מדרש על משלי 2:6

(משלי א א): "משלי שלמה בן דוד מלך ישראל"- רבי תנחום בן חנילאי פתח ואמר: (איוב כח יב): "והחכמה - מאין תימצא? ואי זה מקום בינה?" - זה שלמה, שישב בתענית ארבעים יום, כדי שייתן לו המקום רוח חכמה ובינה, והיה משוטט ומבקש אחריה. אמר לו הקב"ה: (מלכים א ג ה): "שאל, מה אתן לך?" אמר לפניו 'ריבונו של עולם, איני שואל ממך לא כסף ולא זהב, אלא חכמה בלבד', שנאמר (מלכים א ג ט): "ונתת לעבדך לב שומע לשפוט את עמך". השיבו הקב"ה ואמר לו 'הואיל ולא שאלת לא כסף ולא זהב, החכמה והמדע נתונה לך במתנה'. ולא עוד אלא שקדמה החכמה לתורה, שנאמר (תהלים קיא י): "ראשית חכמה יראת ה'". תמן תנינן (משנה אבות ג יז): "רבי אלעזר בן עזריה אומר: אם אין תורה - אין דרך ארץ". ולפי שקדמה חכמתו, אמר עליו הכתוב (מלכים א ג ג): "ויאהב שלמה את ה'"; מלמד שהיתה חכמתו של שלמה מתנה. "ואי זה מקום בינה?" - אמר רבי שמעון בן יוחאי: חכמה ובינה לשון אחד הם, במקום שיש חכמה יש בינה, ובמקום שיש בינה יש חכמה. ולפי שישב בתענית ארבעים יום, והיה מבקש חכמה, לא קיפח הקב"ה שכרו, שנאמר (מלכים א ה כו): "וה' נתן חכמה לשלמה", וכתיב: (מלכים א ה יא): "ויחכם מכל האדם" - זה אדם הראשון, דכתיב ביה בשלמה (משלי ל ב): "כי בער אנכי מאיש ולא בינת אדם לי"; "מאיתן האזרחי" - זה אברהם, דכתיב (ישעיהו מא ב): "מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו"; "הימן" - זה משה, שנאמר (במדבר יב ז): "לא כן עבדי משה, בכל ביתי נאמן הוא"; "כלכל" - זה יוסף, דכתיב (בראשית מז יב): "ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו"; "דרדע" - זה דור המדבר, שהיו בני דעה ביותר; "בני מחול" - זה דוד, שמחל לו הקב"ה על אותו עוון. "ויהי שמו בכל הגויים סביב" - זה שלמה, שיצא שמו מסוף העולם ועד סופו. ד"א "והחכמה מאין תימצא" - זה מלכת שבא, ששמעה את חכמתו, אמרה 'אלך ואראה אם חכם הוא אם לאו', ומניין ששמעה חכמתו? שנאמר (מלכים א י א): "ומלכת שבא שומעת את שמע שלמה לשם ה' ותבוא לנסותו בחידות", מהו בחידות? אמר רבי ירמיה בר שלום: אמרה לו 'אתה הוא שלמה, ששמעתי עליך ועל מלכותך ועל חכמתך?', אמר לה 'הן', אמרה לו 'חכם גדול אתה, אלא אם אני שואלת ממך דבר אחד, אתה משיב לי?', אמר לה (משלי ב ו): "כי ה' יתן חכמה, מפיו דעת ותבונה". אמרה לו 'מה הן שבעה יוצאין, ותשעה נכנסין, ושניים מוזגים, ואחד שותה?' אמר לה 'בוודאי, שבעה ימי נידה יוצאין, ותשעה ירחי לידה נכנסין, שני דדיים מוזגים, והוולד שותה'. אמרה לו 'חכם גדול אתה, אלא אם אני שואלת ממך דבר אחר אתה משיבני?' אמר לה "כי ה' יתן חכמה", אמרה לו 'מה הוא, אשה אמרה לבנה: אביך - אבי, זקנך - בעלי, ואת - ברי, ואנא - אחותך'? אמר לה 'בוודאי, שתי בנותיו של לוט הן'. ועוד דוגמה אחרת עשתה: הביאה לפניו תינוקות בקומה אחת ובכסות אחד, אמרה לו 'הפרש לי מאלו זכרים ונקבות'. רמז לסריסיו, והביאו לו אגוזים וקליות, התחיל מפזרם לפניהם; זכרים, שלא היו מתביישים, היו נוטלים בבגדיהם, ונקבות, שהיו מתביישות, היו נוטלות בסודריהן. אמר לה 'אלו זכרים ואלו נקבות'. אמרה לו 'בני, חכם גדול אתה!'. ועוד דוגמה אחרת עשתה: הביאה ערלים ומהולים, אמרה לו 'הפרש לי המהולים מן הערלים'; מייד רמז לכהן גדול ופתח ארון הברית, מהולין שבהן כרעו בחצי קומתן, ולא עוד אלא שנתמלא פניהם מזיו השכינה, וערלים שבהן נופלים על פניהם, מייד אמר לה 'אלו ערלים ואלו מהולים'. אמרה לו 'מהיכן לך?' אמר לה 'מבלעם, דכתיב (במדבר כד ד): "אשר מחזה שדי יחזה נופל וגלוי עיניים", אילו לא היה נופל - לא היה רואה כלום. ואם אין אתה רוצה ללמוד מבלעם, בוא ולמד מאיוב: בשעה שבאו שלושת רעי איוב לנחמו, אמר להם (איוב יב ג): "גם לי לבב כמוכם, לא נופל אנוכי מכם", לא נופל אנוכי כמותכם'. באותה שעה אמרה לו (מלכים א י ז): "לא האמנתי לדברים עד אשר באתי ותראינה עיניי, והנה לא הוגד לי החצי, הוספת חכמה וטוב אל השמועה אשר שמעתי; אשרי אנשיך, אשרי עבדיך אלה העומדים לפניך תמיד השומעים את חכמתך; יהי ה' אלהיך ברוך אשר חפץ בך לתתך על כסא ישראל וגו' וישימך למלך לעשות משפט וצדקה". נאמר בשלמה "משפט וצדקה", ונאמר בדוד "משפט וצדקה", מניין? דכתיב (שמואל ב ח טו): "ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו", ונאמר בשלמה "משפט וצדקה", מגיד הכתוב שחכמתו של שלמה שקולה כחכמתו של דוד, וחכמתו של דוד שקולה כחכמתו של שלמה. ד"א "והחכמה מאין תימצא" - מלמד שהיה שלמה מחפש, היכן החכמה מצויה. רבי אליעזר אומר: בראש, רבי יהושע אומר: בלב. הה"ד (תהלים ד א): "נתתה שמחה בלבי", וכתיב (משלי כז יא): "חכם בני ושמח לבי". ומפני מה נתנה חכמה בלב - מפני שכל האיברים תלויים בלב. אמר שלמה: אני עושה כדפתח אבי, שהוא פתח בחכמתו בראש אותיות וסיים באמצע אותיות: [פתח] בראש - דכתיב (תהלים א א): "אשרי האיש אשר לא הלך", וסיים באמצע - שנאמר (תהלים קנ ו): "כל הנשמה תהלל יה". בתחילה אני פותח באמצע, ומסיים בסוף: אני פותח ממקום שהחכמה נתונה, היכן היא - בלב, ולב היכן הוא נתון - באמצע. נמצאת אומר, שדוד תפש כדברי רבי אליעזר, ושלמה כדברי רבי יהושע. ולא עוד, אלא שהלב נתון בידו של הקב"ה, כדכתיב (משלי כא א): "פלגי מים לב מלך ביד ה', על כל אשר יחפוץ יטנו". וכיוון שהלב נתון ביד הקב"ה, אל מקום שהוא חפץ הוא מטה אותו. וכיוון שראה שלמה שהחכמה נתונה בלב, אמר: ממקום שניתנה החכמה אני מתחיל, שכן הוא אומר "משלי שלמה". "בן דוד" - מאי בן דוד, וכי אין הכל יודעין שהוא בן דוד?! אלא, כל מה שעשה, לכבודו של דוד עשה. "מלך ישראל" - וכי אין הכל יודעין שהוא מלך ישראל?! אלא, מה שעשה, לכבודן של ישראל עשה.

אשירה לה', נאה גדולה לה' נאה גבורה לה' [נאה התפארת והנצח וההוד לה'] וכן דוד אמר לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד (דה"א כט): אשירה לה' כי גאה גאה, משל למה"ד למלך בשר ודם שנכנס למדינה והיו הכל מקלסין לפניו שהוא גבור והוא חלש שהוא עשיר והוא עני שהוא חכם והוא טפש שהוא רחמני והוא אכזרי שהוא דיין שהוא נאמן ואין בו אחת מכל המדות הללו אלא הכל מחניפין לו אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא כל מה שמקלסין אותו יותר הוא מקלוסו. אשירה לה' שהוא גבור שנ' האל הגדול הגבור והנורא (דברים י) ואומר ה' עזוז וגבור ה' גבור מלחמה (תהלים כד) ואומר ה' כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה יריע אף יצריח על אויביו יתגבר (ישעיהו מ״ב:י״ג) ואומר מאין כמוך ה' גדול אתה וגדול שמך בגבורה (ירמיה י). אשירה לה' שהוא עשיר שנ' הן לה' אלהיך השמים וגו' (דברים י) ואומר לה' הארץ ומלואה וגו' (תהלים כד א) ואומ' אשר לו הים והוא עשהו (שם צה) ואומ' לי הכסף ולי הזהב וגו' (חגי ב) ואומר הן כל הנפשות לי הנה כנפש האב ונפש הבן לי הנה הנפש החוטאת היא תמות (יחזקאל יח ד): אשירה לה' שהוא חכם שנ' [ה' בחכמה יסד ארץ (משלי ג׳:י״ט) ואומר עמו חכמה וגבורה (איוב י״ב:י״ג) ואומר] כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה (משלי ב) ואו' יהיב חכמתא לחכימין ומנדעא לידעי בינה (דניאל ב) ואו' מי לא ייראך מלך הגוים כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך (ירמיה י). אשירה לה' שהוא רחמן שנ' ה' ה' אל רחום וחנון וגו' (שמות לד) [ואומר חנון ורחום ה' (תהילים קמ״ה:ח׳)] ואומר כי אל רחום ה' וגו' (דברים ד) ואומר זכור רחמיך ה' וגו' (תהלים כה) ואומר טוב ה' לכל וגו' (שם קמ) ואומר לה' אלהינו הרחמים והסליחות (דניאל ט). אשירה לה' שהוא דיין שנ' כי המשפט לאלהים הוא ואומר אלהים נצב בעדת אל (תהלים פב) ואומר הצור תמים פעלו וגו' (דברים לב ד). אשירה לה' שהוא נאמן שנ' האל הנאמן וגו' (שם ז) ואומר אל אמונה ואין עול וגו' הא לו נאה גדולה וגבורה ותפארת והנצח וההוד. אשירה לה' שהוא נאה שהוא הדור שהוא משובח ואין כערכו שנ' כי מי בשחק יערוך לה' ידמה לה' בבני אלים, ואומר אל נערץ בסוד קדושים רבה ואומר ה' אלהי צבאות מי כמוך חסין יה (תהלים פט) מהו צבאות אות הוא בתוך צבא שלו וכן הוא אומר ואתא מרבבות קדש (דברים לג) אות הוא בתוך רבבות קדש שלו וכן דוד אומר אין כמוך באלהים ה' ואין כמעשיך (תהלים פו) וכה"א דודי צח ואדום ואומר ראשו כתם פז, ואומר עיניו כיונים על אפיקי מים ואומר לחייו כערוגת הבושם ואומר ידיו גלילי זהב ואומר שוקיו עמודי שש (שה"ש ה). ר' יוסי הגלילי אומר הרי הוא אומר מפי עוללים ויונקים יסדת עוז (תהלים ח) מפי עוללים אלו עוברים שבמעי אמן שנ' או כנפל טמון לא אהיה וגו' (איוב ג׳:ט״ז) ויונקים אלו שיונקים משדי אמן שנ' אספו עוללים ויונקי שדים (יואל ב). רבי אומר עוללים אלו עוללים שבחוץ שנ' להכרית עולל מחוץ (ירמיה ט) ואומר עוללים שאלו לחם (איכה ד) יונקים אלו שעל שדי אמן שנ' אספו עוללים ויונקי שדים (יואל ב) אלו ואלו פתחו פיהם ואמרו שירה לפני המקום שנ' אשירה להי וגו'. ר' מאיר אמר אף עוברין שבמעי אמן פתחו פיהן ואמרו שירה לפני המקום שנ' במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל (תהלים סח) ולא ישראל בלבד אמרו שירה לפני המקום אלא אף מלאכי השרת שנ' ה' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים (שם ח).

הראשון נקרא כתר שמתחלק לתר״ך נתיבות והרבות אורה, ועליו הכתוב אומר ועתיק יומין יתיב וגו' (דניאל ז׳:ט׳). שם שלש עשרה שערי החכמה והחמלה, שהזכיר משה רבינו בתורה, עליו אמרו במופלא ממך אל תדרוש ואין לך עסק בנסתרות (חגיגה פ״ב). השני רוח אלהים חיים חכמה, ומתחלק לל״ב נתיבות אורה ושם תעלומות החכמה והנסתרות ומצפוני החכמה, הוי ה' בחכמה יסד ארץ (משלי ג׳:י״ט), השלישי כי אם לבינה תקרא (שם ב'), שם תענוגי עולם הבא ומנוחות הנשמות, ומתחלק לשלשה שערים, והחכמה והבינה והדעת אינן נפרדים מעולם, ועליהם נאמר היש למטר אב ומי הוליד אגלי טל (איוב ל״ח:כ״ח), הוי כי ה׳ יתן חכמה מפיו דעת ותבונה (משלי ב׳:ו׳). הרביעי חסד לאברהם (מיכה ז׳:כ׳), שם מדת אברהם אבינו ע״ה, מים של הנחה וששון נקרא ימינו של הקב״ה, הוי נשבע ה' בימינו (ישעיהו ס״ב:ח׳). החמישי פחד יצחק אביו של יעקב, שם מדת יצחק אבינו שנעקד תחת יד אברהם, ושם אש לוהט, הוי כי ה' אש אוכלה, ונקרא שמאלו של הקב״ה, הוי ובזרוע עוזו (שם). הששי ת״ת (תפארת) עבור על פשע (משלי י״ט:י״א), שם מדת יעקב אבינו ע״ה ותורת משה רבינו משם נתנה ונקרא לב השמים, ועליו נאמר כתפארת אדם לשבת בית (ישעיהו מ״ד:י״ג). השביעי נצח ישראל לא ישקר, שם מדת משה רבינו ע״ה ובזכותו היה יורד המן משחקים הטוחנים מן לצדיקים. השמיני הוד והדר של הקב״ה, שם מדת אהרן ע״ה ובזכותו היו ו' עננים מקיפים לישראל במדבר, ועליהם נאמר שוקיו עמודי שש (שיר השירים ה׳:ט״ו). התשיעי צדיק יסוד עולם, שם מדת יוסף הצדיק ע״ה ושם כל השפעות החסדים והרחמים והגבורה של הקב״ה והוא זן ומפרנס לכנסת ישראל, ועליו נאמר ויקרא לו ה' שלום (שופטים ו׳:כ״ד), ונאמר וראשו מגיע השמימה (בראשית כ״ח:י״ב). העשירי מלכות, שכלן נותנים שפע וברכה לה' ע״י מדת שלום הנותן שלום בין כנסת ישראל להקב״ה. ושם נכנסין קולות התפלות והבקשות, ושם שכר ועונש הצדיקים ומשפט, הוי צדק ומשפט מכון כסאך (תהלים פ״ט), ושם מדת דוד המלך ע״ה, ועליו נאמר בזאת אני בוטח (שם כ״ז), מאת ה' היתה זאת (שם קי״ח).