Musar על משלי 2:6

קודם שאפרש המאמר צריך להקדים, כי כתיבה היא תורה שבכתב, ואמירה היא תורה שבעל פה. וכן כתיבה יהיבה רומז לתורה שבעל פה, כהא דכתיב (משלי ב, ו) כי י"י יתן חכמה מפיו דעת ותבונה. וזהו שאמר רבי יוחנן, אנכי נוטריקון *אנא *נפשי *כתבית *יהבית, רצה לומר, כתבית תורה שבכתב, יהבית תורה שבעל פה, והכל הוא מפי הגבורה. ובא לאורוי לנו בזה המאמר הנכבד, שמא נטעה בהבנת איזה מאמרים הרומזים איך תורה שבעל פה השיג אותה משה רבינו ע"ה מעצמו וכיון אל האמת. וכהא דאיתא במדרש (שמו"ר מא, ו) ויתן אל משה ככלותו (שמות לא, יח), כללים מסר לו לו. אשר נראה מזה שלא מסר לו השם יתברך רק כללים, ואחר כך הבין משה רבינו עליו השלום הפרטים מעצמו. וכן במדרש רבה סוף פרשת כי תשא (מז, ט), כתוב לך (שמות לד, כז), התחילו מלאכי השרת אומרים לפני הקב"ה, אתה נותן רשות למשה שיכתוב מה שהוא מבקש, שיאמר לישראל אני נתתי לכם את התורה, אני הוא שכתבתי ונתתי לכם. אמר להם הקדוש ברוך הוא חס ושלום שמשה עושה דבר זה. ואפילו עושה, נאמן הוא, שנאמר (במדבר יב, ז) לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא, עד כאן לשונם, אשר מזה משמע שהבין משה מדעתו. ולהצילו מטעות זה אמר, אנא נפשי כתבית יהבית, שהקב"ה בעצמו נתן התורה שבכתב, ובעצמו פירש אותה דהיינו תורה שבעל פה כללותיה ופרטותיה ודקדוקיה. וכן אמרו רבותינו ז"ל בברייתא, וידבר אל משה בהר סיני (ויקרא כה, א). מה תלמוד לומר בהר סיני, והלא כל התורה כולה נאמרה מסיני. אלא לומר לך, מה שמיטה נאמרה בכלליה ופרטיה ודקדוקיה מסיני, אף כל המצות כלליהן ופרטיהן ודקדוקיהן מסיני:

ואז מבואר הדא הוא דכתיב כי לקח טוב כו'. ואמר אל תעזובו את המקח שנתתי לכם, רצה לומר, תורתי קאי אמקח, ולא מילתא באפי נפשיה, דאז היה קשה לקח ונתינה סתרי אהדדי. אבל אם תיבת תורתי קאי אלמעלה, אז מתורץ כי באמת היא נתינה, כמו שכתוב (משלי ב, ו) כי ה' יתן חכמה. ואם תצדק מה תתן, אמנם יש בחינת נחת רוח לפני וכח בגבורה שלמעלה, ואז הוא מקח כביכול, לקח הנחת רוח. וזהו ויקחו לי, כי נמכר עמה:

וכל שכן לפי פירוש בעל העקידה ז"ל בשער נ"ה שראויה לסמכה לברכת אלקי נשמה, שכתב שם וזה לשונו, אם הכרת החסד המקובל תעדר, והשבת הגמול הראויה לו תבטל, על מה ועל מה העולם עומד וכו'. עד אמרו, והיה אנחנו מקבלים מאתו ית' הרבה צדקות וחסדים עצמו מספר, אמנם כולם נכללים בג' סיגים אשר הם הכרחיים למציאתינו, והם החיות והמדע והפרנסה, וכולם מבוארים מהכתובים (ישעיה מב, ה) נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה, כי הוא יתברך הזורק נשמות לפגרים מתים כאשר הם חיים על האדמה. וגם נאמר (משלי ב, ו) כי י"י יתן חכמה מפיו דעת ותבונה, והוא השפעת דעתו ושכלו כאשר הוא מדבר בהשכל. וגם נאמר (תהלים קמה, טו) עיני כל אליך ישברון פותח את ידך כו', כי הוא המכין מזונו וצרכיו אשר אי אפשר לעמוד זולתו, ועל הכל אנו מחוייבים להשיב הגמול הראוי להגיע מיד יוצרנו אל מעלתו יתברך, אשר לפי כן סדרו חז"ל בסדר שבחינו בברכתינו בבקר. אמרו אלקי נשמה שנתת בי, וחתמו ברוך אתה י' המחזיר נשמות לפגרים מתים, והרי הוא הענין הראשון. ועל השני סמכו, ברוך אתה י' אשר נתן לשכוי בינה. ועל הצרכים סדרו כל יתר הברכות כי רבים הם, פוקח עורים זוקף כפופים מלביש ערומים וכו', עד אשר לא חסר מצרכיו כלום, עד כאן לשונו לעניינינו. ואם שהוא האריך יותר: