מדרש על משלי 23:25

אמר רחבה אמר רב יהודה אמר רב כל הרואה את המת ואינו מלוהו עובר משום (שם) לועג לרש חרף עושהו. ואם לוהו מה שכרו. אמר רבי אסי עליו הכתוב אומר (שם יט יז) מלוה ה׳ חונן דל (שם יד לא) ומכבדו חונן אביון. (דף יט) אמר רבי יהושע בן לוי כל המספר אחר מטתן של ת״ח נופל בגיהנם שנאמר (תהלים קכה ה) והמטים עקלקלותם יוליכם ה׳ את פועלי האון שלום על ישראל. אפילו בשעה ששלום על ישראל יוליכם ה׳ את פועלי האון. תנא דבי רבי ישמעאל אם ראית ת״ח שעבר עבירה בלילה אל תהרהר אחריו ביום שמא עשה תשובה. שמא סלקא דעתך אלא ודאי עשה תשובה. אמר רבה לא אמרן אלא דברים שבגופו אבל בממונא עד דמהדר למריה. ואמר ריב״ל בכ״ד מקומות ב״ד מנדין על כבוד הרב וכולן שנינו במשנתנו. אמר ליה רבי אלעזר היכא א״ל לכי תשכח נפק דק ואשכח תלתא. המספר אחר מטתן של תלמידי חכמים והמזלזל בנטילת ידים והמגיס דעתו כלפי מעלה. המספר אחר מטתן של תלמידי חכמים מאי היא דתנן הוא היה אומר אין משקין לא את הגיורת ולא את המשוחררת וחכמים אומרין משקין. אמר ליה מעשה בכרכמית אחת שפחה משוחררת בירושלים והשקוה שמעיה ואבטליון. אמר ליה דוגמא השקוה. ונדוהו ומת בנדויו וסקלו בית דין את ארונו. המזלזל בנטילת ידים מאי היא דתנן אמר רבי יהודה ח״ו שעקביא בן מהללאל נתנדה שאין העזרה ננעלת על כל אדם מישראל בחכמה ובטהרה וביראת חטא כעקביא בן מהללאל אלא את מי נדו את אלעזר בן חנוך שפקפק בנטילת ידים. ובשמת שלחו ב״ד והניחו אבן גדולה על ארונו ללמדך שכל המתנדה ומת בנדויו בית דין סוקלין את ארונו. המגיס דעתו כלפי מעלה מאי היא. דתנן שלח לו שמעון בן שטח לחוני המעגל צריך אתה להתנדות ואלמלא חוני אתה גוזרני עליך נדוי אבל מה אעשה שאתה מתחטא לפני המקום ועושה לך רצונך כבן שמתחטא לפני אביו ועושה לו רצונו ועליך הכתוב אומר (משלי כג כה) ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך:

ע אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כָּל הַמְּסַפֵּר אַחַר מִטָּתָן שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, נוֹפֵל בַּגֵּיהִנּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים קכ״ה:ה׳) "וְהַמַּטִּים עֲקַלְקַלּוֹתָם, יוֹלִיכֵם ה' אֶת פֹּעֲלֵי הָאָוֶן, שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל". אֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁשָּׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל, יוֹלִיכֵם ה' אֶת פֹּעֲלֵי הָאָוֶן. תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: אִם רָאִיתָ תַּלְמִיד חָכָם שֶׁעָבַר עֲבֵרָה בַּלַּיְלָה, אַל תְּהַרְהֵר אַחֲרָיו בַּיוֹם, שֶׁמָּא עָשָׂה תְּשׁוּבָה. 'שֶׁמָּא', סַלְקָא דַּעְתָּךְ?! אֶלָּא, וַדַּאי עָשָׂה תְּשׁוּבָה! (אמר רבה: לא אמרן אלא) [וְהַנֵי מִילֵי בִּ]דְבָרִים שֶׁבְּגוּפוֹ, אֲבָל בְּמָמוֹנָא, עַד דְּמִהַדָר לְמָרִיהּ. וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע בָּתֵּי־דִּין הָיוּ מְנַדִּין עַל כְּבוֹד הָרַב, וְכֻלָּן שָׁנִינוּ בְּמִשְׁנָתֵנוּ. אָמַר לוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר: הֵיכָא? אָמַר לֵיהּ: לְכִי תִּשְׁכַּח! נָפַק, דַּק וְאַשְׁכַּח תְּלָתָא: הַמְסַפֵּר אַחַר מִטָּתָן שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים. וְהַמְּזַלְזֵל בִּנְטִילַת יָדַיִם. וְהַמֵּגִיס (אֶת) דַּעְתּוֹ כְּלַפֵּי (שָׁמַיִם) [מַעְלָה]. הַמְסַפֵּר אַחַר מִטָּתָן [שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים], מַאי הִיא? דִּתְנָן: הוּא הָיָה אוֹמֵר: אֵין מַשְׁקִין לֹא אֶת הַגִּיֹּרֶת וְלֹא אֶת הַמְשֻׁחְרֶרֶת, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מַשְׁקִין. אָמְרוּ לֵיהּ: מַעֲשֶׂה בְּכַרְכְּמִית אַחַת, (שהיתה) שִׁפְחָה [מְשֻׁחְרֶרֶת] בִּירוּשָׁלַיִם, וְהִשְׁקוּהָ שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן. וְאָמַר לְהוּ: דֻּגְמָא הִשְׁקוּהָ, וְנִדּוּהוּ וּמֵת בְּנִדּוּיוֹ (ושלחו בית דין) וְסָקְלוּ [בֵּית־דִּין] אֶת אֲרוֹנוֹ. הַמְּזַלְזֵל בִּנְטִילַת יָדַיִם, מַאי הִיא? דִּתְנָן: אָמַר רַבִּי (יוסי) [יְהוּדָה]: חַס־וְשָׁלוֹם שֶׁעֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל נִתְנַדָּה, שֶׁאֵין הָעֲזָרָה נִנְעֶלֶת עַל כָּל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל בְּחָכְמָה וּבְטָהֳרָה וּבְיִרְאַת חֵטְא, כַּעֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל, אֶלָּא אֶת מִי נִדּוּ? אֶת (רבי) אֶלְעָזָר בֶּן חֲנוֹךְ, שֶׁפִּקְפֵּק בִּנְטִילַת יָדַיִם, וּכְשֶׁמֵּת שָׁלְחוּ בֵּית־דִּין וְהִנִּיחוּ אֶבֶן גְּדוֹלָה עַל אֲרוֹנוֹ. לְלַמֶּדְךָ, שֶׁכָּל (מי שנתנדה) [הַמִּתְנַדֶּה] וּמֵת בְּנִדּוּיוֹ, בֵּית־דִּין סוֹקְלִין אֶת אֲרוֹנוֹ. הַמֵּגִיס דַּעְתּוֹ כְּלַפֵּי (שמים) [מַעְלָה, מַאי הִיא]? (היינו כגון חוני המעגל) [דִּתְנָן: שָׁלַח לוֹ שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח לְחוֹנִי הַמְעַגֵּל: צָרִיךְ אַתָּה לְהִתְנַדּוֹת, וְאִלְמָלֵא חוֹנִי אַתָּה, גּוֹזְרַנִי עָלֶיךָ נִדּוּי, אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה שֶׁאַתָּה מִתְחַטֵּא לִפְנֵי הַמָּקוֹם, וְעוֹשֶׂה לְךָ רְצוֹנְךָ, כְּבֵן שֶׁמִּתְחַטֵּא לִפְנֵי אָבִיו וְעוֹשֶׂה לוֹ רְצוֹנוֹ, וְעָלֶיךָ הַכָּתוּב אוֹמֵר: (משלי כ״ג:כ״ה-כ״ו) "יִשְׂמַח אָבִיךָ וְאִמֶּךָ, וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךָ"]. (ע"ש מהרש"א במסכת תענית) תָּנוּ רַבָּנָן: הָעוֹסְקִים בְּהֶסְפֵּד, בִּזְמַן שֶׁהַמֵּת מֻטָּל לִפְנֵיהֶם, נִשְׁמָטִין אֶחָד אֶחָד וְקוֹרִין. אֵין הַמֵּת מֻטָּל לִפְנֵיהֶם, הֵן יוֹשְׁבִין וְקוֹרִין וְהוּא יוֹשֵׁב וְדוֹמֵם. הֵם עוֹמְדִין וּמִתְפַּלְּלִין וְהוּא עוֹמֵד וּמַצְדִּיק עָלָיו אֶת הַדִּין, וְאוֹמֵר: רִבּוֹן (כָּל) הָעוֹלָמִים, הַרְבֵּה חָטָאתִי לְפָנֶיךָ, וְלֹא נִפְרַעְתָּ מִמֶּנִּי אֶחָד מִנִּי אֶלֶף, יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, ה' אֱלֹהֵינוּ, שֶׁתִּגְדֹּר פִּרְצוֹתֵינוּ וּפִרְצוֹת כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּרַחֲמִים. אָמַר אַבַּיֵי: לָא מִיבָּעִי לֵיהּ לְאִינִישׁ לְמֵימַר הָכִי, דְּאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, וְכֵן תָּנָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי: לְעוֹלָם אַל יִפְתַּח אָדָם פִּיו לַשָּׂטָן. וְאָמַר רַב יוֹסֵף: מַאי קְרָאָה? שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו א׳:י׳) "כִּמְעָט, כִּסְדֹם הָיִינוּ", מַאי אַהֲדָר לְהוּ נָבִיא? (שם) "שִׁמְעוּ דְּבַר ה' קְצִינֵי סְדֹם".

שלח לו שמעון בן שטח אלמלא חוני אתה גוזרני עליך נידוי שאלו היו שנים כשני אליהו שמפתחות של גשמים בידי אליהו לא נמצא שם שמים מתחלל על ידך אבל מה אעשה שאתה מתחטא לפני המקום ועושה לך רצונך כבן שמתחטא לפני אביו ועושה לו רצונו אמר ליה תוליכני לרחצני בחמין מוליכו. שטפני בצונן מוליכו. תן לי אגוזים שקדים אפרסקים ורמונים ונותן לו עליך הכתוב אומר (משלי כג כה) ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך. תנו רבנן כך שלחו ליה בני לשכת הגזית לחוני המעגל (איוב כב כח) ותגזר אומר ויקם לך אתה גזרת מלמטה והקדוש ברוך הוא מקיים אמריך מלמעלה ועל דרכיך נגה אור דור שהיה אפל הארתו בתפלתך. (איוב כב כט) כי השפילו ותאמר גוה דור שהיה שפל הגבהתו בתפלתך ושח עינים יושיע דור שהיה שח בעונו הושעתו בתפלתך ימלט אי נקי דור שלא היה נקי מלטתו בתפלתך ונמלט בבור כפיך במה נמלט במעשה ידיך הברורים: