מדרש על משלי 10:2

(ע״ב) אמר רבי יצחק כל שנה שרשה בתחלתה מתעשרות בסופה מאי טעמא דכתיב (דברים יא יב) מראשית השנה ועד אחרית שנה. מראשית כתיב ועד אחרית סופה שיש לה אחרית. ואמר רבי יצחק אין דנין את האדם אלא לפי מעשיו של אותה שעה שנאמר (בראשית כא יז) כי שמע אלהים אל קול הנער באשר הוא שם ואמר רבי יצחק שלשה דברים מזכירין עונותיו של אדם אלו הן קיר נטוי ועיון תפלה ומוסר דין על חברו דאמר רבי חנן כל המוסר דין על חברו הוא נענש תחלה שנאמר (בראשית טז ה) ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך וגו׳ וכתיב (שם כג ב) ויבא אברהם לספוד לשרה וכו׳. ואמר רבי יצחק ד׳ דברים מקרעין גזר דינו של אדם אלו הן. צדקה, צעקה, שינוי השם ושינוי מעשה. צדקה דכתיב (משלי י ב) וצדקה תציל ממות. צעקה דכתיב (תהלים קז ו) ויצעקו אל ה׳ בצר להם וגו׳. ושינוי השם דכתיב (בראשית יז טו) ויאמר ה׳ אל אברם שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה ולבסוף וברכתי אותה וגם נתתי ממנה וגו׳. שינוי מעשה דכתיב (יונה ג י) וירא האלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה וכתיב וינחם האלהים על הרעה אשר דבר לעשות להם ולא עשה ויש אומרים אף שינוי מקום שנאמר (בראשית יב א) ויאמר ה׳ אל אברם לך לך וגו׳ והדר ואעשך לגוי גדול ואידך ההוא זכותא דארץ ישראל הוא דאהניא ליה. ואמר רבי יצחק חייב אדם להקביל פני רבו ברגל שנאמר (מלכים ב ד׳:כ״ג) ויאמר מדוע את הולכת אליו היום לא חודש ולא שבת מכלל דבחודש ושבת איבעי ליה למיזל.

ז אָמַר רַבִּי יִצְחָק: כָּל שָׁנָה שֶׁרָשָׁה בִּתְחִלָּתָהּ, מִתְעַשֶּׁרֶת בְּסוֹפָהּ, מַאי טַעְמָא? דִּכְתִיב: (דברים י״א:י״ב) "מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה". 'מֵרֵשִׁית' כְּתִיב. "וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה", (מכלל) [סוֹפָהּ], דְּאִית לָהּ אַחֲרִית. וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק: אֵין דָּנִין אֶת הָאָדָם אֶלָּא לְפִי מַעֲשָׂיו שֶׁל אוֹתָה שָׁעָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית כ״א:י״ז) "כִּי שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם". וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק: שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים מַזְכִּירִין עֲוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם, אֵלּוּ הֵן: קִיר נָטוּי, וְעִיּוּן תְּפִלָּה, וּמוֹסֵר דִּין עַל חֲבֵרוֹ. דְּאָמַר רַבִּי חָנָן: כָּל הַמּוֹסֵר דִּין עַל חֲבֵרוֹ, הוּא נֶעֱנָשׁ תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם טז) "וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם: חֲמָסִי עָלֶיךָ" וְגוֹ'. וּכְתִיב: (שם כג) "וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפּוֹד לְשָׂרָה" וְגוֹ'. וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק: אַרְבָּעָה דְּבָרִים מְקָרְעִין גְּזַר־דִּינוֹ שֶׁל אָדָם, אֵלּוּ הֵן: 'צְדָקָה', 'צְעָקָה', 'שִׁנּוּי הַשֵּׁם' וְ'שִׁנּוּי מַעֲשֶׂה'. 'צְדָקָה' דִּכְתִיב: (משלי י׳:ב׳) "וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת". 'צְעָקָה' דִּכְתִיב: (תהילים ק״ז:ו׳) "וַיִּצְעֲקוּ אֶל ה' בַּצַּר לָהֶם" וְגוֹ'. וְ'שִׁנּוּי הַשֵּׁם' דִּכְתִיב: (בראשית י״ז:ט״ו) "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם שָׂרַי אִשְׁתְּךָ, לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ 'שָׂרָי' כִּי 'שָׂרָה' שְׁמָהּ". וְלִבְסוֹף: "וּבֵרַכְתִּי אוֹתָהּ, וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה" וְגוֹ'. 'שִׁנּוּי מַעֲשֶׂה' דִּכְתִיב: (יונה ג׳:י׳) "וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם, כִּי שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה". [וּכְתִיב: "וַיִּנָחֶם הָאֱלֹהִים עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לָהֶם וְלֹא עָשָׂה"]. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף 'שִׁנּוּי מָקוֹם' שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית י״ב:א׳) "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ" וְגוֹ'. וַהֲדַר, "וְאֶעֶשְׁךָ לְגוֹי גָּדוֹל". וְאִידָךְ? הַהוּא, זְכוּתָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא דְּאַהַנְיָא לֵיהּ. וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק: חַיָּב אָדָם לְהַקְבִּיל פְּנֵי רַבּוֹ בָּרֶגֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: (מלכים־ב ד) "וַיֹּאמֶר: מַדּוּעַ אַתְּ הֹלֶכֶת אֵלָיו הַיּוֹם? לֹא חֹדֶשׁ וְלֹא שַׁבָּת". מִכְּלַל, דִּבְחֹדֶשׁ וְשַׁבָּת אִיבָּעִי לָהּ לְמֵיזַל!

תניא א״ר אליעזר בן יוסי כל צדקה וחסד שישראל עושים בעולם הזה שלום גדול ופרקליטין גדולים בין ישראל לאביהם שבשמים שנאמר (ירמיהו טז ה) כה אמר ה׳ אל תבא בית מרזח ואל תלך לספוד ואל תנוד להם כי אספתי את שלומי מאת העם הזה נאם ה׳ את החסד ואת הרחמים חסד זה גמילות חסדים רחמים זו צדקה. תניא ר׳ יהודה אומר גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה שנאמר (ישעיה נו א) כה אמר ה׳ שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות. הוא היה אומר עשרה דברים קשים נבראו בעולם הר קשה ברזל מחתכו ברזל קשה אש מפעפעו אש קשה מים מכבין אותו מים קשים עבים סובלים אותם עבים קשים רוח מפזרתן רוח קשה גוף סובלו גוף קשה פחד שוברו. פחד קשה יין מפיגו. יין קשה שינה מפכחתו ומיתה קשה מכולם וצדקה מצלת מן המיתה שנאמר (משלי י ב) וצדקה תציל ממות: