מדרש על משלי 14:1

טוביהו ברבי אליעזר ז״ל אומר (משלי י״ב:ב׳) טוב יפיק רצון מה'. שתפלתו היתה נשמעת לאלתר וכן הוא אומר (ישעיהו מ״ט:ח׳) בעת רצון עניתיך (משלי י״ב:ב׳) ואיש מזמות ירשיע. ונתחייב לרדת חיים שאולה. ירשיע כענין שנאמר (איוב ל״ד:י״ז) ואם צדיק כביר תרשיע. פירוש יחייבו ואומר (שם טו) ירשיעך פיך ולא אני. וכן כיוצא בהם ד״א ואיש מזמות ירשיע זה קרח. יועץ מזמות רשע והרשיע רבים עם עצמו שנא' ויקח קרח בן יצהר בן קהת וכו' ולמה נסמכה פרשת פורענות דקרח לפרשת ציצית שכיון שאמר משה לישראל (במדבר טז) ועשו להם ציצית. הלךואמר לאשתו ראי שחידש לנו משה מצוה אחרת לעשות ציצית על כנפי בגדינו ולתת על ציצית הכנף פתיל תכלת. אמרה לו הריני עושה לך טלית כולה של תכלת. לקחה והוליכה אצל משה רבינו אמר לו זאת חייבת בתכלת או לא אמר לו בית מלא ספרים צריך מזוזה. מיד התחיל לגנות שנא' ויקח קרח. שלקה מקח רע לעצמו. ד״א שלקח לבו בגאותו כענין שנאמר (איוב שם) מה יקחך לבך וגו'. אמרה לו אשתו מפני מה משה מלך ואהרן כהן גדול ובניו סגני כהונה גדולים ולך נתן עבודת משא בכתף שנא' (במדבר ג) ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו. ולא די זה אלא נתן עיניו בשער שלכם שנא' (שם ח) והעבירו תער על כל בשרם לכך נאמר ויקח קרח על שמו נקרא שעשה קרחה במשפחתו. בן יצהר. שהרתיח כל העם עליו כצהרים. בן קהת. שהקהה שיני מולידיו. בן לוי. שנעשה לויה לגיהנם אבל יעקב לא זכרה ר' שמואל בר רב יצחק אמר כבר בקש יעקב רחמים על עצמו ובטלה הימנו שנאמר (בראשית מ״ט:ו׳) בסודם אל תבא נפשי. אלו המרגלים. בקהלם אל תחד כבודי. אלו עדת קרח. ודתן שעבר על דת. ואבירם. שהאביר לבו שלא לעשות תשובה. ואון. שישב באנינות עד שמת. בן פלת. שנעשו לו פלאות שניצל מעדת קרח. בני ראובן. שראה והבין. אמר רב און בן פלת אשתו הצילתו. אמרה לו מה איכפת לך אי משה רב אתה תלמיד אי קרח רב אתה תלמיד א"ל ומה אעשה כבר נמניתי עמהם ואיני יכול לפרוש. אמרה לו אני אצילך השקתו יין וישן לו על המטה וישבה לה על פתח חצרה וסתרה את שערה והיתה סורקת את ראשה. אמרה כתיב כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' וכן היה שכיון שבא אחד מהם לשאול על און היה רואה את האשה פרועת ראש וחוזר לאחוריו בין כך ובין כך ניצל. ועליה אמר שלמה (משלי י״ד:א׳) חכמות נשים בנתה ביתה זו אשת און בן פלת. ואולת בידה תהרסנו. זו אשת קרח שהיסיתתו למרוד במשה. וכן מצאנו באדם הראשון שלקה על ידי אשתו. וכן מצאנו באחאב שהיסיתתו אשתו מיכן אמרו כל ההולך אחר עצת אשתו נופל לגיהנם. והני מילי בדברי תורה אבל במילי דעלמא אזיל. כדאמרי אינשי אתתך גוצא נחון ולחוש לה ליטול הימנה עצה. ד״א ויקח קרח לקח עמו אנשים רעים נותנים לו עצות רעות. א״ל ראה בני קהת עמרם ויצהר וחברון ועוזיאל, תינח עמרם גדול שבאחים זכו בניו לגדולה. מישאל ואלצפן מפני מה יהא נשיא על הלוים שנא' (במדבר ג׳:ל׳) ונשיא בית אב למשפחות הקהתי אליצפן בן עוזיאל מיד קנאוהו על משה, ע"א מתקנא על מתנות כהונה. אמר לא די שנטל את הכהונה ונתנה לאחיו אלא נתן להם מתנות כהונה. שנאמד בכורי כל אשר בארצם וגו'. כל חרם בישראל וגו'. כל חלב יצהר וכל חלב תירוש וגו'. ואפי' מעשר שני שניתן ללוים. אמר והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר. מיד הלך ולקח עמו חמשים ומאתים איש ועשה להם סעודה ושחט להם שחיטה גדולה. בא אלעזר ליטול מתנות ולא נתנו לו עד שבא אליהם וקמו מפניו וראיה לדבר שעל הכהנים נחלקו שנאמר ובקשתם גם כהונה. אבל היו עמהם קנאות אחרות כמו שדרשו רבותינו. וכן אמר שלמה (משלי י׳:י״ב) שנאה תעורר מדנים. ודתן ואבירם בני אליאב בן פלוא בן ראובן שנא' בפרשת פנחס (במדבר כ״ו:ה׳) (ויהיו בני) ראובן בכור ישראל לפלוא משפחת הפלואי. וכתיב ובני פלוא אליאב. (דברי הימים א ב׳:ח׳) ובני איתן עזריה. כמו (בראשית מ״ו:כ״ג) ובני דן חושים, והיו (בני) דתן ואבירם בני אליאב בן פלוא בן ראובן (ומה שאמר על דתן ואבירם בן טועה). אבל און בן פלת אי אפשר לומר שהוא פלוא. שכבר אמר ובני פלוא אליאב ולא אליאב ואון אחים אלא היה איש אחר זולת משפחת דתן ואבירם. אבל לפי שיצא מעצתם לא זכרו הכתוב במקום אחר שלא יהא לו גנאי שנתוועד עם מתי שוא והסתירה הב״ה המעשה והמשפחה שלו כמו שהסתיר את המקושש מפני המשפחה. ומי גרם לדתן ואבירם להתוועד עם קרח לפי שהיו שכנים להם דכתיב (במדבר ב׳:י׳) דגל מחנה ראובן תימנה. וכתיב (שם ג) משפחות בני קהת יחנו על ירך המשכן תימנה:

ודבורה אשה נביאה אשת לפידות היא שופטה את ישראל בעת ההיא (שופטים ד) וכי מה טיבה של דבורה שהיא היתה שופטת את ישראל בעת ההיא ומתנבאה עליהם והלא פנחס בן אלעזר היה בימים ההם מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ בין ישראל בין עכו"ם בין איש בין אשה בין עבד ובין שפחה הכל לפי המעשה שהוא עושה כך רוח הקודש שורה עליו כך אמרו בעלה של דבורה עם הארץ היה אמרה לו אשתו בא ואעשה לך פתילות והוליך אותם לבהמ"ק שבשילה מה אם יהיה חלקך בין אנשים כשרים שבהם ותזכה לעוה"ב והוא היה עושה פתילות עבות כדי שיהא אורן מרובה לפיכך נקרא שמו לפידות וכן אמרו ג' שמות יש לו ברק לפידות מיכאל ברק שפניו היה דומה לברק לפידות שהיה עושה לפידות עבות ומה שמו מיכאל שמו. הקב"ה בוחן לבות וכליות הוא ואמר הקב"ה לדבורה אתם כוונתם לשם שמים ועשיתם פתילות עבות כדי שיהא אורן מרובה גם אני ארבה אתכם בישראל וביהודה ובשנים עשר שבטי ישראל ומי גרם ללפידות שהיה חלקו בבני אדם כשרים וזכה לעוה"ב הוי אומר דבורה אשתו כך אמרו על דבורה אשת ברק ועל כיוצא בה הוא אומר חכמות נשים בנתה ביתה (משלי יד) כיוצא בדבר אתה אומר איזבל בת אתבעל מלך צידונים אשת אחאב כך אמרו בשעה ראשונה שנכנסה אצל אחאב למדה אותו דרך עבודה לע"א ועל ידה התמכר עצמו לע"א שנאמר (מלכים א כא) רק לא היה כאחאב אשר התמכר לעשות הרע בעיני ה' אשר הסתה אותו איזבל וגו' ובשביל מעשיה ומעשה בעלה נאבדו שניהם מן העוה"ז ומן העוה"ב ואבדו את בניהם עמהם משל למלך שהביא לו עבדו מנחה שבעים כדי שמן כיון ששמע ממנו דברים יתרים טרף אותם לפניו כך מי גרם לו לאחאב שנאבד מן העוה"ז ועוה"ב הוא ובניו הוי אומר איזבל אשתו ועליה ועל כיוצא בה הוא אומר (משלי ד) ואולת בידה תהרסנה ועליהן הוא אומר (תהלים לז) אל תתחר במצליח דרכו באיש עושה מזמות וגו' ועוד מעט ואין רשע וגו' ראיתי רשע עריץ וגו' ויעבור והנה איננו וגו' (נ"י צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו אחריו מהו אומר ה' לא יעזבנו בידו וגו' ה' ישחק לו). פעם אחת הייתי יושב בבית המדרש הגדול שבירושלים לפני החכמים אמרתי להם רבותי מה נשתנה עמדי שר צבא מלך ישראל מכל אשר היו לפניו שלא הושיבו מלך בן מלך עד שבא עמרי וישבו לו שלשה מלכים על כסאו אמרו לי לא שמענו אמרתי להם שכרו היה משום שויתר עיר גדולה בארץ ישראל כמו ירושלים שהיתה בדעתו שכשם שירושלים היא למלכי יהודה כך יהא שומרון למלכי ישראל שנאמר (מלכים א טז) ויקן עמרי את ההר שומרון מאת שמר בככרים כסף ויבן את ההר ויקרא את שם העיר אשר בנה על שם שמר אדוני ההר שומרון ואומר (יחזקאל כג) בן אדם שתים נשים בנות אם אחת היו וגו' ושמותן אהלה הגדולה ואהליבה אחותה וגו' ושמותן שמרון אהלה וירושלים אהליבה. שכרו על שויתר עיר גדולה בא"י לפיכך ישבו לו ג' מלכים על כסאו. אמרו עליו על עמרי שלא היה עשיר כמו אחאב מלך ישראל בנו מאתים ול"ב מלכים עבדו אותו ואצ"ל לבית השן שבנה כיון ששמע אחאב מן הבריות שבקשו אלו רל"ב מלכים למרוד בו שלח והביא בנו של כל אחד והושיבן תחת ידו בירושלים ובשומרון ואמרו חכמים כל אותן רל"ב בני מלכים עובדי ע"א היו וכיון שבאו לירושלים ולשומרון היו נעשים יראי שמים לאמיתן. ברוך המקום ברוך הוא שאין לפניו משוא פנים שכרן היה משום שהיו יראי שמים לאמיתן באתה להם לישראל תשועה גדולה על ידן שנאמר (מלכים א כ) ובן הדד מלך ארם קבץ את כל חילו ושלשים ושנים מלך אתו וסוס ורכב ויעל ויצר על שומרון וילחם בה וגו' והנה נביא אחד נגש אל אחאב מלך ישראל ויאמר כה אמר ה' הראית את כל ההמון הגדול הזה הנני נותנו בידך וגו' ויאמר אחאב במי ויאמר וגו' בנערי שרי המדינות וגו' ואומר (מלכים ב ג) ומישע מלך מואב היה נוקד והשיב למלך ישראל מאה אלף כרים ומאה אלף אילים צמר ויהי כמות אחאב ויפשע מלך מואב במלך ישראל נתקבצו עליו על מלך מואב שלשה מלכים יחד מלך ישראל ומלך יהודה ומלך אדום ויכו את מואב וינוסו מפניהם וגו' וירא מלך מואב כי חזק ממנו המלחמה וגו' ויקח את בנו הבכור וגו' ויעלהו עולה על החומה וכיון ששחט את בנו והעלהו עולה אמר רבש"ע אברהם העלה את בנו ע"ג המזבח ולא שחטו ואני אשחוט את בני ואעלהו עולה כליל לפניך שכל מה שתאמר אלי אעשה (נ"י שנאמר ויקח את בנו הבכור אשר ימלוך תחתיו) באותה שעה ירדו (שונאיהם של) ישראל ממדריגה עליונה למדריגה תחתונה שנאמר ויהיה קצף גדול על ישראל ויסעו מעליו וישבו לארץ וכיון שמת אחאב היו נערי שרי המדינות נפטרין כל אחד ואחד והלך לו לביתו. ברוך המקום ברוך הוא שמשלם לבני אדם לכל איש כדרכיו ומקיים עליהם במדה שאדם מודד בה מודדין לו לכך נאמר ודבורה אשה נביאה וגו' והיא יושבת תחת תומר דבורה בין הרמה ובין בית אל בהר אפרים ויעלו אליה בני ישראל למשפט אמרו חכמים כשם ששמואל היה יושב ברמה כך דבורה היתה יושבת ברמה (נ"י לכך נאמר) והיא יושבת תחת תומר אמרו חכמים שלא היו תלמידי חכמים בישראל בעת ההיא אלא כמלא (נ"י חצי) דקל בלבד לכך נאמר תחת תומר: ד"א והיא יושבת תחת תומר לפי שאין דרכה של אשה להתיחד בתוך הבית לכך דבורה הולכת ויושבת תחת צלו של דקל ומלמדת תורה ברבים לכך נאמר והיא יושבת תחת תומר ותשלח ותקרא לברק בן אבינעם מקדש נפתלי ותאמר אליו הלא צוה וגו' ולקחת עמך עשרת אלפים איש וגו'. מת"ל הלא צוה ה' אלא כך אמרה לו כתיב בתורה ודרשו השופטים היטב וגו' (דברים יט) ומה ענין שכתוב אחריו כי תצא למלחמה על אויביך וגו' לא תירא מהם כי ה' אלקיך עמך וגו' (דברים כ) וכי מה טיבה של דבורה אצל ברק והלא דבורה במקומה וברק במקומו אלא כך אמרו חכמים ברק היה משמש את הזקנים בחייו של יהושע וכן חזר ושמש לאחר מיתתו לפיכך הביא הקב"ה אותו ונתן אותו אצל דבורה באותה שעה הראוה לדבורה במה הקב"ה מושיע את ישראל מבין העכו"ם בבנים שהם משכימים ומעריבין לבית הכנסת ולבית המדרש ועוסקין בדברי תורה בכל יום תמיד ומה נשתנה זבולון ונפתלי מכל השבטים שבאת תשועה גדולה לישראל על ידן שנאמר (דברים ד) ולקחת עמך עשרת אלפים איש מבני נפתלי ומבני זבולון. כך אמרו חכמים נפתלי שמש את יעקב אבינו ויצא ממנו קורת רוח וזבולון שמש את יששכר ועל שעשה לו אכסניא ובשביל שבטח ברק באלקי ישראל והאמין בנבואתה של דבורה שנאמר ויאמר אליה ברק אם תלכי עמי והלכתי וגו' ותאמר הלוך אלך עמך וגו' לפיכך חלק לו בשירה עמה שנאמר ותשר דבורה וברק וגו'. ומה נשתנית יעל אשת חבר הקיני מכל הנשים כלן שבאת תשועה גדולה לישראל על ידה שנאמר ותקח יעל אשת חבר את יתד האהל וגו' ותתקע את היתד ברקתו וגו' והוא נרדם ויעף וימת. כך אמרו חכמים יעל אשה כשרה היתה ועושה רצון בעלה היתה. מכאן אמרו חכמים אין לך אשה כשרה בנשים אלא אשה שהיא עושה רצון בעלה: פעם אחת הייתי יושב בבית המדרש הגדול שבירושלים לפני החכמים ואמרתי להם רבותי עפר אני תחת רגליכם אומר לפניכם דבר אחד ואמרו לי אמור ואמרתי אבי שבשמים יהא שמך הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים ותהיה לך קורת רוח מישראל בכל מקומות מושבותם שכל הטובות (נ"י והנחמות) שאמרת לאדם לא אמרת אלא בחכמה ובינה ודעה והשכל שנאמר (בראשית א) ויאמר ה' אלקים לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו עזר להעמידו על רגליו ועזר להאיר עיניו. אמרו לי תן טעם לדבריך אמרתי להן אני נותן טעם לדברי ואמרתי להן רבותי חטין ושעורין עד שלא נעשו ולא נטחנו ברחים הם אינן כלום אלא עצים בלבד ואמרו לי הן ואמרתי להן אם נותנן אותם אדם לאשתו ותקנתן ועשאתן וטחנן ברחים והוציאה מהם את הפת פת יפה או שהיא עשתה לו מן בשר שמן או מן חלב שמן אכילות טובות שבעולם והוא אוכל וכן פשתן אינו כלום אלא עשבים ואמרו לי הן. ואמרתי להם אם נותן אדם פשתן לאשתו וארגה ממנו בגד ולא עוד אלא שמוציא ממנה פריה ורביה לעולם. ועוד כדי שלא ינאף ממקום למקום אלו ארבעה דברים שהאשה עושה לבעלה ואם הוא (נ"י כבר) נותן לה לחם ומאכילה. והלא לבהמה ולחיה ולעופות נותנין כל העולם מזונות. לכך נאמר אעשה לו עזר כנגדו עזר להעמידו על רגליו עזר להאיר עיניו. ועוד אמרתי לפניהם דבריו של הקב"ה עתיד הקב"ה לישב בבית הגדול שלו וצדיקי עולם יושבין לפניו ויאמר להם למי אתם משולים נשא אדם אשה טובה ומיופה הוא שמח בה. נשתנה יפיה אז מבקש לישא אחרת עליה אבל אתם אין אתם כן אהובים אתם לי מתחלה ועד סוף לעלם ולעלמי עלמיא שנאמר (הושע ג) ויאמר ה' אלי עוד לך אהב אשה אהובת ריע ומנאפת כאהבת ה' את בני ישראל והם פונים אל אלקים אחרים וגו' עד אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלקיהם וגו'. ואומר (ירמיה ג) הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר הישוב אליה עוד וגו' ואת זנית רעים רבים ושוב אלי נאם ה' וכי רעים הן לו ח"ו או ממש יש בהן ח"ו לשום ע"ז שכך נאמר רעים רבים אלא ישראל הן עשו אותן ע"ז כאלו הן רעים לו ח"ו ואעפ"כ הוא מעביר עונותיהן של ישראל ואינו משמר קנאה ונקמה עליהם בכל מקומות מושבותיהם ודברי תורה לא מנע מהם ועונותיהם הוא מעביר ראשון ראשון מכנגד פניו (נ"י שנאמר (ירמיה לח) כה אמר ה' אם ימדו שמים מלמעלה והיסורין ממרקין עונותיהם) ואין מעשיו כמעשיהם אם כן למי אתם משולים תלמוד לומר (דברים לג) ולאשר אמר ברוך מבנים אשר יהי רצוי אחיו וגו' וכימיך דבאך אמרו חכמים על בנותיו של אשר שהזקנה כבתולה והבתולה אין לה דמים שנאמר ברזל ונחושת מנעלך וכימיך דבאך ואומר אין כאל ישורון רוכב שמים בעזרך ובגאותו שחקים אשרי מי שלא בא לידי עבירה ולא לידי חטא ועון ולא יצא מן הדרך הטובה ואפילו הוא ישראל הוא ראוי להעלות עולה ע"ג המזבח כאלו הוא כ"ג שנאמר וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות וגו' (שמות כד) אבל זה ששם עצמו עצל מן העבירה ולא עושה את העבירה הרי הוא מזומן כמלאכי השרת שנאמר ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו.

וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת. לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ אוֹן. שֶׁכָּל יָמָיו בַּאֲנִינוּת הָיָה. בֶּן פֶּלֶת, שֶׁנַּעֲשׂוּ לוֹ נִפְלָאוֹת. אָמַר רַב, אוֹן בֶּן פֶּלֶת, אִשְׁתּוֹ הִצִּילַתּוּ. אָמְרָה לוֹ: מַה לִיךְ בַּהֲדֵין פְּלֻגְתָּא, אִי אַהֲרֹן כַּהֲנָא רַבָּא, אַתְּ תַּלְמִידָא. אִי קֹרַח יְהִי כַּהֲנָא רַבָּא, אַתְּ תַּלְמִידָא. אָמַר לָהּ: יְדַעְנָא דְּכֻלָּא כְּנִישְׂתָּא קַדִּישָׁא, דִּכְתִיב: כִּי כָּל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדוֹשִׁים. מַה עַבְדַּת. אַשְׁקִיתֵיהּ חַמְרָא וְאַרְוִיתֵיהּ וְאַגְנִיתֵיהּ בְּעַרְסִיתֵיהּ, וַהֲוָה יָתְבָא אַבָּבָא דְּבֵיתָא וּסְתַרְתֵיהּ לְמַזְיָהּ. כָּל מַאן דְּאָתָא בִּשְׁבִיל אוֹן בַּעֲלָהּ, חַזְיָהּ וַהֲדַר. אַדְהָכִי וְהָכִי אִיבְלָעִינְהוּ אַרְעָא. הַיְינוּ דִּכְתִיב: חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ (משלי יד, א), זוֹ אִשְׁתּוֹ שֶׁל אוֹן. וְאִוֶּלֶת בְּיָדֶיהָ תֶהֶרְסֶנּוּ (שם), זוֹ אִשְׁתּוֹ שֶׁל קֹרַח. וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה נְשִׂיאֵי עֵדָה, מְיֻחָדִין שֶׁבָּעֵדָה. קְרִאֵי מוֹעֵד, שֶׁיּוֹדְעִין לְעַבֵּר אֶת הַשָּׁנִים וְלִקְבֹּעַ אֶת הַחֳדָשִׁים וְהַתְּקוּפוֹת. אַנְשֵׁי שֵׁם, שֶׁהָיָה לָהֶם שֵׁם בַּכֹּל. וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו. מַה שָּׁמַע. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן, מְלַמֵּד, שֶׁחֲשָׁדוּהוּ בְּאֵשֶׁת אִישׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְקַנְּאוּ לְמֹשֶׁה בַּמַּחֲנֶה (תהלים קו, טז). אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַב, מְלַמֵּד, שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד קִנֵּא לְאִשְׁתּוֹ מִן מֹשֶׁה. וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיֵּלֵךְ אֶל דָּתָן וַאֲבִירָם. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, מִכָּאן שֶׁאֵין מַחְזִיקִין בַּמַּחֲלֹקֶת, אָמַר רַב, כָּל הַמַּחֲזִיק בַּמַּחֲלֹקֶת, עוֹבֵר בְּלַאו, הוּא שֶׁנֶּאֱמַר: וְלֹא יִהְיֶה כְּקֹרַח וְכַעֲדָתוֹ. רַב אַסִּי אָמַר, רָאוּי הוּא לְהִצְטָרֵעַ. כְּתִיב הָכָא, כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר ה' בְּיַד מֹשֶׁה לוֹ. וּכְתִיב הָתָם, וַיֹּאמֶר ה' לוֹ עוֹד הֲבֵא נָא יָדְךָ וְגוֹ' (שמות ד, ו). אָמַר רַב חִסְדָּא, כָּל הַחוֹלֵק עַל רַבּוֹ, כְּאִלּוּ חוֹלֵק עַל הַשְּׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּהַצֹּתָם עַל ה' (במדבר כו, ט). אָמַר רַב חֲמָא בַּר חֲנִינָא, כָּל הָעוֹשֶׂה מְרִיבָה עִם רַבּוֹ, כְּאִלּוּ עוֹשֶׂה מְרִיבָה עִם הַשְּׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: הֵמָּה מֵי מְרִיבָה אֲשֶׁר רָבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת ה' (שם כ, יג). אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר פַּפָּא, כָּל הַמִּתְרַעֵם עַל רַבּוֹ, כְּאִלּוּ מִתְרַעֵם עַל הַשְּׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: לֹא עָלֵינוּ תְּלוּנוֹתֵיכֶם כִּי עַל ה' (שמות טז, ח). אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ, כָּל הַמְּהַרְהֵר אַחֲרֵי רַבּוֹ, כְּאִלּוּ מְהַרְהֵר אַחֲרֵי הַשְּׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְדַבֵּר הָעָם בָּאֱלֹהִים וּבְמֹשֶׁה (במדבר כא, ה).