מדרש על משלי 13:25
פסיקתא דרב כהנא
[ב] צדיק אוכל לשובע נפשו (משלי יג:כה), זה אליעז' עבדו של אבינו אברהם שנא' הגמיאיני נא מעט מים מכדך (בראשית כד:יז), גמייה אחת. ובטן רשעים תחסר (משלי שם), זה עשו הרשע שאמר לאבינו יעקב הלעיטני נא מן האדם האדם הזה כי עיף אנכי (בראשית כה:ל). א"ר יצחק בר' זעירא פער פיו אותו הרשע כגמל וא' אנא פתח פומי והויי משלח ואזיל, כהיי דתנינן תמן אין אובסין את הגמל ולא דורסין אבל מלעיטין. ד"א צדיק אוכל לשובע נפשו (משלי יג:כה), זו רות המואביה דכת' בה ותאכל ותשבע ותותר (רות ב:יד). א"ר יצחק את שמע מינה תרתיי, או ברכה שרת בידו של צדיק, או ברכה שרת במעיה של צדקת, אלא ממה דכת' ותאכל ותשבע ותותר (שם), נראין דברים שהברכה שרת במעיה של צדקת. ובטן רשעים תחסר (משלי יג:כה), אילו אומו'. א"ר מאיר שאלני דוסתי מכוכבא אמ' לי ומה הוא בטן רשעים תחסר (שם), אמרתי לו, גוי אחד היה בעירנו ועשה סעודה לכל זקני העיר וזימנני עמהם, והביא לפנינו מכל מה שברא הקב"ה מששת ימי בראשית ולא היה שולחנו חסר אלא אגוזי פרך בלבד. מה עשה, נטל את הטבלה מלפנינו שהיתה יפה בששה ככר כסף, ושברה. אמרתי לו מפני מה עשיתה כן, א' לי רבי, אתם אומרים העולם הזה שלנו והעולם הבא שלכם, אם אין אנו אוכלין עכשיו אימתי אנו אוכלין, וקרית עילוי ובטן רשעים תחסר (שם). ד"א צדיק אוכל לשובע נפשו (שם), זה חזקיה מלך יהוד', אמרו עליו על חזקיה מלך יהודה שתי אגודות של ירק וליטרא אחת של בשר היו מעלים לפניו בכל יום, והיו ישר' מליזים אחריו ואומ' זה מלך, ומשוש את רצין ובן רמליהו (ישעיה ח:ו), ראויה מלכותיה לרצין ובן רמליהו. הד"ה דכת' יען כי מאס העם הזה את מי השילוח ההולכים לאט (שם). מהו לאט, בר קפרא א' חיזרנו על כל המקרא ולא מצינו מקום ששמו לאט, אלא זה חזקיהו מלך יהוד' שהיה מטהר את ישר' במקוה של ארבעים סאה, מיניין לאט. אמ' להם הקב"ה אוכלים אתון בעיי, ולכן הנה י"י מעלה עליהם את מי הנהר וג' (שם ח:ז). ובטן רשעים תחסר (משלי יג:כה), זה מישע, ומישע מלך מואב היה נוקד (מלכים ב' ג:ד), מהו נוקד, רעי, והשיב למלך ישראל מאה אלף כרים ומאה אלף אילים צמר (שם). מהו אילים צמר, ר' אבא בר כהנא אמ' פרובטא. ד"א צדיק אוכל לשובע נפשו (משלי ג כה), אילו מלכי ישר' ומלכי בית דוד. ובטן רשעים תחסר (שם), אילו מלכי מזרח. ר' יודן ור' חונה. ר' יודן אמ' מאה צאן היה עולה לכל אחד ואחד בכל יום. ור' חונה אמ' אלף צאן היה עולה לכל אחד ואחד בכל יום. ד"א צדיק אוכל לשובע נפשו (שם), זה הקב"ה. אמ' הקב"ה לישר', בניי מכל קרבנות שאתם מקריבים לפניי כלום אני נהנה מכם אלא הריח, ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי במועדו (במדבר כח:ב).
Ask RabbiBookmarkShareCopy
מדרש תנחומא
תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: צַדִּיק אוֹכֵל לְשׂבַע נַפְשׁוֹ (משלי יג, כה). זֶה אֱלִיעֶזֶר, שֶׁאָמַר לְרִבְקָה, הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט מַיִם (בראשית כד, יז), כְּדֵי גְּמִיאָה. וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסַר (משלי יג, כה), זֶה עֵשָׂו, שֶׁאָמַר לְיַעֲקֹב, הִלְעִיטֵנִי נָא (בראשית כה, ל). אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר זְעִירָא, פָּעַר פִּיו כְּגָמָל, וְאָמַר, אֶפְתַּח פִּי וְאַתָּה מַכְנִיס. הַתָּם תָּנִינָן, אֵין אוֹבְסִין אֶת הַגָּמָל וְאֵין דּוֹרְסִין, אֲבָל מַלְעִיטִין. דָּבָר אַחֵר, צַדִּיק אוֹכֵל לְשׂבַע נַפְשׁוֹ, זוֹ רוּת הַמּוֹאָבִיָּה, שֶׁכָּתוּב בָּהּ, וַתֹּאכַל וַתִּשְׂבַּע וַתּוֹתָר (רות ב, יד), שֶׁהַבְּרָכָה שָׁרְתָה בְּפִיהָ שֶׁל אוֹתָהּ צַדֶּקֶת. וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסַר, אֵלּוּ הַגּוֹיִם. מַעֲשֶׂה בְּגוֹי אֶחָד שֶׁעָשָׂה סְעוּדָה לְכָל בְּנֵי עִירוֹ. אָמַר רַבִּי דּוֹסְתַּאי, אוֹתִי זִמֵּן לְאוֹתוֹ סְעוּדָה עִם כָּל בְּנֵי עִירוֹ, וְלֹא הָיָה שֻׁלְחָנוֹ חָסֵר מִכָּל מַטְעַמִּים שֶׁבָּעוֹלָם אֶלָּא אֱגוֹזֵי פֶּרֶךְ בִּלְבַד. מֶה עָשָׂה. נָטַל אֶת הַטַּבְלָה מִלְּפָנֵינוּ שֶׁהָיְתָה יָפָה יוֹתֵר מִשִּׁשָּׁה כִּכְּרֵי כֶּסֶף, וּשְׁבָרָהּ, אָמַרְתִּי לוֹ, מִפְּנֵי מָה עָשִׂיתָ כָּךְ. אָמַר לִי, אַתֶּם אוֹמְרִים: שֶׁהָעוֹלָם הַזֶּה שֶׁלָּנוּ, וְהָעוֹלָם הַבָּא שֶׁלָּכֶם. אִם אֵין אָנוּ אוֹכְלִין עַכְשָׁו, אֵימָתַי אָנוּ אוֹכְלִין. קָרָאתִי עָלָיו, וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסַר. וְאָמַרְתָּ לָהֶם זֶה הָאִשֶּׁה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַה' כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה תְּמִימִם שְׁנַיִם. לֹא שְׁנֵיהֶם בְּבַת אַחַת אֶלָּא, אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַּבֹּקֶר וְאֶת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבַּיִם. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִמּוֹן, מֵעוֹלָם לֹא לָן אָדָם בִּירוּשָׁלַיִם וּבְיָדוֹ עָוֹן. כֵּיצַד, תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר מְכַפֵּר עַל עֲוֹנוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ בַּלַּיְלָה. תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם מְכַפֵּר עַל עֲוֹנוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ בַּיּוֹם. מִכָּל מָקוֹם לֹא לָן אָדָם בִּירוּשָׁלַיִם וּבְיָדוֹ עָוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: צֶדֶק יָלִין בָּהּ (ישעיה א, כא). אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, בָּעוֹלָם הַזֶּה, אַתֶּם מַקְרִיבִים לְפָנַי לֶחֶם הַפָּנִים. לָעוֹלָם הַבָּא, אֲנִי אֶעֱרֹךְ לָכֶם שֻׁלְחָן גָּדוֹל וְיִהְיוּ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה רוֹאִין וּבוֹשִׁין, שֶׁנֶּאֱמַר: תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צוֹרְרַי וְגוֹ' (תהלים כג, ה). וְכֵן הוּא אוֹמֵר, הִנֵּה עֲבָדַי יֹאכְלוּ וְגוֹ' (ישעיה סה, יג).
Ask RabbiBookmarkShareCopy
מדרש משלי
(משלי יג כה): "צדיק אוכל לשובע נפשו" - זה הממלא נפשו מדברי תורה. "ובטן רשעים תחסר" - זה שאין בו דברי תורה. ד"א "צדיק אוכל לשובע נפשו" - שאם למד אדם בבחרותו, לא יעזוב בימי זקנותו, אלא כל ימיו ימלא נפשו מדברי תורה. "ובטן רשעים תחסר" - שאם למד אדם תורה בנערותו ושכחה, אם אינו מחזירה, הקב"ה מחסרו מטובה של גן עדן לעתיד לבוא, ואומר לו 'הואיל וחיסרת נפשך מדברי תורה בעולם הזה, אף אני מחסירך מן הטובה שצפנתי לצדיקים לעתיד לבוא', שנאמר (תהלים לא כ): "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, פעלת לחוסים בך נגד בני אדם", "בינם לבינם" אינו אומר כאן, אלא "נגד בני אדם", נגד כל בני העולם. רבי יוחנן אומר: לא כן, אלא מראין לעין מה שיכולה לראות, ומשמיעין לאוזן מה שיכולה לשמוע, אבל מה שהתקין לצדיקים לעתיד לבוא, לא עין יכולה לראות ולא אוזן יכולה לשמוע, שנאמר (ישעיהו סד ג): "עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו". ד"א "צדיק אוכל לשובע נפשו" - זה אליעזר עבד אברהם, שאמר לאמנו רבקה (בראשית כד יז): "הגמיאיני נא מעט מים מכדך", גמיאה אחת; "ובטן רשעים תחסר" - זה עשו הרשע, שאמר ליעקב (בראשית כה ל): "הלעיטני נא מן האדום האדום הזה", פער פיו אותו רשע כגמל, ואמר "אנא, פתחי לפומי ותהא משלח ואזיל", כהדא דתנינן תמן (משנה שבת כד ג): "אין אובסין את הגמל ולא דורסין אבל מלעיטין". ד"א "צדיק אוכל לשובע נפשו" - זו רות המואביה, דכתיב בה (רות ב יד): "ותאכל ותשבע ותותר", את שמעת מינה תרתין: או ברכה שרתה בידו של צדיק, או ברכה שרת במעיה של אותה צדקת, אבל ממה דכתיב "ותאכל ותשבע ותותר" נראין דברים שברכה שרת במעיה של אותה צדקת. "ובטן רשעים תחסר" - אלו אומות העולם. אמר רבי מאיר: שאלני רבי דוסתאי מבי ישבב: מהו "ובטן רשעים תחסר"? אמרתי לו: גוי אחד היה בעירנו, ועשה סעודה לכל בני העיר, וזמנני עמהם, והביאו לפנינו מכל מה שברא הקב"ה בעולמו בששת ימי בראשית, ולא היה שולחנו חסר אלא אגוזי פרך בלבד, מה עשה? נטל את הטבלא מלפניהם, שהיתה שווה שישה כיכרי זהב, ושברה. אמרתי לו: למה עשית כן? אמר לי: אתם אומרים העולם הזה שלנו, והעולם הבא שלהם, אם אין אנו אוכלים עכשיו אימתי אנו אוכלין?! וקריתי עליו "ובטן רשעים תחסר". ד"א "צדיק אוכל לשובע נפשו" - זה חזקיהו מלך יהודה, שהיה אוכל שתי אגודות של ירק, וליטרא אחת של בשר היו מעלין לפניו בכל יום, והיו ישראל מליזין אחריו ואומרין 'זה מלך?! ורצין בן רמליהו מלך, ומלכות ראויה לרצין בן רמליהו', הה"ד (ישעיהו ח ו): "יען כי מאס העם הזה את מי השילוח ההולכים לאט, ומשוש את רצין ובן רמליהו", מהו "לאט"? אלא, זה חזקיה מלך יהודה, שהיה מטהר את ישראל במקוה של ארבעים סאה, מניין לא"ט. אמר להם הקב"ה: אתם אוכלים ושבעים, (ישעיהו ח ז): "ולכן הנה ד' מעלה עליהם את מי הנהר העצומים והרבים". "ובטן רשעים תחסר" - זה מישע מלך מואב, שהיה נוקד, שנאמר (מלכים ב ג ד): "ומישע מלך מואב היה נוקד", מהו נוקד - רועה. ד"א "צדיק אוכל לשובע נפשו" - זה הקב"ה, אמר לישראל: בניי, מכל הקרבנות שאתם מקריבים לפניי, כלום אני נהנה מהם אלא הריח? שנאמר (במדבר כח ב): "ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי במועדו"; "ובטן רשעים תחסר" - אלו אומות העולם, שהן נחסרים מן הטובה הצפונה לצדיקים, שנאמר (ישעיהו סה ג): "הנה, עבדיי יאכלו ואתם תרעבו".
Ask RabbiBookmarkShareCopy