מדרש על משלי 22:23

א״ר שמואל בר נחמני א״ר יונתן כל דיין שדן דין אמת לאמתו משרה שכינה בישראל שנאמר (תהלים פב א) אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט וכל דיין שאינו דן דין אמת לאמתו גורם לשכינה שתסתלק מישראל שנאמר (שם יב) משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר ה׳. וא״ר שמואל בר נחמני א״ר יונתן כל דיין שנוטל ממון מזה ונותן לזה שלא כדין הקב״ה גובה ממנו נפשו שנאמר (משלי כב כג) אל תגזל דל כי דל הוא וגו׳ כי ה׳ יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש. וא״ר שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן לעולם יראה דיין עצמו כאילו חרב מונחת לו בין ירכותיו וגיהנם פתוח לו מתחתיו (ע״ב) שנאמר (ש״ה ג ז) הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה וגו׳ מפחד בלילות מפחדה של גיהנם שדומה ללילה. דרש רבי יאשיה ואיתימא רב נחמן בר יצחק מאי דכתיב (ירמיה כא יב) בית דוד כה אמר ה׳ דינו לבקר משפט והצילו גזול מיד עושק וכי בבקר דנין וכל היום אין דנין אלא אם ברור לך הדבר כבקר אומרהו ואם לאו אל תאמרהו. ר׳ חייא בר אבא א״ר יוחנן מהכא (משלי ז ד) אמור לחכמה אחותי את אם ברור לך הדבר כאחותך שהיא אסורה לך אומרהו ואם לאו אל תאמרהו. א״ר יהושע בן לוי עשרה שיושבין בדין קולר תלוי בצואר כולן פשיטא לא צריכא אלא לתלמיד היושב לפני רבו:

וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ. וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: אַל תִּגְזָל דָּל כִּי דַל הוּא כִּי ה' יָרִיב רִיבָם (משלי כב, כב-כג). אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַל תִּגְזָל דָּל כִּי דַל הוּא, שֶׁאֲנִי עָשִׂיתִי אוֹתוֹ דָּל. מִי שֶׁהוּא גּוֹזֵל אוֹתוֹ אוֹ מַלְעִיג עָלָיו, חֵרֵף עוֹשֵׂהוּ. כְּאִלּוּ עָלַי הוּא מַלְעִיג, שֶׁנֶּאֱמַר: עֹשֵׁק דָּל חֵרֵף עֹשֵׂהוּ וּמְכַבְּדוֹ חֹנֵן אֶבְיוֹן (שם יד, לא). מַהוּ אַל תִּגְזָל דָּל. וְכִי יֵשׁ אָדָם גּוֹזֵל דַּלִּים. וּמַה גּוֹזֵל מִמֶּנּוּ אַחַר שֶׁאֵין לוֹ כֹּל. אֶלָּא אִם הָיִיתָ לָמוּד לִהְיוֹת מְפַרְנְסוֹ, וְחָזַרְתָּ בְּךָ וְאָמַרְתָּ, עַד מָתַי אֲנִי מַסְפִּיק לָזֶה, וְאַתְּ מוֹנֵעַ שֶׁלֹּא לִתֵּן לוֹ. אִם עָשִׂיתָ כָּךְ, דַּע שֶׁאַתָּה גּוֹזְלוֹ. הֱוֵי אַל תִּגְזָל דָּל כִּי דַל הוּא, אֶלָּא הֱוֵי מְפַרְנְסוֹ, שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם אַחֵר. וְאַל תְּדַכֵּא עָנִי בַשָּׁעַר (שם כב, כב), שֶׁלֹּא בִּשְׁבִילְךָ אֶעֱצֹר אֶת הַשָּׁמַיִם. שֶׁאַף הַשָּׁמַיִם יֵשׁ לָהֶם שַׁעַר, שֶׁנֶּאֱמַר: וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמַיִם (בראשית כח, יז). כִּי ה' יָרִיב רִיבָם (משלי כב, כג), רָב אֲנִי אִתְּךָ רִיבָם, שֶׁאֲנִי עֲשִׂיתִיו עָנִי וּלְךָ עָשִׁיר. אִם הוֹפֵךְ אֲנִי מַנְגָּנִין שֶׁלּוֹ, וְאֶעֱשֶׂה אוֹתוֹ עָשִׁיר וּלְךָ עָנִי, שֶׁנֶּאֱמַר: עָשִׁיר וָרָשׁ נִפְגָּשׁוּ, עוֹשֶׂה כֻּלָּם ה' (שם פסוק ב). לָמָּה, כִּי ה' יָרִיב רִיבָם (שם פסוק כג). כָּל כָּךְ לָמָּה. שֶׁנַּפְשׁוֹ אַתָּה מְחַסְּרוֹ, אִם אֵין אַתָּה מְפַרְנְסוֹ. לְפִיכָךְ, וְקָבַע אֶת קוֹבְעֵיהֶם נֶפֶשׁ (שם).

וכי ימוך אחיך ונמכר מאחוזתו (ויקרא כה כה). זש"ה אל תגזל דך כי דל הוא וגו' כי ה' יריב ריבם וגו' (משלי כב כב כג), אמר הקב"ה לישראל, אל תגזל דל כי דל הוא, שאני עשיתי אותו דל, ומי שהוא גוזלו או מלעיג עליו חרף עושהו, כאילו עלי הוא מלעיג, שנאמר לועג לרש חרף עושהו (שם יז ה), מהו אל תגזול דל, וכי יש אדם גוזל דלים, מהו גוזל ממנו והוא דל, אלא אם היתה למוד לפרנסו וחזרת בך ואמרת עד מתי אני מספיק לו, ואתה מונע שלא ליתן לן, דע כי אתה גוזלו, הוי אל תגזל דל, אלא הוי מפרנסו שאין לו מקום אחר, ואל תדכא עני בשער (משלי שם), שלא אעצור בשבילך [את] השמים שאף הן נקראו שער, שנאמר וזה שער השמים (בראשית כח יז), כי ה' יריב ירבם (משלי שם), רב אני אותך שאני עשיתי אותו עני ואתה עשיר, אני הופך מנגנון שלי, ואעשה אותו עשיר ולך עני, שנאמר עשיר ורש נפגשו עושה כלם ה' (שם כב ב), למה כי ה' יריב ריבם, למה שנפשו אתה מחסרו, שאם אין אתה מפרנסו, לפיכך וקבע את קובעיהם נפש (שם שם כג).