תנ"ך ופרשנות
תנ"ך ופרשנות

מדרש על משלי 11:29

מדרש לקח טוב

פס'. דבר אל בני ישראל לאמר. להזהיר את ישראל בכל דור ודור להיות דורשין בכל דור ודור בהלכות המועדים בכל שנה ושנה. בחדש השביעי. הוא תשרי שביעי לניסן. יהיה לכם שבתון זכרון. רבי אליעזר אומר שבתון זה קדושת היום, זכרון. אלו הזכרונות. תרועה. אלו השופרות. מקרא קדש. קדשהו מכל מקום שהוא זקוק לומר זכרונות צריך לומר מלכיות לפני הזכרונות שנאמר והיו לכם לזכרון לפני אלהיכם אני ה' אלהיכם. כיצד סדר התקיעות אומר אבות וגבורות וקדושת השם וכולל מלכיות עמהם ותוקע זכרונות ותוקע שופרות ותוקע ואומר עבודה והודאה וברכת כהנים ומנין שהתרועה הזאת כשופר שנא' (ויקרא כ״ה:ח׳-ט׳) והעברת שופר תרועה מה להלן בשופר. אף כאן תרועה בשופר. ושלשה כתובין הן, והעברת שופר תרועה. זכרון תרועה. יום תרועה. ונלמדין זה מזה. מכאן אמרו סדר תקיעות שלש של שלש שלש כלומר שלש תרועות וכל א' פשוטה לפניה ולאחריה הרי שלש של שלש שלש. ומפני שאמיתת התרועה אנחנו למדין אותה מן התרגום שתרגם תרועה יבבא ונאמר (שופטים ה׳:כ״ח) בעד החלון נשקפה ותיבב. לפיכך נהגו ישראל לתקוע תשר"ת תש"ת תר"ת ג' פעמים כדאתקין ר' אבהו במסכת ראש השנה ואע"פ שיש תרועה בפה כמו (שמואל א י׳:כ״ד) ויריעו כל העם ויאמרו יחי המלך והואיל וכתיב והעברת שופר תרועה בענין היובל בחדש השביעי ביום הכפורים. אנו למדין כל תרועות של חודש השביעי שיהו בשופר וילמד סתום ממפורש והוא יסוד לזכרון על יום הכפורים להחזיר את ישראל בתשובה י' ימים קודם יום הכפורים ולהזכיר עקידת יצחק אבינו כדי שנזכר לפני אבינו שבשמים לטוב. שיעור השופר שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן טפח. כשם שתוקעין ומריעין מיושב כך תוקעים ומריעין מעומד. והלכה כרבן שמעון שאמר בחבר עיר כשהוא שומען שומען אפילו שלא על סדר ברכות. כלומר בשעה ששליח צבור יורד ואין צריך לתקוע בשעת תפלת לחש. ומה שנהגו לתקוע בלחש על אלה המצות ועל כיוצא בהם. ועל כאלה שלא בתורה שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך. שהם קבלה בישראל דור אחר דור היאך היו ישראל נוהגין בתקיעות השופר ובנענוע הלולב ובשחיטה ובבדיקה ובניקוי הבשר ובתיקון שטרות ובחליצה ויבומין וגטין וציצית ומזוזות ותפלין ותפלה. ועל עופות שלא כתובין שמן בתורה ואנחנו אוכלין אותן כל אלה קבלה הן בישראל שלא נחלקו חכמי ישראל עליהן ומי שאינו חס על כבוד קונו ורוצה לדבר תהפוכות הרי הוא חומס נפשו ועליו נאמר (משלי י״א:כ״ט) עוכר ביתו ינחל רוח. ואומר (שם כח) גוזל אביו ואמו וגו' חבר הוא לאיש משחית חבר הוא לירבעם בן נבט שהשחית את ישראל. ואין אלו המצות ממצות אנשים מלומדה אלא קבלה ממשה רבינו מפי הגבורה שאין לסור מהן ימין ושמאל שהרי חכמים הראשונים מסרום לחכמים האחרונים. רבי דוסא ראה את חגי הנביא ואמר מעיד אני עלי שמים וארץ וכו'. כדאיתא במסכת יבמות. והקרבתם אשה לה'. כענין האמור בחומש הפקודים:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
פסוק קודםפרק מלאפסוק הבא