מדרש על משלי 17:17

דָּבָר אַחֵר, וַיֵּלֶךְ משֶׁה, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (משלי יז, יז): בְּכָל עֵת אֹהֵב הָרֵעַ וְאָח לְצָרָה יִוָּלֵד, מִי הָיָה אֹהֵב הָרֵעַ, זֶה יִתְרוֹ, שֶׁקִּבֵּל לְמשֶׁה שֶׁהָיָה בּוֹרֵחַ מִפְּנֵי פַּרְעֹה, מִכָּאן אַתָּה לָמֵד מִי שֶׁקִּבֵּל עַל עַצְמוֹ לַעֲשׂוֹת מִצְוָה, אֵין אוֹתָהּ מִצְוָה פּוֹסֶקֶת מִבֵּיתוֹ. מִצְוָתוֹ שֶׁל יִתְרוֹ שֶׁקִּבֵּל בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ גּוֹאֵל שֶׁבָּרַח מִפְּנֵי הַשֹּׂוֹנֵא, עָמַד מִבֵּיתוֹ שֶׁקִּבֵּל לַשֹּׂוֹנֵא שֶׁבָּרַח מִפְּנֵי הַגּוֹאֵל וַהֲרָגוֹ, אֵיזֶה זֶה סִיסְרָא, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים ד, יז): וְסִיסְרָא נָס בְּרַגְלָיו אֶל אֹהֶל יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי, וּכְתִיב (שופטים א, טז): וּבְנֵי קֵינִי חֹתֵן משֶׁה, לְכָךְ נֶאֱמַר: וְאָח לְצָרָה יִוָּלֵד, לְפִי שֶׁאָהַב יִתְרוֹ לְמשֶׁה וְהָיָה לוֹ רֵעַ, לְכָךְ נַעֲשׂוּ בָּנָיו אַחִים לְיִשְׂרָאֵל בְּעֵת צָרָתָם וְהָרְגָה יָעֵל לְסִיסְרָא. וּבְשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (שמות ג, י): וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה, אָמַר לוֹ רִבּוֹן הָעוֹלָם, אֵינִי יָכוֹל, מִפְּנֵי שֶׁקִּבְּלַנִּי יִתְרוֹ וּפָתַח לִי בֵּיתוֹ וַאֲנִי עִמּוֹ כְּבֵן, וּמִי שֶׁהוּא פּוֹתֵחַ פִּתְחוֹ לַחֲבֵרוֹ נַפְשׁוֹ חַיָּב לוֹ. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּאֵלִיָּהוּ בְּשָׁעָה שֶׁהָלַךְ אֵצֶל צָרְפִית הָאַלְמָנָה מֵת בְּנָהּ, הִתְחִיל מִתְחַנֵּן וְאוֹמֵר (מלכים א יז, כ): הֲגַם עַל הָאַלְמָנָה אֲשֶׁר אֲנִי מִתְגוֹרֵר עִמָּהּ הֲרֵעוֹתָ לְהָמִית אֶת בְּנָהּ, וּכְתִיב (מלכים א יז, כב): וַיִּשְׁמַע ה' בְּקוֹל אֵלִיָּהוּ וַתָּשָׁב נֶפֶשׁ הַיֶּלֶד. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁכָּל הַפּוֹתֵחַ פִּתְחוֹ לַחֲבֵרוֹ, חַיָּב בִּכְבוֹדוֹ יוֹתֵר מֵאָבִיו וּמֵאִמּוֹ. אַתָּה מוֹצֵא בְּעֵת שֶׁנִּלְקַח אֵלִיָּהוּ מֶאֱלִישָׁע וְזָכָה לִטֹּל פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחוֹ, כְּמָה דְתֵימָא (מלכים א ב ב, ט): וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי, הָיָה לוֹ לֵילֵךְ אֵצֶל אָבִיו וְאִמּוֹ לְהַחֲיוֹתָם כְּמוֹ שֶׁהֶחֱיָה בֶּן אַכְסַנְיָא שֶׁלוֹ. וְכֵן אֵלִיָּהוּ הָיָה לוֹ לְהַחֲיוֹת אֲבוֹתָיו כְּמוֹ בֶּן הַצָּרְפִית, אֶלָּא שֶׁמָּסַר נַפְשׁוֹ עַל אַכְסַנְיָא שֶׁלּוֹ. לְכָךְ אָמַר משֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קִבְּלַנִי יִתְרוֹ וְנָהַג בִּי כָּבוֹד אֵינִי הוֹלֵךְ אֶלָּא בִּרְשׁוּתוֹ, לְכָךְ כְּתִיב: וַיֵּלֶךְ משֶׁה וַיָּשָׁב אֶל יֶתֶר חֹתְנוֹ.

רבי אבהו הוה רגיל דהוה קא דריש בשלשה מלכים חלש קביל עליה דלא דריש כיון (ע״ב) דאיתפח הדר קא דריש אמרו ליה לא קבילת עליך דלא דרשת בהו אמר אינהו מי אהדרו בהו דאנא אהדר בי רב אשי אוקים אג' מלכים אמר למחר נפתח בחברין אתא מנשה איתחזי ליה בחלמיה אמר חברך וחברי דאבוך קרית לן מהיכא בעית למישרא המוציא א״ל לא ידענא א״ל מהיכא דבעי' למישרא המוציא לא גמירת וחברך קרית לן אמר ליה אגמרן לי ולמחר דרשינן ליה משמך בפירקא א״ל מהיכא דקרים בישולא א״ל מאחר דחכימת כולי האי מאי טעמא קא פלחיתו לע״ז אמר ליה אי הות התם הוית נקיט בשיפולי גלימא ורהטת אבתראה. למחר אמר להו לרבנן נפתח ברבוותא אחאב אח לשמים ואב לע״ז אח לשמים דכתיב (משלי יז יז) אח לצרה יולד אב לע״ז דכתיב (תהלים קג יג) כרחם אב על בנים. (מ״א טז לא) ויהי הנקל לכתו בחטאת ירבעם בן נבט א״ר יוחנן קלות שעשה אחאב כחמורות שעשה ירבעם ומפני מה תלה הכתוב בירבעם מפני שהוא היה תחלה לקלקלה (הושע יב יב) גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי א״ר יוחנן אין לך כל תלם ותלם בא״י שלא העמיד אחאב עליו ע״ז והשתחוה לה:

ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי ר' (ישמעאל) [יהושע] אומר אין להן לישראל אלא נסיעה: ר' אליעזר אומר אמר לו הקב"ה למשה בני שרוין בצרה ים סוגר ושונא רודף ואתה עומד ומרבה בתפלה לפני מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו: ר' אבטולס הזקן מושלו משל לה״ד למלך בשר ודם שכעס על בנו והיה אפטרופוס ההוא מבקש מלפניו אמר לו כלום אתה מבקש מלפני אלא בשביל בני כבר נתרציתי לבני דבר אל בני ישראל ויסעו: רבי אומר אמר לו אמש היו אומרין המבלי אין קברים במצרים עכשיו אתה מרבה בתפלה לפני מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו הסיע דברים מלבם: רבי מאיר אומר אמר לו אם לאדם יחידי עשיתי ים.יבשה דכתיב (בראשית א' ט') ויאמר אלהים יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותיראה היבשה לקהל קדושים אלו שנאמר בהם (תהלים ט״ז ג') לקדושים אשר בארץ המה איני עושה להן ים יבשה: ר' ישמעאל אומר אמר לו בזכות ירושלים אני קוריע להם את הים שנ' (ישעיה נ"ב א') עורי עורי לבשי עזך ציון ואומר (שם נ"א ט') עורי עורי לבשי עז זרוע ה' עורי כימי קדם דורות עולמים הלא את היא המחצבת רהב מחוללת תנין הלא את היא המחרבת ים מי תהום רבה השמה מעמקי ים דרך לעבור גאולים: ר' בניה אומר בזכות שעשה אברהם לפני אני קוריע להם את הים ויבקע עצי עולה (בראשית כ"ב ג') מהו אומר (י"ד כ"א) ויבקעו המים: ר' יוסי הגלילי אומר כבר יצחק כאלו עקוד לפני על גבי מזבח ואברהם כאלו שלח ידו ויקח את המאכלת ואתה הרם את מטך ונטה את ידך על הים ובקעהו: ר' עקיבה אומר בזכות יעקב אני קוריע להם את הים שנ' (בראשית כ"ה י"ד) והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה: ר' אליעזר בן יהודה איש ברתותא אומר בזכות שבטים אני קוריע להם את הים שנ' (שם ל"ט י"ב) ויעזב בגדו וינס החוצה מהוא אומר (תהלים קי"ד ג') הים ראה וינס: שמעון התימני אומר בזכות מילה אני קורע להם את הים שנ' (ירמיה ל"ג כ"ה) אם לא בריתי יומם ולילה איזו הוא ברית שהיא נוהגת ביום ובלילה אי אתה מוצא אלא מילה מהוא אומר (תהלים קל״ו י"ג) לגוזר ים סוף לגזרים אל תקרא לגזרים אלא לגוזרים: שמעיה אומר כדאי אמנה שהאמין בי אברהם אני קוריע להם את הים שנ' (בראשית ט"ו ו') והאמין בה' ויחשביה לו צדקה: אבטליון אומר כדאי אמנה שהאמינו בי ישראל במצרים אני קוריע להם את הים שנ' (ד' ל"א) ויאמן העם: אחרים אומרין כדאי אמנה שהאמינו בי ישראל במצרים אני קוריע להם את הים שלא אמרו לו למשה לאין אנו יוצאין למדבר תוהו הזה שאין בו כלום ואין בידינו מחיה לדרך כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה (ירמיה ב' ב') מה שכר נטלו על כך קדש ישראל לה' ראשית תבואתה (שם ג'): ר' אלעזר המודעי אומר אמר לו הקב״ה למשה על בני אתה מצויני על בני ועל פועל ידי אני צריך צווי כבר מוכנין הן לפני מששת ימי בראשית שנ' (ירמיה ל"א ל"ו) כה אמר ה' אם ימדו השמש ממעל ויחקרו מוסדי ארץ גם אני אמאס בזרע בית ישראל: ר' אחא אומר אמר לו הקב"ה למשה אלולי צעקתך כבר איבדתים מן העולם ויאמר להשמידם לולי משה בחירו (תהלים ק"ו כ"ג): ר' שמעון בן יהודה איש כפר עיכוס אומר כבר קדמה צעקתם לצעקתך ויראו מאד ויצעקו בני ישראל אל ה': ר' נתן אומר משום ר' יוסי המחוסי אמר לו הקב״ה למשה כבר הכתבתי עליך בתורה (במדבר י"ב ז') בכל ביתי נאמן הוא אתה ברשותי והים ברשותי כבר עשיתיך גזבר עליו: [ר' חנינא בן דוסא אומר אמר לו הקב"ה כבר כתבתי (משלי י"ז י"ז) אח לצרה יולד אח אני לישראל בשעת צרתן אין אחים אלא ישראל שנ' (תהלים קכ״ב ח') למען אחי ורעי וגו']: