מדרש על משלי 12:21

ואמר רבי יוחנן משום ר״ש בן יוחאי מותר להתגרות ברשעים בעולם הזה שנאמר (משלי כח ד) עוזבי תורה יהללו רשע ושומרי תורה יתגרו בם. תניא נמי הכי רבי דוסתאי בר מתון אומר מותר להתגרות ברשעים בעולם הזה שנאמר עוזבי תורה יהללו רשע ואם לחשך אדם לומר והכתיב (תהלים לז א) לדוד אל תתחר במרעים אמור לו מי שלבו נוקפו אומר כן אלא אל תתחר במרעים להיות כמרעים ואל תקנא בעושה עולה להיות כעושה עולה ואומר (משלי כג יז) אל יקנא לבך בחטאים כי אם ביראת ה׳ כל היום. איני והא אמר רבי יצחק אם ראית רשע שהשעה משחקת לו אל תתגרה בו שנאמר (תהלים י ה) יחילו דרכיו בכל עת. ולא עוד אלא שזוכה בדין שנאמר (שם) מרום משפטיך מנגדו. ולא עוד אלא שרואה בצריו שנאמר (שם) כל צורריו יפיח בהם. לא קשיא הא במילי דידיה הא במילי דשמיא. ואי בעית אימא הא והא במילי דישמיא ולא קשיא הא ברשע שהשעה משחקת לו הא ברשע שאין השעה משחקת לו. ואי בעית אימא הא והא ברשע שהשעה משחקת לו ולא קשיא הא בצדיק גמור הא בצדיק שאינו גמור דאמר רב הונא מאי דכתיב (חבקוק א יג) למה תביט בוגדים תחריש כבלע רשע צדיק ממנו. וכי רשע בולע צדיק והכתיב (תהלים לז לג) ה׳ לא יעזבנו בידו וכתיב (משלי יב כא) לא יאונה לצדיק כל און אלא צדיק ממנו בולע צדיק גמור אינו בולע. ואיב״א שעה משחקת לו שאני:

(דף נט) אמר רב יהודה האי מאן דאכל תלתא תקלי חלתית אליבא ריקנא משתלח משכיה א״ר אבהו בדידי הוה עובדא ואכלי חד תקלא חלתיתא ואי לא דיתבי במיא משתלח משכאי וקיימתי בעצמי (קהלת ז יב) החכמה תחיה בעליה. ההוא בר טביא דאתי לבי ריש גלותא דהוה מפסק כרען בתרייתא בדקיה רב בצומת הגידין ואכשריה סבר למיכל מיניה באומצא א״ל שמואל לא חייש מר לנקורי א״ל מאי תקנתיה ניתביה בתנורא דאיהו בדיק נפשיה אותביה נפל תילחי תילחי קרי שמואל עליה דרב (משלי יב כא) לא יאונה לצדיק כל און קרי רב עליה דשמואל (דניאל ד ו) כל רז לא אנס לך:

יח אָמַר רַב יְהוּדָה: הַאי מַאן דְּאָכַל תְּלַת תַּקְלֵי חִלְתִּית אַלִיבָּא רֵיקָנָא, מִשְׁתַּלֵּחַ מַשְׁכֵיהּ. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ: בְּדִידִי הֲוָה עוּבְדָא, וְאַכְלִי חַד תִּקְלָא חִלְתִּית, וְאִי לָא דְּיַתְבִי בְּמַיָּא, מִשְׁתַּלֵּחַ מַשְׁכָאִי, וְקִיַּמְתִּי בְּעַצְמִי: (קהלת ז׳:י״ב) "הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ". הַהוּא בַּר טַבְיָא דְּאַתִּי לְבֵי רֵישׁ גָּלוּתָא, דַּהֲוָה מִפְסְקָן כַּרְעָן בַּתְרַיְתָא, בַּדְקֵיהּ רַב בְּצֹמֶת הַגִּידִין וְאַכְשְׁרֵיהּ. סָבַר לְמֵיכַל מִינֵיהּ בְּאוּמְצָא, אָמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל: לָא חַיִשׁ מַר לְנִקּוּרִי? אָמַר לֵיהּ: מַאי תַּקַּנְתֵּיהּ? נֵיתְבֵיהּ בְּתַנּוּרָא, דְּאִיהוּ בָּדִיק נַפְשֵׁיהּ, אוֹתְבֵיהּ, נָפַל תִּילְחֵי תִּילְחֵי. קָרִי שְׁמוּאֵל עֲלֵיהּ דְּרַב: (משלי י״ב:כ״א) "לֹא יְאֻנֶּה לַצַּדִּיק כָּל אָוֶן". קָרִי רַב עֲלֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל: (דניאל ד׳:ו׳) "וְכָל רָז לָא אָנֵס לָךְ".