מדרש על משלי 10:9

דָּבָר אַחֵר, שִׁיר הַשִּׁירִים, רַבִּי אַיְּבוּ וְרַבִּי יְהוּדָה, רַבִּי אַיְּבוּ אָמַר שִׁיר חַד, הַשִּׁירִים תְּרֵין, הָא תְּלָתָא. וְרַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן אֲמַר שִׁיר הַשִּׁירִים כֻּלָּהּ חַד, וְאִלֵּין תַּרְתֵּין אָחְרָנְיָאתָא מָה אַתְּ עָבֵד לוֹן, שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לִשְׁלֹמֹה, וְחַד מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד, סָבְרִין מֵימַר דָּוִד אֲמָרָן, וְאַתְּ תּוֹלֶה בְּדָוִד, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ד, ד): כְּמִגְדַּל דָּוִיד צַוָּארֵךְ, אֶלָּא מַה שִּׁיר הַשִּׁירִים שְׁלֹמֹה אֲמָרָהּ וְתָלָה אוֹתָהּ בְּדָוִד. כְּשֶׁתִּמְצָא אוֹמֵר כָּל מַעֲשָׂיו שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ מְשֻׁלָּשִׁין הָיוּ, שָׁלשׁ מַעֲלוֹת עָלָה שְׁלֹמֹה, בַּמַּעֲלָה הָרִאשׁוֹנָה כְּתִיב (מלכים א ה, ד): כִּי הוּא רֹדֶה בְּכָל עֵבֶר הַנָּהָר. בְּמַעֲלָה שְׁנִיָה, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א ה, א): וּשְׁלֹמֹה הָיָה מוֹשֵׁל. בְּמַעֲלָה שְׁלִישִׁית, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א כט, כג): וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא ה' לְמֶלֶךְ. אָמַר רַבִּי יִצְחָק וְכִי אֶפְשָׁר לוֹ לְאָדָם לֵישֵׁב עַל כִּסֵּא ה', אוֹתוֹ שֶׁכָּתוּב בּוֹ (דברים ד, כד): כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא, וּכְתִיב (דניאל ז, י): נְהַר דִּי נוּר נָגֵד וְנָפֵק וגו', וּכְתִיב (דניאל ז, ט): כָּרְסְיֵהּ שְׁבִיבִין דִּי נוּר, וְאַתְּ אֲמַרְתְּ וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא ה', אֶלָּא מַה כִּסְּאוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹלֵט מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, אַף כִּסְּאוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה שׁוֹלֵט מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ. מַה כִּסֵּא ה' דָּן בְּלֹא עֵדִים וְהַתְרָאָה, אַף כִּסֵּא שְׁלֹמֹה דָּן בְּלֹא עֵדִים וְהַתְרָאָה, וְאֵי זֶה הוּא, זֶה דִינִין שֶׁל זוֹנוֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (מלכים א ג, טז): אָז תָּבֹאנָה שְׁתַּיִם נָשִׁים, מִי הָיוּ, רַב אָמַר רוּחוֹת הָיוּ, וְרַבָּנָן אָמְרִין יְבָמוֹת הָיוּ. רַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר זוֹנוֹת מַמָּשׁ הָיוּ וְהוֹצִיא דִינָן בְּלֹא עֵדִים וְהַתְרָאָה. שָׁלשׁ יְרִידוֹת יָרַד שְׁלֹמֹה, יְרִידָה רִאשׁוֹנָה, מֵאַחַר שֶׁהָיָה מֶלֶךְ גָּדוֹל מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, נִתְמַעֲטָה מַלְכוּתוֹ וְלֹא הָיָה מֶלֶךְ אֶלָּא עַל יִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי א, א): מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. יְרִידָה שְׁנִיָּה, מֵאַחַר שֶׁהָיָה מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל, נִתְמַעֲטָה מַלְכוּתוֹ וְלֹא הָיָה מֶלֶךְ אֶלָּא עַל יְרוּשָׁלַיִם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (קהלת א, יב): אֲנִי קֹהֶלֶת הָיִיתִי מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל בִּירוּשָׁלָיִם. יְרִידָה הַשְּׁלִישִׁית, מֵאַחַר שֶׁהָיָה מֶלֶךְ עַל יְרוּשָׁלַיִם, נִתְמַעֲטָה מַלְכוּתוֹ וְלֹא הָיָה מֶלֶךְ אֶלָּא עַל בֵּיתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ג, ז): הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה, (שיר השירים ג, ח): כֻּלָּם אֲחֻזֵי חֶרֶב, וַאֲפִלּוּ עַל מִטָּתוֹ לֹא הָיָה מֶלֶךְ, שֶׁהָיָה מְפַחֵד מִן הָרוּחוֹת. שְׁלשָׁה עוֹלָמוֹת רָאָה, רַבִּי יוּדָן וְרַבִּי חוּנְיָא, רַבִּי יוּדָן אָמַר, מֶלֶךְ, הֶדְיוֹט, וּמֶלֶךְ. חָכָם, טִפֵּשׁ, וְחָכָם. עָשִׁיר, עָנִי, וְעָשִׁיר. מַה טַּעַם (קהלת ז, טו): אֶת הַכֹּל רָאִיתִי בִּימֵי הֶבְלִי, לֵית בַּר נָשׁ מְתַנֵּי אוּנְקִי דִּידֵיהּ אֶלָּא בִּשְׁעַת רַוְחֵיהּ. רַבִּי חוּנְיָא אָמַר, הֶדְיוֹט, מֶלֶךְ, וְהֶדְיוֹט. טִפֵּשׁ, חָכָם, וְטִפֵּשׁ. עָנִי, עָשִׁיר, וְעָנִי. מַה טַּעַם אֲנִי קֹהֶלֶת הָיִיתִי מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל, הָיִיתִי הֲוֵינָא כַּד הֲוֵינָא, בְּרַם כְּעָן לֵית אֲנָא. שָׁלשׁ, עֲבֵרוֹת עָבַר, הִרְבָּה לוֹ סוּסִים, הִרְבָּה לוֹ נָשִׁים, הִרְבָּה לוֹ כֶּסֶף וְזָהָב, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב ט, כז): וַיִּתֵּן הַמֶּלֶךְ אֶת הַכֶּסֶף בִּירוּשָׁלַיִם כַּאֲבָנִים, וְלֹא הָיוּ נִגְנָבוֹת. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא אַבְנֵי עֶשֶׂר אַמּוֹת וְאַבְנֵי שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת. תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי אֲפִלּוּ מִשְׁקָלוֹת שֶׁהָיוּ בִּימֵי שְׁלֹמֹה, שֶׁל זָהָב הָיוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברי הימים ב ט, כ): אֵין כֶּסֶף נֶחְשָׁב בִּימֵי שְׁלֹמֹה. הִרְבָּה לוֹ נָשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א יא, א): וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אָהַב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת רַבּוֹת וְאֶת בַּת פַּרְעֹה וגו' מִן הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אָמַר ה' אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא תָבֹאוּ בָהֶם וְהֵם לֹא יָבֹאוּ בָכֶם וגו', רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר עַל שֵׁם (דברים ז, ג): לֹא תִתְחַתֵּן בָּם, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי אוֹמֵר לְאַהֲבָה, אַהֲבָה מַמָּשׁ לִזְנוּת. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר כְּתִיב (נחמיה יג, כו): גַּם אוֹתוֹ הֶחֱטִיאוּ הַנָּשִׁים הַנָּכְרִיּוֹת, מְלַמֵּד שֶׁהָיָה בּוֹעֲלָן כְּשֶׁהֵן נִדּוֹת וְלֹא הָיוּ מוֹדִיעוֹת אוֹתוֹ. רַבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲלַפְתָּא אוֹמֵר לְאַהֲבָה, לְהַאֲהִיבָן לְאָהֳבָן וּלְקָרְבָן וּלְגַיְּרָן וּלְהַכְנִיסָן תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, נִמְצֵאתָ אוֹמֵר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אָמְרוּ דָּבָר אֶחָד, רַבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲלַפְתָּא פָּלִיג אַתְּלָתֵיהוֹן. שְׁלשָׁה שְׂטָנִים נִזְדַּוְּגוּ לוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (מלכים א יא, יד): וַיָּקֶם ה' שָׂטָן לִשְׁלֹמֹה אֵת הֲדַד הָאֲדֹמִי, וּכְתִיב (מלכים א יא, כג): וַיָּקֶם אֱלֹהִים לוֹ שָׂטָן אֶת רָזוֹן בֶּן אֶלְיָדָע, וּכְתִיב (מלכים א יא, כה): וַיְהִי שָׂטָן לְיִשְׂרָאֵל כָּל יְמֵי שְׁלֹמֹה. הִרְבָּה לוֹ סוּסִים, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א י, כט): וַתַּעֲלֶה וַתֵּצֵא מֶרְכָּבָה מִמִּצְרַיִם בְּשֵׁשׁ מֵאוֹת כֶּסֶף וְסוּס בַּחֲמִשִּׁים וּמֵאָה. שָׁלשׁ מְשָׁלוֹת אָמַר (משלי א, א): מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. (משלי י, ט): מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה בֶּן חָכָם יְשַׂמַח אָב, (משלי כה, א): גַּם אֵלֶּה מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה אֲשֶׁר הֶעְתִּיקוּ אַנְשֵׁי חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה. שְׁלשָׁה הֲבָלִים אָמַר (קהלת א, ב): הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת וגו', הֲבֵל חַד, וַהֲבָלִים תְּרֵין, הָא תְּלָתָא. שְׁלשָׁה שִׁירִים אָמַר: שִׁיר חַד, הַשִּׁירִים תְּרֵין, הָא תְּלָתָא. שְׁלשָׁה שֵׁמוֹת נִקְרְאוּ לוֹ: יְדִידְיָה, שְׁלֹמֹה, קֹהֶלֶת. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר הַנְהוּ תְּלָתָא, אָגוּר, יָקֶה, לְמוּאֵל, אִיתִיאֵל, הָא שִׁבְעָה. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן וְעִקַּר אַוְתֶנְטִיָּה שֶׁלָּהֶן, יְדִידְיָה, קֹהֶלֶת, שְׁלֹמֹה. מוֹדֶה רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּאֵלּוּ אַרְבָּעָה שֶׁנִּתּוֹסְפוּ לוֹ וְנִתְכַּנָּה בָּהֶן, הֵן צְרִיכִין לְהִדָּרֵשׁ: אָגוּר, שֶׁאָגוּר דִּבְרֵי תוֹרָה. בִּן יָקֶה, בֶּן שֶׁהֵקִיאָה לְשָׁעָה, כַּסֵּפֶל הַזֶּה שֶׁנִּתְמַלֵּא בְּשַׁעְתּוֹ וְנִשְׁפַּךְ בְּשַׁעְתּוֹ, כָּךְ לָמַד שְׁלֹמֹה תּוֹרָה בְּשַׁעְתָּהּ וּשְׁכֵחָהּ בְּשַׁעְתָּהּ. לְמוּאֵל, שֶׁנָּם לָאֵל בְּכָל לִבּוֹ, אָמַר יָכוֹל אֲנִי לְהַרְבּוֹת וְלֹא לַחֲטוֹא. לְאִיתִיאֵל, לְאִיתִיאֵל וְאֻכָל, אִיתִיאֵל, אִתִּי אֵל וְאֻכָל. שְׁלשָׁה סְפָרִים כָּתַב: מִשְׁלֵי, וְקֹהֶלֶת, שִׁיר הַשִּׁירִים. אֵי זֶה מֵהֶן כָּתַב תְּחִלָּה, רַבִּי חִיָּא רַבָּה וְרַבִּי יוֹנָתָן, רַבִּי חִיָּא רַבָּה אָמַר מִשְׁלֵי כָּתַב תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ שִׁיר הַשִּׁירִים, וְאַחַר כָּךְ קֹהֶלֶת, וּמַיְתֵי לָהּ מֵהַאי קְרָא (מלכים א ה, יב): וַיְדַבֵּר שְׁלשֶׁת אֲלָפִים מָשָׁל, מָשָׁל זֶה סֵפֶר מִשְׁלֵי, וַיְהִי שִׁירוֹ חֲמִשָּׁה וָאָלֶף, זֶה שִׁיר הַשִּׁירִים, וְקֹהֶלֶת בַּסּוֹף אָמַר. מַתְנְיָיתָא דְרַבִּי חִיָּא רַבָּה פְּלִיגָא עַל הָדֵין שְׁמַעְתָּא, מַתְנִיתָּא אָמְרָה שְׁלָשְׁתָּן כָּתַב כְּאַחַת, וּשְׁמַעְתָּא אָמְרָהּ כָּל חַד וְחַד בִּפְנֵי עַצְמוֹ. תָּנֵי רַבִּי חִיָּא רַבָּה רַק לְעֵת זִקְנַת שְׁלֹמֹה שָׁרְתָה עָלָיו רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְאָמַר שְׁלשָׁה סְפָרִים: מִשְׁלֵי, וְקֹהֶלֶת, וְשִׁיר הַשִּׁירִים. רַבִּי יוֹנָתָן אָמַר שִׁיר הַשִּׁירִים כָּתַב תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ מִשְׁלֵי, וְאַחַר כָּךְ קֹהֶלֶת, וּמַיְתֵי לָהּ רַבִּי יוֹנָתָן מִדֶּרֶךְ אֶרֶץ, כְּשֶׁאָדָם נַעַר אוֹמֵר דִּבְרֵי זֶמֶר, הִגְדִיל אוֹמֵר דִּבְרֵי מְשָׁלוֹת, הִזְקִין אוֹמֵר דִּבְרֵי הֲבָלִים. רַבִּי יַנַּאי חָמוּי דְּרַבִּי אַמֵּי אָמַר הַכֹּל מוֹדִים שֶׁקֹּהֶלֶת בַּסּוֹף אֲמָרָהּ.

ג׳) דבר אחר, אשרי תמימי דרך - זהו שאמר הכתוב הוֹלֵךְ בַּתֹּם יֵלֶךְ בֶּטַח וּמְעַקֵּשׁ דְּרָכָיו יִוָּדֵעַ (משלי י׳ ט') - מי שהוא הולך בתמימות יהא מבושר שהקב״ה מצליח דרכיו, אבל מי שהוא מעקש דרכיו יודע מה שיש בו בשני דרכים מתפרסם בעולם, הוי וּמְעַקֵּשׁ דְּרָכָיו יִוָּדֵעַ. דבר אחר, הולך בתום - זה אברהם, שנאמר התהלך לפני והיה תמים (בראשית י״ז:א׳), מה אמר לו הקב״ה לך לך מארצך וממולדתך, ולא השיב דבר להקב״ה לומר לו מה בין נשב כאן מה בין לילך לעיר אחרת, למה שמי שהוא מפנה מבית לבית מיצר, אין צריך לומר מעיר לעיר, ולא עיכב אלא מיד עשה כל מה שאמר לו שנאמר וילך אברם כאשר דבר אליו ה׳, שמא הפסיד, כשבאו המלכים לא נפלו לפניו, שנאמר ויחלק עליהם לילה, ואף כשאמר לו קח נא את בנך את יחידך (שם כ״ב) היה לו להשיב ולא השיב, לומר אתמול אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע, הריני מקריבו מהיכן אתה מברכני? - ולא השיבו, אלא מיד עשה כל מה שאמר לו הקב״ה, שנאמר וישכם אברהם בבקר ויחבוש את חמורו. ואף הקב״ה עשה מה שהבטיחו ואעשך לגוי גדול, וכן עשה לו, ואברהם היו יהיה לגוי גדול, וכן הוא אומר וה׳ ברך את אברהם בכל (שם כ״ד). ואף משה כך אמר לישראל, מבקשים אתם שיהא הקב״ה עמכם, תפסו תמימות של אברהם, שהתמימות יפה לפני הקב״ה שנאמר תמים תהיה עם ה׳ אלהיך (דברים י״ח:י״ג), כמו שהוא תמים שנאמר הצור תמים פעלו (שם ל״ב), ותורתו תמימה שנאמר תורת ה׳ תמימה (תהילים י״ט:ח׳), אף דוד פתח וקילס אשרי תמימי דרך, ובסוף אלפא ביתא הוא אומר תעיתי כשה אובד בקש עבדך. כשם שהשה תמים אף אני בתמימות עשיתי. דבר אחר, למה בסוף המזמורים אמר תעיתי כשה אובד בקש עבדך? אמר ר׳ יהודה הלוי בר שלום בשם ר׳ חגי בר אלעזר, בנוהג שבעולם כבש שהוא אובד מן הצאן, וכן שור שהוא אובד מן המרעה מי מבקש את מי, הכבש לרועה או הרועה לכבש? הוי אומר הרועה את הכבש. כך אמר דוד לפני הקב״ה, רבש״ע בקש אותנו ככבש הזה, כמה שאמרת ע״י שמואל הנביא בִּקֵּשׁ ה׳ לוֹ אִישׁ כִּלְבָבוֹ (שמואל א י״ג:י״ד), בחנני ה׳ ונסני בתום שעשיתי, תעיתי כשה אובד בקש עבדך שאני תמים כשה, שנאמר שה תמים.

זֹאת קוֹמָתֵךְ דָּמְתָה לְתָמָר, רַבִּי חוֹנְיָא בְּשֵׁם רַבִּי דוֹסָא בַּר טֵבֵת שְׁנֵי יְצָרִים בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ, יֵצֶר עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְיֵצֶר זְנוּת, יֵצֶר עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים כְּבָר נֶעֱקַר, וְיֵצֶר זְנוּת הוּא קַיָּם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּל מִי שֶׁהוּא יָכוֹל לַעֲמֹד בַּזְּנוּת מַעֲלֶה אֲנִי עָלָיו כְּאִלּוּ עוֹמֵד בִּשְׁתֵּיהֶן. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה לְחַבָּר שֶׁהָיוּ לוֹ חֲכִינִים חָבַר אֶת הַגְּדוֹלָה וְהִנִּיחַ אֶת הַקְּטַנָּה, אָמַר כָּל מִי שֶׁהוּא יָכוֹל לַעֲמֹד בְּזוֹ מַעֲלִין עָלָיו כְּאִלּוּ עוֹמֵד בִּשְׁתֵּיהֶם, כָּךְ עָקַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יֵצֶר עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְהִנִּיחַ שֶׁל זְנוּת, אָמַר כָּל מִי שֶׁעוֹמֵד בְּיֵצֶר זְנוּת מַעֲלִין לוֹ כְּאִלּוּ עָמַד בִּשְׁתֵּיהֶן. אֵימָתַי נֶעֱקַר יֵצֶר עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, רַבִּי בַּנָּיָה אָמַר אֵלּוּ מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר, וְרַבָּנָן אָמְרֵי אֵלּוּ חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה, מֵיתִיבִין רַבָּנָן לְרַבִּי בַּנָּיָה וְכִי עַל יְדֵי יְחִידִי הָיָה נֶעֱקַר, מֵיתִיב רַבִּי בַּנָּיָה לְרַבָּנָן וְכִי מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר יְחִידִים הָיוּ, הֲדָא מְסַיְּיעָא לְרַבִּי בַּנָּיָה. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא וְרַבִּי מְיָאשָׁא וְרַבִּי יִרְמְיָה בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר כַּהֲנָא, כְּתִיב (אסתר ד, ג): שַׂק וָאֵפֶר יֻצַּע לָרַבִּים, רֻבָּן שֶׁל אוֹתוֹ הַדּוֹר צַדִּיקִים הָיוּ, וְדָא מְסַיְּיעָא לְרַבָּנָן, רַבִּי פִּנְחָס וְרַבִּי חִלְקִיָּה בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל כְּתִיב (יחזקאל ו, ט): וְזָכְרוּ פְּלִיטֵיכֶם אוֹתִי בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר נִשְׁבּוּ שָׁם וגו', פְּלִיטֵיכֶם אֵלּוּ חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה שֶׁהָיוּ פְּלֵטִים מִכִּבְשַׁן הָאֵשׁ, בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר שָׁבוּ שָׁם אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר נִשְׁבּוּ שָׁם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל (הושע יד, ט): אֶפְרַיִם מַה לִּי עוֹד לָעֲצַבִּים, מַה לִּי לְיִצְרָהּ שֶׁל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, אֲנִי עָנִיתִי, אֲנִי עֻנֵּיתִי לוֹ, לֹא אֲשׁוּרֶנּוּ, לֹא אָמַרְנוּ שִׁירָה לְפָנֶיךָ, הֱוֵי אוֹמֵר אֲנִי הוּא שֶׁכָּפַפְתִּי יִצְרָהּ שֶׁל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, אִם כֵּן לָמָּה בָּאוּ יִשְׂרָאֵל בְּסָפֵק בִּימֵי הָמָן, רַבָּנָן וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, רַבָּנָן אָמְרֵי עַל שֶׁעָבְדוּ יִשְׂרָאֵל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר עַל שֶׁאָכְלוּ מִתַּבְשִׁיל הַגּוֹיִם. אָמְרוּ לוֹ וַהֲלֹא לֹא אָכְלוּ סְעוּדָה אֶלָּא אַנְשֵׁי שׁוּשַׁן הַבִּירָה בִּלְבָד, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (אסתר א, ה): וּבִמְלוֹאת הַיָּמִים הָאֵלֶּה, אָמַר לָהֶם וַהֲלֹא כָּל יִשְׂרָאֵל עֲרֵבִין אִלֵּין בְּאִלֵּין, דִּכְתִיב (ויקרא כו, לז): וְכָשְׁלוּ אִישׁ בְּאָחִיו, אִישׁ בַּעֲווֹן אָחִיו, אָמַר לָהֶם אִם כְּדַעְתְּכֶם אַתֶּם חִיַּבְתֶּם אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל כְּלָיָה, דִּכְתִיב (שמות כב, יט): זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם, אָמְרוּ לוֹ אַף עַל פִּי כֵן לֹא עָבְדוּ אוֹתָהּ בְּכָל לִבָּם, שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ג, לג): כִּי לֹא עִנָּה מִלִּבּוֹ, אַף עַל פִּי כֵן (איכה ג, לג): וַיַּגֶּה בְּנֵי אִישׁ, הֶעֱמִיד עֲלֵיהֶם אָדָם קָשֶׁה בְּיוֹתֵר לְנַסּוֹתָן, זֶה נְבוּכַדְנֶצַּר, וְעָמַד וְהִגָּה אֶת מַכָּתָן. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר בִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת פָּעֲלוּ יִשְׂרָאֵל עִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בְּסִינַי פָּעֲלוּ בְּפִיהֶם וְלֹא פָּעֲלוּ בְּלִבָּם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עח, לו לז): וַיְפַתּוּהוּ בְּפִיהֶם וּבִלְשׁוֹנָם יְכַזְּבוּ לוֹ וְלִבָּם לֹא נָכוֹן עִמּוֹ. בְּבָבֶל פָּעֲלוּ בְּלִבָּם וְלֹא פָּעֲלוּ בְּפִיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי לֹא עִנָּה מִלִּבּוֹ, אַף עַל פִּי כֵן וַיַּגֶּה בְּנֵי אִישׁ, הֵבִיא עֲלֵיהֶם אִישׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר ז, ו): אִישׁ צַר וְאוֹיֵב הָמָן הָרָע הַזֶּה, וְהִגָּה אֶת מַכָּתָן, עַל דַּעַת רַבָּנָן עָבְדוּ יִשְׂרָאֵל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים בִּימֵי נְבוּכַדְנֶצַּר, עַל דַּעַת רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי לֹא עָבְדוּ יִשְׂרָאֵל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים בִּימֵי נְבוּכַדְנֶצַּר. עַל דַּעַת רַבָּנָן עָבְדוּ יִשְׂרָאֵל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, כֵּיצַד, נְבוּכַדְנֶצַּר הֶעֱמִיד צֶלֶם וְהִפְרִישׁ עֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה מִכָּל אֻמָּה וְאֻמָּה, וְעֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה מִכָּל יִשְׂרָאֵל. עַל דַּעַת רַבִּי שִׁמְעוֹן לֹא עָבְדוּ יִשְׂרָאֵל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, הָא כֵיצַד, נְבוּכַדְנֶצַּר הֶעֱמִיד צֶלֶם וְהִפְרִישׁ מִכָּל אֻמָּה וְאֻמָּה שְׁלשָׁה שְׁלשָׁה, וּשְׁלשָׁה מִכָּל יִשְׂרָאֵל, וַחֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה שֶׁהָיוּ הַשְּׁלשָׁה מִיִּשְׂרָאֵל עָמְדוּ וּמִחוּ עַל עַצְמָן וְלֹא עָבְדוּ עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, הָלְכוּ לָהֶם אֵצֶל דָּנִיֵּאל, אָמְרוּ לוֹ רַבֵּנוּ דָּנִיֵּאל נְבוּכַדְנֶצַּר הֶעֱמִיד צֶלֶם וְהִפְרִישׁ מִכָּל אֻמָּה וְאֻמָּה שְׁלשָׁה שְׁלשָׁה, וְלָנוּ הִפְרִישׁ מִכָּל יִשְׂרָאֵל מָה אַתָּה אוֹמֵר לָנוּ נִסְגּוֹד לֵיהּ אוֹ לֹא, אָמַר לָהֶם הִנֵּה הַנָּבִיא לִפְנֵיכֶם לְכוּ אֶצְלוֹ, הָלְכוּ לָהֶם מִיָּד אֵצֶל יְחֶזְקֵאל, אָמְרוּ לוֹ כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ לְדָנִיֵּאל נִסְגּוֹד לֵיהּ אוֹ לֹא, אָמַר לָהֶם כְּבָר מְקֻבָּל אֲנִי מִיְשַׁעְיָה רַבִּי (ישעיה כו, כ): חֲבִי כִמְעַט רֶגַע עַד יַעֲבָר זָעַם. אָמְרוּ לֵיהּ מָה אַתְּ בָּעֵי דִּיהוֹן אָמְרִין הָדֵין צַלְמָא סָגְדִין לֵיהּ כָּל אֻמַּיָא, אֲמַר לוֹן וּמָה אַתּוּן אָמְרִין, אֲמָרוּ לֵיהּ אֲנַן בָּעֵינַן נִתֵּן בֵּיהּ פְּגַם דְּנֶיהֱוֵי תַּמָּן וְלָא נִסְגּוֹד לֵיהּ, בְּגִין דִּיהוֹן אָמְרִין הָדֵין צַלְמָא כָּל אֻמַּיָּא סָגְדֵי לֵיהּ לְבַר מִיִּשְׂרָאֵל. אָמַר לָהֶם אִם כְּדַעְתְּכֶם הַמְתִּינוּ לִי עַד שֶׁאִמָּלֵךְ בַּגְּבוּרָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יחזקאל כ, א): בָּאוּ אֲנָשִׁים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל לִדְרשׁ אֶת ה' וַיֵּשְׁבוּ לְפָנָי, וּמִי הָיוּ, אֵלּוּ חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה, אָמַר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה מְבַקְשִׁים לִתֵּן נַפְשָׁם עַל קְדֻשַּׁת שְׁמֶךָ, מִתְקַיֵּם אַתְּ עֲלֵיהֶן אוֹ לֹא, אָמַר לוֹ אֵינִי מִתְקַיֵּם עֲלֵיהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יחזקאל כ, ג): בֶּן אָדָם דַּבֵּר אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וגו' הֲלִדְרשׁ אֹתִי אַתֶּם בָּאִים, מֵאַחַר שֶׁגְּרַמְתֶּם לִי לְהַחֲרִיב בֵּיתִי וְלִשְׂרֹף הֵיכָלִי וּלְהַגְּלוֹת בָּנַי לְבֵין הָאֻמּוֹת וְאַחַר כָּךְ אַתֶּם בָּאִים לְדָרְשֵׁנִי, (יחזקאל כ, ג): חַי אָנִי אִם אִדָּרֵשׁ לָכֶם. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בָּכָה יְחֶזְקֵאל וְקוֹנֵן וְהֵילִיל בְּעַצְמוֹ וְאָמַר וַי לְשׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל אָבְדָה שְׁאֵרִית יְהוּדָה, שֶׁלֹא נִשְׁתַּיֵּר מִיהוּדָה אֶלָּא אֵלּוּ בִּלְבָד, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל א, ו): וַיְהִי בָהֶם מִבְּנֵי יְהוּדָה דָּנִיֵּאל חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה, וְזוֹ תְּשׁוּבָה בָּאָה לָהֶם, וַהֲוָה בָּכֵי וְאָזֵיל, כֵּיוָן דַּאֲתָא אָמְרוּ לֵיהּ מָה אָמַר לָךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָמַר לָהֶם אֵינוֹ מִתְקַיֵּם עֲלֵיכֶם, אָמְרוּ לוֹ בֵּין מִתְקַיֵּם בֵּין שֶׁאֵין מִתְקַיֵּם אָנוּ נוֹתְנִין נַפְשׁוֹתֵינוּ עַל קְדֻשַּׁת שְׁמוֹ, תֵּדַע לְךָ שֶׁהוּא כֵן, שֶׁעַד שֶׁלֹא בָּאוּ אֵצֶל יְחֶזְקֵאל מָה אָמְרוּ לוֹ לִנְבוּכַדְנֶצַּר (דניאל ג, טז יז): לָא חַשְׁחִין אֲנַחְנָא עַל דְּנָה פִּתְגָם לַהֲתָבוּתָךְ הֵן אִיתַי אֱלָהָנָא דִּי אֲנַחְנָא פָלְחִין יָכִל לְשֵׁיזָבוּתַנָא. לְאַחַר שֶׁבָּאוּ אֶל יְחֶזְקֵאל וְשָׁמְעוּ הַתְּשׁוּבָה, אָמְרוּ לִנְבוּכַדְנֶצַּר (דניאל ג, יח): וְהֵן לָא יְדִיעַ לֶהֱוֵא לָךְ מַלְכָּא, בֵּין מַצִּיל בֵּין לֹא מַצִּיל יְדִיעַ לֶהֱוֵא לָךְ מַלְכָּא דִּי לֵאלָהָךְ לָא אִיתָנָא פָלְחִין וּלְצֶלֶם דַּהֲבָא דִּי הֲקֵימְתָּ לָא נִסְגֻּד. מִן דְּנָפְקִין מִן גַּבֵּיהּ דִּיחֶזְקֵאל נִגְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר לוֹ יְחֶזְקֵאל מָה אַתְּ סָבוּר שֶׁאֵינִי מִתְקַיֵּם עֲלֵיהֶם, מִתְקַיֵּם אֲנִי עֲלֵיהֶם בְּוַדַּאי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יחזקאל לו, לז): כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים עוֹד זֹאת אִדָּרֵשׁ לְבֵית יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא שְׁבִיק לְהוֹן וְלָא תֵימַר לְהוֹן מִידֵי, אֶשְׁבּוֹק לְהוֹן מְהַלְּכִין עַל תֻּמָּם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי י, ט): הוֹלֵךְ בַּתֹּם יֵלֶךְ בֶּטַח וגו', מֶה עָשׂוּ הָלְכוּ וּפִזְּרוּ עַצְמָן בֵּין הָאֻכְלוּסִין וַהֲווֹן אָמְרִין וְהֵן לָא מַצִּיל יְדִיעַ לֶהֱוֵא לָךְ, הֲדָא הִיא דִּבְרִיָּיתָא מִשְׁתַּבְּעִין וְאָמְרִין בְּמַאן דַּאֲקִים עַלְמָא עַל תְּלָתָא עַמּוּדִים, אִית דְּאָמְרֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב אִינוּן, וְאִית דְּאָמְרִין אֵלּוּ הֵן חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה. זֹאת קוֹמָתֵךְ דָּמְתָה לְתָמָר, מַה תָּמָר נִגְזְרָה עָלֶיהָ שְׂרֵפָה וְלֹא נִשְׂרְפָה, אַף אֵלּוּ נִגְזַר עֲלֵיהֶם שְׂרֵפָה וְלֹא נִשְׂרְפוּ, כֵּיצַד נַעֲשָׂה לָהֶם הָאוּר, רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נְחֶמְיָה, רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר כְּמִין טַלְנָס, וְרַבִּי שְׁמוּאֵל אָמַר כְּמִין אָוְקֵיי.