Chasidut על משלי 10:2

צְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת (משלי י׳:ב׳) – רָאשֵׁי תֵּבוֹת מַצַּת.

אֲבָל אֵין הָאִסּוּר רַק שֶׁלֹּא יַרְבֶּה, אֲבָל מַה שֶּׁהוּא מֻכְרָח אֵין מַזִּיק לוֹ, וְזֶה נַעֲשֶׂה עַל־יְדֵי הַצְּדָקָה, שֶׁהִיא מַצֶּלֶת מֵהִרְהוּרִים שֶׁל נִאוּף, שֶׁהֵם בְּחִינַת אֲבִי אָבוֹת הַטֻּמְאָה, בְּחִינוֹת מֵת, וּצְדָקָה מַצֶּלֶת מֵהֶם, בִּבְחִינַת (משלי י): וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת, הַשֵּׁם יַצִּילֵנוּ:

ובזה נבין מאמר חז"ל (שבת נ"ה.) על פסוק (יחזקאל ט', ד') ויאמר ה' אליו עבור בתוך העיר בתוך ירושלים והתוית תיו על מצחות האנשים וגו', ומאי שנא תי"ו אמר רב תי"ו תחיה תי"ו תמות וכו'. עד כאן. ולכאורה יתמה ואיך יתוודע להרואה איזהו תי"ו של תחיה ואיזהו תי"ו של תמות, אכן לדברינו יבואר כי ידוע אשר מחמת שהתי"ו הוא סופא דכל דרגין רמז אל מדת המלכות לכך נאמר רגליה יורדות מות כי מלכותו בכל משלה וצריכה לירד אל תוך הקליפות להחיותם עד עת קץ בסוד ואתה מחיה את כולם, והשפעתה היא בדרך מעלות אחורנית בסוד וכבודי לאחר לא אתן וזה רמז רגל שאחורי התי"ו להיות בזה רגליה יורדות מות אל תוך הקליפות שנקראים מתים, ואולם לפעמים נעשה כאשר כתבנו למעלה שהתי"ו של מילוי הדל"ת מהפכת את רגלה לצד הדל"ת להכניס בה הרגל לעשותה ה"א, ואז נעשה התי"ו בהיפוך שמהפכת רגלה לצד ימין אל הדל"ת שקודם לה ונקראת אז תי"ו של תחיה שמחיה את הדל. וזה סוד (משלי י', ב') וצדקה תציל ממות בדבר הצדקה שמחיה את הדל נעשה התי"ו תחיה שלא יהיה רגליה יורדות מות. וכשהתי"ו כסדר אז היא ח"ו תי"ו תמות כי רגליה יורדות מות בדרך האחורנית, וזה היה הסימן על מצחות האנשים כי תי"ו כסדר מורה על תמות, וכשהיא בהיפוך מורה על תחיה כי תחיה את הדל והיא נשארת חי"ת. וחי חי יקרא לה.