶׁהָיָה קַל בְּתוֹךְ מֵעֵיהֶם. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּמֶּה שֶׁהֲטִיבוֹתִי לָהֶם בּוֹ הִכְעִיסוּנִי, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ה, ד): מַה לַּעֲשׂוֹת עוֹד לְכַרְמִי. הָלְכוּ הַמְּרַגְּלִים וְרָאוּ אֶת הָאָרֶץ, וְאַתְּ מוֹצֵא בְּכָל מָקוֹם שֶׁיִּשְׂרָאֵל הוֹלֵךְ נִכָּר הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סא, ט): כָּל רֹאֵיהֶם יַכִּירוּם. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם רוֹאִים לָהֶם הָאֱמוֹרִיִּים מַכִּירִים הֵם אוֹתָן שֶׁהֵן יִשְׂרָאֵל וְהוֹרְגִים אוֹתָם, אֶלָּא מָה אֲנִי עוֹשֶׂה, עַל כָּל מְדִינָה וּמְדִינָה שֶׁהָיוּ הַמְרַגְּלִים נִכְנָסִים הָיָה רֹאשׁ הַמְדִינָה נִגָּף אוֹ מַלְכָּהּ הָיָה נִגָּף, כְּדֵי שֶׁיִהְיוּ עוֹסְקִים לְהוֹצִיא מֵתֵיהֶם וְאֵין נוֹתְנִים דַּעְתָּם לַמְרַגְּלִים, שֶׁלֹא יַהַרְגוּ אוֹתָן, וְהֵן הִכְעִיסוּ בּוֹ, כְּשֶׁבָּאוּ אֵצֶל משֶׁה וְאֵצֶל יִשְׂרָאֵל אָמְרוּ מָה הָאָרֶץ, בְּכָל מָקוֹם שֶׁנִּכְנְסוּ מֵתִים הָיוּ רוֹאִים, וּמָה הֲנָיָה (במדבר יג, לב): אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי הָיִיתִי סָבוּר שֶׁאַתֶּם נַעֲשִׂין כָּאָבוֹת (הושע ט, י): כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר, וְלֹא הָיִיתִי סָבוּר שֶׁאַתֶּם נַעֲשִׂין כִּסְדוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לב, לב): כִּי מִגֶּפֶן סְדֹם גַּפְנָם, (ישעיה ה, ד): מַדּוּעַ קִוִּיתִי לַעֲשׂוֹת עֲנָבִים וַיַּעַשׂ בְּאֻשִׁים. לְכָךְ נֶאֱמַר: עַד אָנָה יְנַאֲצֻנִי.