מדרש על משלי 1:31

(משלי א כב): "עד מתי פתים תאהבו פתי" - אלו דור המדבר; "ולצים לצון חמדו להם" - אלו עדת קורח; "וכסילים ישנאו דעת" - זו מלכות הרשעה, שלא קיבלה עליה עול מלכות שמים ועול תורה. (משלי א כג): "תשובו לתוכחתי" - אלו ישראל, שהוכיחן משה על מעשה העגל. "הנה אביעה לכם רוחי" - בשעה שפירש להם משנה תורה. "אודיעה דבריי אתכם" - מלמד שהודיען דקדוקיה ופירושיה של תורה, טומאה וטהרה, איסור והיתר. (משלי א כד): "יען קראתי ותמאנו" - זה הקב"ה, שהשמיע קולו לישראל, וחזרו ופשעו בו, שנאמר (שמות טז כח): "עד אנה מאנתם לשמור מצוותי ותורתי". ד"א "יען קראתי" - זה משה, שהיה קורא להם דברי תורה, והם לא היו מאמינים, שנאמר "עד אנה מאנתם". ד"א "יען קראתי" - זה ירמיהו, שהיה קורא להם לישראל בירושלים לעשות תשובה, ולא היו מאמינים לו, שנאמר (זכריה ז יא): "וימאנו להקשיב, ויתנו כתף סוררת וגו'". "נטיתי ידי ואין מקשיב" - זה גבריאל, שהיתה פשוטה ידו על ירושלים שש שנים ומחצה, והיו גחלים בידו, וביקש לזרקן עליהם בחמה, והמתין שיעשו תשובה, ולא הקשיבו. ד"א "נטיתי ידי ואין מקשיב" - זה הקב"ה, שהיתה ידו פשוטה שש שנים ומחצה שיחזרו בתשובה ולא חזרו, עד מתי? אמר רבי ירמיה: עד ששב חרון אפו, שנאמר (הושע יד ה): "ארפא משובתם אוהבם נדבה כי שב אפי ממנו". (משלי א כה): "ותפרעו כל עצתי" - זה משה, שהיה מייעץ את ישראל, והיו חוזרין מאחריו ומבטלין את עצתו. "ותוכחתי לא אביתם" - זה ירמיהו, שכל תוכחה ותוכחה שהיה מוכיח את ישראל, היו מבזין אותו ומלעיגים עליו. אמר להם ירמיהו: חייכם, עתיד יום לבוא, כשם שהייתם מלעיגין עליי ומשחקים בי, לשחוק ולהלעיג עליכם, מניין? ממה שכתוב אחריו: (משלי א כו): "גם אני באידכם אשחק וגו'", ואומר: (משלי א כז): "בבוא כשואה פחדכם וגו'". (משלי א כח): "אז יקראוני ולא אענה" - וכל כך למה? אמר רבי ישמעאל: אמר הקב"ה 'אני אמרתי לכם על-ידי נביאיי (ישעיהו נה ו): "דרשו ה' בהימצאו", חייכם שיבוא יום שאתם קוראים אותי ואיני עונה אתכם, הה"ד "אז יקראוני ולא אענה", וכל כך למה - (משלי א כט): "תחת כי שנאו דעת, ויראת ה' לא בחרו". (משלי א ל) : "לא אבו לעצתי, נאצו כל תוכחתי" - אמר הקב"ה: אני אמרתי לכם על-ידי נביאיי (יחזקאל לג יא): "שובו שובו מדרכיכם הרעים", חייכם שיבוא יום שאני פורע לכם כדרכיכם, שנאמר: (משלי א לא): "ויאכלו מפרי דרכם וגו'". וכל כך למה: (משלי א לב): "כי משובת פתיים תהרגם וגו'". אבל כל מי שהוא שומע לדברי תורתי, אני מושיבו בהשקט ובבטחה, שנאמר: (משלי א לג): "ושומע לי ישכון בטח".

רמי ליה לרב נחמן תנן אלו דברים שאדם עושה אותן אוכל פירותיהם בעה״ז והקרן קימת לעה״ב ואלו הן כבוד אב ואם וגמילות חסדים והבאת שלום שבין אדם לחבירו ות״ת כנגד כולם בכבוד אב ואם כתיב (דברים ה טז) למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך. בגמילות חסדים כתיב (משלי כא כא) רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד. ובהבאת שלום כתיב (תהלים לד טו) בקש שלום ורדפהו וא״ר אבהו אתיא רדיפה רדיפה כתיב הכא בקש שלום ורדפהו וכתיב התם רודף צדקה וחסד. בת״ת כתיב (דברים ל כ) כי הוא חייך ואורך ימיך אי הכי בשלוח הקן נמי כתיב (שם כב ז) למען ייטב לך והארכת ימים ליתני נמי הא תנא ושייר תני תנא אלו דברים ואת אמרת תנא ושייר אמר רבא ר׳ אידי אסברא לי (ישעיה ג י) אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו וכי יש צדיק טוב וצדיק שאינו טוב אלא טוב לשמים ולבריות זהו צדיק טוב. טוב לשמים ורע לבריות זהו צדיק שאינו טוב כיוצא בדבר (שם) אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו וכי יש רשע רע ויש רשע שאינו רע אלא רע לשמים ורע לבריות זהו רשע רע. רע לשמים ואינו רע לבריות זהו רשע שאינו רע. הזכות יש לה קרן ויש לה פירות שנאמר אמרו צדיק כי טוב כי פרי וגו׳. עבירה יש לה קרן ואין לה פירות שנאמר אוי לרשע רע וגו׳ ואלא מה אני מקיים (משלי א לא) ויאכלו מפרי דרכם וממועצותיהם ישבעו עבירה שעושה פירות יש לה פירות ושאין עושה פירות אין לה פירות מחשבה טובה הקב״ה מצרפה למעשה שנאמר (מלאכי ג טז) אז נדברו יראי ה׳ איש אל רעהו ויקשב ה׳ וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה׳ ולחושבי שמו מאי ולחושבי שמו א״ר אסי אפילו חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה. מחשבה רעה אין הקב״ה מצרפה למעשה שנא׳ (תהלים סו יח) און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה׳ ואלא מה אני מקיים (ירמיה ו יט) הנני מביא אל העם הזה פרי מחשבותם מחשבה העושה פירות הקב״ה מצרפה למעשה מחשבה שאין בה פרי אין הקב״ה מצרפה למעשה ואלא הא דכתיב (יחזקאל יד ה) למען תפוש את בית ישראל בלבם אמר רב אחא בר יעקב ההוא בע״ז הוא דכתיב דאמר מר חמורה ע״ז שכל הכופר בה כמודה בכל התורה כולה עולא אמר כדרב הונא דא״ר הונא כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה הותרה לו הותרה לו ס״ד אלא נעשית לו כהיתר. א״ר אבהו משום ר׳ חנינא נוח לו לאדם שיעבור עבירה בסתר ואל יחלל שם שמים וכו׳ כמו שכתוב למעלה במסכת חגיגה:

כו רָמִי לֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן: תְּנָן: אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁאָדָם עוֹשֶׂה אוֹתָן, אוֹכֵל פֵּרוֹתֵיהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא, וְאֵלּוּ הֵן: כִּבּוּד אָב וָאֵם, וּגְמִילוּת חֲסָדִים, וַהֲבָאַת שָׁלוֹם שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם. בְּכִבּוּד אָב וָאֵם כְּתִיב: (דברים ה׳:ט״ז) "לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ, וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ". בִּגְמִילוּת חֲסָדִים כְּתִיב: (משלי כ״א:כ״א) "רֹדֵף צְדָקָה וָחֶסֶד יִמְצָא חַיִּים צְדָקָה וְכָבוֹד". וּבַהֲבָאַת שָׁלוֹם, כְּתִיב: (תהילים ל״ד:ט״ו) "בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ". וְאָמַר רַבִּי אַבָּהוּ: אַתְּיָא 'רְדִיפָה' 'רְדִיפָה'. כְּתִיב הָכָא: "בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ" וּכְתִיב הָתָם: "רֹדֵף צְדָקָה וָחֶסֶד". בְּתַלְמוּד תּוֹרָה כְּתִיב: (דברים ל׳:כ׳) "כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ". אִי הָכִי בְּשִׁלּוּחַ הַקֵּן נַמִּי כְּתִיב: (שם כב) "לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים", [לִיתְּנִי נַמִּי הַאי?] תָּנָא וְשִׁיֵּר. תָּנִי תַּנָּא: "אֵלּוּ דְּבָרִים", וְאַתְּ אָמַרְתְּ: "תָּנָא וְשִׁיֵּר"? אָמַר רָבָא: רַבִּי אִידִי אַסְבְּרָא לִי, (ישעיהו ג׳:י׳) "אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב, כִּי פְרִי מַעַלְלֵיהֶם יֹאכֵלוּ", וְכִי יֵשׁ צַדִּיק טוֹב, וְצַדִּיק שֶׁאֵינוֹ טוֹב? אֶלָּא טוֹב לַשָּׁמַיִם וְלַבְּרִיּוֹת, זֶהוּ "צַדִּיק טוֹב". טוֹב לַשָּׁמַיִם וְרַע לַבְּרִיּוֹת, זֶהוּ "צַדִּיק שֶׁאֵינוֹ טוֹב". כַּיּוֹצֵא בַּדָּבָר [אַתָּה אוֹמֵר]: (שם) "אוֹי לְרָשָׁע רָע, כִּי גְמוּל יָדָיו יֵעָשֶׂה לוֹ", וְכִי יֵשׁ רָשָׁע רַע וְיֵשׁ רָשָׁע שֶׁאֵינוֹ רַע? אֶלָּא רַע לַשָּׁמַיִם וְרַע לַבְּרִיּוֹת, זֶהוּ "רָשָׁע רָע". רַע לַשָּׁמַיִם וְאֵינוֹ רַע לַבְּרִיוֹת, זֶהוּ "רָשָׁע שֶׁאֵינוֹ רָע". הַזְּכוּת יֵשׁ לָהּ קֶרֶן וְיֵשׁ לָהּ פֵּרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב כִּי פְרִי" וְגוֹ'. עֲבֵרָה יֵשׁ לָהּ קֶרֶן וְאֵין לָה פֵּרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "אוֹי לָרָשָׁע רָע" וְגוֹ'. וְאֶלָּא מָה אֲנִי מְקַיֵּם: (משלי א׳:ל״א) "וְיֹאכְלוּ מִפְּרִי דַּרְכָּם, וּמִמֹּעֲצֹתֵיהֶם יִשְׂבָּעוּ". עֲבֵרָה שֶׁעוֹשָׂה פֵּרוֹת, יֵשׁ לָהּ פֵּרוֹת, וְשֶׁאֵין עוֹשָׂה פֵּרוֹת, אֵין לָהּ פֵּרוֹת. מַחֲשָׁבָה טוֹבָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצָרְפָהּ לְמַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: (מלאכי ג׳:ט״ז) "אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה' אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ, וַיַּקְשֵׁב ה' וַיִּשְׁמָע, וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו, לְיִרְאֵי ה' וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ". מַאי, "וּלְחוֹשְׁבֵי שְׁמוֹ"? אָמַר רַב אַסִי: אֲפִלּוּ חָשַׁב אָדָם לַעֲשׂוֹת מִצְוָה, וְנֶאֱנַס וְלֹא עֲשָׂאָהּ, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ עֲשָׂאָהּ. מַחֲשָׁבָה רָעָה אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצָרְפָהּ לְמַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים ס״ו:י״ח) "אָוֶן אִם רָאִיתִי בְלִבִּי, לֹא יִשְׁמַע ה'". וְאֶלָּא מָה אֲנִי מְקַיֵּם: (ירמיהו ו׳:י״ט) "הִנֵּה אָנֹכִי (הִנְנִי) מֵבִיא רָעָה אֶל הָעָם הַזֶּה פְּרִי מַחְשְׁבוֹתָם". מַחֲשָׁבָה שֶׁעוֹשָׂה פְּרִי, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצָרְפָהּ לְמַעֲשֶׂה. מַחֲשָׁבָה שֶׁאֵין בָּה (מעשה) [פְּרִי], אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצָרְפָהּ לְמַעֲשֶׂה. וְאֶלָּא הָא דִּכְתִיב: (יחזקאל י״ד:ה׳) "לְמַעַן תְּפֹשׂ אֶת [בֵּית] יִשְׂרָאֵל בְּלִבָּם". אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: הַהוּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ].