פירוש על משלי 11:29

עוכר ביתו ינחל רוח. אדם עצל שינחל רוח תמיד ואינו יגע בתורה ולא במלאכה סוף עוכר את בני ביתו שאין להם מה לאכול:

עוכר ביתו. מי שהוא משחית ביתו ר''ל כגון בנין הגוף ואיבריו וכחותיו הנפשיות עד שלא ישתמש בהם לתועלות המכוון בהם הנה ינחל רוח והבל כי אין בו תועלת ותחת מונעו עצמו מלעבוד שכלו במכוון בו ישוב עבד לזולתו ר''ל שכבר יהיה האויל עבד לחכם לב או ירצה במלת עבד שם מקרה והרצון בו שיגיעת האויל אשר עבד בו יהיה לחכם לב כאמרו יכין וצדיק ילבש:

ואמר שכ"כ ישכרהו עשרו כי גם כי יתרושש לא תסור מעליו גסות הרוח שקנה בו כי אחר אשר עכר ביתו בבטחו בעשרו לא יכנע עדיין תחת צדיקים כי אם עודנו מחזיק בגאותו באופן לא נשאר לו לנחלה רק גסות הרוח באמרו הלהם תדמיוני ואשוה ואני הייתי בעל הון רב ואלה אך דלים היו כי גם שנאבד הזהב הלא נשאר הכבוד וזהו עוכר ביתו ינחל רוח וכן ינחל רוח עבד שהוא אויל שתארו לבזות חכמה כד"א חכמה ומוסר אוילים בזו שבהיותו עבד לחכם לב לא יקנה החכמה ממנו וינחיל רוח מתגאה על הזולת באמרו הלא שמשתי חכם גדול ומי כמוני חשוב ונחמד נמצא כי ריק היא מחכמה ומוסר כי אויל הוא בוזה אותם ונשאר לו הגסות רוח כי כמקרה עוכר ביתו הנזכר גם הוא יקרנו. או ואמר כי אחר שבוטח בעשרו הוא יפול והצדיקים יפרחו אז האיש ההוא שבטח בעשרו ועתה ינחל רוח כי ריקה נפשו אז יכנע ויעשה עבד האויל ההוא לחכם לב הרואה את הנולד ללמוד ממנו בל יקרנו עוד כדבר הרע ההוא או דומה לו מהמתרגשים: