מדרש על משלי 22:13

דָּבָר אַחֵר, כִּי הַמִּצְוָה וגו' לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא. אָמַר לָהֶן משֶׁה שֶׁלֹא תֹאמְרוּ משֶׁה אַחֵר עוֹמֵד וּמֵבִיא לָנוּ תּוֹרָה אַחֶרֶת מִן הַשָּׁמַיִם, כְּבָר אֲנִי מוֹדִיעַ אֶתְכֶם לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא, שֶׁלֹא נִשְׁתַּיֵּיר הֵימֶנָּה בַּשָּׁמַיִם. דָּבָר אַחֵר, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא הִיא וְכָל כְּלֵי אֻמָנוּתָהּ נִתְּנָה, עִנְוְתָנוּתָהּ, צִדְקָהּ וְיַשְׁרוּתָהּ וּמַתַּן שְׂכָרָהּ. דָּבָר אַחֵר, מַהוּ לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא. שְׁמוּאֵל אָמַר אֵין הַתּוֹרָה מְצוּיָה בְּאִיסְטְרוֹלוֹגִין שֶׁאֻמְנוּתָן בַּשָּׁמָיִם, אָמְרוּ לִשְׁמוּאֵל הֲרֵי אַתָּה אִיסְטְרוֹלוֹגִין וְגָדוֹל בַּתּוֹרָה, אָמַר לָהֶן לֹא הָיִיתִי מַבִּיט בְּאִיסְטְרוֹלוֹגִים אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁהָיִיתִי פָּנוּי מִן הַתּוֹרָה, אֵימָתַי כְּשֶׁהָיִיתִי נִכְנָס לְבֵית הַמָּיִם. דָּבָר אַחֵר, לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא, אָמְרוּ לוֹ רַבֵּנוּ משֶׁה הֲרֵי אַתָּה אוֹמֵר לָנוּ לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא, וְהֵיכָן הִיא, אָמַר לָהֶן בְּמָקוֹם קָרוֹב הִיא (דברים ל, יד): בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂוֹתוֹ, אֵינָהּ רְחוֹקָה מִכֶּם קְרוֹבָה הִיא לָכֶם. דָּבָר אַחֵר, בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂתוֹ, רַבָּנָן אָמְרֵי שִׁבְעָה דְּבָרִים אָמַר שְׁלֹמֹה עַל הֶעָצֵל, וּמַה שֶּׁאָמַר משֶׁה הָיָה גָּדוֹל מִכֻּלָּם, כֵּיצַד אָמְרוּ לֶעָצֵל רַבְּךָ בָּעִיר לֵךְ וּלְמַד תּוֹרָה מִמֶּנּוּ, וְהוּא מֵשִׁיב אוֹתָן וְאוֹמֵר לָהֶן, מִתְיָרֵא אֲנִי מִן הָאֲרִי שֶׁבַּדֶּרֶךְ, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כו, יג): אָמַר עָצֵל שַׁחַל בַּדָּרֶךְ. אָמְרוּ לוֹ הֲרֵי רַבְּךָ בְּתוֹךְ הַמְדִינָה עֲמֹד וְלֵךְ אֶצְלוֹ, אָמַר לָהֶן מִתְיָרֵא אֲנִי שֶׁלֹא יְהֵא אֲרִי בְּתוֹךְ הָרְחוֹבוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כו, יג): אֲרִי בָּרְחֹבוֹת. אָמְרוּ לוֹ הֲרֵי הוּא דָּר אֵצֶל בֵּיתְךָ, אָמַר לָהֶן וְהָאֲרִי בַּחוּץ, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כב, יג): אָמַר עָצֵל אֲרִי בַּחוּץ. אָמְרוּ לוֹ בְּתוֹךְ הַבַּיִת, הֵשִׁיב לָהֶן וְאִם הוֹלֵךְ אֲנִי וּמוֹצֵא אֶת הַדֶּלֶת נָעוּל, אֲנִי מְחַזֵּר וּבָא. אָמְרוּ לוֹ פָּתוּחַ הוּא, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כב, יג): הַדֶּלֶת תִּסּוֹב עַל צִירָהּ וְעָצֵל עַל מִטָּתוֹ, לַסּוֹף שֶׁלֹא הָיָה יוֹדֵעַ מַה לְּהָשִׁיב, אוֹמֵר לָהֶן, אוֹ הַדֶּלֶת פָּתוּחַ אוֹ נָעוּל, מְבַקֵּשׁ אֲנִי לִישֹׁן עוֹד מְעַט, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ו, ט): עַד מָתַי עָצֵל תִּשְׁכָּב וגו'. עָמַד מִשְּׁנָתוֹ בַּבֹּקֶר נָתְנוּ לְפָנָיו לֶאֱכֹל הוּא מִתְעַצֵּל לָתֵת לְתוֹךְ פִּיו, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כו, טו): טָמַן עָצֵל יָדוֹ בַּצַּלָּחַת נִלְאָה לַהֲשִׁיבָהּ אֶל פִּיו, וְאֵיזֶה שְׁבִיעִי (משלי כ, ד): מֵחֹרֶף עָצֵל לֹא יַחֲרשׁ וְשָׁאַל בַּקָּצִיר וָאָיִן. מַהוּ מֵחֹרֶף עָצֵל לֹא יַחֲרשׁ, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי זֶה שֶׁאֵינוֹ לָמֵד תּוֹרָה בְּנַעֲרוּתוֹ וּמְבַקֵּשׁ לִלְמֹד בְּזִקְנוּתוֹ וְאֵינוֹ יָכוֹל, וְזֶהוּ וְשָׁאַל בַּקָּצִיר וָאָיִן. וּמַה שֶּׁאָמַר משֶׁה הָיָה גָּדוֹל מִכֻּלָּן, מִנַּיִן (דברים ל, יד): כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂתוֹ, הוֹצֵא דָּבָר מִתּוֹךְ פִּיךָ.