מדרש על משלי 23:30

רַבִּי עֲזַרְיָה פָּתַח (משלי כג, לא): אַל תֵּרֶא יַיִן כִּי יִתְאַדָּם כִּי יִתֵּן בַּכּוֹס עֵינוֹ יִתְהַלֵּךְ בְּמֵישָׁרִים, אָמַר רַבִּי עֲזַרְיָה אַל תֵּרֶא יַיִן כִּי יִתְאַדָּם כִּי יִתְאָו לְדַם נִדָּה וּלְדַם זִיבָה. כִּי יִתֵּן בַּכּוֹס עֵינוֹ, בַּכִּיס כְּתִיב, לָשׁוֹן נָקִי, הָאֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (משלי א, יד): כִּיס אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּנוּ. יִתְהַלֵּךְ בְּמֵישָׁרִים, סוֹף שֶׁאִשְׁתּוֹ אוֹמֶרֶת לוֹ כְּשׁוֹשַׁנָּה אֲדֻמָּה רָאִיתִי וְהוּא אֵינוֹ פּוֹרֵשׁ מִמֶּנָּהּ. אָמַר רַבִּי אָסֵי אִם תַּלְמִיד חָכָם הוּא סוֹף שֶׁהוּא מְטַמֵּא אֶת הַטָּהוֹר וּמְטַהֵר אֶת הַטָּמֵא. דָּבָר אַחֵר, אַל תֵּרֶא יַיִן כִּי יִתְאַדָּם, וַדַּאי מַסְמִיק לֵיהּ, כִּי יִתֵּן בַּכּוֹס עֵינוֹ, הוּא נוֹתֵן עֵינָיו בַּכּוֹס, וְחֶנְוָנִי נוֹתֵן עֵינָיו בַּכִּיס. יִתְהַלֵּךְ בְּמֵישָׁרִים, סוֹף עָבֵיד בֵּיתֵיהּ מֵישְׁרָא, אֲמַר מַה דְּהָדֵין קִיתוֹנָא דְּנַחֲשָׁא עָבֵיד קִיתוֹנָא דְּחַסְפָּא עָבֵיד, וּמְזַבֵּין לֵיהּ וְשָׁתֵי חַמְרָא בְּטִימִיתֵיהּ. וּמַה דָּא קִידְרָא דִּנְחָשָׁא עָבֵיד קִידְרָא דְּחַסְפָּא עָבֵיד, וּמְזַבֵּין לֵיהּ וְשָׁתֵי חַמְרָא בְּטִימִיתֵיהּ. רַבִּי יִצְחָק בַּר רַדִּיפָה אָמַר בְּשֵׁם רַבִּי אַמֵי סוֹף שֶׁמּוֹכֵר כָּל כְּלֵי בֵיתוֹ וְשׁוֹתֶה בָּהֶם יַיִן. אָמַר רַבִּי אַחָא מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁהָיָה מוֹכֵר כָּל כְּלֵי בֵיתוֹ וְשׁוֹתֶה בָּהֶם יַיִן, אֲמַרֵי בְּנוֹי לֵית הָדֵין אֲבוּנַן שָׁבֵיק לָן כְּלוּם, מֶה עָשׂוּ אַשְׁקוּנֵיהּ וְשַׁקְלוּנֵיהּ וְטַעֲנוּנֵיהּ וְיַהֲבוּנֵיהּ בְּחַד בֵּית עָלַם, עָבְרִין שָׁפָאִין שָׁנְאוֹן בִּתְרַע בֵּית עָלְמָא, וּשְׁמַעוּן אַנְגַרְיָא בִּמְדִינְתָּא, פְּרַקוּן טוֹעֲנֵיהוֹן בְּגוֹ בֵּית עָלְמָא הַהוּא, אֲמַרִין נֵיזֵל וְנֶיחֱמֵי מַה קָּלָא בִּמְדִינְתָּא, אִתְעַר הַהוּא סָבָא מִשִּׁינְתֵיהּ חָמָא זִיקָא יְהִיבָא לְעֵיל מִן רֵאשֵׁיהּ שְׁרָא יָתֵיהּ וְיַהֲבֵיהּ בְּפוּמֵיהּ וּשְׁתֵי שָׁתֵי עַד דְּנָיֵים שִׁינְתֵיהּ, לְבָתַר תְּלָתָא יוֹמִין אֲמַרִין בְּנֵיהּ לֵית אֲנַן אַזְלִינַן וַחֲזִינַן מָה הַהוּא אֲבוּנַן עָבֵיד, אֲזַלוּן וְאַשְׁכְּחוּנֵיהּ וְהָא זִיקָא יְהִיב בְּפוּמֵיהּ, אָמְרֵי אַף הָכָא לָא שָׁבֵיק לָךְ בָּרְיָיךְ, הוֹאִיל וַהֲוָא לָךְ מִן שְׁמַיָא לֵית אֲנַן יָדְעִין מַה נַּעֲבֵד לָךְ. עֲבַדֵּי בֵּינֵיהוֹן תַּקָּנָה כָּל חַד וְחַד הֲוָה מַשְׁקֶה לֵיהּ יוֹמָא. כְּתִיב (משלי כג, לד): וְהָיִיתָ כְּשֹׁכֵב בְּלֶב יָם וּכְשֹׁכֵב בְּרֹאשׁ חִבֵּל. כַּהֲדָא אִילְפָא דְּדָמְכָא בְּפִילַגּוֹס דְּיַמָּא, וּכְשֹׁכֵב בְּרֹאשׁ חִבֵּל, כַּהֲדֵין תַּרְנְגוֹלָא דְּיָתֵיב בְּרֵישׁ חַבְלָא אָזֵיל וְאָתֵי אָזֵיל וְאָתֵי, כַּהֲדֵין קְבַרְנִיטָא דְּיָתֵיב בְּרֵישׁ תּוֹרְנָא אָזֵיל וְאָתֵי אָזֵיל וְאָתֵי. (משלי כד, לה): הִכּוּנִי בַל חָלִיתִי, מְחוֹ לֵיהּ וְלָא מַרְגִּישׁ. (משלי כד, לה): הֲלָמוּנִי בַּל יָדָעְתִּי, טְלַמּוּן לֵיהּ וְלָא יָדַע. שָׁתֵי שִׁכְרָא חַמְשָׁא קוּסְטִין אַמֲרִין לֵיהּ עֲשָׂרָה קוּסְטִין אִישְׁתֵּית. וְאִם תֹּאמַר דְּמִיתְעַר הוּא מִשִּׁנְתֵיהּ וְאַנְשֵׁי לֵיהּ, תַּלְמוּד לוֹמַר (משלי כד, לה): מָתַי אָקִיץ אוֹסִיף אֲבַקְּשֶׁנּוּ עוֹד. (משלי כד, כט): לְמִי אוֹי לְמִי אֲבוֹי, רַב הוּנָא אָמַר לְמִי שֶׁאֵינוֹ עָמֵל בַּתּוֹרָה. (משלי כד, כט): לְמִי מִדְיָנִים, לְמִי דִּינִין. (משלי כד, כט): לְמִי שִׂיחַ, לְמִי פִּיטָטִין. (משלי כד, כט): לְמִי פְּצָעִים חִנָּם, לְמִי פִּדְעִין דְּמַגָּן. (משלי כד, ל): לַמְּאַחֲרִים עַל הַיָּיִן, עוֹבָדָא הֲוָה בְּחַד בַּר נָשׁ, דַּהֲוָה אָלֵיף לְמִשְׁתֵּי תְּרֵי עֲשַׂר קִיסְטִין דַּחֲמַר בְּכָל יוֹם, יוֹמָא חַד אִשְׁתֵּי חַד עֲשַׂר קִיסְטִין, דְּמַךְ וְלָא אֲתָא שִׁינְתָא. קָם בַּחֲשׁוֹכָא אֲזַל לְבֵי קַפֵּילָא אֲמַר לֵיהּ זַבּוּן לִי חַד קִיסְטָא. אֲמַר לֵיהּ לָא פְּתַחְנָא לָךְ דְּהִיא חֲשֵׁיכָא וְצָרֵי לִי מִן נָטוֹרַיָא. תְּלָא עַיְינֵיהּ וַחֲזָא נוּקְבָא בְּתַרְעָא, אֲמַר לֵיהּ הַב לִי מִינֵיהּ בַּהֲדֵין נוּקְבָא, אַתְּ מְפַנֵּי מִלְּגָיו וַאֲנָא שָׁתֵי מִלְּבַר, עֲבַד לֵיהּ כֵּן. אִשְׁתֵּי וּדְמַךְ קֳדָם תַּרְעָא, עֲבַרוּן עֲלֵיהּ נָטוֹרַיָא סְבוּרְנֵיהּ דְּהוּא גַנָב, מַחֲיוּנֵיהּ וּפַדְעוּנֵיהּ, וּקְרוֹ עֲלֵיהּ לְמִי פְּצָעִים חִנָּם, לְמַאן פִּדְעִין דְּמַגָּן. לְמִי חַכְלִלוּת עֵינָיִם, לְמַאן שִׁמְשִׁין דְּעַיְינִין, כָּל אֵלֶּה לְמִי לַמְאַחֲרִים עַל הַיָּיִן, זֶה שֶׁנִּכְנָס לְבֵי קַפֵּילָא קַדְמָאי וְנָפֵק בַּתְרָאי, לַבָּאִים לַחְקוֹר מִמְסָךְ, מִן דְּשָׁמַע הָן אִית לֵיהּ חַמְרָא טָבָא רָדֵיף בַּתְרֵיהּ, מַה כְּתִיב בּוֹ בַּסּוֹף (משלי כד, לב): אַחֲרִיתוֹ כְּנָחָשׁ יִשָּׁךְ וּכְצִפְעֹנִי יַפְרִשׁ, מַה צִּפְעוֹן זֶה מַפְרִישׁ בֵּין מִיתָה לְחַיִּים, כָּךְ הִפְרִישׁ הַיַּיִן בֵּין אָדָם לְחַוָּה, דְּאָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי אִלְעָאי אוֹתוֹ הָעֵץ שֶׁאָכַל מִמֶּנּוּ אָדָם הָרִאשׁוֹן עֲנָבִים הָיוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברים לב, לב): עֲנָבֵמוֹ עִנְּבֵי רוֹשׁ אַשְׁכְּלֹת מְרֹרֹת לָמוֹ, הַלָּלוּ הֵבִיאוּ מְרוֹרוֹת לָעוֹלָם. דָּבָר אַחֵר, וּכְצִפְעֹנִי יַפְרִשׁ, מַה צִּפְעוֹן זֶה מַפְרִישׁ בֵּין מִיתָה לְחַיִּים, כָּךְ הִפְרִישׁ הַיַּיִן בֵּין נֹחַ לְבָנָיו לְעַבְדוּת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ט, כא): וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה, שֶׁמִּתּוֹךְ כָּךְ אָמַר אָרוּר כְּנָעַן. דָּבָר אַחֵר, וּכְצִפְעֹנִי יַפְרִשׁ, מַה צִּפְעוֹנִי זֶה מַפְרִישׁ בֵּין מִיתָה לְחַיִּים, כָּךְ הִפְרִישׁ הַיַּיִן בֵּין לוֹט לִבְנוֹתָיו לְמַמְזְרוּת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית יט, לג): וַתַּשְׁקֶיןָ אֶת אֲבִיהֶן יַיִן בַּלַּיְלָה הוּא, שֶׁמִּתּוֹךְ כָּךְ (בראשית יט, לו): וַתַּהֲרֶיןָ שְׁתֵּי בְנוֹת לוֹט מֵאֲבִיהֶן. דָּבָר אַחֵר, וּכְצִפְעֹנִי יַפְרִשׁ, מַה צִּפְעוֹנִי זֶה מַפְרִישׁ בֵּין מִיתָה לְחַיִּים, כָּךְ הִפְרִישׁ הַיַּיִן בֵּין אַהֲרֹן לְבָנָיו לְמִיתָה, דְּתָנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר לֹא מֵתוּ בְּנֵי אַהֲרֹן אֶלָּא שֶׁנִּכְנְסוּ שְׁתוּיֵי יַיִן לְאֹהֶל מוֹעֵד. רַבִּי פִּנְחָס בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ בֶּן בַּיִת נֶאֱמָן, מְצָאוֹ עוֹמֵד עַל פֶּתַח הַבַּית וְהִתִּיז אֶת רֹאשׁוֹ בִּשְׁתִיקָה, וּמִנָּה בֶּן בַּיִת אַחֵר תַּחְתָּיו, וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִין מִפְּנֵי מָה הָרַג אֶת הָרִאשׁוֹן, אֶלָּא מִמַּה שֶּׁצִּוָּה אֶת הַשֵּׁנִי וְאָמַר לוֹ אַל תִּכָּנֵס בְּפֶתַח הַבַּיִת, אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁמִּתּוֹךְ כָּךְ הָרַג לָרִאשׁוֹן, כָּךְ (ויקרא י, ב): וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל אוֹתָם, אֵין אָנוּ יוֹדְעִים מִפְּנֵי מָה מֵתוּ, אֶלָּא מִמַּה שֶּׁמְּצַוֶּה אֶת אַהֲרֹן וְאָמַר לוֹ (ויקרא י, ט): יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ, אָנוּ יוֹדְעִין מִתּוֹךְ כָּךְ שֶׁלֹא מֵתוּ אֶלָּא מִפְנֵי הַיַּיִן. דָּבָר אַחֵר, וּכְצִפְעֹנִי יַפְרִשׁ, מַה צִּפְעוֹן זֶה מַפְרִישׁ בֵּין מִיתָה לְחַיִּים, כָּךְ הִפְרִישׁ הַיַּיִן בֵּין עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים לְשֵׁבֶט יְהוּדָה וּבִנְיָמִין לַגָּלוּת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה ה, יא): הוֹי מַשְׁכִּימֵי בַבֹּקֶר שֵׁכָר יִרְדֹּפוּ מֵאַחֲרֵי בַנֶּשֶׁף יַיִן יַדְלִיקֵם, שֶׁמִּתּוֹךְ כָּךְ (ישעיה ה, יא): לָכֵן גָּלָה עַמִּי מִבְּלִי דָעַת, דָּבָר אַחֵר, וּכְצִפְעֹנִי יַפְרִשׁ, מַה צִּפְעוֹן זֶה מַפְרִישׁ בֵּין מִיתָה לְחַיִּים, כָּךְ הִפְרִישׁ הַיַּיִן לְשֵׁבֶט יְהוּדָה וְשֵׁבֶט בִּנְיָמִין לַגָּלוּת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה כח, ז): וְגַם אֵלֶּה בַּיַּיִן שָׁגוּ וּבַשֵּׁכָר תָּעוּ, אֵלֶּה וְגַם אֵלֶּה. דָּבָר אַחֵר, וּכְצִפְעֹנִי יַפְרִשׁ, מַה צִּפְעוֹן זֶה מַפְרִישׁ בֵּין מִיתָה לְחַיִּים, כָּךְ הִפְרִישׁ הַיַּיִן בֵּין מַלְכוּת לְמַלְכוּת לַהֲרִיגָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דניאל ה, ב): בֵּלְשַׁאצַּר אֲמַר בִּטְּעֵם חַמְרָא, שֶׁמִּתּוֹךְ כָּךְ אָמַר (דניאל ה, ל): בֵּהּ בְּלֵילְיָא קְטִיל בֵּלְשַׁאצַּר מַלְכָּא כַשְׂדָּאָה. דָּבָר אַחֵר, וּכְצִפְעֹנִי יַפְרִשׁ, מַה צִּפְעוֹן זֶה מַפְרִישׁ בֵּין מִיתָה לְחַיִּים, כָּךְ הִפְרִישׁ הַיַּיִן בֵּין אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ לְוַשְׁתִּי לַהֲרִיגָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי כְּטוֹב לֵב הַמֶּלֶךְ בַּיָּיִן, שֶׁמִּתּוֹךְ כָּךְ קָצַף עָלֶיהָ וַהֲרָגָהּ.

אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַפְלִא וגו', הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי כג, כו): תְּנָה בְנִי לִבְּךָ לִי וְעֵינֶיךָ דְּרָכַי תִּצֹּרְנָה. תְּנָה בְנִי, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ בָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יד, א): בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם. לִבְּךָ לִי, כְּמָה דְתֵימָא (דברים י, טז): וּמַלְתֶּם אֵת עָרְלַת לְבַבְכֶם וגו', (דברים יא, יח): וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם. וְעֵינֶיךָ דְּרָכַי תִּצֹּרְנָה, כְּמָה דְתֵימָא (במדבר טו, לט): וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה', (משלי כג, כז): כִּי שׁוּחָה עֲמֻקָּה זוֹנָה, בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר שֶׁהִיא נִקְרֵאת זוֹנָה, כְּמָה דְתֵימָא (דברים לא, טז): וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ. נִקְרֵאת שׁוּחָה, עַל שֵׁם (ישעיה ב, ט): וַיִּשַּׁח אָדָם. עֲמֻקָּה, עַל שֵׁם (ישעיה ב, ט): וַיִּשְּׁפַּל אִישׁ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ישעיה ב, יז): וְשַׁח גַּבְהוּת הָאָדָם וגו'. וּמִנַּיִן שֶׁבַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר, שֶׁכָּךְ כְּתִיב אַחֲרָיו (ישעיה ב, יח): וְהָאֱלִילִים כָּלִיל יַחֲלֹף. (משלי כג, כז): וּבְאֵר, שֶׁעַל יְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים יָרְדוּ יִשְׂרָאֵל לַבּוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ג, נג): צָמְתוּ בַבּוֹר חַיָּי. (משלי כג, כז): צָרָה, כְּמָה דְתֵימָא (דברים כח, נב): וְהֵצַר לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ. (משלי כג, כז): נָכְרִיָה, זוֹ עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, כְּמָה דְתֵימָא: אֱלֹהֵי נֵכָר. (משלי כג, כח): אַף הִיא, מְנָא לָן שֶׁעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים מְבִיאָה אַף עַל הָאָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יא, טז יז): פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וגו' וְחָרָה אַף ה' בָּכֶם. (משלי כג, כח): כְּחֶתֶף תֶּאֱרֹב, כְּמָה דְתֵימָא (דברים יא, יז): וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה. (משלי כג, כח): וּבוֹגְדִים בְּאָדָם תּוֹסִף, אָדָם, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ (יחזקאל לד, לא): אָדָם אַתֶּם. וּבוֹגְדִים, כְּמָה דְתֵימָא (ישעיה כד, טז): רָזִי לִי רָזִי לִי וגו'. דָּבָר אַחֵר, וּבוֹגְדִים בְּאָדָם, אֵלּוּ קְלָלוֹת שֶׁל תּוֹרַת כֹּהֲנִים שֶׁהֵם פֻּרְעָנֻיּוֹת אַחַר פֻּרְעָנֻיּוֹת, וּכְתִיב בָּהֶן וְיָסַפְתִּי, כְּמָה דְתֵימָא (ויקרא כו, יח כא): וְאִם עַד אֵלֶּה לֹא תִשְׁמְעוּ וגו' וְיָסַפְתִּי עֲלֵיכֶם מַכָּה. וּמִנַּיִן שֶׁעַל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר, שֶׁכֵּן כְּתִיב (ויקרא כו, ל): וְהִשְׁמַדְתִּי אֶת בָּמֹתֵיכֶם וגו'. (משלי כג, כט): לְמִי אוֹי לְמִי אֲבוֹי וגו', אַף עַל פִּי שֶׁחָטְאוּ יִשְׂרָאֵל וּמְסָרָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּיַד אֻמּוֹת הָעוֹלָם בַּעֲוֹנוֹתֵיהֶם, אַף הֵם לֹא יֵצְאוּ נְקִיִּים, שֶׁלַּסּוֹף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דָּן אֶת אֻמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁמְּסָרָן בְּיָדָם, כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה בְּמִצְרַיִם וּבָבֶל, לְכָךְ כְּתִיב שֵׁשׁ פְּעָמִים לְמִי, כְּנֶגֶד שֵׁשׁ גָּלֻיּוֹת שֶׁגָּלוּ יִשְׂרָאֵל לְבֵין הָאֻמּוֹת, וְכֻלָּן לָקוּ עַל יְדֵיהֶם, וְאֵלּוּ הֵן: מִצְרַיִם תְּחִלָּה, וְאַחַר אַשּׁוּר, בָּבֶל, מָדַי, וְיָוָן, וֶאֱדוֹם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (זכריה א, טו): וְקֶצֶף גָּדוֹל אֲנִי קֹצֵף עַל הַגּוֹיִם הַשַּׁאֲנַנִּים אֲשֶׁר אֲנִי קָצַפְתִּי מְעָט וְהֵמָּה עָזְרוּ לְרָעָה, (ירמיה מו, כח): כִּי אֶעֱשֶׂה כָלָה בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדַּחְתִּיךָ שָׁמָּה, לְכָךְ נֶאֱמַר: לְמִי אוֹי לְמִי אֲבוֹי וגו'. (משלי כג, ל): לַמְּאַחֲרִים עַל הַיָּיִן, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ יַיִן, כְּמָה דְתֵימָא (ישעיה כז, ב): בַּיּוֹם הַהוּא כֶּרֶם חֶמֶר עַנּוּ לָהּ. לַמְּאַחֲרִים, אֵלּוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם, הַמְּאַחֲרִים עַל הַיַּיִן לִשְׁתּוֹת וְלִקַּח כָּל יְגִיעָם. (משלי כג, ל): לַבָּאִים לַחְקֹר מִמְּסָךְ, שֶׁהֵם חוֹקְרִים עֲלִילוֹת אַחֲרֵיהֶם בְּאֵי זֶה עִנְיָן יִטְלוּ כָּל אֲשֶׁר לָהֶם וְיַהַרְגוּ אוֹתָם וְיַעֲשׂוּ עִמָּהֶם רָעָה. (משלי כג, לא): אַל תֵּרֶא יַיִן כִּי יִתְאַדָּם, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַזְהִיר אֶת הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים שֶׁלֹא יַכְבִּידוּ עֹל קָשֶׁה עַל יִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: אַל תֵּרֶא יַיִן כִּי יִתְאַדָּם, מַהוּ (משלי כג, לא): כִּי יִתֵּן בַּכּוֹס עֵינוֹ, בַּכִּיס כְּתִיב, שֶׁהֵם נוֹתְנִים עֵינֵיהֶם בְּכִיסָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל. (משלי כג, לא): יִתְהַלֵּךְ בְּמֵישָׁרִים, שֶׁנּוֹטְלִין כָּל אֲשֶׁר לָהֶם וְנִשְׁאָרִים בָּתֵּיהֶם כְּמִישׁוֹר. דָּבָר אַחֵר, יִתְהַלֵּךְ בְּמֵישָׁרִים, שֶׁעוֹשִׂים בָּהֶם אִישׁ כָּל הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו. דָּבָר אַחֵר, יִתְהַלֵּךְ בְּמֵישָׁרִים, שֶׁכָּל גְּזֵלוֹת שֶׁגּוֹזְלִין לְיִשְׂרָאֵל אֵין חוֹשְׁבִין עַצְמָם עָוֹן, אֶלָּא חוֹשְׁבִין שֶׁכָּל מַה שֶּׁעוֹשִׂין לָהֶם מִן הַיּשֶׁר. (משלי כג, לב): אַחֲרִיתוֹ כְּנָחָשׁ יִשָּׁךְ, אוֹמֵר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, חַוָּה לְפִי שֶׁהָלְכָה אַחַר עֵינֶיהָ בַּעֲצַת הַנָּחָשׁ, כְּמָה דְתֵימָא (בראשית ג, ו): וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב וגו', מָה הָיָה סוֹפָהּ נִתְקַלְּלָה עַל יְדֵי הַנָּחָשׁ שֶׁבַע קְלָלוֹת מִן הַכָּתוּב, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ג, טז): אֶל הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה וגו', וְאוֹתוֹ אִילָן יַיִן הָיָה, אַף אַתֶּם תִּלְקוּ עַל יְדֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ יַיִן בְּעֵת שֶׁתִּסְתַּכְּלוּ בָּהֶם וְתִשְׁתּוּ מָמוֹנָם, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ב, ג): קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה' רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה וגו'. (משלי כג, לב): וּכְצִפְעֹנִי יַפְרִשׁ, מָה הַצִּפְעוֹנִי מַפְרִישׁ אֶת הָאָדָם מִן חַיִּים לַמָּוֶת, כָּךְ בְּעָוֹן שֶׁעוֹשִׂין רָעָה לְיִשְׂרָאֵל יְאַבְּדֵם מִן הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (יואל ד, יט): מִצְרַיִם לִשְׁמָמָה תִהְיֶה וגו', זֶה הַגָּזֵל, שֶׁהוּא חָשׁוּב עֲלֵיהֶם כַּמָּוֶת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יואל ד, יט): אֲשֶׁר שָׁפְכוּ דָּם נָקִיא בְּאַרְצָם. (משלי כג, לג): עֵינֶיךָ יִרְאוּ זָרוֹת, תַּחַת הָרְאִיָּה שֶׁהָיוּ עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים מִסְתַּכְּלִים בְּיִשְׂרָאֵל, כְּנֶגֶד זֶה יָבִיא עֲלֵיהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פֻּרְעָנֻיּוֹת מְשֻׁנּוֹת שֶׁיִּהְיוּ זָרוֹת זוֹ לָזוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁבָּאוּ לְיִשְׂרָאֵל, כְּמָה דְתֵימָא (דברים לא, יז): וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת, רָעוֹת שֶׁהֵן צָרוֹת זוֹ לָזוֹ, כְּגוֹן זִבּוּרָא וְעַקְרַבָּא. (משלי כג, לג): וְלִבְּךָ יְדַבֵּר תַּהְפֻּכוֹת, אַתֶּם מִתְהַפְּכִים עֲלֵיהֶם בְּכָל יוֹם, כְּמָה דְתֵימָא (איכה ג, ג): אַךְ בִּי יָשֻׁב יַהֲפֹךְ יָדוֹ כָּל הַיּוֹם. וְלִבָּם שֶׁל יִשְׂרָאֵל יוֹצֵא מִדַּעְתּוֹ מֵרֹב הַתְּלָאוֹת שֶׁעוֹשִׂים לָהֶם, כָּךְ יְשַׁלֵּם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גְּמוּל לָהֶם מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, שֶׁיָּבִיא עֲלֵיהֶם פֻּרְעָנֻיּוֹת קָשׁוֹת שֶׁיֵּצֵא לִבָּם מִדַּעְתּוֹ וִידַבֵּר לָהֶם תַּהְפֻּכוֹת וְיָבִיא עֲלֵיהֶם בַּלָּהוֹת. תַּהְפֻּכוֹת, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (איוב ל, טו): הָהְפַּךְ עָלַי בַּלָּהוֹת. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ישעיה סו, ו): קוֹל ה' מְשַׁלֵּם גְּמוּל לְאֹיְבָיו, מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה. (משלי כג, לד): וְהָיִיתָ כְּשֹׁכֵב בְּלֶב יָם, זֶה פַּרְעֹה שֶׁטָּבַע בְּלֶב יָם, כְּמָה דְתֵימָא (שמות טו, ח): קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב יָם. וְאוֹמֵר (תהלים קלו, טו): וְנִעֵר פַּרְעֹה וְחֵילוֹ בְיַם סוּף, מַה פַּרְעֹה הִכָּהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֶשֶׂר מַכּוֹת כְּנֶגֶד עֲשָׂרָה דְבָרִים שֶׁגָּזַר עַל יִשְׂרָאֵל, וּלְבַסּוֹף טִבְּעוֹ כְּנֶגֶד (שמות א, כב): כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד וגו', כָּךְ יַעֲשֶׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְכָל הָאֻמּוֹת עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים שֶׁעוֹשִׂים רָעָה לְיִשְׂרָאֵל מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה. (משלי כג,לד): וּכְשֹׁכֵב בְּרֹאשׁ חִבֵּל, זֶה הָיָה סִיסְרָא, מַה כְּתִיב (שופטים ד, ג): וְהוּא לָחַץ אֶת בְּנֵי יִשְרָאֵל בְּחָזְקָה עֶשְׂרִים שָׁנָה, מָה הָיָה סוֹפוֹ, לְפִי שֶׁהָיָה מְחַרְפָם וּמְגַדְּפָם בִּנְחִיצָה, לְכָךְ מֵת מִיתָה גְדוּפָה, שֶׁמְּסָרוֹ בְּיַד אִשָּׁה, כְּמָה דְתֵימָא (שופטים ד, ט): כִּי בְּיַד אִשָּׁה יִמְכֹּר ה' אֶת סִיסְרָא, לְכָךְ נֶאֱמַר: וּכְשֹׁכֵב, זֶה הָיָה סִיסְרָא שֶׁכָּתוּב בּוֹ (שופטים ה, כז): בֵּין רַגְלֶיהָ כָּרַע נָפַל שָׁכַב. בְּרֹאשׁ חִבֵּל, שֶׁחִבַּלְתּוֹ יָעֵל בְּרֹאשׁוֹ עִם הַיָּתֵד שֶׁבָּאֹהֶל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שופטים ה, כו): יָדָהּ לַיָּתֵד תִּשְׁלַחְנָה וִימִינָהּ וגו', מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה. דָּבָר אַחֵר, וּכְשֹׁכֵב בְּרֹאשׁ חִבֵּל, זֶה הָיָה הָמָן שֶׁבִּקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הֵם וּבְנֵיהֶם וְלָבוֹז אֶת מָמוֹנָם וּבִקֵּשׁ לִתְלוֹת אֶת מָרְדְּכַי לְכָךְ הִגִּיעַ לוֹ מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, שֶׁמֵּת הוּא וּבָנָיו וְלָקַח מָרְדְּכַי מָמוֹנוֹ, לְכָךְ נֶאֱמַר: וּכְשֹׁכֵב, זֶה הָיָה הָמָן שֶׁמֵּת מִיתָה מְשֻׁנָּה, כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר (יחזקאל לב, כט): שָׁמָּה אֱדוֹם מְלָכֶיהָ וְכָל נְשִׂיאֶיהָ אֲשֶׁר נִתְּנוּ בִגְבוּרָתָם אֶת חַלְּלֵי חָרֶב הֵמָּה אֶת עֲרֵלִים יִשְׁכָּבוּ וְאֶת יֹרְדֵי בוֹר. בְּרֹאשׁ, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (אסתר ט, כה): יָשׁוּב מַחֲשַׁבְתּוֹ הָרָעָה אֲשֶׁר חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים עַל רֹאשׁוֹ וְתָלוּ אֹתוֹ. חִבֵּל, אֵלּוּ בָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר ט, כה): וְתָלוּ אֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו עַל הָעֵץ, וְאֵין חִבֵּל אֶלָּא בָנָיו, כְּמָה דְתֵימָא (קהלת ה, ה): לָמָּה יִקְצֹף הָאֱלֹהִים עַל קוֹלֶךְ וְחִבֵּל אֶת מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ, מַעֲשֵׂה יָדָיו שֶׁל אָדָם אֵלּוּ בָנָיו. חִבֵּל, חֶבֶל כְּתִיב, זֶה הָיָה הָמָן שֶׁנֶּחְנַק בְּחֶבֶל, וּמִנַּיִן שֶׁהָיָה מָמוֹנוֹ לְמָרְדְּכַי, שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר ח, ב): וַתָּשֶׂם אֶסְתֵּר אֶת מָרְדְּכַי עַל בֵּית הָמָן, מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה. (משלי כג, לה): הִכּוּנִי בַל חָלִיתִי, אוֹי לָהֶם לְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים שֶׁאֵין לוֹמְדִים מוּסָר, בַּמֶּה שֶׁעָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָרִאשׁוֹנִים לֹא לָמְדוּ אַחֲרוֹנִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: הִכּוּנִי בַל חָלִיתִי, אוֹמְרִים הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים אַף עַל פִּי שֶׁהִכָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פַּרְעֹה וּמִצְרַיִם עַל אוֹדוֹת יִשְׂרָאֵל, עַל פִּי כֵן לֹא לָקַחְתִּי מוּסָר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: בַל חָלִיתִי, (משלי כג, לה): הֲלָמוּנִי בַּל יָדָעְתִּי, אַף עַל פִּי שֶׁפָּרַע מִסִּיסְרָא שֶׁכָּתוּב בּוֹ (שופטים ה, כו): וְהָלְמָה סִיסְרָא, לֹא נָתַתִּי לְדַעְתִּי בּוֹ לָקַחַת מוּסָר מִמֶּנּוּ. (משלי כג, לה): מָתַי אָקִיץ, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהָיִיתִי מַמְתִּין מָתַי תַּעֲבֹר הַמַּכָּה וְאוֹסִיף לְבַקֵּשׁ רָעָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי כג, לה): אוֹסִיף אֲבַקְּשֶׁנּוּ עוֹד, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (משלי כז, כב): אִם תִּכְתּוֹשׁ אֶת הָאֱוִיל בַּמַּכְתֵּשׁ וגו'. דָּבָר אַחֵר, (משלי כג, כו): תְּנָה בְנִי לִבְּךָ לִי וגו', מָה רָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִשְׁאֹל מִיִּשְׂרָאֵל הַלֵּב וְהָעֵינַיִם שֶׁיִּהְיוּ אַחֲרָיו, לְפִי שֶׁהָעֲבֵרָה תְּלוּיָה בָּהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר טו, לט): וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וגו', עֵינָא וְלִבָּא תְּרֵי סַרְסוּרֵי דַּחֲטָאָה אִינוּן. (משלי כג, כז): כִּי שׁוּחָה עֲמֻקָּה זוֹנָה, כְּשֵׁם שֶׁאָמַר משֶׁה (במדבר טו, לט): אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם, לוֹמַר שֶׁהַזְּנוּת תְּלוּיָה בָּהֶם, הָעֵינַיִם רוֹאוֹת אֶת הַזּוֹנָה, וְהַלֵּב מְהַרְהֵר אַחֲרֶיהָ. כָּךְ אָמַר רוּחַ הַקֹּדֶשׁ עַל יְדֵי שְׁלֹמֹה: כִּי שׁוּחָה עֲמֻקָּה, לָמָּה קְרָאָהּ שׁוּחָה, עַל שֵׁם (משלי ב, יח): כִּי שָׁחָה אֶל מָוֶת בֵּיתָהּ, עֲמֻקָּה, כְּמָה דְתֵימָא (משלי ט, יח): בְּעִמְקֵי שְׁאוֹל קְרֻאֶיהָ. זוֹנָה, זוֹ אֵשֶׁת אִישׁ. וּבְאֵר צָרָה, שֶׁהִיא מוֹרִידָה לַנּוֹאֵף לַגֵּיהִנֹּם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי ה, ה): שְׁאוֹל צְעָדֶיהָ יִתְמֹכוּ. וּשְׁאוֹל נִקְרָא בּוֹר, דִּכְתִיב (תהלים ל, ד): ה' הֶעֱלִיתָ מִן שְׁאוֹל נַפְשִׁי חִיִּיתַנִי מִיָּרְדִי בוֹר, מַהוּ שֶׁאָמַר צָרָה זֶה גֵּיהִנֹּם, שֶׁהִיא רְחָבָה מִלְּמַטָּה וּפִיהָ צַר מִלְמַעְלָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב לו, טז): וְאַף הֲסִיתְךָ מִפִּי צָר רַחַב לֹא מוּצָק תַּחְתֶּיהָ. נָכְרִיָה, שֶׁהִיא נָכְרִיָה לְךָ, שֶׁהִיא אֵשֶׁת אִישׁ. אַף הִיא, שֶׁמְּבִיאָה אֶת הָאַף עַל הָאָדָם, שֶׁכֵּן כְּתִיב (שמות כ, יג): לֹא תִנְאָף, לֹא תֶהֱנֶה הָאַף מִמֶּךָּ. דָּבָר אַחֵר, לֹא תִנְאָף, אַל תִּתֵּן אַף בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ. כְּחֶתֶף תֶּאֱרֹב, שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַאֲרִיךְ לַמְּנָאֲפִים לְהִפָּרַע מֵהֶם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (מלאכי ג, ה): וְהָיִיתִי עֵד מְמַהֵר בַּמְכַשְּׁפִים וּבַמְנָאֲפִים. וּבוֹגְדִים בְּאָדָם תּוֹסִף, שֶׁהִיא מְפַתָּה אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים וְעוֹשָׂה אוֹתָן בּוֹגְדִים וּמוֹסֶפֶת רְשָׁעִים בְּיִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי ט, יג יח): אֵשֶׁת כְּסִילוּת הֹמִיָּה, וְיָשְׁבָה לְפֶתַח בֵּיתָהּ וגו' לִקְרֹא לְעֹבְרֵי דָרֶךְ הַמְיַשְּׁרִים אֹרְחוֹתָם, מִי פֶּתִי יָסֻר הֵנָּה וַחֲסַר לֵב וְאָמְרָה לוֹ, מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ וגו' וְלֹא יָדַע כִּי רְפָאִים שָׁם וגו', הֱוֵי: וּבוֹגְדִים בְּאָדָם תּוֹסִף. לְמִי אוֹי לְמִי אֲבוֹי, כְּנֶגֶד הַנּוֹאֵף אוֹמֵר: לְמִי אוֹי, כְּמָה דְתֵימָא (במדבר ה, כב): לַצְבּוֹת בֶּטֶן. לְמִי אֲבוֹי, זֶה אָב אוֹי, כְּמָה דְתֵימָא (במדבר ה, כב): וְלַנְפִּל יָרֵךְ, לְפִי שֶׁהַיָּרֵךְ הוּא עוֹשֶׂה הָעֲבֵרָה, לְכָךְ נִקְרָא אֲבוֹי, אָב אוֹי. לְמִי מִדְיָנִים, כָּל אֵלּוּ לְמִי, הָאוֹי וְהָאֲבוֹי לַנּוֹאֵף, הַמְשַׁלֵּחַ מְדָנִים בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ, הֱוֵי: לְמִי מִדְיָנִים, לְפִי שֶׁהַמְּדָנִים שֶׁלּוֹ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (משלי ו, יט): וּמְשַׁלֵּחַ מְדָנִים בֵּין אַחִים, זֶה אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ שֶׁהֵם אַחִים זֶה לָזֶה. (משלי כג, כט): לְמִי שִׂיחַ, וְעוֹד לְמִי הֵם בָּאוֹת הַקְּלָלוֹת שֶׁאָמַרְנוּ, הָאוֹי וְהָאֲבוֹי, הֱוֵי: לְמִי שִׂיחַ לְמִי פְּצָעִים חִנָּם, זוֹ הַזּוֹנָה, שֶׁהָיְתָה נִפְצַעַת פִּצְעֵי אַהֲבָה חִנָּם בְּלִי שׁוּם פֶּצַע מִבַּעֲלָהּ שׂוֹחֶקֶת עִם אַחֵר. (משלי כג, כט): לְמִי חַכְלִלוּת עֵינָיִם, זוֹ הַזּוֹנָה שֶׁמַּשְׁקָת אֶת הַנּוֹאֵף יַיִן, כְּמָה דְתֵימָא (בראשית מט, יב): חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן. דָּבָר אַחֵר, לְמִי שִׂיחַ, זוֹ שְׁבוּעַת הָאָלָה, כְּמָה דִכְתִיב (במדבר ה, כא): וְאָמַר הַכֹּהֵן לָאִשָּׁה יִתֵּן ה' וגו'. לְמִי פְּצָעִים חִנָּם, עַל עֲסָקֶיהָ נִפְצַעַת חִנָּם, שֶׁהַכֹּהֵן פּוֹרֵעַ אֶת רֹאשָׁהּ וְאוֹחֵז בִּבְגָדֶיהָ, אִם נִקְרָעוּ, נִקְרָעוּ. אִם נִפְרָמוּ, נִפְרָמוּ. לְמִי חַכְלִלוּת עֵינָיִם, זוֹ שְׁתִיַּת הַמַּיִם, שֶׁמִּיָּד כְּשֶׁהָיְתָה שׁוֹתָה, עֵינֶיהָ בּוֹלְטוֹת. כָּל אֵלּוּ לְמִי, לַמְּאַחֲרִים עַל הַיָּיִן. מִכָּאן שֶׁהַיַּיִן גּוֹרֵם לַבָּאִים לַחְקוֹר מִמְסָךְ. מִן דְּשָׁמַע הָן אִית לֵיהּ חֲמַר טָבָא רָדֵיף בַּתְרֵיהּ. אַל תֵּרֶא יַיִן כִּי יִתְאַדָּם, הִזְהִירָה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ עַל הַיַּיִן שֶׁלֹא יִשְׁתַּכֵּר אָדָם, לָמָּה כִּי יִתְאַדָּם, שֶׁאַחֲרִיתוֹ דַּם, שֶׁעוֹבֵר עֲבֵרָה שֶׁיִּתְחַיֵּב עָלֶיהָ מִיתָה. דָּבָר אַחֵר, כִּי יִתְאַדָּם, כִּי יִתְאַוֶּה לְדַם נִדָּה וּלְדַם זָבָה. כִּי יִתֵּן בַּכּוֹס עֵינוֹ, בַּכִּיס כְּתִיב, עַל יְדֵי הַכּוֹס יִתֵּן עֵינוֹ בַּכִּיס, לָשׁוֹן נָקִי דִּבְרָה תּוֹרָה, לוֹמַר שֶׁיָּבוֹא עַל הָעֶרְוָה. יִתְהַלֵּךְ בְּמֵישָׁרִים, סוֹף אִשְׁתּוֹ אוֹמֶרֶת לוֹ כְּשׁוֹשַׁנָּה אֲדֻמָּה רָאִיתִי וְאֵינוֹ פּוֹרֵשׁ. אָמַר רַבִּי אַסֵּי אִם תַּלְמִיד חָכָם הוּא סוֹף שֶׁמְּטַמֵּא אֶת הַטָּהוֹר וּמְטַהֵר אֶת הַטָּמֵא. דָּבָר אַחֵר, יִתְהַלֵּךְ בְּמֵישָׁרִים, סוֹף שֶׁהוּא מַתִּיר אֶת הָעֲבֵרוֹת וְעוֹשֶׂה אוֹתָן הֶפְקֵר כְּמִישׁוֹר, מֵסִיחַ עִם אִשָּׁה בַּשּׁוּק, מְנַבֵּל פִּיו דְּבָרִים רָעִים בְּשִׁכְרוּת וְאֵינוֹ מִתְבַּיֵּשׁ. אַחֲרִיתוֹ כְּנָחָשׁ יִשָּׁךְ, מָה הַנָּחָשׁ עַל יְדֵי שֶׁהֵסִית לְחַוָּה לִשְׁתּוֹת יַיִן נִתְקַלְּלָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ג, יז): אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ, כָּךְ נֹחַ עַל יְדֵי יַיִן נִתְקַלֵּל בְּנוֹ, שְׁלִישׁוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ט, כד כה): וַיִּקֶּץ נֹחַ מִיֵּינוֹ וגו' אָרוּר כְּנַעַן, זֶה הָיָה חָם שֶׁהָיָה בְּנוֹ שְׁלִישִׁי, וְהוּא נִקְרָא (בראשית ט, יח): אֲבִי כְנָעַן. וְכֵן הָיוּ מְאָרְרִים, וּכְצִפְעֹנִי יַפְרִשׁ, מַה צִּפְעוֹן זֶה מַפְרִישׁ בֵּין מֵתִים לַחַיִּים, כָּךְ מַפְרִישׁ הַיַּיִן אֶת הָאָדָם מִדַּרְכֵי חַיִּים לְדַרְכֵי הַמָּוֶת, לְפִי שֶׁהַיַּיִן גּוֹרֵם לוֹ לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: עֵינֶיךָ יִרְאוּ זָרוֹת, כְּמָה דְתֵימָא (תהלים פא, י): לֹא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר. דָּבָר אַחֵר, שֶׁהוּא בָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ, כְּמָה דְתֵימָא (משלי ה, כ): לָמָּה תִּשְׁגֶּה בְנִי בְזָרָה. דָּבָר אַחֵר, שֶׁיַּעֲשֶׂה אֶת הַמִּצְוֹת זָרוֹת, כְּמָה דְתֵימָא (תהלים קיט, כא): גָּעַרְתָּ זֵדִים אֲרוּרִים הַשֹּׁגִים וגו', וְאֵין זֵדִים אֶלָּא הַטּוֹעִים בַּעֲבוּר הַיַּיִן, כְּמָה דְתֵימָא (משלי כא, כד): זֵד יָהִיר לֵץ שְׁמוֹ עוֹשֶׂה בְּעֶבְרַת זָדוֹן, זֶה שִׁכּוֹר שֶׁנִּקְרָא יָהִיר וְלֵץ, יָהִיר מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (חבקוק כ, ה): וְאַף כִּי הַיַּיִן בֹּגֵד גֶּבֶר יָהִיר וְלֹא יִנְוֶה, לֵץ מִנַּיִן, דִּכְתִיב (משלי כ, א): לֵץ הַיַּיִן הֹמֶה שֵׁכָר וְכָל שֹׁגֶה בּוֹ לֹא יֶחְכָּם. וְלִבְּךָ יְדַבֵּר תַּהְפֻּכוֹת, שֶׁהוּא הוֹפֵךְ פָּנָיו מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמִן הַמִּצְוֹת, כְּמָה דְתֵימָא (דברים לב, כ): כִּי דוֹר תַּהְפֻּכוֹת וגו'. וְהָיִיתָ כְּשֹׁכֵב בְּלֶב יָם, זֶה נֹחַ שֶׁשָּׁכַב בַּתֵּבָה שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּתוֹךְ מֵי הַמַּבּוּל, וְעַל שֶׁשָּׁתָה וְנִשְׁתַּכֵּר אֵרַע בּוֹ פְּסוּל שֶׁנִּסְתָּרֵס. וּכְשֹׁכֵב בְּרֹאשׁ חִבֵּל, זֶהוּ אָדָם הַקַּדְמוֹנִי שֶׁהוּא הָיָה רֹאשׁ לְכָל בְּנֵי אָדָם, שֶׁעַל יְדֵי הַיַּיִן נִקְנְסָה עָלָיו מִיתָה וְגָרַם לְהָבִיא חֶבְלֵי מָוֶת לָעוֹלָם. הִכּוּנִי בַל חָלִיתִי, אוֹי לוֹ לַנּוֹאֵף שֶׁאֵינוֹ לוֹמֵד דַּעַת מִמַּה שֶּׁעָבְרוּ עָלָיו, הוּא רָאָה מָה אֵרַע לַסּוֹטָה עַל יְדֵי הַיַּיִן וְלֹא לָמַד דָּעַת, הֲלָמוּנִי בַּל יָדָעְתִּי, רָאָה בַּתּוֹרָה מָה אֵרַע לַנּוֹאֵף עַל יְדֵי הַיַּיִן וְלֹא יָדַע לְהָבִין, אֶלָּא אָמַר: מָתַי אָקִיץ אוֹסִיף אֲבַקְּשֶׁנוּ עוֹד, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁיִּהְיֶה לוֹ פְּנַאי לְהִתְעַסֵּק בִּזְנוּת יִרְדֹּף אַחֲרֶיהָ, הָא לָמַדְנוּ שֶׁהַיַּיִן גּוֹרֵם לִזְנוּת, וּלְכָךְ כָּתַב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּתּוֹרָה פָּרָשַׁת נָזִיר אַחַר פָּרָשַׁת סוֹטָה, שֶׁלֹא יַעֲשֶׂה אָדָם כְּמַעֲשֵׂה נוֹאֵף וְנוֹאָפֶת שֶׁשָּׁתוּ יַיִן וְנִתְקַלְקְלוּ, אֶלָּא הַיָּרֵא מִן הַחֵטְא יַזִּיר אֶת עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן, לְכָךְ נֶאֱמַר: אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַפְלִא וגו'.

מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר וגו' (במדבר ו, ג), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה ה, כב כג): הוֹי גִּבּוֹרִים לִשְׁתּוֹת יָיִן וגו' מַצְדִיקֵי רָשָׁע עֵקֶב שֹׁחַד וגו'. תַּמָּן כְּתִיב (קהלת י, יז): אַשְׁרֵיךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ בֶּן חוֹרִים, אֵימָתַי הָאָרֶץ בְּאַשְׁרֵי בִּזְּמַן שֶׁמַּלְכָּהּ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, טז): וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה וגו', אַל תִּקְרֵי חָרוּת אֶלָּא חֵרוּת, שֶׁאֵין לְךָ בֶּן חוֹרִין אֶלָּא מִי שֶׁהוּא עוֹסֵק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה בִּלְבָד. (קהלת י, יז): וְשָׂרַיִךְ בָּעֵת יֹאכֵלוּ, שֶׁקּוֹבְעִים עִתִּים לַתּוֹרָה וְאַחַר כָּךְ הֵם אוֹכְלִים, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר (קהלת ט, ז): לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ וּשְׁתֵה בְּלֶב טוֹב יֵינֶךָ כִּי כְבָר רָצָה הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֶׂיךָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב אַחֲרָיו (קהלת י, יז): בִּגְבוּרָה וְלֹא בַשְּׁתִי, בִּגְבוּרָה שֶׁל תּוֹרָה וְלֹא בִּשְׁתִיָּה שֶׁל יַיִן, לְכָךְ אָמַר יְשַׁעְיָה גְּבוּרָה שֶׁל תּוֹרָה הִיא בְּאַשְׁרֵי, אֲבָל גְּבוּרַת יַיִן הוּא בְּאוֹי, הוֹי גִּבּוֹרִים לִשְׁתּוֹת יַיִן. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (משלי כג, כט ל): לְמִי אוֹי לְמִי אֲבוֹי וגו' לַמְּאַחֲרִים עַל הַיָּיִן וגו'. (ישעיה ה, כב): וְאַנְשֵׁי חַיִל לִמְסֹךְ שֵׁכָר, תַּמָּן כְּתִיב (שמות יח, כא כב): וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם וגו' וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם וגו', אֲבָל אֵלּוּ אֵינָם אַנְשֵׁי חַיִל אֶלָּא לִמְסֹךְ שֵׁכָר, כְּמָה דְתֵימָא (משלי כג, ל): לַבָּאִים לַחְקוֹר מִמְסָךְ, מַהוּ לִמְסֹךְ שֵׁכָר, שֶׁהָיוּ מוֹסְכִים יַיִן חָזָק בְּיַיִן קַל כְּדֵי לְהִשְׁתַּכֵּר בּוֹ. מַעֲשֶׂה בַּחֲבוּרָה אַחַת שֶׁל זָלִין, שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִים וְשׁוֹתִים יַיִן עַד חֲצִי הַלַּיְלָה וְלֹא הָיוּ מִשְׁתַּכְּרִים, בָּא לָהֶם יַיִן אָמְרוּ לִמְזֹג יַיִן בְּיַיִן, הָיוּ עוֹשִׂים כֵּן עַד שֶׁנִּכְנַס בָּהֶם הַיַּיִן עָמְדוּ וְהִכּוּ זֶה אֶת זֶה מִתּוֹךְ הַשִּׁכְרוּת, נָפְלָה צְוָחָה בָּעִיר וּבָא הַלֻּפָּר וּתְפָשָׂם וּמְסָרָם לַמַּלְכוּת וְנֶאֶבְדוּ כֻלָּם, מִי גָּרַם לָהֶם הַיַּיִן שֶׁהָיוּ שׁוֹתִים, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר: לַבָּאִים לַחְקוֹר מִמְסָךְ, אֵין מִמְסָךְ אֶלָּא יַיִן בְּיָיִן, הֱוֵי: וְאַנְשֵׁי חַיִל לִמְסֹךְ שֵׁכָר. וּמִתּוֹךְ כָּךְ מְשַׁכְּחִין אֶת הַתּוֹרָה וּמְעַוְּתִים אֶת הַדִּין, שֶׁכֵּן כְּתִיב אַחֲרָיו: מַצְדִּיקֵי רָשָׁע עֵקֶב שֹׁחַד, וְאוֹמֵר (משלי לא, ה): פֶּן יִשְׁתֶּה וְיִשְׁכַּח מְחֻקָּק, יִשְׁכַּח אֶת הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה עַל יְדֵי מְחוֹקֵק, זֶה משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, כא): כִּי שָׁם חֶלְקַת מְחֹקֵק סָפוּן, מַה כְּתִיב (משלי לא, ה): וִישַׁנֶּה דִּין כָּל בְּנֵי עֹנִי, הַיַּיִן וְהַדַּעַת נִמְשְׁלוּ כְּכִימָה וְעַקְרָב, כָּל שָׁעָה שֶׁכִּימָה נִרְאֵית בָּרָקִיעַ אֵין עַקְרָב נִרְאֶה בָּרָקִיעַ, וּמִשֶּׁעַקְרָב נִרְאֶה אֵין כִּימָה נִרְאֵית. כָּךְ הַיַּיִן מָשׁוּל כְּעַקְרָב, וְהַדַּעַת מְשׁוּלָה כְּכִימָה, מָה עַקְרָב מַכֶּה בְּעֻקְצוֹ, כָּךְ הַיַּיִן מַכֶּה בְּסוֹפוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כג, לב): אַחֲרִיתוֹ כְּנָחָשׁ יִשָּׁךְ. וּכְשֵׁם שֶׁהַכִּימָה מַבְשֶׁלֶת אֶת הַפֵּרוֹת וְנוֹתֶנֶת בָּהֶם טַעַם, כָּךְ הַדַּעַת נוֹתֶנֶת רֵיחַ וְטַעַם בִּדְבָרָיו שֶׁל אָדָם, נִכְנַס הַיַּיִן יָצָא הַדָּעַת. כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ יַיִן אֵין דַּעַת, נִכְנַס יַיִן יָצָא סוֹד, יַיִן חֶשְׁבּוֹנוֹ שִׁבְעִים וְסוֹד חֶשְׁבּוֹנוֹ שִׁבְעִים. הַדַּעַת מִתְחַלֶּקֶת בְּאַרְבַּע חֲלָקִים, שְׁנַיִם בִּשְׁתֵּי הַכְּלָיוֹת וְחֵלֶק אֶחָד בַּפֶּה וְחֵלֶק אֶחָד בַּלֵּב. וּמִנַּיִן שֶׁשְּׁנֵי חֲלָקִים שֶׁל חָכְמָה בִּשְׁתֵּי כְּלָיוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב לח, לו): מִי שָׁת בַּטֻּחוֹת חָכְמָה, אֵלּוּ הַכְּלָיוֹת שֶׁהֵן טוּחוֹת בַּגּוּף. וְחֵלֶק אֶחָד בַּלֵּב, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נא, ח): וּבְסָתֻם חָכְמָה תוֹדִיעֵנִי. וְחֵלֶק אֶחָד בַּפֶּה (תהלים מט, ד): פִּי יְדַבֵּר חָכְמוֹת, נִתְּנָה הַדַּעַת הַזּוֹ בְּאַרְבָּעָה כֵּלִים הָאֵלּוּ, וּכְנֶגְדָּן נָתְנוּ חֲכָמִים שִׁעוּר לַשִּׁכְרוּת בְּאַרְבָּעָה רְבִיעִית יַיִן חַי, שֶׁהֵן אַרְבָּעָה כּוֹסוֹת. שָׁתָה אָדָם כּוֹס אֶחָד שֶׁהוּא רְבִיעִית, יָצָא הָאָדָם מֵרְבִיעִית דַּעְתּוֹ. שָׁתָה שְׁנֵי כּוֹסוֹת, יָצְאוּ שְׁנֵי חֲלָקִים מִדַּעְתּוֹ. שָׁתָה שְׁלשָׁה כּוֹסוֹת, יָצְאוּ שְׁלשָׁה חֲלָקִים מִדַּעְתּוֹ וְלִבּוֹ מְטוֹרָף, מִיָּד הוּא מַתְחִיל לְדַבֵּר שֶׁלֹא כְּהֹגֶן. שָׁתָה כּוֹס רְבִיעִית, יָצָא כָּל דַּעְתּוֹ נִשְׁתַּעְמְמוּ כָּל הַכְּלָיוֹת וְנִטְרַף לִבּוֹ וְהַלָּשׁוֹן נִפְסַק, מְבַקֵּשׁ לְדַבֵּר וְאֵינוֹ יָכוֹל אֶלָּא לְשׁוֹנוֹ עָגוּם. לְכָךְ אָמְרוּ כֹּהֵן שֶׁשָּׁתָה רְבִיעִית יַיִן פָּסוּל לַעֲבוֹדָה, יִשְׂרָאֵל שֶׁשָּׁתָה רְבִיעִית יַיִן, פָּסוּל מִלָּדוּן. לְלַמֶּדְךָ שֶׁאֵין טוֹב יוֹצֵא מִן הַיַּיִן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר, וְחֹמֶץ מִפְּנֵי שִׁכְרוּת, לָמָּה אָסְרָה מִשְׁרַת עֲנָבִים, שֶׁהוּא לֹא יִשְׁתַּכֵּר מֵהֶם. וְגַם אָסְרָה אֲכִילַת כָּל הַיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן, דְּבָרִים שֶׁלֹא יִשְׁתַּכֵּר מֵהֶם, לָמָּה כָּךְ, מִכָּאן שֶׁחַיָּב אָדָם לְהַרְחִיק עַצְמוֹ מִן הַכִּעוּר וּמִן הַדּוֹמֶה לַכִּעוּר וּמִן הַדּוֹמֶה לַדּוֹמֶה, מִכָּאן שֶׁעָשְׂתָה תּוֹרָה סְיָג לִדְבָרֶיהָ. תַּמָּן תְּנֵינַן (משנה אבות א-א): הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין וְהַעֲמִידוּ תַלְמִידִים הַרְבֵּה וַעֲשׂוּ סְיָג לַתּוֹרָה. כֵּיצַד, יַעֲשֶׂה אָדָם סְיָג לִדְבָרָיו כְּדֶרֶךְ שֶׁעָשְׂתָה תּוֹרָה סְיָג לִדְבָרֶיהָ, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר (ויקרא יח, יט): וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב, יָכוֹל יְחַבְּקֶנָּהּ וִינַשְׁקֶנָּהּ וִידַבֵּר עִמָּהּ דְּבָרִים בְּטֵלִים, תַּלְמוּד לוֹמַר: לֹא תִקְרַב. יָכוֹל תִּישַׁן עִמּוֹ בִּבְגָדֶיהָ עַל הַמִּטָּה, תַּלְמוּד לוֹמַר: לֹא תִקְרַב. יָכוֹל תִּרְחַץ אֶת פָּנֶיהָ וּתְכַחֵל אֶת עֵינֶיהָ וְיִטֹּל הֵימֶנָּהּ אֶת הַכּוֹס, תַּלְמוּד לוֹמַר (ויקרא טו, לג): וְהַדָּוָה בְּנִדָּתָהּ, כָּל יָמִים שֶׁהִיא דָּוָה תְּהֵא בְּנִדּוּי. מִכָּאן אָמְרוּ כָּל הַמְנַבֶּלֶת עַצְמָהּ בִּימֵי נִדָּתָהּ רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הֵימֶנָּהּ, כָּל הַמִּתְקַשֶּׁטֶת עַצְמָהּ בִּימֵי נִדָּתָהּ אֵין רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הֵימֶנָּהּ. הֲרֵי הוּא אוֹמֵר (ויקרא יח, ו): אִישׁ אִישׁ אֶל כָּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ וגו', מִכָּאן אָמְרוּ אַל יִתְיַחֵד אָדָם עִם כָּל הַנָּשִׁים בְּפוּנְדָּק אֲפִלּוּ עִם אֲחוֹתוֹ וַאֲפִלּוּ עִם בִּתּוֹ וְעִם חֲמוֹתוֹ, מִפְּנֵי טַעֲנַת הַבְּרִיּוֹת. לֹא יְסַפֵּר עִם אִשָּׁה בַּשּׁוּק אֲפִלּוּ עִם אִשְׁתּוֹ וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר עִם אִשָּׁה אַחֶרֶת, מִפְּנֵי טַעֲנַת הַבְּרִיּוֹת. כָּאן נֶאֱמַר אֵצֶל שְׁאֵר בָּשָׂר לֹא תִקְרְבוּ, וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר לֹא תִקְרַב, לְדָבָר הַמֵּבִיא לִדְבַר עֲבֵרָה לֹא תִקְרְבוּ, הַרְחֵק מִן הַכִּעוּר וּמִן הַדּוֹמֶה לַכִּעוּר, שֶׁכָּךְ אָמְרוּ חֲכָמִים הַרְחֵק מֵחֵטְא הַקַּל שֶׁמָּא יְבִיאֲךָ לִידֵי חָמוּר, הֱוֵי רָץ לְמִצְוָה קַלָּה שֶׁיְבִיאֲךָ לַחֲמוּרָה. אַחֲרִיתוֹ כְּנָחָשׁ יִשָּׁךְ, מָה הַנַּחָשׁ עַל יְדֵי שֶׁהֵסִית לְחַוָּה לִשְׁתּוֹת יַיִן נִתְקַלְּלָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ג, יז): אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ, כָּךְ עַל יְדֵי יַיִן נִתְקַלֵּל שְׁלִישׁוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ט, כד כה): וַיִּקֶץ נֹחַ מִיֵּינוֹ וגו' וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנַעַן, זֶה הָיָה חָם שֶׁהָיָה בְּנוֹ שְׁלִישִׁי, וְהוּא נִקְרָא אֲבִי כְנָעַן. מַה צִּפְעוֹן זֶה מַפְרִישׁ בֵּין מִיתָה לְחַיִּים, כָּךְ מַפְרִישׁ הַיַּיִן אֶת הָאָדָם מִדַּרְכֵי חַיִּים לְדַרְכֵי הַמָּוֶת, לְפִי שֶׁהַיַּיִן גּוֹרֵם לוֹ לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי לא, לג): עֵינֶיךָ יִרְאוּ זָרוֹת, כְּמָה דְתֵימָא (תהלים פא, י): לֹא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (במדבר ו, ג ד): וְכָל מִשְׁרַת עֲנָבִים לֹא יִשְׁתֶּה וגו' מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן. עָשְׂתָה תּוֹרָה סְיָג לִדְבָרֶיהָ שֶׁלֹא יֹאכַל וְלֹא יִשְׁתֶּה מִכָּל דָּבָר הַנַּעֲשָׂה מִגֶּפֶן הַיִּין כְּדֵי שֶׁלֹא יָבוֹא לִשְׁתּוֹת, מַתְלָא אָמַר לֵךְ לֵךְ אָמְרִין לִנְזִירָא, סְחוֹר סְחוֹר, לְכַרְמָא לָא תִקְרָב. מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר, אֲפִלּוּ לֹא אָמַר אֶלָּא הֲרֵינִי נָזִיר מִן הַיַּיִן, הֲרֵי הוּא נָזִיר שָׁלֵם, לְפִי שֶׁמָּצִינוּ שְׁלשָׁה דְבָרִים אֲסוּרִים בַּנָּזִיר, לִשְׁתּוֹת יַיִן, וּלְגַלַּח שְׂעָרוֹ, וְלִטַּמָּא לַמֵּתִים. יָכוֹל לֹא יְהֵא נָזִיר עַד שֶׁיַּזִּיר מִכֻּלָּם, תַּלְמוּד לוֹמַר: מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר, אֲפִלּוּ מֵאֶחָד מִשְּׁלָשְׁתָּן הֲרֵי זֶה נָזִיר. אָמְרוּ הָאוֹמֵר הֲרֵינִי נָזִיר מִן הַחַרְצַנִּים, מִן הַזָּגִים, מִן הַתִּגְלַחַת, מִן הַטֻּמְאָה, הֲרֵי זֶה נָזִיר, וְכָל דִּקְדּוּקֵי נָזִיר עָלָיו. רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר, לָמָּה כָּפַל הַכָּתוּב יַיִן וְשֵׁכָר וַהֲלֹא יַיִן הוּא שֵׁכָר וְשֵׁכָר הוּא יַיִן, לָמָּה כֵן, לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר (דברים יד, כג): וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר וגו' מַעְשַׂר דְּגָנְךָ וגו', יָכוֹל אַף הַנָּזִיר בְּמַשְׁמַע, וּמָה אֲנִי מְקַיֵּם מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר, בִּשְׁאָר כָּל הַמִּינִים חוּץ מִיֵּין מִצְוָה אוֹ אַף בְּיֵין מִצְוָה, וּמָה אֲנִי מְקַיֵם: וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר וגו' מַעְשַׂר וגו', בִּשְׁאָר כָּל אָדָם חוּץ מִן הַנָּזִיר, תַּלְמוּד לוֹמַר מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר, לַעֲשׂוֹת יֵין מִצְוָה כְּיֵין רְשׁוּת. רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר אוֹמֵר יַיִן, זֶה מָזוּג. שֵׁכָר, זֶה חַי. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא יַיִן, זֶה חַי. וְשֵׁכָר, זֶה מָזוּג. תַּלְמוּד לוֹמַר (במדבר כח, ז): וְנִסְכֹּה יַיִן רְבִיעִית הַהִין וגו' הַסֵּךְ נֶסֶךְ שֵׁכָר, חַי אַתָּה מְנַסֵּךְ וְאֵין אַתָּה מְנַסֵּךְ מָזוּג, הָא אֵין עָלֶיךָ לוֹמַר כַּלָּשׁוֹן הָאַחֲרוֹן אֶלָּא כַּלָּשׁוֹן הָרִאשׁוֹן, יַיִן, זֶה מָזוּג. שֵׁכָר, זֶה חַי. יַזִּיר, אֵין נְזִירוּת בְּכָל מָקוֹם אֶלָּא פְּרִישׁוּת, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ויקרא כב, כ): וְיִנָּזְרוּ מִקָּדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאוֹמֵר (ויקרא כה, ה): עִנְּבֵי נְזִירֶךָ, וְאוֹמֵר (הושע ט, י): וַיִּנָּזְרוּ לַבּשֶׁת, וְאוֹמֵר (זכריה ז, ג): הַאֶבְכֶּה בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִשִּׁי הִנָּזֵר. הָא אֵין נְזִירוּת בְּכָל מָקוֹם אֶלָּא פְּרִישׁוּת. יַזִּיר, שׁוֹמֵעַ אֲנִי מִסְּחוֹרָתוֹ וּמֵרְפוּאָתוֹ, תַּלְמוּד לוֹמַר לֹא יִשְׁתֶּה, בִּשְּׁתִיָּה הוּא אָסוּר וּמֻתָּר בִּרְפוּאָתוֹ וּבִסְחוֹרָתוֹ. חֹמֶץ יַיִן וְחֹמֶץ שֵׁכָר לֹא יִשְׁתֶּה, מַגִּיד שֶׁעָשָׂה בּוֹ חֹמֶץ כַּיַּיִן וְחֹמֶץ מִצְוָה כְּיֵין מִצְוָה. וְכָל מִשְׁרַת וגו', מַגִּיד שֶׁאִם שָׁרָה עֲנָבִים בַּמַּיִם, שֶׁהֵם בְּנוֹתֵן טַעַם. מִכָּאן אַתָּה דָן לְכָל אִסּוּרִים שֶׁבַּתּוֹרָה, מָה אִם הַיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן שֶׁאֵין אִסּוּרָן אִסּוּר עוֹלָם וְאֵין אִסּוּרָן אִסּוּר הֲנָאָה וְיֵשׁ לוֹ הֶתֵּר אַחַר אִסּוּרוֹ, עָשָׂה בוֹ טַעַם כְּעִקָּר. שְׁאָר אִסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁאִסּוּרָן אִסּוּר עוֹלָם וְאִסּוּרָן אִסּוּר הֲנָאָה וְאֵין לָהֶם הֶתֵּר לְאַחַר אִסּוּרָן, אֵינוֹ דִין שֶׁנַּעֲשֶׂה בוֹ טַעַם כְּעִקָּר. וַעֲנָבִים כְּמַשְׁמָעָן, לַחִים לְהָבִיא אֶת הַבּוֹסֶר, וִיבֵשִׁים לֹא יֹאכֵל, לְחַיֵּב עַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְעַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וּמִכָּאן אַתָּה דָן לְכָל אִסּוּרִין שֶׁל נָזִיר, וּמַה כָּאן שֶׁהוּא מִין אֶחָד וְהֵם שְׁנֵי שֵׁמוֹת חַיָּב עַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְעַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ, אַף כָּל שֶׁהֵם מִין אֶחָד וְהֵם שְׁנֵי שֵׁמוֹת, חַיָּב עַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְעַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ, לְהָבִיא יַיִן חָדָשׁ וַעֲנָבִים שֶׁהוּא חַיָּב שְׁנָיִם.