מדרש על משלי 14:23

כנגד מה אמר קהלת מקרא זה כנגד כל באי העולם שטובתו ורעתו של אדם אינה ברשותו ואינו יודע עד כמה טובתו ועד כמה רעתו ועתים לו לכל דבר ואין מי יתהלל ויאמר בחכמתי ניצלתי מכל רע או בצדקתי באה לי טובה אלא הכל ביד יוצרו אשר אין לפניו לא עולה ולא שכחה ולא משוא פנים ולא מקח שוחד. אדם הראשון בראו הקב"ה דמות נכבד בתחלה ויניחהו בגן עדן לסוף ויגרש את האדם קמו שני בניו קם איש על אחיו ויהרגהו. נח איש צדיק ברכו אלהים הצילו משטף ממות לאחר שש מאות שנה קלל גזעו. אברהם אבינו לעת זקנתו קבר את אשתו לא ראתה שרה אמנו בחופת יצחק בנה. יצחק אבינו שטם עשו בנו את יעקב בחייו והבריחו יצחק לחוצה לארץ, יעקב אבינו מכרו בניו יוסף אחיהם ויתאבל על בנו ימים רבים. אהרן ראה את אחיו מלך ואת עצמו כהן גדול ואת ארבעת בניו משוחים בשמן המשחה סיגני כהונה ואת נחשון אחי אשתו נשיא שבט מקריב קרבנו בראשון לכל השבטים ובו ביום מתו שני בניו לכך נאמר ביום טובה היה בטוב לתת שבח לבורא הכל. שנא' (תהילים קט״ז:י״ג) כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא. ולהודות שכן ראינו ומצינו ההודאה נקראת טוב שנא' (שם קיח) הודו לה' כי טוב. וביום רעה ראה. כי לא על חנם הגיעה. ד"א וביום רעה ראה שלא תתרעם אלא צריך אדם להודות ולברך על הרעה כשם שמברך על הטובה שנאמר (שם קטז) צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא. דאע"פ ביום טובה אתה ותהיה שמח בטוב זכור יום רעה שנאמר (משלי י״ד:כ״ג) בכל עצב יהיה מותר. גם את זה לעמת זה. כל מה שברא הקב"ה בעולמו ברא זה כנגד זה. תחתונים כנגד עליונים. דלים כנגד עשירים. אנחה כנגד שמחה. רעה כנגד טובה. ברא גן עדן לצדיקים ברא גיהנם לרשעים. על דברת שלא ימצא האדם אחריו מאומה. שלא יוכל אדם להרהר אחריו של בוראו מאומה לאמר אם כך נוצרתי היה טוב לי אם היה זה בעולם היה טוב אלא לא חסר הקב"ה בעולמו כלום שנאמר (בראשית א׳:ל״א) וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד. ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ויהי ביום השמיני. אמר רבי שמעון בר אבא אמר רבי יוחנן כל מקום שנאמר ויהי אם צרה אין צרה כיוצא בה ואם שמחה אין שמחה כיוצא בה. וכל מקום שנאמר והיה שמחה (מכל) [בכל] מקום שנא' (זכריה י״ד:ז׳-ח׳) והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלם. (מיכה ה׳:ו׳) והיה שארית יעקב וכן כיוצא בהן. ואם תאמר (ירמיהו ל״ח:כ״ח) והיה (ביום ההוא אשר) [כאשר נלכדה ירושלים] וגו' אינה צרה. שבאותו היום נטלו ישראל אפופסין על עונותיהם שנאמר (איכה ד׳:כ״ב) תם עונך בת ציון. ויהי חמשה במקרא. והם לשון ווי שנא' (בראשית י״ד:א׳) ויהי בימי אמרפל עשו מלחמה. (ישעיהו ז׳:א׳) ויהי בימי אחז מפני שאחז ביטל בתי כנסיות ובתי מדרשות וצעקו ווי. (ירמיהו א׳:ג׳) ויהי בימי יהויקים צעקו ווי ששרף את המגלה. (רות א׳:א׳) ויהי בימי שפוט השופטים צעקו ווי על שאוי לו לדור ששופט את שופטיו. (אסתר א׳:א׳) ויהי בימי אחשורוש צעקו ווי על גזירותיו של המן. וכן אמר ר' יהושע בן לוי בשם נתן המדרש הזה עלה בידינו מסורת מן הגולה מפורש במסכת מגלה. מצאנו ויהי שהוא לשון צרה ויש מקום לשון שמחה. אמנם בא ויהי ביום השמיני לשון שמחה גדולה ביום שנבראו בו שמים וארץ. במעשה בראשית כתיב (בראשית א׳:ה׳) ויהי ערב ויהי בקר. וכאן נאמר ויהי שכיון שכילו ישראל את מלאכת המשכן בא משה ובירכן שנא' (שמות ל״ט:מ״ג) וירא משה את כל המלאכה. ומה היא ברכת משה שבירכן אמר להן יהי רצון שתשרה שכינה על מעשה ידיכם. על אותה השעה הוא אומר (שיר השירים ג׳:י״א) צאינה וראינה בנות ציון בנות המצויינות לי. במלך שלמה במלך שהשלום שלו. בעטרה שעטרה לו אמו אומו כמו (ישעיהו נ״א:ד׳) ולאומי אלי האזינו. שהיה המשכן מצוייר בתכלת וארגמן ותולעת שני ושש ביום ששרתה שכינה על ישראל. וביום שמחת לבו ביום שירדה אש חדשה מן המרום וליחכה את העולה ואת החלבים. ביום השמיני. שמיני למלואים שבעת ימים היה משה מחנכן בעבודה. קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל. להראותם גדולתו של הקב"ה ועבודת נוהו ששם בתוך בני ישראל. וכן הוא אומר (שם נז) כי כה אמר רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש אשכון אע"פ שמרום וקדוש אשכון אף אני שוכן את דכא ושפל רוח:

[קונטרס ב׳] כתוב אחד אומר תורת ה׳ תמימה (תהילים י״ט:ח׳) וכתיב זכרו תורת משה עבדו (מלאכי ג׳:כ״ב) את מוצא בכל... יתרון. שלשה דברים נתן משה נפשו עליהם ונקראו לשמו, על התורה ועל הדינין ועל ישראל. נתן נפשו על הדינין ונקראו על שמו, שנאמר שופטים ושוטרים תתן לך (דברים ט״ז:י״ח), שופטים ושוטרים אין כתיב כאן אלא תתן לך, והרי אינן אלא של מקום, כמו שנאמר כי המשפט לאלהים הוא (שם א׳) אלא שנתן משה נפשו עליהם ונקראו לשמו. נתן נפשו על ישראל ונקראו לשמו, שנאמר אם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג וגו׳ (במדבר י״א:ט״ו), א״ל הקב״ה חייך אתה נתת נפשך עליהן, אני קורא אותן על שמך, שנאמר וידבר ה׳ אל משה לך רד כי שחת עמך (שמות ל״ב:ז׳.), והלא אינן אלא עמו של מקום שנאמר והם עמך (דברים ט׳:י״ב), אלא שמשה נתן נפשו עליהם ונקרא לשמו. נתן נפשו על התורה, שנאמר ויהי שם עם ה׳ ארבעים יום וגו׳ (שמות ל״ד:כ״ח), א״ל המקום חייך איני קורא אותה אלא לשמך, שנאמר זכרו תורת משה עבדי (מלאכי ג׳:כ״ב), והלא התורה של מקום הוא שנאמר תורת ה׳ תמימה, אלא שנתן משה נפשו עליה ונקראת לשמו, שנאמר בכל עצב יהיה מותר (משלי י״ד כ״ג, ועי׳ ילקוט משלי רמז תתק״ן).

[ויהי מקץ שנתים ימים]. זש"ה לכל עצב יהיה מותר (משלי יד כג), אמרו רבותינו אפילו צונן שיעשו אותן חמין הנייה הן לגוף, בכל עצב יהיה מותר.