מדרש על משלי 22:3
עין יעקב
(במדבר ו׳:ט׳) "וְכִי יָמוּת מֵת עָלָיו בְּפֶתַע פִּתְאֹם", 'פֶּתַע', זֶה שׁוֹגֵג, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (שם לה) "אִם בְּפֶתַע בְּלֹא אֵיבָה". 'פִּתְאֹם', זֶה אֹנֶס, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (במדבר י״ב:ד׳) "וַיֹאמֶר ה' פִּתְאֹם אֶל מֹשֶׁה". תַּנְיָא אִידָךְ: 'פִּתְאֹם', זֶה מֵזִיד, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (משלי כ״ב:ג׳) "עָרוּם רָאָה רָעָה נִסְתָּר, פְּתָאיִם עָבְרוּ וְנֶעֱנָשׁוּ".
Ask RabbiBookmarkShareCopy
אסתר רבה
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לַחֲכָמִים יֹדְעֵי הָעִתִּים וגו' (אסתר א, יג), מִי הָיוּ, אָמַר רַבִּי סִימוֹן זֶה שִׁבְטוֹ שֶׁל יִשָֹּׂשכָר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברי הימים א יב, לג): וּמִבְּנֵי יִשָֹּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה לָעִתִּים לָדַעַת מַה יַּעֲשֶׂה יִשְׂרָאֵל וגו'. רַבִּי תַּנְחוּמָא אָמַר לַקּוּרְסִין, וְרַבִּי יוֹסֵי בַּר קָצְרַת אָמַר לָעִבּוּרִין. לָדַעַת מַה יַּעֲשֶׂה יִשְׂרָאֵל, שֶׁהָיוּ יוֹדְעִין לְרַפְּאוֹת אֶת הַקִּירוּס [פרוש קלפה העולה מחמת מכה]. רָאשֵׁיהֶם מָאתַיִם אֵלּוּ מָאתַיִם רָאשֵׁי סַנְהֶדְרָאוֹת שֶׁהָיוּ שִׁבְטוֹ שֶׁל יִשָֹּׂשכָר מַעֲמִידִים, וְכָל אֲחֵיהֶם עַל פִּיהֶם, וְכֻלָּם הָיוּ מַסְכִּימִים הֲלָכָה עַל דַּעְתָּן כַּהֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי. אָמַר לָהֶם אוֹתוֹ רָשָׁע, בִּשְׁבִיל שֶׁגָּזַרְתִּי עַל וַשְׁתִּי שֶׁתִּכָּנֵס לְפָנַי עֲרֻמָּה וְלֹא נִכְנְסָה, מַה הוּא דִּינָהּ, אָמְרִין לֵיהּ אֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ, כְּשֶׁהָיִינוּ בְּאַרְצֵנוּ הָיִינוּ שׁוֹאֲלִים בָּאוּרִים וְתֻמִּים, וְעַכְשָׁיו מְטֻלְטָלִין אָנוּ, וְקָרְאוּ לְפָנָיו הַמִּקְרָא הַזֶּה (ירמיה מח, יא): שַׁאֲנַן מוֹאָב מִנְּעוּרָיו וְשֹׁקֵט הוּא אֶל שְׁמָרָיו וְלֹא הוּרַק מִכְּלִי אֶל כֶּלִי וּבַגּוֹלָה לֹא הָלָךְ עַל כֵּן עָמַד טַעְמוֹ בּוֹ וְרֵיחוֹ לֹא נָמָר. אֲמַר לוֹן אִית הָכָא מִינְּהוֹן, אָמְרִין לֵיהּ קָרִיבֵיהוֹן. הֲדָא הוּא דַּאֲמַר: וְהַקָּרֹב אֵלָיו כַּרְשְׁנָא שֵׁתָר אַדְמָתָא תַרְשִׁישׁ מֶרֶס מַרְסְנָא מְמוּכָן שִׁבְעַת שָׂרֵי פָּרַס וּמָדַי וגו', (משלי יא, ח): צַדִּיק מִצָּרָה נֶחֱלָץ וַיָּבֹא רָשָׁע תַּחְתָּיו, צַדִּיק מִצָרָה נֶחֱלָץ, אֵלּוּ שִׁבְטוֹ שֶׁל יִשָֹּׂשכָר. וַיָּבֹא רָשָׁע תַּחְתָּיו, אֵלּוּ שִׁבְעַת שָׂרֵי פָּרַס וּמָדַי. דָּבָר אַחֵר, וְהַקָּרֹב אֵלָיו, כְּתִיב (משלי יא, ט): בְּפֶה חָנֵף יַשְׁחִת רֵעֵהוּ וּבְדַעַת צַדִּיקִים יֵחָלֵצוּ, בְּפֶה חָנֵף יַשְׁחִת רֵעֵהוּ, אֵלּוּ שִׁבְעַת שָׂרֵי פָּרַס וּמָדַי. וּבְדַעַת צַדִּיקִים יֵחָלֵצוּ, זֶה חֶלְקוֹ שֶׁל יִשָֹּׂשכָר. דָּבָר אַחֵר, וְהַקָּרֹב אֵלָיו, כְּתִיב (משלי יד, טז): חָכָם יָרֵא וְסָר מֵרָע וּכְסִיל מִתְעַבֵּר וּבוֹטֵחַ, חָכָם יָרֵא וְסָר מֵרָע, זֶה שִׁבְטוֹ שֶׁל יִשָֹּׂשכָר, וּכְסִיל מִתְעַבֵּר וּבוֹטֵחַ, אֵלּוּ שִׁבְעַת שָׂרֵי פָּרַס וּמָדַי. דָּבָר אַחֵר, וְהַקָּרֹב אֵלָיו, כְּתִיב (משלי כב, ג): עָרוּם רָאָה רָעָה וְנִסְתָּר וּפְתָיִים עָבְרוּ וְנֶעֱנָשׁוּ, עָרוּם רָאָה רָעָה וְנִסְתָּר, זֶה שִׁבְטוֹ שֶׁל יִשָֹּׂשכָר, וּפְתָיִים עָבְרוּ וְנֶעֱנָשׁוּ, אֵלּוּ שִׁבְעַת שָׂרֵי פָּרַס וּמָדָי.
Ask RabbiBookmarkShareCopy
מדרש לקח טוב
פס'. וכי ימות מת עליו בפתע פתאום. להוציא את הספק. פתע להביא את האונס. פתאום להביא את השוגג. במסכת (ערכין) תנו רבנן פתע זה שוגג. שנאמר (במדבר ל״ה:כ״ב) ואם בפתע בלא איבה. פתאום זה מזיד, וכן הוא אומר (משלי כ״ב:ג׳) ערום ראה רעה ונסתר ופתיים עברו ונענשו. ומהו עליו להביא את המאהיל עליו שאם איהל עליו ועל המת נטמא נזרו. תנן התם על אלו הטמאות הנזיר מגלח על המת ועל כזית מן המת על מלא תרווד רקב על השדרה? ועל הגולגולת. על מגען ועל משאן ועל אהלן ועל עצם כשעורה על מגעו ועל משאו ועל אהלו. לכך נאמר כי ימות מת כל דהוא. עליו. להביא האהילות והמשאות. וטמא ראש נזרו במי שהיה טהור ונטמא הכתוב מדבר. וגלח ראשו ראשו הוא מגלח ואין מגלח את כל בשרו. ביום טהרתו. ביום הזאתו. ביום השביעי. שנאמר וביום השביעי יגלחנו להביא את שלא גילח ביום השביעי מגלח אפילו לאחר מיכן שנאמר יגלחנו מכל מקום. ד״א יגלחנו ואפילו בלילה. מכאן אמרו תגלחת טומאה כיצד מגלח ואח״כ מביא ואם הביא ואחר כך מגלח לא יצא:
Ask RabbiBookmarkShareCopy