מדרש על משלי 1:4

(משלי א ד): "לתת לפתאים ערמה וגו'" - אמר שלמה: אני הייתי פתי, ונתן לי הקב"ה ערמה, ונער הייתי, ונתן לי הקב"ה מזימה. ד"א "לתת לפתאים ערמה" - מכמה שנים ואילך צריך לו לאדם להיות לו ערמה? מבן עשרים שנה ומעלה. "לנער דעת ומזימה" - עד כמה שנים נקרא אדם נער? רבי מאיר אומר: עד כ"ה שנה, רבי עקיבא אומר: עד ל' שנה, אמר רבי ישמעאל: לא כדברי זה ולא כדברי זה, אלא עד עשרים שנה, שמעשרים שנה ומעלה מחשבין לו עוונותיו, כמד"א מבן עשרים שנה ומעלה יבוא לעבוד עבודה, (מהו "עבודת עבודה"? ריש לקיש אמר: אין עבודה אלא תפילה, שנאמר (תהלים ב יא): "עבדו את ה' ביראה"), משעה שהוא מתחשב לעבודה - מתחשב לעבירה.

גימ״ל - מהו גימ״ל? מלמד שאמר הקב״ה ג׳מלתי י׳חד מ׳חסדים ל'דלים, ל'דלים מ׳חסדים י׳חד ג׳מלתי. שאלמלא גמילות חסדים שלי אין כל העולם מתקיים אפילו שעה אחת. ומהו גמילות חסדים של הקב״ה שהוא עושה עם עולמו בכל יום ויום? אלו הן: רוח ונשמה, דעת ותבונה, עצה ומחשבה, בינה וערמה, תושיה וגבורה, מאירת עינים, ושמיעת אזנים, והלוך רגלים, ומישוש ידים, ופתיחת הפה, ומענה לשון שהוא נותן לכל אדם ובריה שבהן העולם מתקיים, שנאמר חסד ה׳ מלאה הארץ (תהלים ל״ג). רוח ונשמה מנין? שנאמר ויפח באפיו נשמת חיים, וישוב העפר אל הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה. דעת ותבונה מנין? שנאמר ה׳ יתן חכמה מפיו דעת ותבונה. עצה ומחשבה מנין? שנאמר רבות מחשבות בלב איש ועצת ה׳ היא תקום. בינה וערמה מנין? שנאמר לתת לפתאים ערמה וגו׳ (משלי א׳). תושיה וגבורה מנין? שנאמר לי עצה ותושיה אני בינה לי גבורה (שם ח׳). מאירת עינים מנין? דכתיב אז תפקחנה עיני עורים (ישעיה ל״ה). שמיעת אזנים מנין? שנאמר ואזני חרשים תפתחנה וגו׳. הליכת רגלים מנין? שנאמר אז ידלג כאיל פסח, ונאמר - מה' מצעדי גבר כוננו (משלי כ׳). מישוש ידים מנין? שנאמר שאו ידיכם קדש וגו׳ (תהלים קל״ד). פתיחת הפה מנין? שנאמר מי שם פה לאדם (פ׳ שמות). מענה לשון מנין? שנאמר מה׳ מענה לשון (משלי ט״ז). ד״א - אלו טל ומטר וגשמי רצון ברכה ונדבה שנתן הקב״ה משמי מרום בעולם בכל שנה ושנה, שנאמר ונתתי מטר ארצכם בעתו (פ׳ עקב). שאלמלא גשמים יורדים בעולם אין כל בריה יכולה להתקיים, שנאמר הרעיפו שמים ממעל ושחקים יזלו צדק (ישעיה מ״ה), שאלמלא צדקה וגמילות חסדים שנתן הקב״ה משחקים אין העולם מתקיים, שנאמר ושחקים יזלו צדק (שם), וכתיב ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח וימטר עליהם מן לאכול (תהלים ע״ח). ומה נשתנה שחקים מכל רקיעי מרומים? מפני שכל כחו וגבורתו של הקב״ה אינו אלא בשחקים - עוזו וגאותו, שכינתו ותורתו, ירושלים, וביהמ״ק - כולם בשחקים. עוזו מנין? שנאמר תנו עוז לאלהים על ישראל גאותו ועוזו בשחקים (תהלים ס״ח). גאותו בשחקים מנין? שנאמר רוכב שמים בעזרך ובגאותו שחקים (פ׳ ברכה). שכינתו בשחקים מנין? שנאמר ויצו שחקים ממעל וגו׳ (תהלים ע״ח), ואין צוואה אלא שכינה שנאמר ויצו ה׳ אלהים (פ׳ בראשית), שהקב״ה צוה לשחקים להתקין מיני מאכל למחנות ישראל, ומנין שהמן בשחקים יהיה טחון ברחים בשביל צדיקים ובשביל ישראל? שנאמר וימטר עליהם מן לאכול ודגן שמים נתן למו (תהלים ע״ח). תורתו בשחקים מנין? שנאמר ועוזו בשחקים, ואין עוז אלא תורה שנאמר ה׳ עוז לעמו יתן (שם כ״ט). ירושלם וביהמ״ק בשחקים, בנויה באבנים טובות ומרגליות באבן ספיר ובאבן כדכד וכל מיני אבן יקרה, מנין? שנאמר ושחקים יזלו צדק (ישעיה מ״ה), וירושלם נקראת צדק שנאמר צדק ילין בה. ולמה נקרא שמו שחקים? שהם משחקים מָן טל ומטר ודגן לישראל, בין בעוה״ז ובין בעוה״ב. ד״א, שחקים - אין שחקים אלא סחקים שהם משחקים בכל מיני שיר וזמרה ובכל מיני שבח לפני השכינה בביהמ״ק שבמרום, שנאמר הוד והדר לפניו עוז ותפארת במקדשו (תהלים צ״ו) - זה בית מקדשו שבשחקי מרומים שזיוו מכסה את כל חדרי הרקיע המרומים, שנאמר כסה שמים הודו ותהלתו מלאה הארץ (חבקוק ג'). ד״א, שחקים - שאלף ושמונה עשר מחנות עומדים לפני השכינה בביהמ״ק שבשחקים לומר לפניו קדוש בכל יום ויום. וכל מחנה - אלף ושמונה עשר רבבן מלאכי השרת, שכך שחקי"ם בגמטריא אלף ושמונה עשר מחנות שהן סובבין לפני השכינה בביהמ״ק שבשחקים, ומרוממים שמו של הקב״ה בכל מיני שבח וזמרה מבקר ועד ערב, ואומרים לפניו קדוש קדוש קדוש, ומערב עד בקר אומרים ברוך כבוד ה׳ ממקומו. מפני מה? מפני ששכינה תעלה למרומים בלילה לבית מסתרים שלה, שנאמר אָכֵן אַתָּה אֵל מִסְתַּתֵּר אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעַ (ירמיה מ״ה ט"ו).