מדרש על משלי 14:2

(משלי יד א): "חכמות נשים בנתה ביתה" - זו יוכבד, שהעמידה שלושה צדיקים, משה ואהרן ומרים, ושלושתם זכו לשמש את ישראל: משה על המן, אהרן על ענני כבוד, ומרים על הבאר, ושלושתם היו נביאים: משה מנין - שנאמר (דברים לד י): "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה"; אהרן מנין - שנאמר (שמות ז א): "ואהרן אחיך יהיה נביאך"; מרים מנין - שנאמר (שמות טז כ): "ותקח מרים הנביאה אחות אהרן". אמר רב הונא: מה נבואה נתנבאה? אמרה לאביה: עתידה אמי לילד בן שמושיע את ישראל, וכיוון שנולד נתמלא הבית שלו אורה, עמד אביה ונשקה על ראשה, אמר לה: בתי, נתקיימה נבואתך! וכיוון שהשליכוהו ליאור, עמדה אמה וטפחה על ראשה, אמרה לה: היכן נבואתך? ועדיין היא מתחזקת בנבואתה, שנאמר (שמות ב ד): "ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו": ואין יציבה אלא רוח הקודש, שנאמר (עמוס ט א): "ראיתי את ה' ניצב על המזבח", ואין אחותו אלא רוח הקודש, שנאמר (משלי ז ד): "אמור לחכמה אחותי את", ואין מרחוק אלא רוח הקודש, שנאמר (ירמיהו לא ג): "מרחוק ה' נראה לי", ואין דעה אלא רוח הקודש, שנאמר (שמואל א ב ג): "כי אל דעות ה'", ואין מה אלא רוח הקודש, שנאמר (דברים י יב): "ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך", ואין יעשה אלא רוח הקודש, שנאמר (עמוס ג ז): "כי לא יעשה ה' אלהים דבר כי אם גלה סודו", ואין לו אלא רוח הקודש, שנאמר (שופטים ו כד): "ויקרא לו ה' שלום". אמר רבי אלעזר: כשם שאמר משה שירה, כך אמרה מרים: משה מנין - שנאמר (שמות טז א): "אז ישיר משה ובני ישראל", מרים מנין - שנאמר (שמות טז כא): "ותען להם מרים שירו לה'". "ואיוולת בידיה תהרסנו" - זו זרש הרשעה אשת המן הרשע. ד"א "חכמות נשים בנתה ביתה" - אמר רבי אבהו: כל מי שקנה לו חכמה בעולם הזה, יהא מובטח שקונה חכמה לעולם הבא. "ואיוולת בידיה תהרסנו" - כל מי שלא קנה חכמה בעולם הזה, יהא מובטח שקנה לו גיהנם לעתיד לבוא. ד"א "חכמות נשים בנתה ביתה" - מתוך שאדם נוהג ביראת שמים, הקב"ה נותן לו חכמה: (משלי יד ב): "הולך בישרו ירא ה', ונלוז דרכיו בוזהו" - מתוך שאדם זוכה ליראה, זוכה להאריך ימים, שנאמר: (משלי יד כז): "יראת ה' מקור חיים", בשעה שהוא מרחיק מן העבירה שלא יינקש ליום הדין, שנאמר "לסור ממוקשי מוות".