מדרש על משלי 15:29

מַה בֵּין נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל לִנְבִיאֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם, רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא וְרַבִּי יִשָּׂשׂכָר דִּכְפַר מַנְדִּי, רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא אָמַר אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִגְלָה עַל אֻמּוֹת הָעוֹלָם אֶלָּא בַּחֲצִי דִּבּוּר, כְּמָה דְּתֵימַר (במדבר כג, ד): וַיִּקָּר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם, אֲבָל נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל בְּדִּבּוּר שָׁלֵם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקְרָא אֶל משֶׁה. וְרַבִּי יִשָּׂשׂכָר דִּכְפַר מַנְדִּי אָמַר, כָּךְ יְהֵא שְׂכָרָן, אֵין לְשׁוֹן וַיִּקָּר אֶלָּא לְשׁוֹן טֻמְאָה, כְּמָה דְּתֵימַר (דברים כג, יא): אֲשֶׁר לֹא יִהְיֶה טָהוֹר מִקְרֵה לָיְלָה, אֲבָל נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל בִּלְשׁוֹן קְדֻשָּׁה בִּלְשׁוֹן טָהֳרָה בְּלָשׁוֹן בָּרוּר בַּלָּשׁוֹן שֶׁמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מְקַלְסִין בּוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּמָה דְּתֵימַר (ישעיה ו, ג): וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר. אָמַר רַבִּי אִלְעָאי בַּר מְנַחֵם, כְּתִיב (משלי טו, כט): רָחוֹק ה' מֵרְשָׁעִים, וּכְתִיב (משלי): וּתְפִלַּת צַדִּיקִים יִשְׁמָע. רָחוֹק ה' מֵרְשָׁעִים, אֵלּוּ נְבִיאֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם, וּתְפִלַּת צַדִּיקִים יִשְׁמָע, אֵלּוּ נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל, אַתָּה מוֹצֵא שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִגְלָה עַל הָאֻמּוֹת הָעוֹלָם אֶלָּא כְּאָדָם שֶׁבָּא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה, כְּמָה דְתֵימַר (ישעיה לט, ג): מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה בָּאוּ אֵלָי, אֲבָל נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל מִיָּד (בראשית יח, א): וַיֵּרָא. וַיִּקְרָא, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִגְלָה עַל אֻמּוֹת הָעוֹלָם אֶלָּא בַּלַּיְלָה, בְּשָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם פְּרוּשִׁים זֶה מִזֶּה, דִּכְתִיב (איוב ד, יג): בִּשְׂעִפִּים מֵחֶזְיוֹנוֹת לָיְלָה בִּנְפֹל וגו' (איוב ד, יב): וְאֵלַי דָּבָר יְגֻנָּב וגו', רַבִּי חֲנִינָא בַּר פַּפָּא וְרַבָּנָן, רַבִּי חֲנִינָא בַּר פַּפָּא אָמַר מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה הוּא וְאוֹהֲבוֹ בַּטְּרַקְלִין וּבֵינֵיהֶם וִילוֹן, כְּשֶׁהָיָה מְדַבֵּר עִם אוֹהֲבוֹ מְקַפֵּל אֶת הַוִּילוֹן עַד שֶׁרוֹאֵהוּ פָּנִים אֶל פָּנִים וּמְדַבֵּר עִמּוֹ, אֲבָל לַאֲחֵרִים אֵינוֹ עוֹשֶׂה כֵן אֶלָּא מְדַבֵּר עִמָּהֶם וּמְחִצַּת הַוִּילוֹן פְּרוּסָה וְאֵינָן רוֹאִין אוֹתוֹ. וְרַבָּנָן אָמְרֵי מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ אִשָּׁה וּפִילֶגֶשׁ, כְּשֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל אִשְׁתּוֹ הוֹלֵךְ בְּפַרְהֶסְיָא, וּכְשֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל פִּילַגְּשׁוֹ הוֹלֵךְ בְּמַטְמוֹנִים. כָּךְ אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִגְלָה עַל אֻמּוֹת הָעוֹלָם אֶלָּא בַּלַּיְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כ, ג): וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה, (בראשית לא, כד): וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל לָבָן הָאֲרַמִּי בַּחֲלֹם הַלָּיְלָה, (במדבר כב, כ): וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם לַיְלָה. אֲבָל נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל בַּיּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יח, א): וְהוּא ישֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם, (שמות ו, כח): וַיְהִי בְּיוֹם דִּבֶּר ה' אֶל משֶׁה, (במדבר ג, א): וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת אַהֲרֹן וּמשֶׁה בְּיוֹם דִּבֶּר ה' אֶת משֶׁה וגו'.

הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ. יְשַׁעְיָה אָמַר, דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ (ישעיה נה, ו). וְדָוִד אָמַר, דִּרְשׁוּ ה' וְעֻזּוֹ וְגוֹ' (דה״‎א טז, יא). לָמָּה אָמַר, בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד (שם). לְלַמֶּדְךָ, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִתְבָּרֵךְ שְׁמוֹ, פְּעָמִים נִרְאֶה וּפְעָמִים אֵינוֹ נִרְאֶה, פְּעָמִים שׁוֹמֵעַ וּפְעָמִים אֵינוֹ רוֹצֶה לִשְׁמֹעַ, פְּעָמִים עוֹנֶה וּפְעָמִים אֵינוֹ עוֹנֶה. פְּעָמִים נִדְרָשׁ וּפְעָמִים אֵינוֹ נִדְרָשׁ, פְּעָמִים מָצוּי וּפְעָמִים אֵינוֹ מָצוּי, פְּעָמִים קָרוֹב וּפְעָמִים אֵינוֹ קָרוֹב. כֵּיצַד, נִרְאָה לְמֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְדִבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה (שמות לג, יא). חָזַר וְנֶעְלָם מִמֶּנּוּ, כְּשֶׁאָמַר לוֹ: הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבוֹדֶךָ (שם פסוק יח). וְכֵן נִרְאָה לְיִשְׂרָאֵל בְּסִינַי, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּרְאוּ אֶת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל (שם כד, י). וְאוֹמֵר: וּמַרְאֶה כְּבוֹד ה' (שם פסוק יז). חָזַר וְנֶעְלָם מֵהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה (דברים ד, טו). וְאוֹמֵר: קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שׁוֹמְעִים (שם). וּכְשֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּשִׁעְבּוּד פָּרֶךְ, וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם (שמות ב, כד). כֵּיוָן שֶׁחָטְאוּ, לֹא שָׁמַע ה' בְּקוֹלְכֶם וְלֹא הֶאֱזִין אֲלֵיכֶם (דברים א, מה). עָנָה לִשְׁמוּאֵל בַּמִּצְפָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּצְעַק שְׁמוּאֵל אֶל ה' וַיַּעֲנֵהוּ ה' (ש״‎א ז, ט). חָזַר וְלֹא עָנָהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר ה' אֶל שְׁמוּאֵל עַד מָתַי אַתָּה מִתְאַבֵּל עַל שָׁאוּל (שם טז, א). עָנָה לְדָוִד וְאָמַר, דָּרַשְׁתִּי אֶת ה' וְעָנָנִי (תהלים לד, ה). חָזַר וְלֹא עָנָהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיָּצָם דָּוִד צוֹם וּבָא וְלָן וְשָׁכַב אַרְצָה (ש״‎ב יב, טז). וּכְתִיב: גַּם הַבֵּן הַיִּלּוֹד לְךָ מוֹת יָמוּת (שם פסוק יד). וּבִזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה, מָצוּי לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ (דברים ד, כט). וְאִם לֹא עָשׂוּ תְּשׁוּבָה, בְּצֹאנָם וּבִבְקָרָם יֵלְכוּ לְבַקֵּשׁ אֶת ה' וְלֹא יִמְצְאוּ, חָלַץ מֵהֶם (הושע ה, ו). פְּעָמִים קָרוֹב, שֶׁנֶּאֱמַר: קָרוֹב ה' לְכָל קוֹרְאָיו (תהלים קמה, יח). פְּעָמִים אֵינוֹ קָרוֹב, שֶׁנֶּאֱמַר: רָחוֹק מֵרְשָׁעִים ה' (משלי טו, כט). וּכְתִיב: יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ (במדבר ו, כו). וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר, אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים (דברים י, יז). עוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה, נוֹשֵׂא לוֹ פָּנִים. יָכֹל לַכֹּל. תַּלְמוּד לוֹמַר: אֵלֶיךָ, וְלֹא לְאֻמָּה אַחֶרֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: כַּבְּסִי מֵרָעָה לִבֵּךְ יְרוּשָׁלַיִם לְמַעַן תִּוָּשֵׁעִי (ירמיה ד, יד), אִם עָשׂוּ תְּשׁוּבָה. וְאִם לָאו, כִּי אִם תְּכַבְּסִי בַּנֶּתֶר (שם ב, כב). לְכָךְ אָמַר יְשַׁעְיָה, דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ, קְרָאוּהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְמֶלֶךְ שֶׁאָמַר לַעֲבָדָיו, צְאוּ וְהַכְרִיזוּ בְּכָל מֶמְשַׁלְתִּי שֶׁאֲנִי יוֹשֵׁב וְדָן דִּינֵי מָמוֹנוֹת, כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֵסֶק עִם חֲבֵרוֹ, יָבֹא לְפָנַי וַאֲנִי דָּן אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת, עַד שֶׁלֹּא אֵשֵׁב לָדוּן דִּינֵי נְפָשׁוֹת. וְכֵן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִתְבָּרֵךְ שְׁמוֹ אָמַר לְיִשְׂרָאֵל, בָּנַי, הֱווּ יוֹדְעִין שֶׁאֲנִי דָּן אֶת הָעוֹלָם בְּאַרְבָּעָה פְרָקִים הָאֵלּוּ, בְּפֶסַח עַל הַתְּבוּאָה, בַּעֲצֶרֶת עַל פֵּרוֹת הָאִילָן, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה כָּל בָּאֵי עוֹלָם עוֹבְרִין לְפָנַי כִּבְנֵי מָרוֹן, בַּחַג נִדּוֹנִין עַל הַמַּיִם. וּבְאֵלּוּ שְׁלֹשָׁה פְּרָקִים יוֹשֵׁב לָדוּן דִּינֵי מָמוֹנוֹת, לְהַעֲשִׁיר אוֹ לְהַעֲנִי, לְהַרְבּוֹת אוֹ לְמָעֵט. אֲבָל בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, דָּן דִּינֵי נְפָשׁוֹת, אִם לְמָוֶת אִם לְחַיִּים, כְּמָה דְּאַתְּ אֲמַר בִּתְקִיעָתָא דְּרַב: וְעַל הַמְּדִינוֹת בּוֹ יֵאָמֵר וְכוּ'. וְאִם עֲשִׂיתֶם תְּשׁוּבָה לְפָנַי בְּלֵב שָׁלֵם, אֲנִי אֲקַבֵּל אֶתְכֶם וְאָדוּן אֶתְכֶם לְכַף זְכוּת, שֶׁשַּׁעֲרֵי שָׁמַיִם פְּתוּחִין וְאֶשְׁמַע תְּפִלַּתְכֶם, שֶׁאֲנִי מַשְׁגִּיחַ מִן הַחַלּוֹנוֹת, מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים, עַד שֶׁלֹּא אֶחְתֹּם גְּזַר דִּין בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. לְכָךְ נֶאֱמַר: דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי, מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה. לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה דָּר בִּמְדִינָה וְהָיוּ בְּנֵי הַמְּדִינָה מַכְעִיסִין אוֹתוֹ, כָּעַס הַמֶּלֶךְ וְיָצָא מִתּוֹכָהּ כְּמוֹ עֲשָׂרָה מִילִין וְעָמַד לוֹ. רָאָהוּ אָדָם, אָמַר לִבְנֵי הַמְּדִינָה, דְּעוּ שֶׁהַמֶּלֶךְ עִמָּכֶם בְּכַעַס וְהוּא מְבַקֵּשׁ לִשְׁלֹחַ לִגְיוֹנוֹתָיו עַל הָעִיר לְהַחְרִיבָהּ, צְאוּ וּפַיְּסוּהוּ וְיַחְזֹר אֶצְלְכֶם, עַד שֶׁלֹּא יַרְחִיק מִכֶּם. פִּקֵּחַ אֶחָד הָיָה שָׁם, אָמַר לָהֶם: שׁוֹטִים, עַד שֶׁהָיָה אֶצְלְכֶם לֹא בִּקַּשְׁתֶּם לְפַיְּסוֹ, וְעַכְשָׁו קֹדֶם שֶׁיִּתְרַחֵק צְאוּ אֶצְלוֹ אוּלַי יְקַבֵּל אֶתְכֶם. לְכָךְ כְּתִיב: דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ, אֵלּוּ עֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה, שֶׁהוּא שָׁרוּי בֵּינֵיכֶם. שֶׁכֵּן יְחֶזְקֵאל אוֹמֵר, וְהַקִּיר בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם (יחזקאל מג, ח). הֱוֵי, קְרָאוּהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב, יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבוֹתָיו וְיָשׁוּב אֶל ה' וִירַחֲמֵהוּ וְגוֹ' (ישעיה נה, ו-ז).

זש"ה יספת לגוי ה' יספת לגוי נכבדת רחקת כל קצוי ארץ (ישעיה כ"ו ט"ו) יספת לגוי ה' אתה נותן לישראל בן הוא מוהלו לח' ימים, אתה נותן לו בית הוא קובע מזוזה, נתת לו גג הוא עושה לו מעקה, נתת שלוה לפרעה הרשע שמא קראך ה', לא בחירופים וגידופים הוא אומר מי ה' אשר אשמע בקולו (שמות ה' ב'), נתת שלוה לסנחריב הרשע שמא קראך ה', לא בחירופים וגידופים הוא אומר מי בכל אלהי הארצות וגו' (מלכים ב' י"ח ל"ה), נתת שלוה לנבוכדנאצר שמא קראך ה', לא בחירופים ובגדופים הוא אומר ומן הוא אלה די ישיזבנכון מן ידי (דניאל ג' ט"ו). ד"א יספת לגוי ה' וגו' נתת שלוה לדוד וכך ברכך ויברך דוד את ה' לעיני כל הקהל (דהי"א כ"ט י'), נתת [שלוה] לשלמה וכן ברכך ברוך ה' אשר נתן מנוחה וגו' (מלכים א' ח' נ"ו), נתת שלוה לדניאל וכן ברכך (ענו) [ענה] דניאל (קדם מלכא) ואמר (ליהוי) [להוא] שמה די (אלה) [אלהא] מברך (דניאל ב' כ'). רחקת כל קצוי ארץ א"ר לוי בדקת קרוביך ובדקת [רחוקך, קרבת] קרוביך קרוב ה' לכל קוראיו (תהלים קמ"ה י"ח) (ורחק) [ורחקת] רחוקיך רחוק [ה'] מרשעים (ה') (משלי ט"ו כ"ט). ד"א יספת לגוי וגו' אומות העולם אתה נותן להם בן לאחד מהם והוא מושך לו ערלה, אבל ישראל אתה נותן להם בן זכר לאחד מהם מוהלו לשמונה, ואם בכור הוא פודאו לשלשים יום, הגדיל מוליכו לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ומברכין בכל יום ויום ואומרים ברכו את ה' המבורך. ד"א יספת לגוי ח' אומות העולם אתה נותן להם ימים [טובים] והן אוכלים ושותין (ושמיחים) [ופוחזין] ונכנסין בבתי תיאטריאות ובבתי (קרקאות) [קרקיסאות] שלהן ומכעיסים אותך, אבל ישראל אתה נותן להם ימים טובים והן אוכלים ושותים ושמיחים ונכנסין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ומרבין בתפלות ומרבים במוספים ומרבים בקרבנות לפיכך אמר הכתוב ביום השמיני עצרת תהיה לכם.