מדרש על משלי 16:16

אָז יַבְדִּיל משֶׁה. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (קהלת ה, ט): אֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף, אֵין אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁאֵין אָדָם מְמַלֵּא אֶת נַפְשׁוֹ, מַהוּ בְּכֶסֶף, רַבָּנָן אָמְרֵי אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁאוֹהֲבִין דִּבְרֵי תוֹרָה שֶׁנִּמְשְׁלוּ בְּכֶסֶף, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי טז, טז): וּקְנוֹת בִּינָה נִבְחָר מִכָּסֶף. אָמַר רַב נַחְמָן מִי שֶׁאוֹהֵב תּוֹרָה אֵינוֹ שָׂבֵעַ תּוֹרָה, וּמַהוּ (קהלת ה, ט): וּמִי אֹהֵב בֶּהָמוֹן לֹא תְבוּאָה, מִי שֶׁהוֹמֶה וּמְהַמֶּה אַחַר תּוֹרָה, לֹא תְבוּאָה, וְאֵינוֹ מַעֲמִיד תַּלְמִידִים, (קהלת ה, ט): גַּם זֶה הָבֶל, אָמַר רַב אַחָא מִי שֶׁהוּא לוֹמֵד תּוֹרָה וְאֵינוֹ מְלַמֵּד אֵין לוֹ הֶבֶל גָּדוֹל מִזֶּה. דָּבָר אַחֵר, אֹהֵב כֶּסֶף, אָמַר רַבִּי יִצְחָק מִי שֶׁהוּא אוֹהֵב מִצְווֹת, אֵינוֹ שָׂבֵעַ מִן הַמִּצְווֹת, כֵּיצַד, אַתְּ מוֹצֵא שְׁנֵי גְדוֹלֵי עוֹלָם דָּוִד וּמשֶׁה וְלֹא שָׂבֵעוּ, דָּוִד אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא [עפ''י (דברי הימים ב ו, ט)]: רַק אַתָּה לֹא תִבְנֶה לִי אֶת הַבָּיִת הַזֶּה, הָיָה דָּוִד אוֹמֵר לְעַצְמוֹ וְכִי מִפְּנֵי שֶׁאָמַר לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתָּה לֹא תִבְנֶה לִי הַבַּיִת אֲנִי יוֹשֵׁב, מֶה עָשָׂה זֵרַז אֶת עַצְמוֹ וְהִתְקִין כָּל צְרָכָיו עַד שֶׁלֹא מֵת, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א כב, יד): וְהִנֵּה בְעָנְיִי הֲכִינוֹתִי לְבֵית אֱלֹהָי, וְכֵן משֶׁה, אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (דברים ג, כז): כִּי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵן הַזֶּה, אָמַר משֶׁה אֲנִי עוֹבֵר מִן הָעוֹלָם וְאֵינִי מַפְרִישׁ לָהֶם עָרֵי מִקְלָט, מִיָּד אָז יַבְדִּיל משֶׁה.