מדרש על משלי 20:26

דָּבָר אַחֵר, אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים עה, ח): כִּי אֱלֹהִים שֹׁפֵט זֶה יַשְׁפִּיל וְזֶה יָרִים, לְמָה דּוֹמֶה הָעוֹלָם הַזֶּה, לְגַלְגַּל שֶׁבַּגִּנָּה כְּלֵי חֶרֶס שֶׁבּוֹ הַתַּחְתּוֹנִים עוֹלִים מְלֵאִים וְהָעֶלְיוֹנִים יוֹרְדִין רֵיקָנִין, כָּךְ לֹא כָּל מִי שֶׁהוּא עָשִׁיר הַיּוֹם הוּא עָשִׁיר לְמָחָר, וְלֹא מִי שֶׁהוּא עָנִי הַיּוֹם עָנִי לְמָחָר, לָמָּה שֶׁגַּלְגַּל הוּא בָּעוֹלָם. (דברים טו, י): כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה, אָמַר רַבִּי אַחָא גַּלְגַּל הוּא בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ, כו): מְזָרֶה רְשָׁעִים מֶלֶךְ חָכָם וַיָּשֶׁב עֲלֵיהֶם אוֹפָן, וְאֵין אוֹפָן אֶלָּא גַּלְגַּל, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יד, כה): וַיָּסַר אֵת אֹפַן מַרְכְּבֹתָיו. אַשְׁרָיו כָּל מִי שֶׁיָּדוֹ פְּשׁוּטָה לַעֲנִיִּים, רְאֵה מַה כְּתִיב (משלי כב, ב): עָשִׁיר וָרָשׁ נִפְגָּשׁוּ עֹשֵׂה כֻלָּם ה', וְכֵן (משלי כט, יג): רָשׁ וְאִישׁ תְּכָכִים נִפְגָּשׁוּ מֵאִיר עֵינֵי שְׁנֵיהֶם ה', הֶעָנִי קָנָה חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה וְהֶעָשִׁיר קָנָה חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְעָנִי שֶׁפָּשַׁט יָדוֹ וְאֵין בַּעַל הַבַּיִת רוֹצֶה לִתֵּן לוֹ עֹשֵׂה כֻלָּם ה', מִי שֶׁעָשָׂה אֶת זֶה עָשִׁיר הוּא עָתִיד לַעֲשׂוֹתוֹ עָנִי, וּמִי שֶׁעָשָׂה אֶת זֶה עָנִי הוּא עָתִיד לַעֲשׂוֹתוֹ עָשִׁיר, אֵין לְךָ מִדָּה קָשָׁה מִן הָעֲנִיּוּת, שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא מְדֻקְדָּק בַּעֲנִיּוּת כְּאִלּוּ דְּבוּקִין בּוֹ כָּל יִסּוּרִים שֶׁבָּעוֹלָם וּכְאִלּוּ בָּאוּ עָלָיו כָּל הַקְּלָלוֹת שֶׁבְּמִשְׁנֵה תוֹרָה, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ אִלּוּ נִתְקַבְּצוּ כָּל יִסּוּרִין לְצַד אֶחָד וְהָעֲנִיּוּת לְצַד אֶחָד, הָעֲנִיּוּת מַכְרַעַת לְכֻלָּן. לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנשֶׁה, בּוֹא וּרְאֵה כָּל מִי שֶׁהוּא מַלְוֶה בְּרִבִּית עוֹבֵר עַל כָּל הָעֲבֵרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה וְאֵינוֹ מוֹצֵא מִי שֶׁיְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת, כֵּיצַד אָדָם שֶׁחָטָא אַחַת מִכָּל הָעֲבֵרוֹת וְעוֹמֵד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּדִּין, הַמַּלְאָכִים עוֹמְדִין, אֵלּוּ מְלַמְּדִים זְכוּת וְאֵלּוּ מְלַמְּדִים חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב יח, יח); רָאִיתִי אֶת ה' יוֹשֵׁב עַל כִּסְאוֹ וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם עֹמְדִים עַל יְמִינוֹ וּשְׂמֹאלוֹ. אֲבָל מִי שֶׁמַּלְוֶה לְיִשְׂרָאֵל בְּרִבִּית אֵין אֶחָד מֵהֶם מְלַמֵּד לוֹ זְכוּת, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל יח, יג): בַּנֶּשֶׁךְ נָתַן וְתַרְבִּית לָקַח וָחָי לֹא יִחְיֶה. וְכָל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁמַּלְוֶה לַחֲבֵרוֹ וְאֵינוֹ נוֹטֵל רִבִּית כְּאִלּוּ קִיֵּם כָּל הַמִּצְווֹת, שֶׁכֵּן דָּוִד אוֹמֵר (תהלים טו, א): ה' מִי יָגוּר בְּאָהֳלֶךָ, וּכְתִיב (תהלים טו, ה): כַּסְפּוֹ לֹא נָתַן בְּנֶשֶׁךְ וגו'.