מדרש על משלי 16:23

רְאֵה אָנֹכִי. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: וְלָעָם הַזֶּה תֹּאמַר כֹּה אָמַר ה' הִנְנִי נוֹתֵן לִפְנֵיכֶם אֶת דֶּרֶךְ הַחַיִּים וְאֶת דֶּרֶךְ הַמָּוֶת (ירמיה כא, ח). וּכְתִיב: מַשְׂכִּיל לְאָסָף, הַאֲזִינָה עַמִּי תּוֹרָתִי, הַטּוּ אָזְנְכֶם לְאִמְרֵי פִי (תהלים עח, א). וּכְתִיב: רַק הִשָּׁמֵר לְךָ וּשְׁמֹר וְגוֹ' (דברים ד, ט). וּכְתִיב: יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ וְגוֹ' (שם פסוק י). לְלַמֶּדְךָ, שֶׁכָּל מִי שֶׁמִּתְבַּטֵּל מִן הַתּוֹרָה, כְּאִלּוּ כּוֹפֵר בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. שֶׁלֹּא נָתַן תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיַּעַסְקוּ בָּהּ יוֹמָם וָלַיְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה וְגוֹ' (יהושע א, ח). וּכְתִיב: כִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ וְגוֹ' (תהלים א, ב). וְכָל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּמְקַיְּמָהּ, כְּאִלּוּ קִבְּלָהּ מֵהַר סִינַי. לְפִיכָךְ כְּתִיב: וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ (דברים ד, ט). וְסָמִיךְ לֵיהּ, יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ וְגוֹ' (שם פסוק י). כְּשֶׁבָּא אָסָף, הִתְחִיל לוֹמַר, הַאֲזִינָה עַמִּי תּוֹרָתִי (תהלים עח, א). וְכֵן שְׁלֹמֹה אָמַר, כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי וְגוֹ' (משלי ד, ב). אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לְאָסָף, וְכִי יֵשׁ תּוֹרָה אַחֶרֶת, שֶׁאַתָּה אוֹמֵר, הַאֲזִינָה עַמִּי תּוֹרָתִי. כְּבָר קִבַּלְנוּהָ מֵהַר סִינַי. אָמַר לָהֶם: פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים: שֶׁהַנְּבִיאִים וְהַכְּתוּבִים אֵינָן תּוֹרָה, וְאֵינָם מַאֲמִינִין בָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְלֹא שָׁמַעְנוּ בְּקוֹל ה' אֱלֹהֵינוּ לָלֶכֶת בְּתוֹרֹתָיו אֲשֶׁר נָתַן לְפָנֵינוּ בְּיַד עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים (דניאל ט, י), הֲרֵי שֶׁהַנְּבִיאִים וּכְתוּבִים, תּוֹרָה הֵם. לְכָךְ נֶאֱמַר: הַאֲזִינָה עַמִּי תּוֹרָתִי. דָּבָר אַחֵר, הַאֲזִינָה עַמִּי תּוֹרָתִי. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: לֵב חָכָם יַשְׂכִּיל פִּיהוּ וְעַל שְׂפָתָיו וְגוֹ' (משלי טז, כג). כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל חוֹטְאִין, נִמְנָעִין מִכָּל טוּב. וּכְשֶׁזּוֹכִין מִן טוּב, מוֹסִיפִין תּוֹרָה. וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא, כְּשֶׁעָשׂוּ אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה, נִמְנְעוּ מִכָּל אוֹתָהּ טוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל הַמַּחֲנֶה וַיַּרְא אֶת הָעֵגֶל וְגוֹ' (שמות לב, יט). וּכְשֶׁבִּקֵּשׁ מֹשֶׁה רַחֲמִים עֲלֵיהֶם, אָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מֹשֶׁה, לֹא בָּרָאתִי אֶת הָעוֹלָם אֶלָּא בִּשְׁבִיל תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וָאָשִׂים דְּבָרַי בְּפִיךָ וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ וְגוֹ' (ישעיה נא, טז). וְהֵם הֵמִירוּ כְּבוֹדִי בְּתַבְנִית שׁוֹר, וְאַתָּה שִׁבַּרְתָּ אֶת הַלֻּחוֹת, וְהֵיאַךְ הָעוֹלָם עוֹמֵד בְּלֹא תּוֹרָה. אָמַר לוֹ: וּמָה אֶעֱשֶׂה. אָמַר לוֹ: פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לוּחוֹת אֲבָנִים כָּרִאשׁוֹנִים. לְכָךְ נֶאֱמַר: לֵב חָכָם יַשְׂכִּיל פִּיהוּ. לְפִיכָךְ כְּשֶׁעָמַד אָסָף, הִזְכִּיר לְמַעְלָה, נָחִיתָ כָּצֹּאן עַמֶּךָ וְגוֹ'. מַה כְּתִיב אַחֲרָיו. מַשְׂכִּיל לְאָסָף, הַאֲזִינָה עַמִּי תּוֹרָתִי.

דָּבָר אַחֵר, שִׁיר הַשִּׁירִים, זֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (משלי טז, כג): לֵב חָכָם יַשְׂכִּיל פִּיהוּ, לִבּוֹ שֶׁל חָכָם מָלֵא חָכְמָה, מִי יַשְׂכִּיל עָלָיו וּמִי מַחְכִּים עָלָיו, פִּיהוּ, פּוּמֵיהּ מַחְכִּים עֲלוֹי, פּוּמֵיהּ מוֹרֶה עֲלוֹי. (משלי טז, כג): וְעַל שְׂפָתָיו יֹסִיף לֶקַח, מִתּוֹךְ שֶׁהוּא מוֹצִיא דִבְרֵי תוֹרָה מִלִּבּוֹ מוֹסִיף עַל לִקְחָהּ שֶׁל תּוֹרָה, מָשְׁלוּ מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְחָבִית שֶׁהִיא מְלֵאָה אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת וּמֻקֶּפֶת צָמִיד פָּתִיל וְהִיא נְתוּנָה בְּזָוִית אַחַת וְאֵין אָדָם יוֹדֵעַ מַה בְּתוֹכָהּ, בָּא אֶחָד וּפִנָּה אוֹתָהּ וְיָדְעוּ הַכֹּל מַה בְּתוֹכָהּ. כָּךְ לִבּוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה הָיָה מָלֵא חָכְמָה וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ אָדָם מַה בְּתוֹכָהּ, כֵּיוָן שֶׁשָּׁרְתָה עָלָיו רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְאָמַר שְׁלשָׁה סְפָרִים, יָדְעוּ הַכֹּל חָכְמָתוֹ. וְעַל שְׂפָתָיו יֹסִיף לֶקַח, לֶקַח שֶׁהוֹסִיף עַל דִּבְרֵי תוֹרָה, עִילָּהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת א, יג): וְנָתַתִּי אֶת לִבִּי לִדְרוֹשׁ וְלָתוּר בַּחָכְמָה, מַהוּ וְלָתוּר, לְהֵעָשׂוֹת תַּיָּר בַּחָכְמָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר יג, ב): וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן, מַאן דִּקְרָא טַבְוָואוּת נֵיזֵיל לְגַבֵּיהּ, מַאן דִּתְנֵי טַבְוָואוּת נֵיזֵיל לְגַבֵּיהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: לָתוּר בַּחָכְמָה. דָּבָר אַחֵר, לִדְרוֹשׁ וְלָתוּר, לָתוּר וּלְהוֹתִיר, הָדֵין פַּיְיטָנָא כַּד עָבֵיד אַלְפָא בֵּיתָא זִמְנִין מִיחַסֵּל לָהּ וְזִמְנִין דְּלֵית מִיחַסֵּל לָהּ, בְּרַם שְׁלֹמֹה עֲבַד אַלְפֵי בֵּיתָא וְחַמְשָׁא אָתִין יְתֵרִין עָלָיו, דִּכְתִיב (מלכים א ה, יב): וַיְהִי שִׁירוֹ חֲמִשָּׁה וָאָלֶף, וַיְהִי שִׁירוֹ שֶׁל אֶלֶף חֲמִשָּׁה. וְלֹא עַל דִּבְרֵי תוֹרָה בִּלְבַד הָיָה תָּיֵיר שְׁלֹמֹה, אֶלָּא (קהלת א, יג): עַל כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ, כְּגוֹן הֵיאַךְ מַמְתִּיקִין אֶת הַחַרְדָּל, הֵיאַךְ מַמְתִּיקִין אֶת הַתּוּרְמְסִין. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַחַר דִּבְרֵי תוֹרָה אִילַלְתָּ, חַיֶּיךָ שֶׁאֵין אֲנִי מְקַפֵּחַ שְׂכָרֶךָ, הֲרֵינִי מַשְׁרֶה עָלֶיךָ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, מִיָּד שָׁרְתָה עָלָיו רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְאָמַר שְׁלשָׁה סְפָרִים הַלָּלוּ: מִשְׁלֵי, קֹהֶלֶת, וְשִׁיר הַשִּׁירִים.

ד"א האזינה עמי תורתי. זשה"כ (איש) [לב] חכם ישכיל פיהו וגו' (משלי טז כג), כשישראל חוטאין נמנעין מכל טוב, וכשזוכין מוסיפין טובה, וכן אתה מוצא כשעשו אותו מעשה, נמנעה מהם כל טובה, שנאמר ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל וגו' (שמות לב יט), וכשביקש משה רחמים עליהם, אמר לו הקב"ה משה לא בראתי את העולם אלא בשביל תורה, שנאמר ואשים דברי בפיך וגו' (ישעיה נא טז), והם המירו כבודי בתבנית שור, ואתה שברת את הלוחות, והיאך העולם עומד בלא תורה, אמר לו מה אעשה, אמר לו פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים (דברים י א), לכך כתיב (איש) [לב] חכם ישכיל פיהו וגו' (משלי טז כג), לפיכך כשעמד אסף הזכיר למעלה נחית כצאן עמד ביד משה ואהרן (תהלים עז כא), ואחר כך משכיל לאסף (שם עח א).