מדרש על משלי 22:14

בעון נבלות הפה צרות רכות וגזרות קשות מתחדשות ובחורי שונאי ישראל מתים ויתומים ואלמנות צועקים ואינם נענים שנאמר (ישעיה ט טז) על כן על בחוריו לא ישמח ה׳ ואת יתומיו ואת אלמנותיו לא ירחם כי כלו חנף ומרע וכל פה דובר נבלה בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה. מאי ועוד ידו נטויה אמר רב חנין בר רבא הכל יודעין כלה למה נכנסה לחופה אלא כל המנבל פיו אפילו חותמין עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה הופכין עליו לרעה. אמר רבא בר שילא אמר רב חסדא כל המנבל את פיו מעמיקין לו גיהנם שנאמר (משלי כב יד) שוהה עמוקה פי זרות. רב נחמן בר יצחק אמר אף השומע ושותק שנאמר (שם) זעום ה׳ יפול שם. אמר רבי אושעיא כל הממרק את עצמו לעבירה חבורות ופצעים יוצאין בו שנאמר (שם כ) חבורות פצע תמרוק ברע ולא עוד אלא שנדון בהדרוקן שנאמר (שם) ומכות חדרי בטן. אמר ר״נ בר יצחק סימן לעבירה הדרוקן:

כה בַּעֲוֹן נַבְלוּת הַפֶּה, צָרוֹת רַבּוֹת, וּגְזֵרוֹת קָשׁוֹת מִתְחַדְּשׁוֹת, וּבַחוּרֵי שׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל מֵתִים, יְתוֹמִים וְאַלְמָנוֹת צוֹעֲקִים וְאֵינָם נַעֲנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו ט׳:ט״ז) "עַל כֵּן עַל בַּחוּרָיו לֹא יִשְׂמַח ה', וְאֶת יְתֹמָיו וְאֶת אַלְמְנֹתָיו לֹא יְרַחֵם, כִּי כֻלּוֹ חָנֵף וּמֵרַע, וְכָל פֶּה דֹּבֵר נְבָלָה, בְּכָל זֹאת לֹא שָׁב אַפּוֹ, וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה". מַאי, "וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה"? אָמַר רַב חַנִּין בַּר רָבָא: הַכֹּל יוֹדְעִין, כַּלָּה לָמָּה נִכְנְסָה לְחֻפָּה, אֶלָּא כָּל הַמְנַבֵּל אֶת פִּיו, אֲפִלּוּ חוֹתְמִין עָלָיו גְּזַר דִּין שֶׁל שִׁבְעִים שָׁנָה לְטוֹבָה, הוֹפְכִין עָלָיו לְרָעָה. אָמַר רַבָּה בַּר שִׁילָא, אָמַר רַב חִסְדָּא: כָּל הַמְנַבֵּל [אֶת] פִּיו מַעֲמִיקִין לוֹ גֵּיהִנֹּם, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי כ״ב:י״ד) "שׁוּחָה עֲמֻקָּה פִּי זָרוֹת". רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: אַף שׁוֹמֵע וְשׁוֹתֵק, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "זְעוּם ה' יִפָּל שָׁם". אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא: כָּל הַמְּמָרֵק אֶת עַצְמוֹ לַעֲבֵרָה, חַבּוּרוֹת וּפְצָעִים יוֹצְאִין בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "חַבֻּרוֹת פֶּצַע תַּמְרוּק בְּרָע". וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁנִּדּוֹן בְּהִדְרוֹקָן, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "וּמַכּוֹת חַדְרֵי בָטֶן". אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: סִימָן לַעֲבֵרָה, הִדְרוֹקָן.

ויעשו כן החרטומים בלהטיהם להוציא את הכנים ולא יכלו כיון שראה הקב"ה שהן מתגאין בראשונות אפלו מקומות שהיו אומרין למלאותן לא היו המכות שפות בהן שכן הוא אומר בבנים ויעשו כן החרטומים בלהטיהם להוציא לעשות לא נאמר אלא להוציא שכבר הן עשויין בא הכנים ולימד על הכל שכת' בהן ויעשו שלא נתמלאו מדבריהן אלא מדבריו של משה: רבי אומר הרי אומר (תהלים ק"ה כ"ח) שלח חשך ויחשיך אפשר החשך מכה תשיעית הוא והוא פותח בה תחלה אלא זה בנין אב לכל המכות מה החשך לא עשו החרטומים בלטיחם כמותו אף כולן לא עשו החרטמים כמותן: ר' יהודה אומר כל המכות כולן נשנו בספר תלים חוץ משלשה שלא נשנו הכנים והשחין והחשך מפני ששלשתן מפורשין בתורה שלא עשו החרטמים בכנים הוא אומר ויעשו כן החרטמים בלטיהם להוציא את הבנים ולא יכלו: בשחין הוא אומר (ט' י"א) ולא יכלו החרטמים לעמוד לפני משה מפני השחין: בחשך לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו (י' כ"ג): אבל השאר שהיו בני אדם חוששין שעשו החרטמים כמותן בא דויד וסמך כולן לגבורתו של הקב״ה ולא צרך לסמוך אלו השלשה מפני שהן מפורשין בתורה ויש אומרין אף אלו כבר פירשן דויד שנ' (תהלים ע"ח מ"ט) ישלח בם חרון אפו עברה וזעם וצרה: עברה זה השחין שנ' בו פיח כבשן ונקראת האש עברה שנ' (עי' יחז' כ"א ל"ו) באש עברתי אפיח עליהם: זעם אלו הכנים שנקראו המאכולת זעם שנ' (משלי כ"ב י"ד) זעום ה' יפול שם: צרה זה החשך שנא' (ישעיה ח' כ״ב) צרה וחשכה: וכל אחד מן המצרים היה נדון במכות לפי שעבודו ששעבד את ישראל שנ' (תהלים ע"ח ג') יפלס נתיב לאפו ואין פלס אלא משקל שנ' (ישעיה מ' י"ב) ושקל בפלס הרים: ומפני מה בכולן נאמרה התראה ובכינים ובשחין ובחשך לא נאמרה בהן התראה אלא מהקב"ה מתרה באדם פעם ראשונה ושנייה אינו צריך להתרות בו שלישית שנא' (איוב ל"ג י"ד) כי באחת דבר אלהים ובשתים לא ישורנה: ד"א אומרין אף אלו היתה בהן התראה וילמדו סתומות מן המפורשות: