מדרש על משלי 21:29

ואמר רב סלא אמר רב המנונא כל אדם שיש לו עזות פנים סוף נכשל בעבירה שנאמר (שם) ומצח אשה זונה היה לך. רב נחמן בר יצחק אמר בידוע שנכשל בעבירה שנאמר היה לך ולא נאמר יהיה לך. אמר רבה בר הונא כל אדם שיש לו עזות פנים מותר לקרותו רשע שנאמר (משלי כא כט) העז איש רשע בפניו. רב נחמן בר יצחק אמר מותר לשנאותו שנאמר (קהלת ח א) ועז פנים ישונא אל תקרי ישונא אלא ישנא. רב יוסף אמר מהכא (איוב לז כא) ועתה לא ראו בהיר בשחקים ורוח עברה ותטהרם ואין אור אלא תורה שנאמר (משלי ו כג) כי נר מצוה ותורה אור בהיר הוא בשחקים תני דבי רבי ישמעאל אפילו בשעה שרקיע נעשה בהורין בהורין להוריד טל ומטר רוח עברה ותטהרם:

יז אָמַר רַב חִסְדָּא: אֵין הַגְּשָׁמִים נֶעְצָרִים, אֶלָּא בִּשְׁבִיל בִּטּוּל תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (איוב כ״ד:י״ט) "צִיָּה גַם חֹם יִגְזְלוּ מֵימֵי שֶׁלֶג". מַאי מַשְׁמַע? תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: בִּשְׁבִיל דְּבָרִים שֶׁצִוִּיתִי אֶתְכֶם בִּימוֹת הַחַמָּה וְלֹא עֲשִׂיתֶם, יִגָּזְלוּ מִכֶּם מֵימֵי שֶׁלֶג בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פָּזִי: אֵין הַגְּשָׁמִים נֶעְצָרִין, אֶלָּא בִּשְׁבִיל מְסַפְּרֵי לָשׁוֹן־הָרַע, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי כ״ה:כ״ג) "רוּחַ צָפוֹן תְּחוֹלֵל גָּשֶׁם, וּפָנִים נִזְעָמִים לְשׁוֹן סָתֶר". אָמַר רַב סַלָא, אָמַר רַב הַמְנוּנָא: אֵין הַגְּשָׁמִים נֶעְצָרִין, אֶלָּא בִּשְׁבִיל עַזֵּי־פָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיהו ג׳:ג׳) "וַיִּמָּנְעוּ רְבִבִים וּמַלְקוֹשׁ לוֹא הָיָה, וּמֵצַח אִשָּׁה זוֹנָה הָיָה לָךְ" וְגוֹ'. וְאָמַר רַב סַלָּא, אָמַר רַב הַמְנוּנָא: כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ עַזּוּת־פָּנִים, סוֹף נִכְשָׁל בַּעֲבֵרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "וּמֵצַח אִשָּׁה זוֹנָה הָיָה לָךְ". רַב נַחְמָן (בר יצחק) אָמַר: בְּיָדוּע,ַ שֶׁנִּכְשָׁל בַּעֲבֵרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: 'הָיָה לָךְ', וְלֹא נֶאֱמַר: 'יִהְיֶה לָךְ'. (ו)אָמַר רַבָּה בַּר [רַב] הוּנָא: כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ עַזּוּת פָּנִים, מֻתָּר לִקְרוֹתוֹ 'רָשָׁע', שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי כ״א:כ״ט) "הֵעֵז אִישׁ רָשָׁע בְּפָנָיו". רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: מֻתָּר לִשְׂנֹאתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ח׳:א׳) "וְעֹז פָּנָיו יְשֻׁנֶּא". אַל תִּקְרִי, 'יְשֻׁנֶּא', אֶלָּא 'יִשָּׂנֵא', אָמַר רַב קְטִינָא: אֵין הַגְּשָׁמִים נֶעְצָרִין, אֶלָּא בִּשְׁבִיל בִּטּוּל תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת י׳:י״ח) "בַּעֲצַלְתַּיִם יִמַּךְ הַמְּקָרֶה", בִּשְׁבִיל עַצְלוּת שֶׁהָיָה בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא עָסְקוּ בַּתּוֹרָה, נַעֲשָׂה שׂוֹנְאוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מָךְ, וְאֵין 'מָךְ' אֶלָּא עָנִי, שֶׁנֶּאֱמַר: (ויקרא כ״ז:ח׳) "וְאִם מָךְ הוּא מֵעֶרְכֶּךָ". וְאֵין 'מְקָרֶה' אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים ק״ד:ג׳) "הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו". רַב יוֹסֵף אָמַר: מֵהָכָא: (איוב ל״ז:כ״א) "וְעַתָּה לֹא רָאוּ אוֹר, בָּהִיר הוּא בַּשְּׁחָקִים, וְרוּחַ עָבְרָה וַתְּטַהֲרֵם", וְאֵין 'אוֹר' אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי ו׳:כ״ג) "כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר". "בָּהִיר הוּא בַּשְּׁחָקִים", תָּנִי דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: אֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁרָקִיעַ נַעֲשָׂה בְּהוֹרִין בְּהוֹרִין לְהוֹרִיד טַל וּמָטָר, רוּחַ עָבְרָה וַתְּטַהֲרֵם.

ד"א ביום השמיני זש"ה לוה רשע ולא ישלם וגו' (תהלים ל"ז כ"א) א"ר יצחק שלשה הן נקראו רשעים, ואלו הן, הפושט יד על חבירו, והלוה ואינו משלם, ומי שהוא בעל מחלוקת. הפושט יד בחבירו מניין, שנאמר ויאמר לרשע למה תכה רעך (שמות ב' י"ג) למה הכית את רעך אין כתיב כאן אלא למה תכה, בעי לממחניה עד כדון לא מחתיה, א"ר שמואל בר תנחום אמריתה קומי ר' תנחומא ואמר לי אף מי שהוא מעיז פניו נקרא רשע דכתיב העז איש רשע בפניו (משלי כ"א כ"ט). והלוה ואינו משלם שנאמר לוה רשע ולא ישלם. ומי שהוא בעל מחלוקת שנאמר סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים (במדבר ט"ז כ"ו). ד"א לוה רשע וגו' אלו או"ה שהן אוכלין ושותין ושמחין ולא מברכין, וצדיק חונן ונותן (תהלים ל"ז) אלו ישראל שהן אוכלין ושותין ומברכין, אמר ריש לקיש אתה מוצא כשהקב"ה נותן לצדיק מה שנתבקש לו בידו הוא חוזר וחוננו משלו הה"ד וצדיק חונן ונותן, א"ר לוי כך עלתה על דעתו של הקב"ה ליתן לישראל רגל אחד בכל חודש שבקיץ, בניסן פסח, באייר פסח קטן, בסיון עצרת, וע"י עבירות ומעשים רעים שעשו את העגל (שהיו) [שהו] בידו שלשה תמוז ואב ואלול, ובא תשרי ופרע את שלשתן, ריש שתא לקבל תמוז, צומא רבא לקבל אב, שבעת ימי החג לקבל אלול, אמר הקב"ה לאחרים הוא פורע ושלו אינו נוטל תן לו יומו לפיכך ביום השמיני וגו'.