מדרש על משלי 14:4

וַיֹּאמֶר שְׁכֶם אֶל חֲמוֹר אָבִיו קַח לִי אֶת הַיַּלְדָּה. הָלַךְ לוֹ אֵצֶל יַעֲקֹב, אָמַר לוֹ: הַרְבּוּ עָלַי מְאֹד מֹהַר וּמַתָּן, אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאַבְרָהָם זְקֵנָהּ נָשִׂיא הָיָה, וַאֲנִי נְשִׂיא הָאָרֶץ. אָמַר לוֹ: לֹא נָשִׂיא נִקְרָא אֶלָּא שׁוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם (בראשית יח, ז), וְרָב תְּבוּאוֹת בְּכֹחַ שׁוֹר. וְאַתָּה חֲמוֹר. וְאִי אֶפְשָׁר לַחֲרוֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמוֹר, דִּכְתִיב: לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמוֹר יַחְדָּו (דברים כב, י). וְהַנָּבִיא צֹוֵחַ לְרָעָתְךָ אַתְּ מְבַקְּשָׁהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: הַחוֹחַ אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן שָׁלַח אֶל הָאֶרֶז אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן לֵאמֹר תְּנָה אֶת בִּתְּךָ לִבְנִי לְאִשָּׁה וַתַּעֲבֹר חַיַּת הַשָּׂדֶה וַתִּרְמֹס אֶת הַחוֹחַ (מלכים ב יד, ט).

ותור. זו אדום, שכן כתיב ורב תבואות בכח שור (משלי יד ד):

פס'. ונתתי עשב בשדך. שלא תהא מצטער למדברות. רבי שמעון בן יוחאי אומר ונתתי עשב בשדך שתהא גוזז ומשליך לבהמתך מן השחת עד שלשים יום קודם לקציר ואינה פוחתת מגרניה. ר' אומר ונתתי עשב בשדך זה פשתן וכן הוא אומר (סא) (תהילים ק״ד:י״ד)ועשב לעבודת האדם. בשדך לבהמתך. סימן טוב כשבהמה אוכלת ושובעת. ד״א ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת, כשבהמתך אוכלת ושובעת עובדת בכח את האדמה. דכתיב (משלי י״ד:ד׳) ורב תבואות בכח שור: